הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF) וארכיון התצלומים שלה

הקרן לחקירת ארץ ישראל: הרקע

הקרן לחקירת ארץ ישראל ([The Palestine Exploration Fund [PEF) היא המוסד הותיק ביותר בעולם המוקדש לחקירת דרום הלבאנט. הקרן נוסדה על ידי חבורה בת 24 אישים נכבדים, שנבחרו בקפידה, אשר התכנסו ב'חדר ירושלים' בווסטימינסטר אבי ב-12 במאי 1865 (ג'ייקובסון 2016). אישים אלה לא היו -כפי שניתן היה אולי לצפות  – אנשי כנסיה שגילו עניין בארץ התנ"ך. היו בהם בעיקר אנשי מדע בולטים, מהנדסים ואדריכלים כמו גם דמות מובילה בממסד הכנסייתי בן התקופה וחוקר מכובד בפני עצמו, ארתור פנרין סטאנלי (Stanley,) הדיקן של ווסטמינסטר. משתתפים אחרים באסיפה היו חוקר הצמחים המפורסם ג'וזף הוקר (Hooker,) הפליאונטולוג וחוקר הטבע הנודע ריצ'רד אואן (Owen,) הגיאולוג המוביל רודריק מרצ'יסון (Murchison), הפיסיקאי והמתימתיקאי ויליאם ספוטיסווד (Spottiswoode) והאדריכל הויקטוריאני בעל השם ג'ורג' גילברט סקוט (Scott).

הכח המניע העיקרי שעמד מאחורי היוזמה היה גורג' גרוב (Grove,) מהנדס מגדלורים מדופלם, מוסיקולוג, חוקר מקרא וידיד קרוב של הדיקן סטנלי. בין הישגיו הרבים והמשמעותיים ניתן למנות את "מילון גרוב למוסיקה" (GroveDictionary of Music) שראה אור לראשונה ב-1878 ומאז ממשיך להתעדכן דרך שגרה ונדפס מחדש עד לימינו אלה.

היה זה מיזם מיפוי ירושלים של מחלקת המדידות הבריטית (Ordnance Survey of Jerusalem) בשנים 1865 -1864, בראשותו של קפטן צארלס וו. וילסון (Wilson) מחיל ההנדסה המלכותי, שסיפק לגרוב ולחוגו את הדחיפה המשמעותית לייסוד הקרן לחקירת ארץ ישראל, ולריכוז המאמצים לגיוס המשאבים החיוניים להגשמת חזון מרחיק-ראות זה.

אין תימה שעם ההכרזה הפומבית על ייסודה של הקרן ב-22 ביוני באותה שנה, יושב ראש הקרן, ויליאם תומסון (Thomson), הארכיבישוף של יורק ולוגיקן נודע, ביטא את השקפותיהם של האבות המיסדים באמרו שהמוסד החדש: "ידבוק נמרצות בעקרון שלפיו מטרתנו היא חקירה אינדוקטיבית. אין אנו מוסד דתי ואין בכוונתנו להכנס למחלוקות. בכוונתנו ליישם את חוקי המדע המובנים על ידינו כה טוב בתחומי עיסוקינו לחקירת העובדות הקשורות בארץ הקודש" (Pef Proceedings and Notes 1, 1865, p. 3). הקריאה למימון נענתה באופן מיידי. המלכה ויקטוריה תרמה לקרן 150 פאונד והעניקה לה את את חסותה. ההחלטות שהתקבלו באותה ישיבה, כפי שנקבעו במסמך הכוונות המקורי, שפורסם ב-1 באוקטובר של אותה שנה, 1865(2,1865,pp.2-5 Pef Proceedings and Notes,) עיצבו את המסלול שבו תלך הקרן. פעולות השדה של הקרן כללו חפירות ארכיאולוגיות, מדידות באיכות גבוהה ומחקר תולדות הטבע, הגיאולוגיה והאתנוגרפיה של ארץ הקודש. באופן כללי הוסכם כי מבין מטרות אלויש להעניק קדימות להכנת מפת מדידות שלמה ומפורטת של ארץ ישראל. בסדר העדיפויות של הקרן הושם דגש מיוחד על חפירות ארכיאולוגיות, לשביעות רצונם של אנשים כדוגמת אוסטן הנרי ליארד (Layard) חלוץ החפירות הארכיאלוגיות בניbווה ובאתרים אשוריים אחרים, אשר הצטרף לועדה.

היה זה המיקוד המדעי שעיצב את פעילותה של הקרן בימים שיבואו, ובכלל זאת את מחקריו של צ'רלסוורן בירושלים בשנים 1870 -1867 (ראו וורן וקונדר 1884), שהיו ציון דרך, כמו גם סקר את ארץ ישראל המערבית בשנים 1872-1875, שהיה פרוייקט הדגל של הקרן. מחקרים אלה הוצאו לפועל באורח שיטתי ודווחו באופן אובייקטיבי, על פי הנורמות המקובלות באותו זמן.

לאחר מלחמת העולם הראשונה והחלתו של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, חידשה הקרן לחקירת ארץ ישראל את פעילותה, בייחוד בירושלים, בשתי חפירות חשובות שבוצעו בשנות העשרים של המאה העשרים, הראשונה בהנהלת רוברט א.ס. מקאליסטר (Macalister) וג' גארו דנקן (Duncan), והשניה בהנהלת ג'והן וו. קרופוט (Crowfoot) וג'ורג' מ. פיצג'ראלד (Fitzgerald). למן הימים הראשונים, מילאו הצילומים תפקיד מרכזי בעבודתן של משלחות הקרן. מייג'ר ג'נרל סר הנרי ג'יימס (James ,) מנהלה הכללי של מחלקת המדידות הבריטית הממשלתית, שפיקחה על פרוייקט מיפוי ירושלים (וילסון 1866), עמד על חשיבותם של תצלומים במדידות ומיפוי, וב-1855 הקים מחלקת צילום שקיבלה בניין משלה במטה מחלקת המדידות בסאות'המפטון (האו 2013). סדרה בת למעלה מ-60 תצלומי פנורמה ותצלומי מונומנטים מרכזיים שצולמה בידי סרג'נט ג'יימס מקדונלד (McDonald) שולבה בפרסום סקר ירושלים של מחלקת המדידות הבריטית. חיל ההנדסה המלכותי אימץ את השקפתו של ג'יימס על אודות חשיבותו של התיעוד הצילומי בעבודת השדה והוסיף לתכנית ההכשרה שלו לימודי צילום. עם הזמן, צירופו של צלם מיומן למשלחות הקרן שאויישו על ידי מהנדסים מחיל ההנדסה המלכותי, היה לשגרה.

 

ארכיון התצלומים של הקרן לחקירת ארץ ישראל

הקרן לחקירת ארץ ישראל צברה אוסף עשיר של תצלומים, כ-7,000 מתוכם מהמאה ה-19. המוקדמים בהם הם משנות החמישים של המאה ה-19 ובכללם אלה שצולמו על ידי המיסיונר ג'יימס גרהאם (Graham). מן העשור הבא נציין את סדרת התצלומים שצולמה בידי פרנסיס בדפורד (Bedford) שתיעד את האתרים שבהם ביקר הנסיך מווילס במהלך ביקורו בלבאנט ב-1862 וכן את התצלומים הנפלאים שצילם סרג'נט ג'יימס מקדונלד בעבור סקר ירושלים ב-1865 -1864. תצלומים אחרים הראויים לציון הם אלה של קפטיין הנרי פיליפס (Phillips) בעת שצורף למשלחות הקרן בשנים הבאות. אוספי הקרן כוללים תצלומים רבים שצולמו בתקופת המנדט הבריטי על ידי פרופסור ג'והן גרסטנג (Garstang) מנהלה הראשון של מחלקת העתיקות בארץ ישראל. תצלומים אחרים באוסף הם מעשה ידם של אנשים פרטיים להם היו קשרים כלשהם עם הקרן, ואשר תרמו את התצלומים מעשי ידם לארכיונה. תצלומים רבים צולמו על ידי צלמים מסחריים כמו 'לה מייזון בונפיס' (La Maison Bonfils,) רוברטסון וביאטו (Robertson and Beato,) פרנק מייסון גוד (Good,) המושבה האמריקנית, האחים ס' וג' זנגקי (Zangaki) גאראבד קריקוריאן (Krikorian) וח'ליל ראאד (Raad). על הצלמים הנזכרים במאמר זה ראו בקצרה בנספח המצורף.

ראוי לציין כי בארכיון התמונות הנרחב של הקרן קיימים גם מספר ציורי מים מקוריים נפלאים, של נושאים טופוגרפיים ואחרים, בעיקר סקיצות שנעשו בירושלים בשנת 1869 על ידי ויליאם סימפסון "איש קרים" (’Crimea’ Simpson), אמן מוביל שפעל בשירות ה'לונדון אילוסטרייטד ניוז', ואלו של קלוד ר' קונדר (Conder), מן השנים 1872-1874, עת ניהל את משלחת הסקר של ארץ ישראל המערבית. בעוד שהתצלומים שצולמו על ידי צלמים מסחריים במאה ה-19 נועדו בדרך כלל לשוק התיירים ועולי הרגל,אוסף תצלומי הקרן משקף את מטרותיהם של אלו שהיו מעורבים באותה תקופה בפעילותה. ייצוג רב ניתן למראות טופוגרפיים בעוד שרק תצלומים מעטים הם של מבנים קדושים או 'סצנות' מקראיות המציגות ניצבים בתלבושות 'אותנטיות', שהיו אז פופולריות ביחוד בקרב התיירים. כפי שניתן היה לצפות מהקרן, חלק נכבד של תצלומי ירושלים (ומקומות אחרים בארץ הקודש) מציג אתרים עתיקים אותנטיים מבחינה מדעית, במיוחד הר הבית בירושלים וכן לדוגמא, שרידים קדומים בשומרון, מקום שעורר עניין רב בקרב חברי ועדת הקרן ובקרב אלו שהיו מעורבים במחקריה.

מספרם המועט של תצלומי קברי קדושים ושרידים מקודשים כאחד משקף הן את הסלידה הפרוטסטנטית מחפצים מקודשים, שאותה חלקו מרבית האישים שהיו קשורים בקרן, שרבים מהם היו חברי הכנסיה האנגליקנית, והן את הספקנות המדעית כלפי אותם מקומות קדושים שביסוסם ההיסטורי היה לכל הפחות מפוקפק, ורק לעתים נדירות ארוך ימים. אין ספק שכך היו פני הדברים ביחס לקבר דוד בהר ציון, שהמסורת המזהה אותו במקומו הנוכחי אינה קודמת לימי הביניים.

המלומדים הראשונים של הקרן העריכו שהם על קרקע בטוחה יותר בכל הנוגע למראות נוף של מקומות הנזכרים במקרא. ככלל, במשך חלק גדול מ-400 השנים שבהן ארץ ישראל היתה תחת שלטון עות'מאני היא סבלה מהזנחה. עד לעשורים האחרונים של המאה ה-19 ירושלים וסביבותיה נראו כקפואות בזמן, והתצלומים המוקדמים משקפים זאת.

יש לזכור כי במאה ה-19 צילום בלבאנט היה כרוך באתגר לוגיסטי לא פשוט שהצריך שינוע של מצלמות מגושמות יחד עם בקבוקים של כימיקלים, לוחות זכוכית כבדים שעליהם היה התשליל מפותח, ואוהל ששימש 'חדר חושך' לפיתוח התמונות. התנועה בדרכים משובשות ורחובות מרוצפי אבן עם חמורים עמוסי קנקני כימיקלים רגישים וציוד צילום היתה הרת סכנה. ועם זאת כמה מן התצלומים המוקדמים שצולמו בתנאים קשים אלה על ידי צלמים דוגמת ג'יימס גרהאם וג'יימס מקדונלד,הם באיכות כה מעולה עד שגם אחר כך נדיר למצוא טובות ממנה. אלה המקורות המגוונים שמהם מורכב ארכיב התצלומים של הקרן. למרות שמאז אותם ימים חלוציים, ידיעותינו על אודות האתרים, תולדותיהם והארכיאולוגיה שלהם גדלו לאין ערוך, הדימויים הויזואליים הללו שומרים על חנם ועל ערכם התיעודי.

במאמר קצר זה נוכל רק להציג דוגמאות אחדות מאוספי הקרן וארכיון התצלומים שלה. תצלומים אחדים באוסף מתיחסים לכנסיית הקבר ואתרים קדושים נוצריים חשובים אחרים, אך לא נעסוק בהם כאן. בחירתם של 14 תצלומים בלבד לצורך מאמר זה, מאפשרת לנו הצצה על ירושלים בטרם שונו פניה כמעט ללא הכר על ידי הבניה המודרנית, ומדגישה את הערך ההיסטורי והתיעודי שלא יסולא בפז של אוסף התמונות של הקרן לחקירת ארץ ישראל. הכיתובים מציגים את המספר הקטלוגי של כל תצלום בארכיון הקרן, ובסוגריים שם הצלם ותאריך הצילום.

תודתי נתונה לקרן לחקירת ארץ ישראל על הרשות להדפיס תצלומים אלה כאן.

 1. תצלום PEF/P/2191 (ג'יימס גרהאם, 1858)

מראה פנורמי מכיוון הר הצופים, של העיר העתיקה בירושלים כפי שנראתה באמצע המאה ה-19, טרם היציאה מן החומות. הר הצופים היה המקום שבו הוקמה המפקדה של הצבא הרומי במהלך המצור על ירושלים בשנת 70 לסה"נ )יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ברומאים, 5.67-68.)

 2. תצלום PEF/P/2044 (פרנק מייסון גוד, 1875)

מבט לעבר המדרון הצפוני-מערבי של הר הזיתים. בתמונה נראה המתחם המגודר של גת שמנים, למרגלות ההר. המראה צולם טרם תנופת הבניה של כנסיות ומבנים נוספים שכיסו את צלע ההר.

3. תצלום PEF/P/2144(ג'יימס גרהאם, 1853-57)

מראה פנורמי לעבר הר ציון. צולם מעל אזור באר איוב (ביר איוב). בקדמת התצלום ניתן לראות את הריסות המבנה שכיסה בעבר את הבאר. גיא בן הינום מתחתר משמאל, ובמרכז התמונה למרגלות חומת העיר ניתן להבחין בקושי בנחל הטירופויון (שהתמלא במידה רבה בשפכים ובשרידים קדומים). נחל קדרון מציץ מימין. על התמונה כיתובים בכתב ידו של הצלם.

 4. תצלום PEF/P/4842 פורסם כתצלום 36a על ידי ה- Ordnance Survey of Jerusalem (ג'יימס מקדונלד, 1864-1865)

מראה לצפון-מערב במעלה עיר דוד. העופל ונחל קדרון מימין. הפינה הדרומית-מזרחית של העיר העתיקה והר הבית נראים במרחק. הכפר סילוואן נראה על ההר מימין. כמו בתצלום 3 נראה האזור שמדרום לעיר העתיקה, שהוא הקדום ביותר בירושלים, לפני שהתכסה בבתי מגורים.

5. תצלום PEF/P/G1128 (ג'והן גרסואנג, 1925 -1923)

מבט מדרום לעבר חלקו הצפוני של נחל הטירופויון המלא אדמה ואבני הריסות בתוך תחומי העיר העתיקה. אזור זה, שבו עומדת היום רחבת הכותל היה אז מכוסה בשטחים נרחבים של שיחי צבר. הרובע היהודי נראה משמאל, ומימין צידו הדרומי של הר הבית.

 6. תצלום PEF/P/554 (הנרי פיליפס, 1867)

קצהו המזרחי של הרובע היהודי כפי שנראה במאה ה-19. בתצלום ניתן להבחין בבתי אבן ישנים הניבטים לעבר נחל הטירופויון והר הבית. מיקומה הגבוה העניק לגבעה זו, הידועה כ'גבעה המערבית', יתרון אסטרטגי. על פי העדות הארכיאולוגית בימי הבית השני התגוררו כאן משפחות אצולה ומשפחות כהונה,וכאן היה גם אתרו של ארמון החשמונאים הנזכר על ידי יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים ברומאים 2.344; קדמוניות היהודים 20.190 ). היה זה החלק האחרון של ירושלים שנפל בידי הרומאים במצור שהסתיים בשנת 70 לסה"נ, ושהביא לחורבנו של בית המקדש.

 7. תצלום G1164/P/PEF(ג'והן גרסונג, שנות ה-20 של המאה ה-20)

חפירות ארכיאולוגיות בעופל בהנהלת רוברט מקאליסטר וגארו דנקן. בראש המדרון המזרחי של עיר דוד עומד 'מבנה האבן המדורג.' הוא תומך את הפודיום המורם שהשתייך אולי למצודה קדומה. המבנה תוארך על ידי חופרים שונים בין המאה ה-13 לפסה"נ למאה ה-10 לפסה"נ. תמונות כמו זו, של חפירות ארכיאולוגיות מוקדמות, שופכות אור על שיטות החפירה שהיו בשימוש בעבר.

 8. תצלום PEF/P/4427 פורסם כתצלום a38 על ידי ה- Ordnance Survey of Jerusalem (ג'יימס מקדונלד, 1864-1865)

קברים מונומנטליים למרגלות הר הזיתים. משמאל לימין: קבר אבשלום, קבר בני חזיר ומצבת זכריה. מלבד העובדה שהוא מתעד את המראה לפני למעלה מ-100 שנה, תצלום זה ותצלומים אחרים כדוגמתו מראים את תחומי בית הקברות היהודי הקדום על הר הזיתים. כאן ניתן לראות שבזמן שבו צולם תצלום זה מצבות הקברים היהודיים הגיעו עד לערוץ נחל קדרון.

 9. תצלום PEF/P/1787 (פראנסיס בדפורד, 1862)

מבט דרומה לאורך נחל קדרון. בינות לבתי הכפר סילוואן ניתן להבחין בפתחי מערות קבורה עתיקות. בחזית התצלום משמאל נראה קצהו הדרומי של בית הקברות היהודי העתיק על הר הזיתים. זהו תיעוד צילומי מוקדם של הקברים בסילוואן, בטרם הם נבלעו כמעט לחלוטין על ידי התפשטותו של הכפר.

 10. תצלום PEF/P/1466 (צ'רלס פ' וירוויו-דרייק (Tyrwhitt-Drake), שנות ה-70 המוקדמות של המאה ה19).

הר הבית (אל-חרם אל-שריף), מבט מדרום לעבר הרחבה המוגבהת שעליה עומדת כיפת הסלע. סמוך למרכז התצלום ניתן להבחין בבירור בגרם מדרגות מונומנטלי ורחב בן ארבע מדרגות. גרם מדרגות זה שהיה במצב של התפוררות ונעלם לחלוטין עד שנת 1887, עשוי היה להיות שריד ממתחם הר הבית ההרודיאני, שהיה קשור בסורג, הגדר שהקיפה את האזור המקודש במתחם הר הבית. על פי המקורות הקדומים לא הורשו מי שאינם יהודים להכנס פנימה מעבר לסורג זה (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, 15.417; מלחמת היהודים ברומאים, 5.193-4; משנה מידות ב, ג; וראו ג'ייקובסון וגיבסון 1995).

 11. תצלום 9PEF/P/182 ,(לה מייזון בונפיס, 1870 – 1867)

מבט לעבר הר הבית (אל-חרם אל-שריף), מכיוון מקומה של מצודת אנטוניה שעמדה בפינה הצפונית-מערבית של המתחם. בתצלום נראים פני סלע חשופים ושרידים קדומים שאינם נראים עוד בימינו. מקובל להניח שכיפת הסלע, הנראית במרכז מאחור, ממוקמת על אתרו של המקדש היהודי הקדום, בנקודה הגבוהה ביותר במתחם המזוהה עם הר המוריה המקראי.על פי דברי הימים ב ג, א: "ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי."

12. תצלום PEF/P/5958 , (ג' וילסון, 1902)

פנים המעבר בעל שני האולמות מאחורי השער הכפול (שער חולדה המערבי), ומתחת למסגד אל-אקצא. דומה שמבנה זה השתנה רק מעט מאז נבנה בימי הורדוס כחלק מבנייתו המחודשת של הר הבית. התצלום מראה את המעבר לפני רעידות האדמה הקשות של 1927 ו-1937 שפגעו מאוד במסגד אל-אקצא. חיזוק המסגד הצריך התקנת מעטה בטון סביב העמוד המרכזי תוך פגיעה במראהו של המעבר. מעט מאוד ידוע על הצלם מלבד העובדה כי היה כהן דת בכנסיה האנגליקנית.

13. תצלום PEF/P/1962 (רוברוסון וביאוו, 1857)

מבט לכיוון מערב אל הרובע המוסלמי בעיר העתיקה. למטה, בריכת ישראל הגובלת בכותל הצפוני של הר הבית (אל-חרם אל-שריף), בטרם התמלאה לחלוטין בשפכי עפר. הכותל הצפוני של הר הבית נראה משמאל. חלק זה של העיר העתיקה השתנה מאז ללא היכר.

 14. תצלום PEF/P/4408 פורסם כתצלום b27 על ידי ה- Ordnance Survey of Jerusalem (ג'יימס מקדונלד, 1864-1865)

שרידי שער נצחון רומי אשר קשת 'אקה הומו' היא פתחו המרכזי, לפני שהפתח הצפוני הקטן יותר הופרד ממנו על ידי שילובו בקפלה של מנזר האחיות ציון. מונומנט מרשים זה מתוארך לימי הקיסר הרומי הדריאנוס שהקימו במסגרת בנייתה של ירושלים מחדש כאיליה קפיטולינה לאחר דיכוי מרד בר כוכבא בשנת 135 לסה"נ. התצלום משמר מעט מן הפאר של מבנה רומי זה, פאר שנפגם מעט בשילובו במבנה הנוכחי.

מידע בסיסי על אודות הצלמים (ראו גם: גיבסון 187 -170 :2003)

פרנסיס בדפורד (1894 -1816)

פרנסיס בדפורד היה בן למשפחה אמידה. בצעירותו עסק ברישום ובליתוגרפיה ומאוחר יותר, ב-1853 השתלם במלאכת הצילום. עד מהרה התפרסם כצלם נופים ומונומנטים היסטוריים בבריטניה. ב-1862 מונה על ידי המלכה ויקטוריה ללוות את הנסיך מווילס )לימים המלך אדוארד ה-7) בסיורו במזרח הקרוב באותה שנה, סיור שכללאת כל מזרח אגן הים התיכון ואת הנילוס עד לאסוואן. מתוך 210 תשלילי תצלומים שנעשו על ידו, בדפורד הדפיס 172 לוחות לפרסום ולתצוגה, ואלה התקבלו בהתלהבות ציבורית לא מעטה. תצלומיו זכו ועדיין זוכים להערכה רבה בשל איכויותיהם הטכניות והאמנותיות. תצלומי הנופים שלו מצליחים לשמר את מימד המרחב ויש בהם עומק שדה יוצא דופן. ברוב הקומפוזיציות שלו נוכחות רק דמויות מעטות או שהן נעדרות דמויות לחלוטין, דבר המקנה להן אוירה שלווה השונה לגמרי מן ההמולה האקזוטית שאפיינה את הדימוי הויקטוריאני הרומנטי של המזרח.

(לה מייזון) בונפיס (פעיל בשנים 1938 – 1867)

משפחת בונפיס ייסדה את אחד ממיזמי הצילום המצליחים ביותר שפעלו בלבאנט במאה ה-19. האבות המיסדים של מפעל זה היו פליקס ומרי-לידי קבאניס בונפיס שהיגרו עם בנם אדריאן מצרפת לבירות ב-1867, וייסדו שם סטודיו בשם לה מייזון בונפיס. מאוחר יותר הם הקימו סניפים במצרים. בני משפחת בונפיס ועוזריהם נדדו ברחבי המזרח התיכון כשהם מצלמים נושאים מגוונים ובכלל זאת שרידים מהעת הקלאסית, נופים, סצינות מקראיות, פורטרטים אתנייים, ותצלומים, מבויימים ברובם, של בני ובנות המזרח. סטודיו בונפיס עסק בנושאים פופולריים בעלי ערך מסחרי, תצלומיו עשויים היטבמן הבחינה הטכנית אך ערכם האמנותי אינו אחיד. לה מייזון בונפיס היה למקור מרכזי של דימויי המזרח הקרוב בעבור הציבור הרחב במערב, עד לנעילת שעריו ב-1938.

צ'ארלס פרדריק וירוויו-דרייק (1874 – 1846)

צ'רלס פ. טירוויט-דרייק היה חוקר ארצות, מזרחן וחוקר טבע אשר סייר רבות ברחבי סיני ובמזרח התיכון בכללו. הוא ניחן בחוש טבעי לשפות וברוח הרפתקנית, מה שסייע לו בעבודה זו, גם אם סבל מבריאות רעועה וחלה תכופות. טירוויט-דרייקהיה חבר קרוב ועמית של חוקר הארצות ריצ'רד ברטון, עימו הוא חיבר, ב1872, את הספר בן שני הכרכים "סוריה הבלתי ידועה"(UnexploredSyria .) טירוויט-דרייק היה חבר בכיר במשלחת שביצעה את סקר ארץ ישראל המערבית מראשיתו, ועד למותו ב-1874 בגיל 28, ככל הנראה מן ההשפעות המצטברות של מחלת המלריה. הוא היה צלם נלהב שצילם כמה מן התצלומים המוקדמים ביותר של אתרים ביזנטיים בנגב, עת לקח חלק ב-1869 במשלחת לדרום ארץ ישראל בהנהלתו של אדוארד פאלמר (Palmer,) לימים פרופסור באוניברסיטת קיימברידג'.

ג'והן גרסונג (1956 -1876)

ג'והן גרסטנג היה מן הארכיאולוגים המוכשרים והמוערכים ביותר שפעלו בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. הוא היה גם חוקר בעל יכולת, שיצירתו המחקרית מודגמת היטב במונוגרפיה שפרסם ב-1913, על האלה הסורית (The Syrian Goddess ,) שבה קיבץ יחדיו עדויות ממקורות טקסטואליים, ממטבעות ומן הממצא הארכיאולוגי, לכדי מחקר סמכותי.

עם זאת, טעה לעתים טעויות חמורות, שהבולטת בהן היא הזיהוי המוטעה של חומות יריחו מתקופת הברונזה הקדומה עם החומות שנהרסו בידי שבטי ישראל בהנהגת יהושע בן נון כמתואר במקרא (יהושע ב, א  -ו, כו), כאלף שנים מאוחר יותר. בעת שלמד מתימטיקה גרסטנג החל להתעניין בארכיאולוגיה וב-1899 בגיל 23 הצטרף לחפירות הארכיאולוגיות באבידוס שבמצרים, בהנהלתו של וו. פלינדרס פיטרי (Petrie) לאחר שצבר נסיון נוסף בעבודת שטח באנטוליה הוא עבר לנהל חפירות בכמה אתרים במצרים ובמרוו שבסודאן. בגיל 31 נתמנה פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת ליוורפול.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשארץ ישראל עברה לשלטון בריטי גרסטנג התמנה למנהלה הראשון של מחלקת העתיקות בשנים 1920-1926, וכן למנהלו הראשון (1919-1926) של בית הספר הבריטי לארכיאולוגיה בירושלים, שנוסד אז. הוא חפר בכמה אתרים בארץ ישראל ובכלל זאת אשקלון חצור ויריחו. ב-1947 הוא קיבל על עצמו את תפקיד המנהל הראשון של המכון הבריטי לארכיאולוגיה באנקרה. גרסטנג היה צלם פורה שתיעד אתרים ונופים לאורכה ולרוחבהשל ארץ ישראל בשנים 75 שקדמו לשינויים העמוקים שפקדו את הארץ בשל ההתפתחות הכלכלית ותנופת הבניה. אוסף תצלומים יוצא הדופן שלו, הכולל תצלומים של חפירותיו באשקלון, חצור ויריחו, מהווה חלק חשוב מאוספי התצלומים של הקרן לחקירת ארץ ישראל.

פרנק מייסון גוד (פעיל בשנים 1928 -1866)

חייו המקצועיים של פרנק מייסון גוד הם עלומים באופן יחסי. ידוע כי ביקורו הראשון במזרח הקרוב נעשה בשליחותו של צלם מסחרי נודע בשם פרנסיס פרית'. תצלומיו המוקדמים של גוד מן האזור, מהשנים 1867 -1866 שולבו ללא חתימת הצלם בכמה מספריו של פרית', אך קל לזהותם בשל מאפייניהם המובהקים. תצלומיו המאוחרים יותר נושאים את חתימתו על התשלילים. בין השנים 1866 ל-1875 גוד ביקר בלבאנט בסך הכל ארבע פעמים אך רק בביקור הראשון ובביקור האחרון צילם בארץ ישראל. עבודותיו כוללות תצלומי נוף, מראות אתרים קדושים ומחקר אתנוגרפי של טיפוסים ומלאכות במזרח הקרוב. התצלומים האתנוגרפיים הם מבויימים אך נעשו כך שייראו אותנטיים. בספרים אחדים שפורסמו בשלהי המאה ה-19 שולבו תחריטים המבוססים על תצלומיו של גוד.

ג'יימס גרהאם (1869- 1806)

בשנת 1853 ג'יימס גרהאם הגיע לירושלים מסקוטלנד שם עבד כבנקאי,ולמד צילום בעיתות הפנאי. הוא עשה שימוש במיומנות זו בעת שפעל כמיסיונר בשירות החברה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב  היהודים. הוא נשאר בירושלים עד 1856 אז גמלה בליבו ההחלטה לוותר על הפעילות המיסיונרית. בעת ששהה בירושלים, גרהאם התיידד עם הציירים הפרה-רפאליטים ויליאם הולמן הנט (Hunt) ותומס סדון (Seddon .) אחר כך בילה גרהאם מספר חודשים במצרים שלאחריהם חזר וביקר בירושלים ובארץ הקודש ב-1857. אוסף התצלומים של גרהאם הוענק לארכיון הקרן לחקירת ארץ ישראל ב-1921 בצוואתה של אליזבת אן פין (Finn ,) רעייתו של ג'יימס פין, הקונסול הבריטי בירושלים באמצע המאה ה-19. תצלומיו של גרהאם הם בעלי אופי מקראי מובהק. תצלומים רבים, המתוארכים לשנים 18571854-מלווים בכותרות הכתובות בכתב יד ומצטטות פסוקי מקרא המספקים להם הקשר. תדפיסי התצלומים מפגינים לעתים קרובות איכות מגורענת, תוצאת טכניקת הדפסת המלח שבה השתמש גרהאם. טכניקה זו פותחה בשנות ה-30 של המאה ה-19 אך נדחקה הצידה בשנות ה-50 של אותה מאה על ידי טכניקת הדפסת אלבומן. עם זאת, הטכניקה המוקדמת יותר יוצרת תצלומים טעוני אוירה. ב-1859,45 מתצלומי ירושלים של גרהאם הוצגו בתצוגה של האגודה הצרפתית לצילום(Societé Française de Photographie) והתקבלו בביקורות חיוביות ביותר.

סרג'נו (חיל ההנדסה המלכותי) ג'יימס מקדונלד (1885 -1822)

סרג'נט (מאוחר יותר סרג'נט מייג'ר) ג'יימס מקדונלד מחיל ההנדסה המלכותי היה הצלם הראשי של משלחת הסקר של ירושלים בשנים 1864-1865, בראשות קפטן (לימים מייג'ר ג'נרל, סר).צ'רלס וו. וילסון ואחר כך של משלחת הסקר של סיני (1868-1869) בראשותו של קפטן הנרי פאלמר בשיתוף עם צ'רלס וו. וילסון. לאחר מכן הוא נסע למצרים על מנת לצלם את הפירמידות ואז שב לאנגליה שם נתמנה למנהל משרד הצילום של חיל ההנדסה המלכותי בצ'טהאם. תצלומיו, הן מירושלים והן מסיני, שונים באופיים מאלה של צלמים מסחריים יותר כגון לה מייזון בונפיס, משום שנעשו במיוחד במטרה לתעד סקרים מדעיים. הם לא רק ברורים וחדים אלא, לעתים קרובות, יוצאי דופן הן בשל איכותם הטכנית,ובשל הפירוט שבו הם מראים ארכיטקטורה שרידים ארכיאולוגיים ונופים. התשלילים של תצלומי מקדונלד, שהוחזקו במשרדי משלחת הסקר בסאות'המפטון הושמדו בהפצצות במהלך מלחמת העולם השניה. למרבה המזל אלבומי תדפיסים של שתי משלחות הקרן לחקירת ארץ ישראל שרדו ובכלל זאת בארכיון הקרן.

הנרי פיליפס (חיל ההנדסה המלכותי) (שנות ה-30 של המאה ה-1905/6- 19)

קורפורל הנרי פיליפס מחיל ההנדסה המלכותי היה הצלם שהתלווה לשתיים מהמשלחות המוקדמות של הקרן ונודע כאחד מחלוצי הצילום בארץ הקודש. הוא הצטרף לחיל ההנדסה המלכותי בדוונפורט ב-1853 ושירת שם עד 1874. עם שחרורו הוא פתח חנות צילום בפארנבורו שבסאריי. הוא למד צילום כחלק מהכשרתו בבית הספר הצבאי של חיל ההנדסה המלכותי בצ'טהאם, מקום בו לימדו את התחום מאז 1856. ב-1865 קורפורל פיליפס נסע לארץ ישראל כחבר בצוות קטן בראשותו של צ'רלס וו. וילסון שנצטווה לבצע חקירת בדיקה כהכנה לסקר ארץ ישראל המערבית. משימתו של הצוות הובילה אותו דרך לבנון לבעל בק ולדמשק ואז בחזרה דרומה דרך הגליל לחברון ולבסוף לירושלים, לשם הגיע ארבעה חודשים לאחר תחילת המסע. המסע לא עבר ללא תקלות. כבר בתחילת הדרך, בהיותם בחרן נגנב האוהל שבו השתמשו חברי המשלחת לפיתוח התצלומים והם נאלצו להתקין אוהל חדש. משלחת ראשונה זו הסתיימה כשבאמתחתה 164 תשלילי זכוכית באיכות שהתאימה להתקנת אוספי תדפיסים.

עם חזרתו לבריטניה פיליפס קודם לדרגת סרג'נט והוזמן ללוות את קפטן צ'רלס וורן מחיל ההנדסה המלכותי למשימת חקירת הטופוגרפיה של ירושלים, תוך התמקדות בהר הבית (אל-חרם אל-שריף), מתוך שאיפה לברר את סוגיית מיקום מקדש שלמה ומקדש הורדוס. פיליפס הגיע לירושלים ב-17 בפברואר 1867 ובילה בה שישה חודשים בטרם שב לאנגליה. בביקור זה הוא צילם את ירושלים וסביבתה כמו גם אתרים אחרים ברחבי הארץ.

כמו מקדונלד, גם פיליפס צילם במטרה ליצור תיעוד מדעי ועל כן נושאיהם והטיפול הויזואלי שונים מעט מאלה של הצלמים המסחריים שכן תצלומיהם אינם מבוימים והקומפוזיציה אינה משקפת אינטרס אמנותי. איכות תצלומיו של פיליפס אינה אחידה, ואין להתפלא על כך בהתחשב בתנאים המכבידים שבהם הוא פעל.

ג'יימס רוברוסון (1888 -1813) ואנווניו (אחרי 1906 -1832) ופליס (1909 -1832) ביאוו

ג'יימס רוברטסון היה צלם בריטי שהתחיל את חייו המקצועיים כאמן תחריטים .במהלך עבודתו כאמן תחריטים והדפסים במטבעה העות'מאנית בקונסטנטינופול (איסטנבול) בשנות ה-40 של המאה ה-19 הוא החל להתעניין בצילום. ב-1853 הוא חבר לפליס ביאטו, אזרח בריטי ממוצא וונציאני,

77

ופתח עימו סטודיו לצילום בפרה שבקונסטנטינופול. ב-1855 לערך ג'יימס ריצ'רדסון נשא לאישה את ליונילדה מארי מטילדה ביאטו, אחותם של אנטוניו ופליס ביאטו. באותה שנה הגיעו רוברטסון ופליס ביאטו לחצי האי קרים שם הם צילמו את נפילת סבסטופול. ב-1857 רוברטסון ואחד מן האחים ביאטו,או שניהם גם יחד, נסעו למזרח הקרוב שם צילמו מספר תצלומים טופוגרפיים במצרים סוריה ובארץ ישראל. תצלומים רבים שלהם, המצויים בארכיון הקרן, הועברו לקרן בצוואתה של אליזבת פין שפגשה את רוברטסון בעת ששהה בירושלים. חברת רוברטסון וביאטו התפרקה בשנת 1867. אחדים מתצלומיהם הטובים ביותר צולמו בקונסטנטינופול, מלטה, דמשק, ירושלים, קהיר וחצי האי קרים. בראשית שנת 1858 פליס ביאטו נסע להודו שם הוא תיעד מחזותשל הרס ואלימות שהתרחשו במהלך המרד ההודי של 1857. לאחר שהתפרקה השותפות רוברטסון חזר לעבוד כאמן תחריטים במטבעה העות'מאנית האימפריאלית,עד לפרישתו ב-1881. אז נסע ליפן שם הלך לעולמו באפריל ב-1888.

תודות

ברצוני להודות על תרומתה של פליסטי קובינג (Cobbing), מנהלת הקרן לחקירת ארץ ישראל ומחברת-שותפה של הספר Distant Views of the Holy Land, שמאמר זה מתבסס עליו באופן חלקי.

ביבליוגרפיה האו 2013

האו 20

K. Howe, ‘James, Henry (1803-1877)’,

in J. Hannavy (ed.), encyclopedia of

Nineteenth-Century Photography, Vol. 1

(A – I), New York / London: 767-68.

 

 וורן וקונדר 1884

fund, London.Ch. Warren and C.R. Conder, Survey of

Western Palestine: Jerusalem, London.

 

וילסון 1866

Ch. W. Wilson, Ordnance Survey of

Jerusalem Made in the Years 1864 to 1865,

London

 

 קובינג וג'ייקובסון 2015

F. Cobbing and D. M. Jacobson, Distant

Views of the Holy Land: Palestine in

early Photographs with a Historical and

Archaeological Commentary, Sheffield.

 

גיבסון 2003

S. Gibson, Jerusalem in Original

Photographs 1850-1920: Photographs from

the Archives of the Palestine exploration fund, London.

 

ג'ייקובסון 2016

D. M. Jacobson, ‘George Grove and the

Establishment of the Palestine Exploration

Fund’, in D. Gurevich and A. Kidron

(eds.), The Pef and the early exploration of

the Holy Land, Sheffield (in press).

 

  ג'ייקובסון וגיבסון 2003

D. M. Jacobson and S. Gibson

, ‘A Monumental Stairway on the Temple

Mount,’ Israel exploration Journal 45, 162

70.