חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר- העיר התחתונה של ירושלים בימי הבית השני

מאז שנת 2013 מתקיימת חפירה ארכיאולוגית לאורך תוואי עמק הטירופויון שבו נחשף הרחוב הרומי המדורג שהחל בבריכת השילוח ובשערי העיר הדרומיים ושהוביל את עולי הרגל אל אזור הפינה הדרוםמערבית של הר הבית ואל שערי המקדש (זנטון ועוזיאל 2016)(1) עד כה נחשפו כ-90 מ' מאורך הרחוב שהשתמר בצורה טובה מאוד הודות לשכבת חורבן שכיסתה אותו עם כיבושה ושריפתה של ירושלים על ידי הלגיונות הרומיים בשנת 70 לסה"נ. על פי דברי יוספוס פלביוס, יומיים לאחר שריפת בית המקדש הצליחו הלגיונות להשתלט על העיר התחתונה ולהחריבה עד בריכת השילוח (מלחמת היהודים ה 363). קטע הרחוב שחשפנו מצוי בין החפירות הארכיאולוגיות שנערכו בשנת 2007 על ידי רייך ושוקרון במתחם היובל (שטח K2 שוקרון ורייך תשס"ח), לבין נקודה H3 של בליס ודיקי (וראו הרחבה בהמשך). קטעים מהרחוב המדורג נחשפו בחפירות שונות בעבר (מזר ב' תשכ"ט, תשל"א, רייך)
וביליג תשנ"ט; מזר א' תש"ס; רייך ושוקרון תש"ע; בליס ודיקי 2011, 323-322, קניון 1974 22, וורן 188, figs. 28–30; figs. 7, 100), כמו גם תעלת הניקוז המרכזית שנחשפה מתחת לרחוב (שוקרון ורייך תשס"ח; תשע"א; רייך תשע"ב: 69, 133-132 איור 83). בעבר נידונו בהרחבה אלמנט אדריכלי ייחודי שנחשף בחפירה (זנטון ועוזיאל 2015) וכן אופייה העירוני והסוציו-אקונומי של השכונה (רוט, זנטון ולנגוט 2016 נמדר ואחרים 2017). שכונה זאת כונתה בפי יוספוס "העיר התחתונה" (מלחמת היהודים ה 137), ובטבורה עבר הרחוב המדורג (זנטון וזילברשטיין 2016), שאותו הצענו לתארך לתקופת כהונתו של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס במאה הראשונה לסה"נ (זנטון ואחרים 2016). עם התקדמות החפירה לכיוון דרום הולכות ונחשפות אבני השפה משני צידי הרחוב, כאשר ניתן לזהות את שטחי החפירה של בליס ודיקי ושטח N של קניון (1974)בחלקו הדרומי של הרחוב, במקום שבו דווח בעבר על ידי בליס ודיקי כי קיים מפגש בין שני רחובות ותעלות ניקוז העוברות תחתם (נקודה H3)נחשפת בימים אלה רחבה מרוצפת גדולת ממדים (איור 1). רחבה זו אכן מצויה במפגש רחובות מרכזי ומנתוני החפירה ניתן כיום לעמוד על תוכנית מדויקת יותר של צומת הרחובות. במאמר זה נעסוק בתוכנית האדריכלית של אחד מצמתי הרחובות הראשיים והסואנים שהתקיימו לאורך הרחוב ששימש כרחבה ציבורית וכיכר בלבה של העיר התחתונה של ירושלים.

חפירות בליס ודיקי
בשנים 1894-7 חפרו פרדריק ג'ונס בליס וארצ'יבלד דיקי בירושלים בניסיון לזהות את תוואי חומותיה הדרומיים. שיטת החפירות כללה פירים ותעלות וזוהו בהן ממצאים רבים כגון ביצורי ירושלים בהר ציון, כנסיית השילוח ובריכת השילוח הביזנטית וכן חומת הסכר בדרום עמק הטירופויון. בנוסף חפרו חוקרים אלו סדרת פירים בציר מזרח-מערב, לרוחבו של תוואי הערוץ הקדום הקיים בין גבעת עיר דוד להר ציון ושכונה בפי יוספוס בשם טירופויון (מלחמת היהודים ה 140 בליס ודיקי 2010 133-132 לוח XV). התמזל מזלם ובפיר מספר 8 פגעו בליס ודיקי בצדו המזרחי של רחוב מונומנטאלי
(בליס ודיקי 2010 130, נקודה L3). הם שברו את לוחות הריצוף במטרה לחשוף את תשתית הרחוב ולבחון את עומק סלע האם, אחר כך שבו למפלס הרחוב וחפרו תעלות לאורך אבני השפה של הרחוב, המזרחיות והמערביות (שם 130). הרחוב ותעלת הניקוז שנחשפה תחתיו תועדו מאזור שערי העיר בנקודה בנקודה D2 ולאורך של כ-300 מ' עד לנקודה N3 בה נעלם הרחוב (שם 135).
ככלל, תעלות החפירה של בליס ודיקי נצמדו לאבני השפה של הרחוב שלעיתים השתמרו ולעיתים לאו (איור 2). מעט מדרום לפיר 8 בנקודה L3 חפרו בליס ודיקי תעלה בכיוון מערב בכדי לאמוד את רוחבו של הרחוב ואכן לאחר שבעה וחצי מטר חשפו את אבן השפה המערבית. מנקודה זו המשיכו בחפירה דרומה לאורך אבן השפה המערבית ובנקודה J3 חשפו רחוב נוסף אשר הסתעף לכיוון צפון-מערב, אל עבר הר ציון. על פי בליס ודיקי בנייתו של רחוב זה זהה לרחוב המרכזי, רוחבו הגיע לכ-3 מ' (לא כולל אבני השפה שהשתמרו בצידיו) ותחת ריצוף הרחוב נחשפה בהתאמה גם תעלת ניקוז נוספת בציר צפון-מערב (בליס ודיקי 2010, 131). בליס ודיקי הצליחו לחשוף 10.7 מטר מרחוב צידי זה עד שהגיעו לנקודה שבה, לדבריהם, הוא נחסם, אם כי את תעלת הניקוז שתחת הרחוב הצליחו לחשוף הלאה מנקודת החסימה לאורך כולל של 37.4 מ' (בליס ודיקי 2010, 131).
בליס ודיקי, שכאמור עקבו אחר אבן השפה המערבית מדרום לרחוב המשני שהסתעף בכיוון הר ציון, הסיקו שבין נקודה J3 לנקודה I3 הורחב הרחוב לכיוון מערב. השפה המזרחית בנקודה K3 נמצאת 2.1 מטר ממזרח לקו המשוחזר בקו ישר הישר דרומה מאבן השפה בנקודה L3 כך הסיקו החוקרים שהרחוב התרחב באזור נקודות J3 וK3, לכדי 15 מטר (שם). חפירה נוספת שערכו בחלקו המזרחי של הרחוב העלתה כי הריצוף במרכז הרחוב לא השתמר בצורה טובה אם כי השתמר בו מבנה אבן עגול ומחורץ שבלט לגובה של כ-0.58 מ' ממפלסו של הרחוב וחובר לתקרת תעלת הניקוז המרכזית שתחתיו (בליס ודיקי 2010 ,127)(2). את המבנה הזה כינו בשם 'מנהול' כלומר 'תא ביקורת' שתפקידו היה לאפשר גישה ממפלס הרחוב לתעלה שתחתיו לצרכי שיפוץ, תחזוקה וכד' וכפי שנראה בהמשך, יתכן ויש להבינו בצורה שונה. מדרום לרחבה וצומת הרחובות חשפו בליס ודיקי עדויות לשתי הסתעפויות נוספות, אחת למערב ואחת לדרום-מזרח בכיוון בריכת השילוח. מספר מטרים מדרום לנקודה I3, בליס ודיקי מתארים כי אבן השפה המערבית הסתיימה בצורה מעוגלת ולכן הסיקו כי קיים במקום זה צומת, כלומר מפגש עם רחוב הבא ממערב. עם זאת, חשוב לציין, כי בנקודה זו לא מצאו ריצוף לכיוון מערב (בליס ודיקי 2010, 131). מדרום לנקודה C3 הבחינו בליס ודיקי בשינוי במישקי הריצוף, ולפיכך הסיקו שהרחוב מתפצל לשני סעיפים, רחוב היורד בשיפוע מתון אל שערה הדרומי של העיר ואל נחל קדרון וקטע נוסף, הקטע המזרחי היורד בשיפוע תלול אל בריכת השילוח (בליס ודיקי 2010, 134).

חפירת הרחוב המדורג 2013-2017
משנת 2013 ועד סוף 2016, נחשף על ידינו קטע של כ-70 מ' מן הרחוב המדורג תוך כדי חשיפת תעלות החפירה של בליס ודיקי מנקודה N3 ועד J3.
בשנת 2017 המשכנו לחשוף את חלקו הדרומי של הרחוב כאשר מדרום לנקודה J3 נחשפו שני אלמנטים חדשים במבנה הרחוב (איור 3):
1 .הרחוב מתרחב ביותר משני מטרים מערבה מאבן השפה המערבית של הרחוב המרכזי.
2 . העלמות המדרגות והמשך הריצוף המושפע קלות כלפי דרום לאורך של 30.7 מ' עד הופעת המדרגה הבאה מדרום לרחבה. לשם השוואה, השלח הארוך ביותר שבין מדרגות הרחוב הוא השלח עליו עומד פודיום 1001 ואורכו 6.80 מ' (זנטון ועוזיאל 2015).
אופי השכבות שנחשפו מעל ריצוף הרחוב שונה גם הוא ממה שהיה מוכר קודם לכן. חלקו המזרחי של הרחוב שנחשף בשטח החפירה הנוכחי מכוסה במפולת אבני גזית בעוד שבחלק המזרחי של השטח הנחפר קיימת הפרעה מאוחרת שלעיתים העמיקה עד מפלס הרחוב. הממצאים שנחשפו במילויים של הפרעה זו כוללים ממצאים מודרניים מהתקופה העות'מאנית ואף המנדטורית כפי שניתן ללמוד מאחד המטבעות שנמצאו. מצב זה מאשש את דברי בליס ודיקי המתארים כי בחלק זה של החפירה פרצה תעלת החפירה התת-קרקעית שלהם למפלס הרחוב המודרני של זמנם שלא היה מסודר ביותר
אלא מעין "תעלה פתוחה" במעלה ערוץ הטירופויון (בליס ודיקי 2010, 133).
ה"תעלה הפתוחה" המשיכה לשמש כנתיב המעבר בין ברכת השילוח לעיר העתיקה גם בתקופה המנדטורית. בחלקו המערבי של הרחוב נחשפו שני גרמי מדרגות סמוכים זה לזה, שהובילו ככל הנראה לשני מקומות שונים. גרם מדרגות קטן הבנוי אבני גזית מאבן גיר רכה ניגש לאבן השפה המערבית וככל הנראה הוביל כלפי מעלה אל פתח כלשהו שהתקיים מחוץ לגבולות החפירה באזור זה. מעט דרומה יותר ובמקום בו נעלמת אבן השפה המערבית שזה עתה הוזכרה נחשף סף כניסה שהוביל אל גרם מדרגות שפנה גם הוא מערבה אם כי הוביל כלפי מטה אל מבנה או קומת מרתף הנמוכה ממפלס הרחוב (איור 4).
ריצוף הרחוב בנקודה זו ממשיך הן לדרום והן למערב ומציב שתי אפשרויות להסבר התופעה: הראשון – הרחבה נוספת כלפי מערב, השני – הסתעפות של רחוב משני נוסף כלפי מערב כפי שאכן התברר בהמשך ויפורט להלן.

ממשיך הן לדרום והן למערב ומציב שתי אפשרויות להסבר התופעה: הראשון – הרחבה נוספת כלפי מערב, השני – הסתעפות של רחוב משני נוסף כלפי מערב כפי שאכן התברר בהמשך ויפורט להלן.

צמתים, רחבות וכיכרות באדריכלות הרומית

צמתי רחובות בעולם העתיק קיבלו בדרך כלל ביטוי גם בתוכנית האדריכלית הכללית של העיר, ומסיבות שימושיות התפתחו לצידם ובתוכם שווקים, מבני ציבור ומתקני מים. בשל כך עוצבו הצמתים כמרחב עירוני רחב ופתוח. למפגש הרחובות הראשיים של העיר ניתן דגש אדריכלי מובהק שנודע בעולם היווני כמקום האגורה ובעולם הרומי כפורום שנודעה לו חשיבות ציבורית רשמית כיוון שריכז סביבו את מבני המנהל העירוניים (מקדונאלד 1986, 51). אזור צומת הרחובות הוגדר כמרחב ציבורי שחרג בהרבה ממגבלות רוחב הרחובות עצמם, וכלל בתוכו את נקודת מפגש הרחובות וצורתו בדרך כלל הייתה מלבנית. האגורה והפורום שימשו כמקום הפעילות המרכזי של העיר בין אם הייתה זו פעילות עיסקית, פוליטית, פולחנית, תרבותית או חברתית ועל כן נבנו סביבו המבנים החשובים של העיר (שם 66-51).(3) דוגמה המשלבת כמה מההיבטים שהובאו לעיל בהקשר של רחובות העיר ניתן להביא מהפורום הראשי ברומא (Forum Magnum) אשר נבנה לאורך "הדרך הקדושה" היא ה'ויה סקרה' (Via Sacra) ובה עברו תהלוכות פולחניות וטקסיות וכן מצעדי הניצחון (Triumph). דרך זו יצאה ממקדש יופיטר סטאטור ולימים אף נבנה לצדה שער טיטוס המפורסם. רוחב הרחוב בימי  הקיסר אוגוסטוס הגיע לכדי 5 מטרים בלבד, אך הוא הורחב בתקופות מאוחרות יותר. בפומפיי, שחרבה בהתפרצות הר הגעש ווזוב באיטליה בשנת 79 לסה"נ, זמן קצר לאחר חורבנה של ירושלים נחשף הפורום כשסביבו מקדש אפולו, מקדש הקפיטולאום, שוק הבשר (מקלום), פינת פולחן לאלי העיר (לרריום), מקדש אספסיאנוס, שוק בדים ובגדים ומבנה איגוד הכובסים (אומכיה), מקום אסיפת האזרחים (קומיטיום), בית מועצת העיר (קוריה), הבסיליקה (מבנה לעסקים בעונת החורף), בית-כסא (לטרינה) ומקום הממונה על המידות והמשקולות המכונה אגורנומוס. על פי ויטרוביוס, בסמוך לפורום יש למקם את הבסיליקה, בית הכלא, בית האוצר ובית המועצה (ויטרוביוס תשנ"ז 109, 112). את רחבות הפורום קישטו מבנים שונים לתועלת ציבור העוברים והשבים כדוגמת מתקני מים. באוסטיה שבאיטליה למשל נחשף במרכז רחבת הפורום מבנה עגול שבמרכזו בריכה קטנה שסיפקה מים לתושבי העיר (בייקר 1994) (4). מתקני המים הציבוריים מצויים בעיקר ברחבות ציבוריות וצמתי רחובות כפי שמקובל באדריכלות העירונית הרומית (ווקר 1987, לצנר 1999).

דיון

יוספוס מציין את העיר התחתונה באזור שיש לזהותו בגבעת עיר דוד והמדרון המזרחי של הר ציון (זנטון וזילברשטיין 2016). הכינוי 'העיר התחתונה' בא בניגוד לחלק אחר של העיר המכונה בפיו 'העיר העליונה' (מלחמת היהודים ה 137) בנוסף מציין יוספוס את 'הכיכר העליונה' (מלחמת היהודים ב 315 ,305)  ואת 'השוק העליון' (מלחמת היהודים ה 137).  מכאן מתברר קיומה של כיכר או שוק נוסף "תחתון" (מזר 1997, 34) ונראה כי על סמך החלוקה לתחומי העיר התחתונה והעליונה יש לאתר גם את השווקים של העיר בהתאמה, כלומר את השוק העליון בעיר העליונה ואת השוק התחתון בעיר התחתונה. כיוון שאנו יודעים כי במקומות רבים שימשה האגורה היוונית ומאוחר יותר הפורום הרומי כמקום השוק העירוני של העיר, נראה כי יש מקום לזהות את מקומו של 'השוק התחתון' באזור רחבת העיר התחתונה כלומר בשטח שנחשף על ידי בליס ודיקי ולאורו הוצעו שחזורים של אזור זה של הרחוב כצומת רחב (5). מדברי יוספוס אודות השריפה באנטיוכיה ניתן ללמוד כי גם בפרובינקיות שבמזרח האימפריה נבנתה 'כיכר העיר הרבועה' ובסמוך אליה התקיימו מבני הציבור של העיר (מלחמת היהודים ז, 55)(6). כמקובל באדריכלות הרומית. המינוח "כיכר העיר הרבועה" בו משתמש יוספוס להגדרת הפורום של אנטיוכיה יכול אולי לשמש מפתח להבנת המינוח שבו נוקט יוספוס לגבי