שער טיטוס בצבעים :רב-צבעוניות ואוצרות בית המקדש

בתאריכים 5 עד 7 ביוני 2012 ערך צוות חוקרים בין-לאומי מחקר חלוץ בשער טיטוס הניצב בפורום הרומי (Forum Romanum), המרכז העתיק של העיר רומא (איור 1). המחקר נערך על ידי המרכז ללימודי ישראל בישיבה אוניברסיטה, בשיתוף פעולה עם Soprintendenza Speciale per i Beni Archeologici di Roma, הגוף המפקח על המורשת הארכאולוגית של רומא. המחקר התמקד בתבליט שבו מופיעה המנורה (איור 2) ובתבליט שבראש השער, המתאר את האלהת (Apotheosis) טיטוס (איור 3).1

על גבי השער מופיעים שלושה תבליטים. באחד מהם מתוארת האלהתו של טיטוס. שני תבליטים נוספים מתארים את תהלוכת הניצחון שנערכה ברומא בשנת71 לספירה: באחד מהם נראים חיילים רומיים נושאים ברחובות העיר את שלל המלחמה, ובתוכו המנורה המפורסמת בעלת שבעת הקנים ואוצרות אחרים מבית המקדש. אוצרות אלה הוצגו לראווה במקדש השלום לא רחוק מהשער. הפאנל השני מציג את טיטוס רוכב עטור ניצחון בחוצות העיר(איור 4).

במהלך המחקר נעשו סריקות תלת-ממדיות באיכות גבוהה של התבליטים המתארים את המנורה וחלק מתבליט המנורה נבדק כדי לברר אם השתמרו בו שאריות הצבע שקישט את התבליט  .[…] חיפוש שאריות הצבע על התבליטים העשויים שיש נעשה באמצעות ספקטרומטריית UV­-VIS.

פרויקט זה היה מוצלח ביותר. המידע שנאסף בסריקה עובד לכדי ייצוג של צורות התבליטים בדיוק של פחות ממילימטר. עקבות צבע אוכרה צהובה נמצאו על קני המנורה ועל בסיסה. גילוי זה עולה בקנה אחד עם הכתוב בתנ"ך, בכתבים מתקופת ראשית הנצרות ובתלמוד, ובמיוחד עם תיאוריו של ההיסטוריון בן המאה הראשונה יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס), שראה את מנורת הזהב במו עיניו.

— מתוך ההודעה לתקשורת.2

פרויקט שער טיטוס,3 שבראשו אני עומד, משקף שינוי גדול שחל במחקר העכשווי: הפוליכרומיה של אמנות עתיקה, כלומר הצבעים שבהם נצבעו חפצי אמנות ופריטי ארכיטקטורה, החלה למשוך תשומת לב רבה. במאמר זה אתאר בקצרה את תולדות מחקר הפוליכרומיה, ואז אציג את תמצית תוצאות המחקר שערכנו בשער טיטוס בשנת 2012. אחר כך אציג שחזורים של חלקים אחדים בפאנל המתאר את אוצרות בית המקדש, והשערות בדבר הצבעים המקוריים של תבליט רומי זה.

העובדה שגילוין של כמה נקודות צבע צהוב על המנורה שבשער טיטוס עורר הדים בכל העולם מעוררת השתאות. כל אדם שקרא בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו או בספרות חז"ל4 יכול לשאול במידה רבה של היגיון, כפי ששאלו אחדים בתמימות: "האם ייתכן שהמנורה נצבעה בצבע אחר?" שאלה זו עמוקה מכפי שנראה במבט ראשון. הפוליכרומיה עומדת בניגוד מושלם למשיכה הנאו-קלאסית והמודרנית ללובן, לשחור ולבן ולכל הגוונים שביניהם. הסופר בן זמננו דוד באצ'לור כינה בשם "כרומופוביה", כלומר פחד צבעים, את המשיכה הזו ללובן, המגיעה עד להעלמת כל צבע, והתכוון לרמוז לרושם של אי-רציונליות שהמונח "פוביה" מעורר.5 במאמרה משנת 2006"Late Antique Aesthetics,Chromophobia, and the Red Monastery, Sohag, Egypt " השתמשה אליזבת בולמן

במונח כרומופוביה במסגרת דיון באמנות הקלאסית והאמנות של שלהי העת העתיקה, וכתבה כי "באופן מסורתי היו היסטוריונים של אמנות ושל אדריכלות מערבית מאוהבים מעט במבנים ובפסלים קלאסיים מבהיקים בלובנם, ופעמים רבות התעלמו מהצבע שקישט הן את אלה והן את אלה".6 יאן סטובה אוסטרגור הוסיף: "שילוש רב עוצמה של האידאלים המערביים הנעלים ביותר  – אסתטיים, פילוסופיים ואידאולוגיים  – הוצמד לפניו הלבנות של השיש במפנה המאות השמונה-עשרה והתשע- עשרה. גילוי הפוליכרומיה של פסלים ומבנים עתיקים היה אפוא  – ועודנו – בבחינת קריאת תיגר על עצם קיומם של האידאלים הללו".7

אפילו הפרויקט שלנו סבל מנגע הכרומופוביה. זמן קצר אחרי שהתגלית שלנו התפרסמה ב"ניו יורק טיימס",8 הגיבה רושל גורסטיין מהירחון "ניו ריפבליק" להתלהבות שהבענו מהפרויקט ומהממצאים עצמם. גורסטיין הביעה מורת רוח מכל מחקר המשנה את הדימוי של רומא העתיקה כפי שהיא מתוארת בכתביו של ההיסטוריון הבריטי הדגול אדוארד גיבון ,(1794-1737)9 או בתחריטיו של ג'ובאני בטיסטה פיראנזי (1778-1720 , איור 6).

גורסטיין כתבה: " הופתעתי מאופיו הבין-לאומי-בוואריה, ניו יורק, וירג'יניה, רומא – של פרויקט זה שמטרתו לשחזר נכונה את הצבעים של רומא העתיקה, ומהעובדה שהדימוי של רומא העתיקה צבועה בצבעים ססגוניים הייתה משונה בעיני ממש כמו הדימוי של רומא בימי הביניים שבניינים עתיקים הפכו בה למבצרים. אבל לא יכולתי שלא לחשוב גם שפרויקט בין-לאומי זה הוא סימן נוסף לעליונות שמייחסים היום למדע ולטכניות על פני הרוח האנושית…"11 גורסטיין צדקה מבחינה אחת. ליצור דימוי חדש של האמנות העתיקה כאמנות ססגונית ומלאת חיים משמעו לשנות את מסגרת ההתייחסות שלנו באופן עמוק, ואפילו צורם. חוקרים הצביעו בצדק על קשר בין ההעדפה המודרנית לפסלים לבנים ובין תיאוריות גזעניות מערביות הקושרות, למשל, בין הלובן ה"אידאלי" של אנשי צפון אירופה ובין הלובן המדומיין של אבות אבותיהם הקלאסיים ה"אריים". במקרה שאירע לאחרונה הושמעו איומי מוות כנגד חוקרת תולדות האמנות ממדינת איווה שבארצות הברית.12

במהלך שנות השמונים של המאה העשרים החלו חוקרים  – במיוחד אוצרים במוזיאונים  – להקדיש תשומת לב לשאריות צבעים שנמצאו על ממצאים מיוון ומרומא העתיקות. חוקרים, ובמיוחד חוקרים מקופנהגן וממינכן, התמקדו בגילוי ובשחזור של הפוליכרומיה המקורית של ממצאים עתיקים והציגו תערוכות, שחלקן נקראו "אלים בצבע", במינכן, באיסטנבול, בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, בברלין, במאליבו קליפורניה ובמרכזי תרבות אחרים.13 חוקרים בני הדור הבא, הן באירופה והן באמריקה, חיפשו מקורות קלאסיים בתקווה למצוא אזכור של פוליכרומיה עתיקה ובדקו ממצאים נוספים, ואף הרחיבו את שדה המחקר לכלול גם ממצאים מאשור וממקומות אחרים במזרח הקרוב.14 העולם העתיק שהם גילו הוא באמת ובתמים "קרוסלה של צבע" כדברי וולט דיסני בשיר הנושא של תכניתו, בשנות ה-60 של המאה ה-20: "העולם היא קרוסלה של צבע, צבע יפה ונהדר" (The world is" a carousel of color, wonderful, wonderful (color.15. מי שגדל בתקופת המעבר מטלוויזיה בשחור ולבן לטלוויזיה בצבע (שצבר תאוצה באמצע שנות השישים, ובישראל סביב שנת 1980) זוכר אולי הודעות חגיגיות שהכריזו כי "the following program is brought to you in living color" ("התכנית שלפניכם מוגשת בצבעים חיים").16 המסר שהודעות אלה העבירו למי שעוד צפה בטלוויזיה בשחור ולבן היה ברור.

פרויקט שער טיטוס התפתח מתוך ניסוי קודם– פרויקט הפיסול הדיגיטלי (Digital SculptureProject – ) שהיה שיתוף פעולה בין מוזיאון וירג'יניה לאמנות בריצ'מונד ובין אוניברסיטת וירג'יניה. קבוצת המחקר שאליה הצטרפתי בשלב מתקדם של תהליך העבודה, חקרהפסל שיש לבן של הקיסר גאיוס,המוכר בשם קליגולה (שלט בשנים 41-37 לספירה).17 בקפל אנכי של הטוניקה, בחלקו הימני העליוןשל החזה, מצאו שאריות צבע ורוד שהופק מצמח הפואה וצבע כחול ממצרים, מעורבים בגבס, ששימשו ליצירת צבע סגול. על סמך כמות קטנה זו של ראיות הציעו החוקרים שחזורים של הפוליכרומיה המקורית של הפסל כולו (איורים 7,8). ג'ון פוליני, חבר בקבוצת העבודה, התבסס על ממצאי הניסוי והתמקד בניסיון לעשות את השחזורים נכונים אף יותר על סמך מקורות ספרותיים וחזותיים, כדי לשחזר משהו מהצד האמנותי של הפיסול הרומי.18 פוליני מציין כי מקורות רבים מתארים את פעולת צביעת השיש, שעליה הופקדו פעמים רבות אמנים מהשורה הראשונה.19 אגרטל גדול מהמאה הרביעית לפני הספירה שמקורו בפוליה שבדרום איטליה, וסף מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, מתאר את התהליך (איור 9). על גבי האגרטל מצוירת דמותו של אמן הצובע פסל של הרקולס.20 ג'ניפר סטייג'ר טוענת בצדק כי "חפצים צבועים יוצרים תחושת חיות הנעדרת מגופים שאינם מפורטים. כצופים מן הצד התרגלנו להתבונן בהכללות, החוסכות מאיתנו את החוויה המטרידה של הסתכלות בדבר מה על פרטי פרטיו הצבעוניים".21 

פוליכרומיה ושחזור פאנל אוצרות בית המקד

ב-5 ביוני 2012 התחיל הצוות שלנו מחקר ניסיוני בן שלושה ימים בשער טיטוס (איורים 12-10). אונוקאד (Unocad), חברה ממילנו המתמחה בביצוע סריקות, יצרה סריקה תלת-ממדית מלאה של כל פאנל אוצרות בית המקדש באמצעות סורק Breuckmann GmbH 3D לאיסוף מידע.22 הצוות מאונוקדקיווה לעבוד במהלך שעות היום. עם זאת, התברר שהיה צורך בחושך מוחלט לביצוע הסריקה והושג אישור להמשיך בעבודה במהלך הלילה(איור 13). הסריקה מראה כל תג ותו בשיש: לא רק את הנזק המשמעותי שנגרם לפאנל, אלא גם את מידת השימור מעוררת ההתפעלות. במרוצת השנים השקיעו חוקרים מאמצים רבים בתיעוד הפאנל, החל באדריאן רילאנד (Adriaan Reelant ) שכתב את (De Spolis templi Hierosolymitani in arcu Titiano conspicuis אוטרכט). 1716 , רילנאד שכר אמן אנגלי לבחון, למדוד ולצייר את המנורה כפי שהייתה בזמנו )איור 14.) בשנות השבעים של המאה העשרים השתמש לאון ירדן בכלי הצילום המתוחכמים ביותר שעמדו לרשותו באותה תקופה כדי לצלם את פאנל אוצרות בית המקדש, ובשנות השמונים של המאה העשרים מייקל פאנר צילם, ניתחו סקר בחריפות מרשימה את כל חלקי השער לפרטי פרטים.23 מבחינות רבות השער נמנה עם הממצאים הרומיים הנחקרים ביותר. הסריקה שביצענו אנחנו לפאנל אוצרות בית המקדש מוסיפה נדבך לעבודתם של ירדן ושל פאנר, הודות לדיוק הסריקה התלת-ממדית. יכולנו לראות את התהלוכה המתוארת בתבליט במידת דיוק שנמנעה מהחוקרים שקדמו לנו, והפרטים  – החל בפירות שבזרים שלראשי הרומאים עטורי הניצחון הנושאים את המנורה ואת שולחן לחם הפנים וכלה באלמנטים שכוחים למדי של הבגדים, הדולפינים על גבי אחד השלטים המספרים את סיפור התהלוכה ובשער הניצחון שדרכו נכנסו כלי הקודש מירושלים לרומא  – התחדדו עוד יותר.

היינריך פינינג, מומחה לשימור אמנות מבוואריה, ואשתו רוז סרקו את פאנל אוצרות בית המקדש בחיפוש אחרי סימני צבע(איורים ) 16-15 בני הזוג פינינג בחרו לסרוק כמה חריצים עמוקים בפני השטח של המנורה, בתקווה שנותרו בהם עקבות צבע למרות הפעמים הרבות שהתבליטים נוקו במרוצת השנים (איור 17). חלקים מתבליט אוצרות בית המקדש בשער טיטוס נבדקו באמצעות ספקטרומטריית UV­VIS, בחיפוש אחר חומרי צבע. בדו"ח הבדיקה הראשוני תיאר היינריך פינינג את תהליך העבודה:24

ספקטרומטריית UV-VIS היא טכניקה המשמשת לזיהוי צבעים שאיננה פוגעת בחפץ הנבדק. המשטח הנבדק מואר למשך זמן קצר באור לבן. מתוך האור המשתקף בחזרה מהמשטח מחשבים את החלק של האור הלבן שהחפץ ספג. אחר כך משווים את הספקטרומים שנספגו לספריית מידע מיוחדת הכוללת כששת אלפים ספקטרומים של חפצי אמנות שונים. ניתוח המידע הזה והמאפיינים של הספקטרומים מראים שהפיגמנט הצהוב ככל הנראה נוקה והוכן היטב לפני השימוש, ושהוא נצבע על גבי השיש. כל אלה יחד מצביעים על כך שהמנורה הייתה צבועה במקור  בגלל המרחק הניכר בין הפיגומים ובין התבליט (בערך 1.5 מטרים) נבחרה עבודה שונה לבדיקת לתבליט המנורה. מעבר לטאטוא שטחי. (איור 18) לא היה   לנקות את האבן. בשלב ראשון חובר מיקרוסקופ וידאו למוט מתכת ארוך (איור 15). אחר כך נבחן התבליט בצורה מדוקדקת ככל האפשר, וצולמו תמונות שלו. התמונות הללו סייעו לאתר אזורים קטנים שייתכן שנשארו בהם עקבות צבעים (פיגמנטים האבן), ולמפות את האזורים הללו ( איור 17.) בשלב בשני נבדקו האזורים הללו   באמצעות ספקטרומטריית UV-VIS, באמצעות שני כבלים עשויים סיבי   (לאור ולמדידה), שחוברו למוט המתכת. האזורים שבהם ייתכן שנשארו   צבע נסרקו. הנקודה שממנה נערכה הסריקה לא הייתה אידאלית מהסיבות   למעלה. עם זאת, למרות קשיים במיקוד ותנאי אור בלתי אחידים הצלחנו למדוד   ספקטרומים, הן בסריקות הכוללות צילום יחיד והן בסריקות של שטחים גדולים המורכבות מסדרת סריקות שנעשו בזו אחר זו לאורך 20שניות. רבים מהספקטרומים האלה היו מדויקים דיים לפענוח, במיוחד אלה שנמדדו על קנה המנורה ובחזית הבסיס. הפענוח כלל עיבוד מתמטי של הסריקות והשוואת כל סריקה לספריית המידע הגדולה. תוצאות הספקטרומטריה של המנורה מראות שאוכרה צהובה הונחה ישירות על פני השיש בקנה המנורה ובקדמת הבסיס של המנורה. העובדה שהפיגמנט נמצא גם על חלקים אחרים של המנורה ושהוא הונח ישירות על גבי האבן מביאה לידי מסקנה שהוא חייב להיותחלק משכבת הצבע המקורית.מסיבה זו אפשר לדעת שהמנורה הייתה צבועה בצבע צהוב (איור 19). עתה ביקשנו לברר באילו צבעים נצבעו חלקיו האחרים של הפאנל. כאשר התברר שלא נחזור בקרוב לשער, פיטר שראץ ואני החלטנו לנסות לדמיין ולשחזר את צבעיו של פאנל אוצרות בית המקדש. אף על פי שעד לזמן שבו ערכנו את הפרויקט שלנו כבר נחקרו ממצאים קלאסיים רבים ותבניות הפוליכרומיה שלהם שוחזרו, שום ממצא בעל חשיבות תרבותית רחבה כמו נושא הפרויקט שלנו לא נחקר בהצלחה. ניסוי שמטרתו לענות על שאלה זו ממש נערך בעבר בארה פקיס (Ara Pacis), מזבח השלום, אחת מגולות הכותרת של רומא האוגוסטיאנית, ומבנה שהשפיע עמוקות על האדריכלות הפלביאנית (איור 20).25 לרוע המזל, החלטות הצוות שעבד בארה פקיס לא תועדו, ומשום כך ירד ערכו של פרויקט זה בעבורנו. עם זאת, ניסיונותיהם של חברי הצוות לדמיין את שלב הצביעה הסופימורה על כיווני מחשבה חשובים. התחלנו לעבוד בזהירות רבה, בתקווה ליצור שחזור משוער של הפוליכרומיה המקורית של פאנל אוצרות בית המקדש. חשבנו שמה שנעלה בחכתנו, יהיה אשר יהיה,עדיף על צבעו ה"לבן" של הפאנל, שהרי זה עתה הוכחנו שהוא שגוי לחלוטין. האם נוכל לדמיין צבעים עזים כל כך גם בשער טיטוס?

דונלד סנדרס מהמכון לוויזואליזציה של ההיסטוריה (Institute for the Visualization of History) הצטרף לצוות בשנת 2015 כדי לסייע לנו בעניין טכני זה, והתחלנו לחפש מקבילות ארכאולוגיות לאלמנטים השונים המופיעים בפאנל. עוצמת הצבעים המשוחזרים מתבססת על ערך הצבע של האוכרה הצהובה שבה נצבעה המנורה, ללא הניואנסים שהיו נוצרים בעקבות הגימור הסופי וללא הדהיה שגורמת החשיפה לשמש (איור 21). צבענו את השמים בכחול-הצבע הנפוץ ביותר לשמים בציורי קיר שנמצאו בפומפי ובהרקולנאום. היות שירכיות צבאיות היו עשויות מצמר או מפשתן, וכך הן מוצגות בציורי הקיר, בחרנו לצבוע אותן בגוון בהיר, כמעט לבן, מלבד הבגדים העליונים,שאותם צבענו בגוון הסגול-אדמדם שלבשו אנשים ממעמד גבוה –הארגמן המלכותי המוכר מהתנ"ך.26 הזרים המסמלים ניצחון שעיטרו את ראשי החוגגים נצבעו בירוק, כצבעם של עלי הדפנה שמהם הם עשויים, בעוד פירותיהם סגולים.

צבענו את עורן ואת שיערן של הדמויות בגוונים ים-תיכוניים, ואת כלי העור והעץ בגווני חום. בתבליט השיש הלבן חקוקות כריות התומכות במנורה ובשולחן הכבדים. צבענו את הכריות הללו בגוון מעט כהה יותר כדי להבדיל ביניהן ובין טוניקות הפשתן. השלטים, etabulae ansata ("טבלאות ידיות" בתרגום מילולי), ניצבים בתוך מסגרות שאותן צבענו בצבע ארד, כדי להבחין ביניהן ובין הזהב של כלי הקודש. הוספנו כתובות בתוך שלטים על פי המונחים שבהם השתמש יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמת היהודים ג, 152-148 (בתרגום ללטינית, שפתם של רומא ושל הצבא הרומי). בראשון כתבנו Sacra Iudaeorem ("כלי הקודש של היהודים"). בשני Candelarum Iudaeoreum ("מנורת היהודים"), ובשלישי Leges Iudaeorem ("חוק היהודים"  – כלומר ספר התורה). ספר התורה, שלפי תיאורו של יוסף בן מתתיהו הלך אחרי המנורה בתהלוכה, איננו מופיע בתבליט. כל הכותרות הללו משוערות, והכתב נלקח מכתובת ההקדשה המופיעה על חזית השער. הן יוצרות תחושה של מה שהיה כתוב אולי על השלטים המרשימים הללו, ואבד.

החצוצרות המונחות על השולחן צבועות באפור, בעקבות התיאור של שתי חצוצרות הכסף שיצר משה בשביל המשכן במדבר המופיע בדברי יוסף בן מתתיהו.27 יוסף מזכיר לקוראיו ש"הכלי נקרא asosra (חצוצרה) בלשון העברים", כפי שכתוב בספר במדבר י, א. לבסוף, השער שבו עוברים המנצחים –בקצהו הימני של הפאנל  – נצבע על פי קשת הצבעים שבהם נעשה שימוש במקדש אפולו הסמוך הניצב בגבעת הפלטין, אחד המבנים הרומיים היחידים שנעשה ניסיון למצוא שאריות צבע בשרידיהם.28 כל זה היה ניסיוני למדי ונועד ליצור רושם של הצבעים המקורים של חלקי התבליט ששרדו, ותו לא. לא נעשה כל ניסיון לצביעה אמנותית בשחזור הפוליכרומיה שלנו, אף על פי שכך עשו בוודאי אמני העת העתיקה.29 החלטנו שצעד זה שייך לתחום לאסתטיקה, שאותו דחינו לשלב מתקדם יותר של העבודה.

עם הזמן התברר לנו שסריקת התלת-ממד של הפאנל חשפה מידע רב בהרבה משחשבנו בהתחלה. התחלנו לשחזר אלמנטים נבחרים מהשער. אחרי שהיה בידינו הייצוג התלת-ממדי של הפאנל יכולנו לשחק איתו, להתמקד בפרטים מסוימים ולראות את התבליט מזוויות שאינן אפשריות כאשר עומדים על הפיגומים ליד השער. סריקת התלת-ממד אפשרה לנו לבחון בדקדקנות את פרטי התבליט, כדי שנוכל להיות בטוחים שניסיונות השחזור שלנו עולים בקנה אחד עם כל הראיות. מהר מאוד הבנו שביכולתנו לשחזר את חלקי הגוף החסרים  – רגליים, זרועות וראשים  -באמצעות"שאילת" חלקי גוף קיימים מדמות אחת לאחרת. הראש התלת-ממדי היחיד ששרד בפאנל(ממש לפני המנורה) שימש בסיס לעיצוב כל הראשים האחרים. עם זאת, נמנענו ממתן הבעות פנים ואופי אישי לראשים המשוחזרים,משום שגם דבר זה נראה לנו בבחינת חריגה מסמכותנו ומגבולות הראיות שבידינו. גילוי נפלא נוסף היה שסנדרס וצוותו מצאו שדי בנתונים של שולחן לחם הפנים שנאספו בסריקה כדי לנסות ליצור שחזור שלו. סיפקנו להם את הסריקה בלבד, ללא כל מידע היסטורי. לשמחתנו, בני דמותו של השולחן שהם יצרו הופיע בעבודתו של פאנר ובציורי קיר רומיים,והוא דומה במידה רבה למראה שולחן לחם הפנים המופיע על מטבע נדיר ממרד בר כוכבא, כמעט 70 שנה אחרי האירועים המתוארים בתבליט. השולחן המרובע, שלדברי יוסף בן מתתיהו "היה משקלו הרבה כיכרים",30 ושבמקום אחר הוא אומר כי הוא "דומה לשולחנות הדלפיים", הוא רהיט רומי מוכר, ומזכיר שולחן המופיע בפרסקו רומי המתאר סצנה של פולחן רומי.31 על גבי השולחן בתבליט עומדים שני גביעים מסוג שמוכר באמנות הרומית. הגביעים הללו מיועדים ככל הנראה לקטורת,"שני בזיכי לבונה של לחם הפנים" המתוארים במשנה במסכת מנחות יא, ה (ובמקורות מקבילים).32 רק את אחד הגביעים אפשר לראות ממש בעין בלתי מזויינת, והשני נשתמר חלקית למדי. מצבה המצוין של המנורה הצריך מעט מאוד שחזור, מלבד בסיסי נרות השמן, שאותם שחזרנו על פי פמוטיארד רומיים. נוסף על כך חידדנו מעט כמה מהפרטים בקני המנורה. העובדה שהן הבסיס והן חלקיה העליונים של המנורה נצבעו באותה אוכרה צהובה רומזת לכך שייתכן שהבסיס היה חלק מהמנורה,ותורמת ראיות נוספות  לדיון המתמשך בשאלה אם בסיס המנורה היה מקורי, או שמא היה מתקן רומי המשמש לנשיאה, ferculum. כעת יש בידינו תמונה סבירה של הצבעים המקוריים של הפאנל כולו. בהמשך המחקר אנחנו מקווים להעמיק גם בצדדים ה"אמנותיים", בדרך שהתוו פוליני וחברי הצוות שעבדו בארה פקיס, ולבדוק באיזו מידה אפשר לעשות זאת בפאנל אוצרות בית המקדש.

למראה פאנל אוצרות בית המקדש הצבוע אפשר לדמיין את הססגוניות של תהלוכת הניצחון שנערכה עשור לפני בנייתו של שער טיטוס. אפשר לחוש כמעט את החיילים הצועדים בסך בעת שהתהלוכה התקדמה לתוך רומא הקיסרית. קרני השמש המאירות את הגילופים העמוקים של התבליט הצבוע מעצימות רושם זה (איור 22), במיוחד בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים המאוחרות.

קרני השמש שהאירו את המשטח המגולף והצבעוני הבהבו בוודאי במשחקי אור וצל. בעוד שבעבור הרומים חגגה תהלוכה זו את כוחה האימפריה, היא הייתה בוודאי קשה מנשוא כמעט בעבור היהודים שראו את כלי הקודש של "בית ה' אלוהינו" נלקחים בשבי. זיכרון זה שומר וסופר שוב ושוב באמצעות התבליט המופיע על גבי שער טיטוס – שמעטים המבנים הרומיים המותירים גם היום רושם עז כמותו. הודות לטכנולוגיה אנחנו יכולים לדמיין במקצת את 85 צבעיהם המקוריים של השער ושל מלחמת היהודים– לפני שידהו ויבלעו בצללים האפורים של ההיסטוריה.
.
.