החלק הדרומי של תעלת השילוח (תעלה II ) ונקבת השילוח (נקבת חזקיהו) – שני מפעלי המים של חזקיהו המלך

אשר גרוסברג

מבוא

שני מפעלי מים הובילו בימי הבית הראשון את מי מעיין הגיחון אל הבריכה שבקצה העמק המרכזי של ירושלים: תעלת השילו '(תעלה II)' ונקבת השילוח, המכונה גם 'נקבת חזקיהו' (איור 1). הקדום מבין שני המפעלים הוא תעלת השילוח, שתחילתה במדרגות היורדות אל מעיין הגיחון, במפלס המדרגה השישית וכ-1.5 מ' מעל מפלס המים היום (איור2). חלקה הצפוני של תעלת השילוח נמשך כתעלה מקורה עד למרחק של 190 מ' מהמעיין (נקודה 1 באיור 1) ושם היא פנתה לנחל קדרון כתעלה פתוחה. קרוב לוודאי שהתעלה המשיכה אל בריכת אגירה שנבנתה בנחל קדרון ומימיה שימשו גם להשקיית השטחים החקלאיים בנחל. חלק זה של תעלת השילוח תוארך לתקופת הברונזה התיכונה ב', סביב שנת 1800 לפסה"נ, ואילו החלק הדרומי של התעלה נחצב כמנהרה כאלף שנה מאוחר יותר, בתקופת הברזל ב' (רייך ושוקרון ;2002 תש"ע), שהסתיימה במצוק הסלע שמעל הבריכה שבקצה העמק המרכזי של ירושלים (איורים 28 ,3 ) נקבת השילוח מתוארכת אף היא, לפי הדעה המקובלת, לתקופת הברזל ב' (לוי דלה וידה ;1968 הנדל ;1996 הקט ואחרים ;1997 פרומקין ואחרים 2003), אך לאחר מועד החציבה של החלק הדרומי של תעלת השילוח. ראשיתה במערה שבה נובע מעיין הגיחון (איור 4, שמקומו נקודה 1 באיור 8) וסיומה בבריכה קטנה שנמצאת בקצה הדרומי של הנקבה, שהיא חלק מבריכת השילוח של התקופה הביזנטית, שנחשפה בחפירות גוּתֶה (1882) ובליס ודיקי (157-152 :1898 ולוח XVI) (איור 5). משם זרמו המים דרומה אל הבריכה שהייתה בקצה העמק המרכזי של ירושלים (רייך, שוקרון ולרנאו תשס"ז:;38 שוקרון ורייך תשס"ז:15), בגלל מפלסה הנמוך יותר שבתה נקבת השילוח את המים והוציאה את תעלת השילוח מכלל שימוש.

התמיהה העולה מחציבתה של נקבת השילוח רבה: מדוע זנחו את מפעל המים שנחצב זמן לא רב לפני כן  – החלק הדרומי של תעלת השילוח  – ובנו במקומו מפעל מים אחר (נקבת השילוח), שהביא את המים מאותה נקודת מוצא אל אותו יעד אך במשאבים רבים הרבה יותר: אורכה של נקבת השילוח גדול פי שלושה, בקירוב, מזה של החלק הדרומי של תעלת השילוח ונפח החציבה שלה גדול פי שישה בקירוב. מדוע אפוא לא שיפרו את המפעל הקיים על ידי הרחבתו, הגבהתו וחיזוק ההגנה עליו במקום החלפתו במפעל אחר, שהיקף העבודה בו ומורכבותו גדולים פי כמה.

במאמר זה נבהיר את נסיבות התקנתם של שני מפעלי מים אלה. נראהכי שני המפעלים נחצבו על ידי חזקיהו המלך בהפרש זמן קצר זה מזה. חציבת נקבת השילוח, שהיא מפעל מים גדול ומורכב אשר להשלמתו נדרשו כמה שנים, החלה עוד לפני מצור סנחריב, אולי בהקשר למרידה של חזקיהו באשור בשנת 705 לפסה"נ. מסתבר שבעת פלישת סנחריב ליהודה בשנת

 איור 2 . הכניסה לתעלת השילוח (משמאל) ולמערת הנביעה של הגיחון (למטה).
 איור 3 . הקצה הדרומי של תעלת השילוח (תעלה II)

 

איור 1: מפעלי המים בעיר דוד. 

              איור 4. מערת הנביעה של הגיחון ופתח נקבת השילוח (מנהרה VI ), מבט למערב .                                                                           איור 5. הבריכה ליד הקצה הדרומי של נקבת השילוח .

701 לפסה"נ המפעל טרם הושלם. כדי להגן על הספקת המים לירושלים בעת המצור האשורי הצפוי הורה חזקיהו לחצוב את החלק הדרומי של תעלת השילוח. מפעל זה היטה את מי הגיחון, שזרמו לנחל קדרון, אל תוך העיר  – אל הבריכה שבקצה העמק המרכזי. פעולה זאת נעשתה בזמן קצר יחסית ותחת איום ממשי של חשש ממצור אשורי. לאחר מפלת סנחריב החליט חזקיהו להשלים את חציבת נקבת השילוח, ככל הנראה בגלל המצאה בשלב מתקדם של העבודה ואולי אף קרוב לסיום. עדות להשתלשלות אירועים זאת נמצאת במקרא והיא מקבלת תימוכין מהממצא הארכיאולוגי.

הממצא הארכיאולוגי מלמדנו כי לחציבת החלק הדרומי של תעלת השילוח קדם מפעל מים אחר, שנעשה כמה עשרות שנים לפני ימי חזקיהו, וחיבר את תחתית פיר וורן עם מעיין הגיחון במנהרה (מנהרה VI). מפעלו של חזקיהו היה חציבת מנהרה VIII, שאורכה 512.5 מ', שמסתעפת ממנהרה VI סמוך לפיר וורן והיא שהביאה את מי הגיחון אל הבריכה שבקצה העמק המרכזי. מנהרה VIII ראויה על כן להיקרא נקבת חזקיהו, והחלק הדרומי של תעלת השילוח יכול להיקרא נקבת חזקיהו הראשונה.

בחלק הראשון של המאמר נביא את המקורות הכתובים  – המקרא וספר בן סירא  – על מפעלי המים של חזקיהו בירושלים ונציג את פרשנויותיהם הרבות, שאך מעידות על אי בהירות המקורות ועל הקשיים בהבנתם. לאחר מכן נדון במספר פרטים של הממצא הארכיאולוגי של נקבת השילוח ותעלת השילוח שיש בהם כדי לתרום להבנת דרך חציבתם ותיארוכם. בחלק האחרון של המאמר נראה כיצד המקורות הכתובים והממצא הארכיאולוגי מסבירים אלה את אלה ומביאים למסקנות שהוצגו לעיל, המשייכות את שני מפעלי המים לחזקיהו.

המקורות הכתובים ופרשנויותיהם

מפעליו של חזקיהו בתחום הספקת המים לירושלים מתוארים במקרא בספרים דברי הימים, מלכים וישעיהו, וכן גם בספר בן סירא.

התיאור בספרים דברי הימים ומלכים

בספר דברי הימים נזכרים שני מעשים שעשה חזקיהו בירושלים בתחום של הספקת המים. בתחילת הפרק מתוארות הפעולות שנקט בהם חזקיהו כדי לקדם מצור אפשרי מצד הצבא האשורי, שצר על ערי יהודה בשנת 701 לפסה"נ. פעולות אלו התמקדו בתחום של מניעת מים מהאויבים וביצור העיר:

אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור ויבֹא ביהודה וַיִּחַן על הערים הבצֻרות ויאמר לבִקעם אליו. וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלם ויִּוָּעַץ עם שריו וגִבֹּריו לסתום את מימי ָהעֲיָנוֹת אשר מחוץ לעיר ויעזרֻהו. וַיִָּקְּבצוּ עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמֹר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים. ויתחזַק וַיִֶּבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלות ולחוצה החומה אחרת ויחזק את הִמּלוא עיר דויד ויעש ֶשׁלַח לרֹב וָמגִנים (דברי הימים ב לב, א-ה).

בסוף הפרק מתואר מעשה נוסף שעשה חזקיהו כדי לספק מים לעיר: והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון וַיַּיְשּׁרֵם למטה מערבה לעיר דויד וַיְַּצלַח יחזקיהו בכל מעשהו (שם, ל).

תיאור נוסף של מפעל מים שעשה חזקיהו נמצא בספר מלכים: ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברֵכה ואת התעלה וַיָּבֵא את המים העירה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה (ב כ, כ).

תיאור נוסף של מפעל מים שעשה חזקיהו נמצא בספר מלכים:

ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו  ואשר עשה את הברֵכה ואת התעלה ו יַּבָ א ֵ את המים העירה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה (ב כ, כ).

בתיאור שבסוף פרק לב בספר דברי הימים נזכר מעיין הגיחון, שממנו מתחילה נקבת השילוח. הדעה הרווחת, שכמעט ואין עליה עוררין, מייחסת תיאור זה לחציבת נקבת השילוח על ידי חזקיהו.1 בתיאור שבספר מלכים מעיין הגיחון אינו נזכר ואין בו כל פרטים שיוכלו לסייע בזיהויו. אף על פי כן מקובל לייחס גם את התיאור הזה לחציבת נקבת השילוח.2 פירוש זה מסתבר בהיעדר מפעל מים אחר שעליו מעיד המקרא כי נבנה בימי חזקיהו ואשר הביא את המים אל תוך העיר.3

בשני התיאורים האחרונים שמובאים לעיל (דברי הימים ב לב, ל; מלכים ב כ, כ) לא ניתן הרקע לבניית מפעל המים, אין בהם כל רמז למצור סנחריב והם אף מנותקים מהתיאורים הקשורים למצור סנחריב. בספר דברי הימים הדברים נאמרים לאחר תיאור מחלתו של חזקיהו ובסופו של הסיכום של שנות מלכותו. בספר מלכים ב מוקדשים פרקים יח-יט לפלישת סנחריב ליהודה אך לא נזכרים בהם המעשים שעשה חזקיהו להגנת ירושלים. הפסוק, שהובא לעיל, המוסר על מפעל המים שעשה חזקיהו הוא הפסוק האחרון העוסק בשלטונו ובפועלו של חזקיהו. אף על פי כן מסבירה הדעה הרווחת בפרשנות ובמחקר הארכיאולוגי כי חציבת נקבת השילוח תרמה ליכולתה של ירושלים לעמוד בפני המצור האשורי והיא נכללת בפעולות שעשה חזקיהו במסגרת היערכותו למצור סנחריב.4

המעשים שנעשו במסגרת הכנותיו של חזקיהו למצור הצפוי של סנחריב מתוארים בתחילת פרק לב בספר דברי הימים ב. מעשים אלו כללו את סתימת "כל המעיינות" ו"הנחל השוטף בתוך הארץ" (פסוק ד). פרשנים וחוקרים רבים, הן מסורתים והן מודרנים, הבינו תיאור זה כמתייחס לסתימת הגיחון, אשר לפי האמור בסוף הפרק (פסוק ל) מימיו הופנו על ידי חזקיהו אל תוך העיר באמצעות נקבת השילוח (חלקם כתב במפורש על חציבת נקבת השילוח ולא על סתימת הגיחון).5 יש מהם שכתבו באופן כללי מבלי לפרט האם חציבת הנקבה נכללה בסתימת "כל המעיינות" או שהיא נכללה בסתימת "הנחל השוטף בתוך הארץ", ויש מהם שייחסו את שני התיאורים לסתימת הגיחון או לחציבת נקבת השילוח. רבים ייחסו את חציבת הנקבה לסתימת "הנחל השוטף בתוך הארץ" ואת צירוף המלים "כל המעיינות" הם פירשו כנסב על מעיינות אחרים שנבעו בקרבת העיר.

חלק מחוקרי ירושלים ייחסו את סתימת "הנחל השוטף בתוך הארץ" לסתימה מתקופת הברזל ב', שסתמה את הקטע הראשון של תעלת השילוח. סתימה זאת נעשתה עם הפעלתה של נקבת השילוח, שמפלסה נמוך מזה של תעלת השילוח ולכן היא שבתה את מימיה וייבשה אותה ממים.6 סימונס  (187 :1952) פירש את הממצא הזה כפעולה שנעשתה במסגרת סתימת "כל המעיינות", שבה לדעתו  )177 :1952( חסמו את הפתחים שהיו בדופן תעלת השילוח )'חלונות'(, ששימשו, לדעת חוקרים רבים, להזרמת מים לצורך השקיית השדות בנחל קדרון.7 כמוהו פירשו גם ויליאמסון (381 :1982) וגיל. (25 :1996) פסוק ד, לפי סימונס (הנ"ל) וויליאמסון  ,(380 :1982) אינו עוסק בחציבת נקבת השילוח אלא בפעולה שנעשתה בעת הפעלתה  – כאשר אפשרו את מעבר המים בנקבה (שנחצבה קודם לכן  – ראו להלן) ערב מצור סנחריב ואז גם חסמו את הקטע הראשון של תעלת השילוח. עמירן (תשכ"ח; תש"ם) פירשה את "הנחל השוטף בתוך הארץ" כנסב על קילוח מים טבעי שהיה קיים בתוואי שבו נחצבה נקבת השילוח.

פרשנים אחרים פירשו כי סתימת "כל המעיינות" מתייחסת גם לגיחון, וכוונתה, כאמור לעיל, היא לחציבת נקבת השילוח. את "הנחל השוטף בתוך הארץ" הם זיהו בדרך שונה. לפי דלמן (ראו סימונס  ,177 :1952 הערה 4) הכוונה לתעלה שאספה מים מהעיר העליונה דרך העמק המרכזי אל מאגר שנבנה "בין החומותיים" (ישעיהו כב, יא), כפי שמתקבל מנוסח תרגום השבעים שלפיו הנחל היה "בתוך העיר". גם לפי מאיירס  (187 :1965) "הנחל השוטף" יכול להיות מוביל מים פתוח, שהוביל מים אל בריכה בתוך העיר, וכך סובר גם עודד (תשנ"ה:242), שמוסיף כי הנחל יכול להיות נחל קדרון או נחל אחר בתחום ממלכת יהודה שבו זורמים מים. גם סימונס (177 :1952) סובר כי הכוונה היא לזרם מים בנחל קדרון שנאסף מפלגי מים שירדו משיפוע ההר ובעקבותיו כתב כך גם ויליאמסון (381 :1982).

הצעות הזיהוי השונות ל"נחל השוטף בתוך הארץ" מעוררות כמה קשיים מלבד השאלה העניינית כיצד סתמו נחל שבו זורמים מים )יפת  .)983 :1993 נחל כזה, שנמצא בקרבת ירושלים, יכול להיות רק נחל פרת )ואדי קלט(. כיצד אפוא הצליחו למנוע את זרימת המים בנחל? אם הזיהוי הוא של תעלת מים, מדוע היא נקראת נחל? אם הזיהוי הוא נחל קדרון, הרי מים זורמים בו רק לאחר גשמים, ואם כן האם ראוי הוא להיקרא "נחל שוטף"? בהמשך המאמר נדון במשמעות הלשונית של הביטוי "הנחל השוטף בתוך הארץ" והיא תאפשר לתת פיתרון לשאלות אלו.

המכנה המשותף של מרבית הפירושים שלעיל הוא כי חציבת נקבת השילוח מתוארת פעמיים באותו פרק  – בתחילתו ובסופו. התיאור הכפול של אותו מפעל מים בפרק אחד מעורר תמיהה מצד עצמו (רד"ל תרי"ב: כג, ע"א) וביותר בשל השוני הבולט בין שני התיאורים. הפעולות שננקטו לפי התיאור בתחילת הפרק נועדו למנוע מים מהאויבים ואילו מטרת הפעולה שמתוארת בסוף הפרק הייתה הספקת מים לתושבי העיר (יפת  ;982 :1993 עודד תשנ"ה: 242). מובן לכן השוני בין פעולת ההרס שמתוארת בתחילת הפרק  – סתימה של המעיינות  – לבין תיאור המעשה של הזרמת מים לעיר שניתן בסופו. הבדל בולט אחר הוא התיאור הכללי שבתחילת הפרק מול התיאור המפורט בסופו. בתחילת הפרק נזכרים "מעיינות" בשם כללי וללא שמותיהם ואילו בסוף הפרק מדובר רק על מעיין אחד, שנזכר בשמו  – הגיחון  – שאת מימיו הזרימו אל העיר (אקרויד 11 :1977), וניתנים שם גם פרטים נוספים, כמו: כיוון הזרמת המים וייעודם וכן הגובה היחסי. תיאור זה דומה באופיו לתיאור שבספר מלכים ב כ, כ (יפת 995 :1983), בעוד שהתיאור בתחילת הפרק חסר פרטים ואינו מאפשר לעמוד על משמעותו המדוייקת, כפי שמעידות הפרשנויות המרובות שלו. בנוסף, בתחילת הפרק מודגש השיתוף של "שריו וגיבוריו" של חזקיהו בקבלת ההחלטה על סתימת המעיינות ולעומת זאת בסוף הפרק מוזכר רק חזקיהו ולזכותו נקפת ההצלחה כולה (מהרש"א תר"מ-תרמ"ו: ברכות י, ע"ב; רד"ל תרי"ב: כג, ע"א). השוני שבין התיאורים מחזק את הגישה הרואה בהם מעשים שונים.

הפירושים שלפיהם האמור בפסוק ד (סתימת "כל המעיינות" ו"הנחל השוטף בתוך הארץ")מתייחס לפעולת החציבה של נקבת השילוח או לשלב הפעלתה  – הזרמת המים לנקבה והפסקת פעילותה של תעלת השילוח (כמו לפי סימונס 187 :1952 וויליאמסון :1982 381-380), מעוררים גם כמה קשיים מהותיים.

על פי ההחלטות שהתקבלו בהתייעצות שערך חזקיהו עם "שריו וגיבוריו" הפעולות בתחום של הספקת המים נועדו להיעשות מחוץ לעיר. כך אכן נעשה, כפי שמעיד הנימוק שניתן לאחר הביצוע (בפסוק ד): "למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים". לכן, את מקומם של המעיינות ושל "הנחל השוטף בתוך הארץ", שנסתמו, יש לאתר מחוץ לעיר. חלק מהדעות שנזכרו לעיל סברו, על פי המידע שהיה קיים בזמנן, כי הגיחון נבע מחוץ לעיר, ובעת שנחצבה נקבת השילוח כוסתה מערת הנביעה והוסתרה מעין רואה. אולם, לפי הידוע לנו היום, מעיין הגיחון הוקף בביצור רב עצמה וגם חובר אל העיר במסדרון מוגן ומבוצר, כבר בתקופת הברונזה התיכונה ב', סביב שנת 1800 לפסה"נ (מירון  ;2002 רייך ושוקרון תשס"ח-א; תשע"א) (איור 6). ביצורים אלו הגנו גם על מוצאה של תעלת השילוח. גם המשכה של התעלה דרומה, עד למרחק של 190 מ' מהנביעה, מקום שבו היא פנתה לנחל קדרון, היה מקורה ומוגן.8 הגיחון והקטע הראשון של תעלת השילוח היו אפוא בתוך ביצורי העיר ועל כן הם אינם יכולים להיות אחד מהמעיינות שנסתמו או "הנחל השוטף בתוך הארץ".

 איור 6 . המסדרון המבוצר שהוביל אל מעיין הגיחון ואל ראש הבריכה החצובה.

קושי אחר הוא הזמן הקצר שעמד לרשות חזקיהו כדי להכין את ירושלים לקראת המצור הצפוי בהשוואה לזמן שנדרש לחציבת נקבת השילוח. הערכות הזמן הנמוכות לחציבת נקבת השילוח הן כחצי שנה (7-6 חודשים  -וינסאן וסטב  ;284 :1954 וינסאן וסטב 227 :2004) או קרוב לשנה (בין 6 ל-11 חודשים  -וינסאן ;39 :1911 וינסאן תשס"ח:9;73 חודשים בעבודה של שישה ימים בשבוע ו-24 שעות ביממה  -רוזנברג 1988). לעומת זאת, ההערכות העדכניות גבוהות הרבה יותר והן לפחות ארבע שנים בעבודה של 24 שעות ביממה ושישה ימים בשבוע (כלומר, לפחות שמונה שנים של עבודה בשעות האור בלבד), מהם שלוש שנים (שש שנים בשעות האור בלבד) לחציבה הנקבה עצמה (מנהרה VIII) ושנה נוספת (שנתיים בעבודה בשעות האור בלבד) להיערכות ולחציבת מנהרה VI, שקישרה אותה עם המעיין, והמנהרות האחרות הסמוכות לגיחון (ראו להלן) (סנה, ויינברגר ושלו 2010).

לפי דברי הימים ב (לב, א-ב) החלו הכנות חזקיהו למצור הצפוי של הצבא האשורי רק לאחר שסנחריב צר על ערי יהודה, ולפי מלכים ב (יח, יג) וישעיהו (לו, א) רק לאחר שסנחריב כבש אותן. התיאור המקראי, הן בספר דברי הימים והן בספר ישעיהו מעיד על חשש ממשי מאויב שעלול לבוא תוך זמן קצר ביותר. בדברי הימים ב לב, מתואר גיוס כוח עבודה רב ("עם רב"), מינוי מפקדים על האוכלוסייה וכינוסה לשמיעת דברי חיזוק ועידוד מפי חזקיהו (פסוקים ו-ח). בספר ישעיהו כב, שקטע ממנו מובא להלן, ואשר ניתן לפרשו בהקשר לפלישת סנחריב ליהודה, מתואר צבא האויב המתקרב אל העיר, שבה נערכים למצור ואף הורסים בתים לביצור העיר, מעשה המעיד גם על קוצר הזמן שעמד לתושבי העיר וגם על האווירה הקשה והפחד הגדול מהאויב (שד"ל תש"ל;174 מונטגומרי ;511 :1960 יפת 983 :1993). מחנה סנחריב היה בלכיש, לשם שלח חזקיהו את שליחיו ושילם לסנחריב כסף רב ומשם שלח סנחריב את רבשקה לירושלים כדי להסית את תושביה נגד חזקיהו (המשך המקראות שלעיל). לחזקיהו היה אפוא מקום לחשוש כי תוך זמן קצר ביותר יעלה סנחריב מלכיש לירושלים כדי לצור עליה ולכן לא היה לו הזמן שנדרש כדי להוציא לפועל מבצע כה מורכב וארוך כמו חציבת נקבת השילוח גם לפי הערכות הזמן הקצרות (וינסאן ;40-39 :1911 וינסאן תשס"ח: ;73 וילאמסון  ;380 :1982 גרוסברג תשנ"ט; תשס"ו). לכך צריך להוסיף כי חציבת הנקבה היא מפעל מים מתוכנן היטב ומסתבר יותר שהוא נחצב ביישוב הדעת ולא תחת לחץ של מצור (אחיטוב תשס"ה:15).

חוקרים ומפרשים שונים אכן סוברים כי את נקבת השילוח חצב חזקיהו קודם לפלישת סנחריב (סימונס;186:1952 ידין תשכ"ג:311 רביב תשל"ט:225 ויליאמסון  ;380 :1982 הופמן תשנ"ו;114 קיל תשמ"ו: תתסז,כהצעה). כמה מהם סוברים כי חזקיהו חצב את הנקבה לאחר מרידתו באשור בשנת 705 לפסה"נ כדי להתכונן למסע עונשין אשורי. אחרים סוברים כי חציבת הנקבה קדמה למרד והייתה חלק מהכנות חזקיהו למרד (מזר תשי"ח; אשל תשנ"א:  ;146-145 עודד תשנ"ד:  ;151 תשס"ט: 35 קוכמן תשנ"ד:184). כמה חוקרים  כתבו כי הנקבה נחצבה קודם למצור סנחריב מלבד החיבור עם מערת הנביעה, שהיטה את המים אל הנקבה. חיבור זה נעשה רק בעת הפלישה ליהודה ואיום המצור על ירושלים ואז יצאה תעלת השילוח מכלל שימוש (סימונס  ;187 :1952 ויליאמסון 381 :1982). על כל פנים, לפי דעות אלו הייתה לירושלים הספקת מים קבועה ובטוחה בעת המצור האשורי ולא היה מקום לחששות הכבדים בתחום של הספקת המים לתושבי העיר, כפי שעולה מן המקראות וכפי שהובהר לעיל.

הקדמת זמנה של נקבת השילוח לפני מצור סנחריב מחד, והייחוס של חציבת נקבת השילוח לאמור בפרק לב, פסוקים ג-ד מאידך (אשל תשנ"א: 146-145 וקיל תשמ"ו: תתסז; בניגוד לויליאמסון 380 :1982, שמדגיש כי פסוקים ג-ד אינם קשורים לנקבת השילוח), אינם עולים בקנה אחד עם פשוטו של מקרא. על פי פשוטו של התיאור המקראי בספר דברי הימים ב לב (וכך גם בספר ישעיהו כב  – להלן) כל המעשים הנזכרים בו נעשו על ידי חזקיהו רק לאחר פלישת סנחריב ליהודה (ווטס 338 :2005) האם אכן ייחס הסופר המקראי למועד זה מעשים שנעשו כמה שנים לפני כן או שכוונתו למעשים אחרים? נבהיר זאת בהמשך.

קושי אחר שמקשה על קבלת הדעה המקדימה את חציבת נקבת השילוח נובע מהממצא הארכיאולוגי של החומה הישראלית העוברת למרגלות המורד המזרחי של עיר דוד מהגיחון ועד מצוק הסלע שבדרום העיר, שתוארכה למאה ה-8 לפסה"נ (רייך ושוקרון תשס"ח-ב) (איור 7). חומה זו הגנה על רובע המגורים הקטן, ששטחו היה כ-7-6 דונם, שהיה בשטח שבין חומה זאת לבין החומה הישראלית שנמצאת כ-30 מ' ממערב לה (שכונת 'בין החומותיים') וגם על תעלת השילוח, שעברה מצדה המערבי של החומה. זו היא, ככל הנראה, "החומה [ה]אחרת", שבנייתה בהקשר למצור סנחריב נזכרת בספר דברי הימים ב (לב, ה) , והיא החומה שנזכרת בספר ישעיהו (כב, י  – להלן), שבו גם נזכר לראשונה הכינוי "בין החומותיים" לשטח שבין שתי החומות (גרוסברג תשנ"ט: 69-68 ; תשס"ו: 123-122 ; אריאל ודה-גרוט 2000).

על פי הנאמר בספר ישעיהו (כב, י  – להלן) הרסו את בתי השכונה הסמוכה ובאבני הבתים בנו את החומה, כפי שביאר המדרש: "מלמד שהיו נותצין בתיהם ומוסיפין על החומה" )איכה רבה, פתיחתא כד, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, יב, ע"ב( וכפי שביארו פרשני מקרא רבים. תומך בכך הממצא הארכיאולוגי של הרס השכונה בסוף המאה ה-8 לפסה"נ, שלא ניתן להסבירו באירוע הקשור למצור סנחריב, כפי שהסבירו החופרים (שילה תשמ"ד: כג; אריאל ודה-גרוט 164 :2000), שכן הן על פי התיאור המקראי והן על פי המקורות האשוריים הוטל הסגר על העיר אך לא נעשו פעולות להבקעת החומה ולפריצה לעיר ולא הייתה לחימה בעיר (גרוסברג תשנ"ט;67 תשס"ו: 120). ההרס המכוון של השכונה מעיד שהחומה לא נועדה להגן עליה אלא על יעד הגנה חשוב יותר, שלמענו גם הרסו את שכונת המגורים. לפי הדעות המקדימות את חציבת נקבת השילוח למצור האשורי, תעלת השילוח, שעברה בצדה הפנימי של החומה, לא הייתה בשימוש בעת המצור והייתה יבשה ממים ועל כן גם היא לא הייתה יעד הגנה של החומה. לשם מה אפוא נבנתה החומה בסוף המאה ה-8 לפסה"נ. דיון בנושא זה מחייב התייחסות לסדר האירועים המתוארים בספר דברי הימים בתחילת פרק לב ובספר ישעיהו כב: תחילה טיפול בנושא הספקת המים ורק אחר כך שיפור ביצורי העיר ובניית חומה, וזאת נעשה בהמשך.

קושי אחר שמקשה על קבלת הדעה המקדימה את חציבת נקבת השילוח נובע מהממצא הארכיאולוגי של החומה הישראלית העוברת למרגלות המורד המזרחי של עיר דוד מהגיחון ועד מצוק הסלע שבדרום העיר, שתוארכה למאה ה-8 לפסה"נ (רייך ושוקרון תשס"ח-ב) (איור 7).  חומה זו הגנה על רובע המגורים הקטן, ששטחו היה כ-6-7 דונם, שהיה בשטח שבין חומה זאת לבין החומה הישראלית שנמצאת כ-30  מ' ממערב לה (שכונת 'בין החומותיים') וגם על תעלת השילוח, שעברה מצדה המערבי של החומה. זו היא, ככל הנראה, "החומה [ה]אחרת", שבנייתה בהקשר למצור סנחריב נזכרת בספר דברי הימים ב (לב, ה), והיא החומה שנזכרת בספר ישעיהו (כב, י – להלן), שבו גם נזכר לראשונה הכינוי "בין החומותיים" לשטח שבין שתי החומות (גרוסברג תשנ"ט: 68-69 תשס"ו: 123-122 ; אריאל ודה-גרוט 2000).

על פי הנאמר בספר ישעיהו (כב, י – להלן) הרסו את בתי השכונה הסמוכה ובאבני הבתים בנו את החומה, כפי שביאר המדרש: "מלמד שהיו נותצין בתיהם ומוסיפין על החומה" (איכה רבה, פתיחתא כד, מהדורת ש' בובר, וילנה תרנ"ט, יב, ע"ב) וכפי שביארו פרשני מקרא רבים. תומך בכך הממצא הארכיאולוגי של הרס השכונה בסוף המאה ה-8 לפסה"נ, שלא ניתן להסבירו באירוע הקשור למצור סנחריב, כפי שהסבירו החופרים (שילה תשמ"ד: כג; אריאל ודה-גרוט 164:2000),  שכן הן על פי התיאור המקראי והן על פי המקורות האשוריים הוטל הסגר על העיר אך לא נעשו פעולות להבקעת החומה ולפריצה לעיר ולא הייתה לחימה בעיר (גרוסברג תשנ"ט:67 תשס"ו: 120).  ההרס המכוון של השכונה מעיד שהחומה לא נועדה להגן עליה אלא על יעד הגנה חשוב יותר, שלמענו גם הרסו את שכונת המגורים. לפי הדעות המקדימות את חציבת נקבת השילוח למצור האשורי, תעלת השילוח, שעברה בצדה הפנימי

איור 7: החומה הישראלית כ-120 מ' מדרום לגיחון.

של החומה, לא הייתה בשימוש בעת המצור והייתה יבשה ממים ועל כן גם היא לא הייתה יעד הגנה של החומה. לשם מה אפוא נבנתה החומה בסוף המאה ה-8 לפסה"נ. דיון בנושא זה מחייב התייחסות לסדר האירועים המתוארים בספר דברי הימים בתחילת פרק לב ובספר ישעיהו כב: תחילה טיפול בנושא הספקת המים ורק אחר כך שיפור ביצורי העיר ובניית חומה, וזאת נעשה בהמשך.
וינסאן (40-39 :1911: תשס"ח: 73) אכן איחר את מועד חציבת הנקבה לאחר שנת 701 לפסה"נ, אך הוא החזיק בדעה כי היו שני מסעות מלחמה של סנחריב .9 לדעתו נחצבה הנקבה לאחר המסע הראשון, שבה ניצלה ירושלים על ידי תשלום כסף רב לסנחריב, ולכן לחזקיהו היה מספיק זמן כדי לחצוב את הנקבה לאחר מסע ז ה.10 גם מונטגומרי  (511 :1960) העלה ספק אם חציבת הנקבה הושלמה בשנת 701 לפסה"נ. לדעת עמירן (תש"ם:251) נחצבה נקבת השילוח בשנים שלאחר מצור סנחריב על ירושלים. היא ביססה את דעתה על ההסבר (שנדחה על ידי שמרון ואחרים ;1998 פרומקין ושמרון 2006) כי היה קילוח טבעי של מים לאורך המנהרה ולכן לא הייתה סכנה לעיר ולאחר המלחמה הורחב נקיק המים. במאמרים קודמים (גרוסברג תשנ"ט; תשס"ו) קיבלתי את הדעה המאחרת את חציבת נקבת השילוח. אולם, לפי הערכת הזמן הגבוהה לחציבת נקבת השילוח (מנהרה VIII) לא ניתן לקבל הצעה זאת, שכן מאז מסע סנחריב בשנת 701 לפסה"נ ועד מותו של חזקיהו בשנת 698 לפסה"נ עברו שלוש שנים ואילו לחציבת הנקבה עצמה (מנהרה VIII) נדרשו שלוש שנים בעבודה במשמרות של 24 שעות, ובנוסף נדרש גם זמן לתכנון ולהתארגנות. גם ההנחה שלאחר שהוסר האיום האשורי עבדו לאורך כל שעות היממה במשך שלוש שנים ויותר נראית חזקה מדי, ואם כך הזמן שנדרש לחציבת נקבת השילוח היה שש שנים של עבודה בשעות האור וזמן זה לא עמד לרשות חזקיהו ממצור סנחריב ועד מותו.

קושי נוסף ומהותי, שקיים לכל הדעות המאחרות את חציבת נקבת השילוח לאחר מצור סנחריב, לרבות הצעתם של סנה, ויינברגר ושלו (2010) המאחרת את חציבת הנקבה לימי מנשה, הוא השאלה שהצגנו במבוא מדוע במקום לשפר את מהלכה של תעלת השילוח השקיעו עבודה רבה פי כמה בחציבת נקבת השילוח.

התיאור בספר ישעיהו

בספר ישעיהו מוקדשים פרקים לו-לז לפלישת סנחריב ליהודה ופרקים לח-לט מוקדשים לאירועים נוספים משנות שלטונו של חזקיהו. גם בפרקים אלו לא נזכרים המעשים שעשה חזקיהו להגנת ירושלים. לעומת זאת, בפרק כב ("משא גיא חזיון"), שעוסק בתוכחה, נזכרים מעשים שנעשו להגנת ירושלים מפני האויב המתקרב אל העיר:

 ויהי מבחר עמקַיך מלאו רָכב והפרשים שֹׁ ת שָׁ תו השָׁ ערה. ויַגְלַ את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער. ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותְַּקַבּצוְּ את מי הברֵכה התחתונה. ואת בתי ירושלם סְ פרתם ותִַּתצו הבתים לבצר החומה. וּמִקְוהָ עשיתם בין החמֹֹתיםלמי הברֵכה הישנה ולא הִבטתם אל עֹשֶׂיהָויֹצְרה מרחוק לא ראיתם (ישעיהו כב, ז-יא).

 למרות שחזקיהו וסנחריב אינם נזכרים בפרק פירשו רבים את המובאה שלעיל בהקשר לפלישת סנחריב ליהודה, שמתוארת בדברי הימים ב לב והפעולות הנזכרות שם שנעשו על ידי חזקיהו כדי לקדם את הרעה.11

גם בספר ישעיהו, כמו בספר דברי הימים, מתוארות הפעולות שננקטו להגנת ירושלים על רקע של תיאור מוחשי של אויב שנמצא בקרבת העיר ומתקרב אל שעריה. הפעולה הראשונה שנעשתה, כמו לפי ספר דברי הימים, הייתה בתחום של הספקת המים ורק לאחר מכן חיזקו את ביצורי העיר ובנו חומה. אולם, התיאור בספר ישעיהו שונה בהדגשו. בעוד שלפי ספר דברי הימים הפעולות התמקדו במניעת מים מהאויבים, שנמצאים מחוץ לעיר, הרי שבספר ישעיהו נזכרת הספקת המים לתושבי העיר (גריי 371 :1980). השוני בין שני התיאורים בא לביטוי גם בפעולות שננקטו. לפי ספר דברי הימים סתמו את מקורות המים ואילו לפי ספר ישעיהו אגרו מים. ההבדלים הבולטים בין התיאורים מעלים את השאלה האם הם מתארים את אותם מאורעות ומעשים אך מנקודת מבט שונה או שהם מתארים אירועים שונים.

משמעות המילים "ותְַּקַבְּצוּאת מי הברֵכה התחתונה" בהקשר שבו הן נאמרות היא כי אספו מים בבריכה התחתונה. אולם, השימוש בשורש 'קבץ' לאיסוף מים בולט בחריגותו. השורש 'קבץ' בצורות פועל שונות מופיע במקרא עוד 126 פעמים אך אף לא פעם אחת בהקשר למים אלא בהקשר של קיבוץ אנשים או חפצים בדידים, כמו אוכל, צאן וכדו'. משמעות הפעולה של איסוף מים נמסרת במקרא באמצעות השורש 'קוה' ( "יקִָּווּ המים…" [בראשית א ט]) , ואף בפסוק העוקב (יא) נאמר: "וּמִקְוהָ עשיתם בין החמֹֹתים למי הברֵכה הישנה". מה אם כן הייתה הסיבה לשימוש החריג בשורש 'קבץ' בהקשר למי הבריכה התחתונה.12 על כך נעמוד בהמשך.

הכתוב סתם ולא פירש כיצד העבירו מים אל הבריכה התחתונה. רבים פירשו פעולה זאת בהקשר לחציבת נקבת השילוח.13 פירוש זה מעורר קושי, שכן, כפי שהראו ר' רייך וא' שוקרון ( רייך ושוקרון  ;2006 תשס"ז-א:38 שוקרון ורייך תשס"ז:15) מי הגיחון, לאחר יציאתם מנקבת השילוח, זרמו בימי הבית הראשון ישר דרומה אל הבריכה שבקצה העמק המרכזי, אך בריכה זאת קיבלה הספקה סדירה של מים גם קודם לכן באמצעות תעלת השילוח. אחרים פירשו בדרך שונה: לקחו מים מהבריכה ואגרו אותם בבתים ובמאגרים אחרים לשימוש תושבי העיר וכדי למנוע מים מהאויבים.14 פירוש זה אינו מסביר מדוע לקחו את המים דווקא מהבריכה התחתונה ולא מהגיחון. קיימים גם פירושים אחרים, שלא כולם מתאימים למציאות הגיאוגרפית של ירושלים.15

התיאור בספר בן סירא

ספר בן סירא, שחובר בתקופה ההלניסטית )בתחילת המאה ה-2 לפסה"נ(, משבח את חזקיהו, שהגן על ירושלים מפני צבא סנחריב:

יחזקיהו ִחזַּק עירו                                           בהטות אל תוכה מים.

וַיחצב כַּנחֹשת צורים                                        וַיחסום הרים מִקוֶה.

בימיו עלה סנחריב                                           וישלח את רב ָשׁקֵה.

ויֵּט ידו על ציון                                                 ויגדף אל בגאונו.

(בן סירא מח, כב-כה [18-17])

בן סירא מזכיר את מעשיו של חזקיהו בתחום של הספקת המים לעיר, שכללו שני רכיבים: הטיית המים אל העיר באמצעות חציבת מנהרה, ואגירת מים בבריכה. לאחר מכן מזכיר בן סירא את מצור סנחריב ועל כן ניתן להבין כי מעשיו של חזקיהו נעשו קודם למסע סנחריב. הפירוש המקובל רואה את דברי בן סירא כמכוונים לחציבת נקבת השילוח ודבריו תומכים לכאורה בדעה המקדימה את חציבת הנקבה למסע סנחריב.

בן סירא כותב על הטיית מים אל העיר.16 משמעותה של הטיית המים היא כי קודם לפעולה זאת זרמו המים מחוץ לעיר וחזקיהו היטה אותם אל תוך העיר, שם הם נאגרו בבריכה.

תיאור זה אינו מתאים לנקבת השילוח, אשר רק החליפה את תוואי הולכת המים של תעלת השילוח אך לא היטתה את המים למקום אחר. שני מפעלי מים אלה החלו באותו מקום )מעיין הגיחון( והסתיימו באותו מקום )הבריכה שבקצה העמק המרכזי(, וכל מהלכם עבר בתוך השטח המבוצר של העיר. השינוי היחידי בין שני המפעלים הוא בתוואי הולכת המים אך לא ניתן להתייחס לשינוי זה כאל הטיית מים אל העיר. מהו אם כן אותו מפעל מים של חזקיהו שהיטה מים אל תוך העיר?

סגנונו של בן סירא מעיד על חיבור קדום, שהיה מוכר לכותב, ואין כאן רק שימוש במוטיבים מקראיים (בינטג'ס 1989). עלינו אפוא לבדוק האם יש תימוכין למשמעות זאת של הטיית המים אל העיר גם בתיאורים המקראיים שהובאו לעיל. נעשה זאת לאחר הדיון בממצא הארכיאולוגי.

הממצא הארכיאולוגי

בחלק זה של המאמר נדון רק במספר פרטים של הממצא הארכיאולוגי של נקבת השילוח ותעלת השילוח שיש בהם כדי לתרום לנושא שבו אנו דנים.17 מספור התעלות והמנהרות בקרבת הגיחון המקובל היום במחקר ובו נעשה שימוש גם במאמר זה הוא על פי המספור שקבע וינסאן (1911 ; תשס"ח) (איור 8).

המנהרות הצפוניות בקרבת הגיחון

מערכת המים של תקופת הברונזה התיכונה ב' כללה את מעיין הגיחון, שהוקף בביצור רב עצמה, ואת מערכות המים הנסמכות עליו. תעלת השילוח (תעלה II), שהחלה במעיין הגיחון (נקודה 1 באיור 8), נמשכה דרומה לאורך של 190 מ' כתעלה מקורה. במרחק של כ-5 מ' מתחילתה מסתעפת ממנה מנהרה III (נקודה 6 באיור 8) דרכה הזרימו מים אל החלק העמוק של 'הבריכה החצובה' (נקודה 7 באיור 8), שאיבת המים יכלה להתבצע מראש הדופן הצפונית של הבריכה. למקום זה היה ניתן להגיע בצורה בטוחה דרך מסדרון מדורג ומבוצר (איור 6, שמקומו נקודה 8 באיור 8) ולאחר מכן באמצעות מעבר תת-קרקעי  – המנהרה שבחלקו העליון של מפעל המים המכונה 'מערכת פיר ווֹרן' (נקודה 9 באיור 8), שככל הנראה החליפה את מרבית מהלכו של המסדרון המבוצר (מירון 2002 ; רייך ושוקרון תשע"א).

1 לדעות אחרות ראו סנה, ויינברגר ושלו  ,2010 שמשייכים את נקבת השילוח למנשה, ומאמרם של רייך ושוקרון בכרך זה, שמקדימים את נקבת השילוח בכמה עשרות שנים לפני ימי חזקיהו. תיארוך הנקבה בשיטה רדיומטרית, שנעשה על פי חתיכות עץ וצמחים שנמצאו בטיח של נקבת השילוח (פרומקין ואחרים 2003), אינו מאפשר להכריע בין הדעות השונות, מכיוון שכולן נמצאות בטווח התיארוך ובהסתברות גבוהה של  .95% גם כתובת השילוח, המתעדת את מעשה החציבה ומתוארכת לתקופת הברזל ב' (לוי דלה וידה  ;1968 הנדל  ;1996 הקט ואחרים 1997) אינה יכולה לסייע בקביעת המועד המדוייק שבו נעשתה מלאכת החציבה, שכן אין היא מזכירה את שמו של אף לא אחד ממלכי יהודה ואין בה מידע על הרקע לחציבה (גרוסברג תש"ס:66).
2 ראו: פירוש רש"י למלכים ב כ, כ, שמפנה לספר דברי הימים, ומסתבר שכוונתו לפרק לב פסוק ל  -סתימת הגיחון; הרטום תשי"ז, תשי"ח; קיל תשמ"ט; עודד תשנ"ד:  ;183-182 קוכמן תשנ"ד:  ;184 עודד תשנ"ה:  ;249-248 מונטגומרי 511- :1960 ;510 גריי  ;704-703 :1970 כוגן ותדמור  ;260 ,221 :1988 שילה תשמ"ד: יח; תשנ"ב:  ;624 דה-גרוט תשנ"א:  ;133 בלנקינסופ  ;334 :2000 ווטס  .339 :2005 חלק מהמפרשים אף מוסיף כי הנקבה סייעה לעמידתה של ירושלים בפני מצור סנחריב, כפי שמתואר בדברי הימים ב לב, ג-ד.
3 "תעלת הבריכה העליונה", שנזכרת בהקשר למצור סנחריב )מלכים ב יח, יז; ישעיהו לו, ב(, הייתה קיימת עוד בימי אחז, אביו של חזקיהו (ישעיהו ז, ג), ולכן לא ניתן לייחס לה את הנאמר במלכים ב כ, כ.
4 אוסישקין (תשנ"ד), שעמד על כך שהתיאור המקראי אינו מזכיר את חציבת הנקבה בהקשר למצור סנחריב, סובר כי מטרתו של מפעל מים זה הייתה להעביר את מי הגיחון אל גני המלך  – הפארק המלכותי, שהיה בנחל קדרון. אפשרות זאת נשללה על ידי מזר (תשנ"ו) ועל ידי רייך ושוקרון  ,(2006) אשר הראו כי תעלה IV ('תעלת העודפים'), שמובילה את מי הגיחון מקצה נקבת השילוח אל נחל קדרון, לא נחצבה כחלק מנקבת השילוח אלא רק בימי הבית השני ושימשה כתעלת ההזנה של בריכת השילוח, ואילו בימי הבית הראשון המשיכו המים לזרום ישר דרומה במרכז עמק הטירופויון אל הבריכה שהייתה בקצה העמק המרכזי, במקום שבו נחשפה בריכת השילוח המדורגת מימי הבית השני (רייך, שוקרון ולרנאו תשס"ז:38; שוקרון ורייך תשס"ז: 15). דעתו של אוסישקין נסתרת גם מהמקורות הכתובים (גרוסברג, תשנ"ה).
5 כך כבר בסדר עולם רבה, סוף פרק כג (מהדורת רטנר, נג, ע"א), וראו: רש"י, בבלי, ברכות י, ע"ב, ד"ה סתם מי גיחון, ופסחים נו, ע"א, ד"ה סתם מי גיחון; רד"ק תרל"ח; רד"ל תרי"ב: כג, ע"א; שד"ל תש"ל:  ;174 מלבי"ם תשי"ז; רודולף  :1955 ;308 הקר תשט"ז:  ;195 הרטום תשי"ח; מזר תשי"ח; רביב תשל"ט:  ;225 קיל תשמ"ו; אוסוולט  ;413 :1986 שילה תשנ"ב:  ;624 יפת  ;983-982 :1993 קורטיס ומדסן  ;486 :1994 הופמן תשנ"ו:  ;116 כוגן ותדמור  ;260 ,221 :1988 בלנקינסופ  :2000 334 ; ווטס 339 :2005 ; אחיטוב תשס"ה: .15
6 כך פירשו וינסאן ( ;33-32 :1911 תשס"ח: 63) וינסאן וסטב (223 :2004 ;280 :1952) גיל  (;25 :1996) ברקאי (תשס"ז:;88) דה-גרוט (תשנ"א:132 , שלא התייחס לסתימת התעלה).
7 על תיאוריית ה'חלונות', שבה החזיקו רבים מאז ק' שיק, ובהם גם שילה (תשמ"ד: יז; תשנ"ב: 624), אריאל ודה-גרוט ,(166-165 :2000) אריאל ולנדר, (2000) מזר (תשס:213), ושלילתה על ידי רייך ושוקרון ראו רייך ושוקרון תש"ע-א: .22-20 בין נימוקיהם: בחלק הצפוני ה'חלונות' הם חללים קרסטיים שנחסמו וטויחו לצורך התעלה; בחלק הדרומי לא נמצא כל סימן לתעלות מים שהובילו מתעלת השילוח לנחל קדרון; החומה הישראלית ותעלה I שעברו ממזרח לתעלת השילוח חסמו אפשרות של הזרמת מים ממנה. ראו גם להלן על אחד ה'חלונות'  – פתח –106-5 שנסיבות היווצרותו מעידות שאינו פתח מתוכנן.
 8 יש להניח כי על פתחה של תעלת השילוח הגנו על ידי בניית מחסום אבנים בצורת סורג, כפי שנמצא בפתח תעלת הניקוז שעברה מתחת לשער העיר לכיש במחצית השנייה של המאה השמינית לפסה"נ (אוסישקין 131 :1983).
9 על ההשערה שהיו שני מסעות מלחמה של סנחריב ליהודה  – בשנת 701 לפסה"נ ומסע שני בין השנים 681-689 לפסה"נ  – ועל הדעות השוללות אותה ראו: כוגן ותדמור  ;250-248 :1988 תדמור תשס"ו:  .258 לפי וינסאן המסע השני היה בשנת 691  לפסה"נ ולכן היו לחזקיהו עשר שנים כדי לחצוב את המנהרה. על שנות מלכותו של חזקיהו ראו בהערה הבא.
10 לשיטות השונות בקביעת הכרונולוגיה של מלכי יהודה ובהם חזקיהו ראו: תדמור תשכ"ג:  ;262-261 עודד וגליל תשנ"ד. לפי תדמור היו שנות מלכותו של חזקיהו 698-727 לפסה"נ, ולפי עודד וגליל: 6-726/ .697 השיטה המאחרת ביותר את שנות מלכותו של חזקיהו היא של אולברייט:  .687-715 במאמר זה נקטנו בשיטת תדמור (השוני בין שיטתו לבין שיטת עודד וגליל אינו משמעותי לענייננו).
11 כך פירשו: שד"ל תש"ל:  ;175-172 מונטגומרי  ;511 :1960 גריי  ;704 :1970 הרטום תשל"ב; חכם תשמ"ד: רלא, הערה  ,10 ג; אוסוולט  ;413 :1986 כוגן ותדמור  ;221 :1988 יפת  ;983 :1993 עודד תשנ"ד:  ;183-182 הופמן תשנ"ו:  ;116-114 בלנקינסופ  ;334 :2000 ווטס  .339 :2005 ראו עוד: דה-גרוט תשנ"א:  ;133 אשל תשנ"א:  ;146-145 מזר תש"ס:  .214 חז"ל דרשו את ראשיתו של הפרק ("משא גיא חזיון") על חורבן הבית הראשון אך את חלקו השני  -התוכחה לשבנא  – הם קישרו עם מצור סנחריב (בבלי, סנהדרין כו, ע"א).
12 נראה כי הקושי הנובע מהשימוש בשורש 'קבץ' עמד לפני יונתן בן עוזיאל, שתרגם: "וּכ שתוּן ית עמא למי ברֵיכתארעָָא". כלומר אספו אנשים אל הבריכה. רש"י הביא את תרגום יונתן בן עוזיאל וכתב שהאנשים נאספו בבריכה כי שם הייתה נקודת התורפה של העיר.
13 ראו לעיל, הערה  ,11 את פירושיהם של שד"ל ,( 174 התייחס לסתימת הגיחון בדברי הימים) ; הרטום (בהקשר ל"בין החומותיים"); חכם; אוסוולט; כוגן ותדמור; עודד; הופמן; בלנקינסופ; ווטס; מזר. כך משתמע גם מכותבים אחרים שנזכרים שם, שקישרו את האמור בישעיהו עם דברי הימים ב לב. גריי  (371 :1980) כתב על תעלה שסיפקה מים (בלי לזהות אותה) אך גם על הפירושים שלפיהם מנעו יציאת מים מהבריכה.
14 ר' יוסף קרא ור' ישעיה מטראני (כהן תשנ"ו); שד"ל (תש"ל: 174) ; חכם (תשמ"ד).
15 אברבנאל (תשט"ז: קכז), רד"ק (כהן תשנ"ו) ומלבי"ם (תשכ"ד: שעט) פירשו שמנעו את זרימת המים אל מחוץ לעיר ואספו אותם כדי להשתמש במים להכנת חומרי בנייה לסתימת פרצות החומה. אבן עזרא (כהן תשנ"ו) פירש שהמים הגנו על העיר "כמו חומה סביב למקום", וגם ווטס (341 :2005) פירש כי יצרו חפיר עם מים ברווח שיצרו הבתים שנהרסו בין שתי החומות לצורך הגנת העיר, ששימש גם כמאגר מים לתושבי העיר.
16 המהדיר (מ"צ סגל) מעיר כי בתרגום היווני והסורי )פשיטתא( מופיע "ויבֵא" במקום "בהטות", אך הוא כותב כי ייתכן שהמקור היה "ויּט".