1. הקדמה
דיונים רבים הוקדשו במחקר להבנת הטקסט המקראי המתאר את ארמון שלמה ומקדש שלמה. שני מבנים אלו נהרסו לחלוטין ולא שרד מהם כל ממצא ארכיאולוגי שישמש עדות מסייעת להבנת הטקסט המקראי. בנוסף, צמחו בדור האחרון דעות אשר ביטלו לחלוטין את הערך ההיסטורי של המקרא, ובמיוחד את החלק המתאר את פרק הזמן של המאה ה10- לפסה"נ. השילוב של העדר ממצא ארכיאולוגי יחד עם שלילת הטקסט המקראי הביאו להצעות אשר מחקו לחלוטין את האפשרות לקיומה של בניה מלכותית בירושלים במאה ה10- לפסה"נ. היבטים אלו נידונו רבות במחקר, ולא נוכל לסכם כאן את כל שנכתב בנידון (ראו למשל, ושם הפניות נוספות, אוסישקין 2003; מזר ע 2006).
גם בית המקדש השני נהרס לחלוטין ומה ששרד עד ימינו הם רק קירות המתחם האדיר שבמרכזו עמד המבנה. מקדש זה מתואר בהרחבה בכתבי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות ג) ובמסכת מידות שבמשנה. במחקר המודרני הועלו במהלך השנים הצעות שונות אודות מיקומו וצורתו. כן קיים שיחזור תלת ממדי של המקדש, שנעשה על ידי החוקר אבי-יונה ומוצג כיום במוזיאון ישראל.
לאחרונה נחשף בחפירות חורבת קיאפה פריט אבן בדמות מבנה, ולו חזית מפוארת שבה מגולפים מספר מרכיבים ארכיטקטוניים המאפיינים בניה מלכותית של תקופת הברזל. ניתוח המאפיינים בפריט מחורבת קיאפה והנתונים הכתובים אודות ארמון שלמה, בית המקדש הראשון, ובית המקדש השני, מאפשרים לזהות שלושה מרכיבים ארכיטקטוניים משותפים ,שכנראה התקיימו בכל במבנים הללו. אלו כוללים את הפרופורציות של הפתח, את עיטור הפתחים במסגרות נסוגות, וארגון קורות הגג בקבוצות של שלוש (בדגם של טריגליפים) .כך ניתן להגיע להבנה טובה של מספר ביטויים טכניים שמשמעותם המקורית אבדה במשך הדורות. כמו כן ניתן להצביע על המשכיות ארכיטקטונית בכמה מאפיינים, במעבר מבית המקדש הראשון לבית המקדש השני. במאמר זה נסקור תחילה את העדויות השונות הקיימות אודות כל מבנה, ואחר כך ננתח את הנתונים אודות שלושת המאפיינים הארכיטקטוניים שהוזכרו לעיל. לנוחות הקורא סיכמנו בטבלה 1 את הנתונים הידועים לנו .
טבלה מספר 1: רציפות ארכיטקטונית בהר הבית לאורך התקופות
מרכיב
ארכיטקטוני |
דגם קיאפה | ארמון שלמה | בית המקדש הראשון | בית המקדש
השני |
מידות הפתח | 1:2 | ? | ? | 1:2 |
עיצוב הפתח | 3 מסגרות נסוגות | 3 מסגרות נסוגות |
4 מסגרות להיכל 5מסגרות נסוגות לדביר
|
5 מסגרות נסוגות בפתח המקדש.
מסגרות נסוגות בשערי חולדה |
תיאור מילולי של המשקוף |
שקפים. בתרגום השבעים:
מלתראה |
מלתראות | ||
קורות גג | קבוצות של שלושה (טריגליפים) | 45 צלעות ב-51 טורים (שלוש צלעות בכל קבוצה) | צלעות יחזקאל: "צלע אל צלע שלוש" | תיאור טריגליפים סכימתיים במטבעות בר-כוכבא ? |
2. דגם מבנה אבן מחורבת קיאפה
חורבת קיאפה נמצאת בשפלת יהודה וממוקמת ברכס הסוגר על עמק האלה מצפון. מאז שנת 2007 נערכת באתר חפירה רחבת היקף בה נחשפו עד כה כחמישה דונם (גרפינקל וגנור 2009 ; גרפינקל, גנור והיזל 2012; גרפינקל ואחרים 2012). צורת האתר נקבעה בתקופת הברזל II א ,עת נוסדה בו עיר יהודאית מבוצרת בת 23 דונם, המתוארכת, על סמך 10 חרצני זיתים, לשלהי המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10 לפסה"נ. הכניסה לעיר הייתה דרך שני שערים, אחד בדרום והשני במערב. לשני השערים תוכנית ומידות דומים ביותר, ולכל אחד מהם ארבעה תאים. ליד כל שער נמצאה רחבת שער, איזור פתוח שגודלו כמה מאות מ"ר, שהיה מופרד משאר חלקי העיר בקיר תוחם. בהיקף הגבעה נבנתה חומת סוגרים איתנה מאבנים מסיביות שמשקלן מגיע עד לשמונה טון, והיא תוחמת שטח של כ-23 דונם. אל החומה נגשים מבנים שסוגר החומה משמש כמרחב האחורי שלהם. ישנם מבנים שרוחבם כרוחבו של סוגר אחד בחומה ואילו אחרים רוחבם שנים ואף שלושה סוגרים. בוני האתר ניצלו את סלע האם כבסיס איתן להשתתת הארכיטקטורה ובין החדרים השונים נקבעו פתחים, מסדרונות וחצרות .
המבנים שחשפנו שימשו בעיקר למגורים אך לעיתים, בתוך אותם מבנים יש חדרים ששימשולפונקציות נוספות, כגון: אורווה, מחסנים וחדרי פולחן. החלוקה הפנימית של המבנים בחורבת קיאפה משתנה בין מבנה למבנה, אך עקרון אחד משותף בדרך כלל לכולם: מספר יחידות דיור נבנו סביב חצר משותפת ונראה שכל מבנה שימש כמה משפחות גרעיניות, שחיו יחד כמשפחה מורחבת. הבתים צמודים זה לזה, וקיר חיצוני אחד משמש לשני מבנים. בניה זאת יוצרת תוכנית עירונית מעניינת המוכרת מאתרים נוספים ביהודה בתקופת הברזל: תל א-נצבה, בית שמש, תל בית מרסים ובאר שבע .
איור 1. שברי דגם מבנה אבן מחורבת קיאפה כפי שנמצאו על רצפת החדר
בעונת החפירות של שנת 2011 נתגלה במבנה הצמוד לרחבת השער בדרום דגם מבנה אבן אשר נותץ לעשרות שברים (איור 1). לאחר רפאות בידי המשמרת ארנה כהן התקבל מבנה העומד לגובה של כ-35 ס"מ. החזית ופתח הכניסה ממוקמים בצד הצר. הגג שטוח ומשתפל באלכסון מכיוון הפתח הגבוה אל אחורי המבנה (איורים 3-2). נהוג במחקר לכנות ממצאים מסוג זה "מודלים ארכיטקטוניים" או "דגמי מקדש", כיוון שנעשו בצורת בית. לאמיתו של דבר הם שימשו כארונות לשמירת צלמי אלים, כפי שמעידים מספר פריטים כאלו שבתוכם נמצאו דמויות של אלות, או עגל מברונזה. מעל מאה ארונות כאילו מוכרים במחקר, כולם עשויים חרס. הממצא מחורבת קיאפה הוא יחידאי, כיוון שלא נמצא עד היום עוד פריט כזה עשוי אבן, וגם עיצוב החזית אינו מוכר בשום חפירה אחרת. שלושה צדדים של המבנה עשויים בפשטות ולהם קירות חלקים, ללא עיטור מגולף, אך הם מעוטרים בצבע אדום. בחזית נקבע פתח צר וגבוה, מסוגנן ומעוצב בקפידה. רוחב הפתח 10 ס"מ וגובהו 20 ס"מ. שני חורים קטנים נקדחו בחזית הדגם משני צידי הפתח, ונראה שנועדו למטרת קיבוע דלת. דלת זאת הייתה כנראה עשויה עץ ולפיכך לא השתמרה, אך היא איפשרה לסגור ולהסתיר את דמות האל או סמל האל שנמצאו בתוך החפץ. ברצפת דגם המבנה, מול הפתח וקרוב לקיר האחורי ,גולף בצורה גסה שקע מלבני קטן. בשקע זה ניתן היה להכניס בסיס שבו היה מקובע חפץ כלשהו, אולי פסל או סמל של אל. בצד החיצוני האחורי של הדגם, בערך במחצית הגובה ,נקדחו שני חורים. אלו יכלו לשמש לקיבוע הדגם לארון עץ, או לקיר. לחילופין ניתן היה לקבע בעזרת חורים אלו חפץ שעמד בתוכו.
הפתח בדגם של חורבת קיאפה מעוטר במסגרות מקבילות של מזוזות ומשקופים בשני הצדדים ומעל הפתח. סידור המשקופים יוצר מסגרת מלבנית, בדגם החוזר על עצמו שלוש פעמים .כל מסגרת בולטת כלפי חוץ יותר מקודמתה, ובכך מדגישה את הפתח. המשקוף העליון נפרד משתי המסגרות הנמוכות הצמודות לפתח ומתקרב לגג. עיצוב הפתח במספר טורים צמודים של משקופים, הנסוגים פנימה כלפי הפתח, מוכר במבנים רבים במזרח הקדום, שהקדום שבהם הוא מקדש בשכבה XIII בטפה גאורה שבמסופוטמיה, המתוארך לסביבות 4500 לפסה"נ (טובלר 1950). מאות פתחים כאילו מוכרים במבני מקדשים וארמונות במסופוטמיה באלף הרביעי, השלישי, השני והראשון לפסה"נ. אלו דווחו במקדשים ממגוון אתרים כגון: אורוק ,אור, לרסה, תל חרמל ובבל (דימרג'י 1987). כן מוכרים פתחים כאלו בארמונות של תקופת הברונזה התיכונה באללח' ומארי שבסוריה (וואלי 1955; פארו 1958). פתחים כאלו מוכרים גם בתיאורים איקונוגראפיים של פתחי מקדשים בחותמות גליל שומריים המתוארכים לשלהיהאלף הרביעי לפסה"נ והמחצית הראשונה של האלף השלישי לפסה"נ (ראו למשל, איור 4). גם בתקופת הברזל מוכרים עשרות שנהבים המעוטרים בדמות אישה מביטה מחלון, והחלונות מעוטרים בשלוש מסגרות נסוגות (איור 5). שנהבים אלו נתגלו בארבע ערי בירה שונות: שומרון, ארסלן טאש, חורסבאד ונימרוד (ראו למשל ברנט 1975). פתחים נסוגים מוכרים בארכיטקטורה המלכותית והדתית של תקופת הברזל, כמוכר למשל במקדשי תל תעיינת שבסוריה ובשני קברים מלכותיים בתמסוס שבקפריסין (איורים 6-7).
איור 4. חותם גליל שומרי המתאר חזית מקדש ובה פתח המעוטר במסגרות מקבילות של מזוזות ומשקופים
איור 5. לוחית שנהב מארסלאן טאש שבסוריה, בה מגולפת דמות אישה מביטה מחלון .צידי החלון מעוטרים במסגרות מקבילות. שנהבים דומים נתגלו גם בשומרון בירת ממלכת ישראל, ובערים נימרוד וחורסאבאד ששימשו ערי בירה באימפריה האשורית .
איור 6. מבט חזיתי ותוכנית של פתח מקדש בתל תעיינת שבסוריה. משני צידי הפתח נראות אבני היסוד המעוצבות בצורה מדורגת. כאשר הונח על היסודות קיר לבנים התקבל פתח המעוטר במסגרות מקבילות .
איור 7. חזית קבר מפואר בתמסוס שבקפריסין. הפתח מעוטר במסגרות מקבילות ומעליו מגולפות באופן סכמתי קורות הגג.
קרוב לגג המבנה מחורבת קיאפה עוצבה שורה של שבעה מלבנים בולטים כלפי חוץ. ארבעה מלבנים כאלו השתמרו בשלמותם ושלוש צלקות מעידות על קיומם של שניים נוספים שלא שרדו. כל מלבן כזה מחורץ בקווים אנכיים היוצרים שלוש בליטות קטנות (איור 8). המלבנים הללו מסמנים ללא ספק את קורות העץ שתמכו בגג המבנה .
איור 8. דגם מבנה אבן מחורבת קיאפה: מבט ממוקד לקורות הגג שבחזית.
עיטור במלבנים מחורצים הממוקמים מתחת לגג, מוכר היטב בארכיטקטורה הקלאסיתשל מקדשים יווניים, שם הוא נקרא "טריגליף". דגם המקדש מחורבת קיאפה מקדים את המקדשים היווניים בכ-400 שנה. הממצא החדש יוצר מהפכה שלמה בהבנת התפתחות הבניה הציבורית בתקופת הברזל, ומעיד כי ראשיתה כבר בסוף המאה ה-11 וראשית המאה ה-10 לפסה"נ. כן הוא מעיד כי תופעות ארכיטקטוניות שפותחו במזרח נדדו והשפיעו על הארכיטקטורה היוונית הקלאסית.
דגם האבן של חורבת קיאפה נטוע בארכיטקטורה המפוארת של המזרח הקדום ואגן הים התיכון .שלושה מרכיבים כאן חשובים לעניינו: הרוחב והגובה של הפתח המתייחסים זה לזה ביחס של 1:2, המסגרות הנסוגות סביב הפתח, וקורות הגג המאורגנות בקבוצות של שלוש (טריגליפים) .
3. ארמון שלמה
בפרק השביעי בספר מלכים א מופיע תיאור בית המלך שלמה, שאגף אחד בו מכונה "בית יער הלבנון". התיאור אינו ברור בהיבטים שונים, וישנם מונחים טכניים שמפרשי המקרא לדורותיהם התקשו בהבנתם. ספרות המחקר בנושא זה ענפה במיוחד והיבטים שונים נידונו בהרחבה על ידי חוקרים רבים (ראו למשל בוזינק 1970), ובמיוחד במהדורות המדעיות של ספר מלכים (ראו למשל, ברני 1903; נות 1968; גריי 1970; בואי 1997; כוגן 2001). אנו לא נעסוק כאן בכל התיאור על מרכיביו השונים, אלא נתמקד בשני מרכיבים טכניים שאותם ניתן להאיר בסיוע דגם האבן של חורבת קיאפה: "הצלעות אשר על העמודים", ו"שקפים שלושה טורים." תחילה נקרא את תיאור הבניה מראשיתו, כמופיע בספר מלכים א ז, א-ז: א וְֶאְ-ֵבֵּיתוֹ בָּנָהָ שְׁלֹמֹהֹ ְשְׁלֹשׁ עְֶשֶׂרֵ שָׁנָהָ; ויַכְַלַ ֶאֶת-כָּלָ-ֵבֵּיתוֹ ב ויִֶַּבִ ֶאֶת-ֵבֵּית יעַַרַ הַלְָּבְנוֹ, מֵָאָה אַָמָּה ָאָרְכּוֹ וחֲַמִִשִּׁים אַָמָּה רְָחְבּוֹ וּשְׁלִֹשִׁים אַָמָּה קוָֹמָתוֹ ;עַלַ אַרְבָּעָהָ טוּרֵי עַמַּוּדֵי אֲרָזִיִם וּכְרְֻתוֹת אֲרָזִיִם עַלַ-הָעַמַּוּדִים ג וסְָפֻןֻ בֶָּאֶרֶז מִמַּעַלַ עַלַ-הַצְּלָעָוֹת אֲֶשֶׁר עַלַ-הָעַמַּוּדִים, אַרְבָּעִיִם וחֲַמִָשָּׁה–חֲמִָשָּׁה עָָשָׂ ַהַטּוּר ד וּשְׁקֻפִיִם שְׁלָֹשָׁה טוּרִים וּמֶחֱזָהָ ֶאֶל-מֶחֱזָהָ, ָשָׁלֹשׁ פּעְִָמָי ה וכְָלָ-הַפּתְִָחִים והְְַמְּזוּזוֹת רְבֻעִיִם ָשָׁקֶף וּמוּל מֶחֱזָהָ ֶאֶל-מֶחֱזָהָ, ָשָׁלֹשׁ פּעְִָמָי ו וְֵאְ אוּלָםָ הָעַמַּוּדִים עָָשָׂ חֲמִִשִּׁים אַָמָּה ָאָרְכּוֹ וּשְׁלִֹשִׁים אַָמָּה רְָחְבּו ואְוּלָםָ, עַלַ-פּנְיֵֶהֶם ועְַֻמַּדִי ועְָבָ עַלַ-פּנְיֵֶהֶם.
בפסוק ב אנו מתוודעים לכך שהיו לבית ארבע שורות עמודים. בפסוק ג מדובר על "ספן בארז ממעל", כלומר הנחת קורות ארזים שהרכיבו את התקרה או גג המבנה. קורות ארזים אלו היו מונחות על גבי "הצלעות אשר על העמודים". עד כאן ברור שמדובר בסידור ארכיטקטוני הכולל שלושה מרכיבים שונים, המונחים זה על גבי זה, מלמטה כלפי מעלה כדלקמן: עמודים, צלעות ,תקרה מקורות ארזים. בהמשך פסוק ג מדובר על 45 פריטים כלשהם, המאורגנים ב-15 קבוצות .כאן התקשו מפרשי המקרא השונים. חלק טענו שהמספר 45 מתייחס לעמודים, המוזכרים במשפט זה. כלומר, קורות הארז המצפות את הגג מונחות על 45 עמודים המאורגנים בשלוש שורות שבכל אחת מהן 15 עמודים. אבל בפסוק הקודם נאמר בפרוש כי היו לארמון ארבעה טורי עמודים, והרי המספר 45 אינו מתחלק לארבע. מעניין לציין כי בתרגום המקרא לאנגלית משנת 1901 במהדורה ידועה של Revised Standard Version תוקן כאן המספר ארבע לשלוש.
אנו מציעים כאן פירוש חדש לביטוי "צלעות". לדעתנו מדובר בשכבה ראשונה של קורות גג המונחות על העמודים, ועל גביהן הונחה בניצב שכבה שנייה של קורות שהיוו את הגג החיצוני של המבנה. על פי פרוש זה קורות הארז מונחות על 45 צלעות (קורות עזר לתמיכה) המסודרות ב-15 קבוצות. מבחינה מתמטית כאשר המספר 45 מתחלק ב-15 טורים, מתקבלות שלוש צלעות בכל טור. אכן, מרכיב ארכיטקטוני כזה בדיוק מופיע בדגם האבן של חורבת קיאפה, הלא הם הטריגליפים, המופיעים מתחת לגג, ומסודרים בקבוצות של שלוש קורות .מכאן שהמשפט הנידון: "וספן בארז ממעל על הצלעות אשר על העמודים, ארבעים וחמישה ,חמישה עשר הטור" מתאר שלושה מרכיבים ארכיטקטוניים המונחים זה על גבי זה: למעלה התקרה הייתה בנויה מלוחות ארז. לוחות אלו היו מונחים על 45 קורות עץ, שהיו מאורגנות שלוש ביחד, ב-15 קבוצות דמויות טריגליפים .45 קורות אלו היו מונחות על ארבעת שורות העמודים. חתך סכימתי של המבנה מראה כיצד הנתונים אודות העמודים והצלעות משתלבים יפה, ואין כל צורך לשנות מספר שורות או כל נתון אחר (איור 9).
איור 9. הצעת השחזור שלנו לתיאור המקראי של בית יער הלבנון. חתך דרך המבנה מראה כיצד היו מסודרות ארבע שורות של עמודים בתוך המבנה, וכיצד היו מסודרות 45 קורות גג (צלעות) בין הקירות והעמודים .
קושי מיוחד נוסף בהבנת הכתוב קיים בפסוקים ד-ה: "ושקפים, שלשה טורים, ומחזה אלמחזה, שלש פעמים. וכל הפתחים והמזוזות, רבעים שקף ומול מחזה אל מחזה, שלש פעמים ."שני פירושים שונים קיימים למונח "שקפים": חלון או משקוף. הפירוש כחלון מושפע בוודאי מהופעת המילה בפרק הקודם, העוסק בתיאור בנית המקדש, ובו כתוב: "ויעש לבית חלוני שקפים אטומים" (מלכים א ו, ד). אלא שגם כאן הכתוב בעייתי, שכן מדובר בחלונות שהם ,על פי הפירוש הזה, גם שקופים וגם אטומים וכיצד יתכן שחלונות המקדש יהיו בעלי שתי תכונות הפוכות זו לזו: שקיפות ואטימות ?
הפרוש האחר למונח "שקפים" היא משקוף, כפי שמופיע כבר בתרגום השבעים היווני למקרא מהתקופה ההלניסטית. חשוב לשים לב למונח הטכני בו משתמשים בתרגום זה: μέλαθρα (מלתראה), מונח המופיע גם במסכת מידות כפי שיוזכר בהמשך. יש לציין שהבנת המונח כמשקוף מופיעה גם בפירושו של רש"י במאה ה-11. צורה זאת של המילה "משקוף" מופיעה גם בכתובת החקוקה על משקוף בבית הכנסת בברעם, שם נאמר: "…יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה" (נוה 19 :1978, כתובת מס '1). דגם המבנה מחורבת קיאפה תומך בפירוש זה ,ומראה שיש להבין את הכתוב במקרא "ושקפים שלושה טורים" כמתאר משקופים בשלושה טורים, כלומר פתח מפואר הבנוי בסגנון האופייני לפתחים בתקופת המקרא . המילה "מחזה" מופיעה בשני הפסוקים הנידונים ארבע פעמים, וגם היא קשה לפירוש .ניתן להבינה בכמה אופנים. הפירוש המילולי הסביר ביותר נובע מהשורש "חזה", כלומר ראה או התבונן, ומכאן ניתן להבין את הפסוק כאומר: המראה של שלושה טורי משקופים הנראה לעין המתבונן חוזר על עצמו שלוש פעמים (מכל צד של הפתח ומלמעלה). אפשרות אחרת היא ששורש המילה הוא "אחז", ולפי זה פירוש הדבר יהיה שהמשקופים אחוזים זה בזה שלוש פעמים. השורש "אחז" מופיע גם בפרק הקודם שבו מתוארת פעולת דיפון מבנה המקדש בארזים: "ויאחז את הבית בעצי ארזים" (מלכים א ו, י). לאחרונה הגענו למסקנה
איור 10. המילים :מזוזה" ו"מחזה" בכתב האפייני לימי הבית הראשון( 1-2) ובכתב האופייני לימי הבית השני( 3-4). ברור שטעות הסופר יכלה להתרחש בתקופה המאוחרת יותר.
כי יש כאן טעות סופר של ליגטורה, כלומר טעות הנוצרת מחיבור שתי אותיות לאות אחרת. לדעתנו היה כתוב בטקסט הראשוני "מזוזה" ולאחר שהאותיות זין ווו התחברו לאות חית, התקבלה המילה "מחזה". לאור התפתחות הכתב העברי ברור שטעות כזאת לא הייתה אפשרית בכתב שהיה נהוג בימי הבית הראשון, ויכלה להתרחש כאשר השתמשו בכתב המרובע של ימי הבית השני (איור 10). על טעות סופר דומה לזאת כבר עמדו חז"ל, ככתוב במסכת שבת, פרק יב, ה :' "נתכון לכתוב חי"ת וכתב שני זיינ"ין". לסיכום ניתן להבין את הכתוב בתיאור ארמון שלמה כאומר שהיו לפתחים משקופים בשלושה טורים ומזוזה אל מזוזה שלוש פעמים .
4. בית המקדש הראשון
בפרק השישי ובחלקים גדולים של הפרק השביעי של ספר מלכים א השתמרה מסורת ארוכה ומפורטת אודות בניית בית המקדש הראשון בידי המלך שלמה. יש חוקרים המקבלים מסורת זאת כמשקפת מציאות היסטורית וניסו לשחזר את מבנה המקדש בסיוע הממצא של מקדשים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות. המקבילות שנהגו להשתמש בהן הם המקדש בערד, מקדש מעין דרה בצפון סוריה ומקדש מתל תעיינת בדרום טורקיה (ראו למשל: מלנבריק 2391; וינסנט 1957; ייבין 1964; מרגרון 1981; פריץ 1987; מונסון 1996; הורוביץ 2991; 9002; 0102; צוויקל 1999; הרצוג 2000). עם התפתחותן של גישות מינימליסטיות בחקר המקרא, טענו חוקרים שהחזיקו בגישות אלה כי כלל לא הוקם בירושלים מקדש בימי המלך שלמה. לדעתם ,תיאור המקדש נתחבר רק בתקופה ההלניסטית או הרומית, ומשקף לפיכך את ימי הבית השני. תיאוריות אחרות שתיארכו את זמן הכתיבה של מסורות המקדש למאה ה-8 לפסה"נ ואף לשלהי תקופת הבית הראשון, במאה ה-7 לפסה"נ, לא ראו בתיאור זה עדות היסטורית אמינה לקיומו של מבנה של ממש באמצע המאה ה-10 לפסה"נ (על פולמוס זה ראו למשל: ואן סטרז 1997; סמית 2006; גליל 2012).
מבית המקדש הראשון לא נשאר ולו גם שריד ארכיאולוגי אחד, שכן הר הבית עבר תהפוכות רבות במהלך השנים: הרס בית המקדש הראשון על ידי הבבלים, בניה מחדש של בית המקדש השני על ידי שבי ציון, בניית בית מקדש חדש בידי הורדוס, בנית מקדש פגאני בעיר הרומית איליה קפיטולינה, ולבסוף בנית כיפת הסלע על ידי המוסלמים. לפיכך הארכיאולוגיה אינה יכולה לסייע כאן באופן ישיר. תיאור מקדש שלמה נידון כאמור על ידי חוקרים רבים, ולא כאן המקום לחזור על כל ההיבטים הרבים הקשורים בו. לענייננו ראוי להצביע על מרכיבים דומים המופיעים הן בדגמי המקדשים של חורבת קיאפה והן בתיאור המקראי. לא מדובר בזהות מוחלטת, או קרובה, אלא במספר מוטיבים ארכיטקטוניים משותפים. קיומם של מרכיבים דומים, ואף זהים, אינו מקרי, ומעיד כי התיאור המקראי נטוע במציאות שהייתה קיימת ביהודה במאה ה-10 לפסה"נ.
על פי המסורת המקראית מבנה המקדש המרכזי כלל שלושה חדרים, שהיו מסודרים אחד מאחורי השני, ושמותיהם: אולם, היכל, ודביר (קודש הקודשים). סביבם נבנתה מעטפת נוספת שלא אפשרה לאנשים מבחוץ נגיעה ישירה בקירות המקדש. בחזית המבנה, לפני האולם, עמדו שני עמודים הנקראים יכין ובועז (מלכים א ז, כא). על הפתח שבין האולם וההיכל כותב המקרא: "וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן מאת רבעית" (מלכים א ו, לג). על הפתחשבין ההיכל והדביר נאמר: "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן האיל מזוזות חמשית "(מלכים א ו ,13).
המונחים הטכניים של "רבעית" ו"מזוזות חמש" אינם ברורים. מצד אחד קיימת מסורת פרשנית הרואה בהם מסגרות נסוגות סביב פתחי המקדש. כך כבר פירש רד"ק: "שהיתה המזוזה חמש צלעות, זו מלפנים מזו". כך גם הציעו מספר חוקרים מודרניים (ראו למשל, נות 1968; הורוביץ 2009; 2010). כפי שציין ייבין( 1965), ניתן להבין ביטוי זה בשני אופנים: על פי הפירוש הראשון היו לחזית הפתח חמש מסגרות משקופים הנסוגות פנימה זו מלפני זו .על פי הפירוש השני היו לחזית הפתח שלוש מסגרות משקופים נסוגים בצד החיצוני ושלוש מסגרות משקופים נסוגים בצד הפנימי, היוצרים יחדיו חמש מזוזות. האפשרות התיאורטית השנייה שהציע ייבין, שמסגרות הפתח נסוגות משני צידי הפתח, אינה מוכרת באף דוגמא ארכיאולוגית, ולעומת זאת מוכרות לנו מאות דוגמאות בהן המסגרות הנסוגות ממוקמות תמיד אך ורק בצד החיצוני של הפתח. מכאן שאין להתלבט בין שתי אפשרויות, אלא יש לקבל את ההצעה הראשונה .
מצד שני היו חוקרים שדחו את הפירוש הנ"ל למונחים "רבעית" ו"מזוזות חמש", אבל הם לא הציעו פירוש אחר, וכן לא הייתה בידם מקבילה ארכיטקטונית כלשהי בתוכנית מבנה שנחשף בחפירות או בתיאור איקונוגרפי שיבהירו אפשרות אחרת (ראו למשל מילארד 1989; כוגן 1002). דגם האבן המפואר של חורבת קיאפה, הכולל פתח מעוטר במסגרות של משקופים נסוגים ,מלמד בבירור כי כוונת הביטויים הנידונים היא לעיטור צידי הפתחים בארבע ובחמש מסגרות נסוגות. דגם האבן משקף סגנון בניה מלכותי האופייני לתקופת הברזל, והוא מעיד כי סגנון זה היה מוכר ביהודה במחצית הראשונה של המאה העשירית לפסה"נ, פחות או יותר במקביל לתאריך שבו מתארת המסורת המקראית את בניית המקדש בירושלים על ידי המלך שלמה.
בתיאור המקדש מופיע גם המונח "ויעש צלעות סביב" (מלכים א ו, ה). כאן התיאור קצר ואינו מפרט במה מדובר. הצעות שונות הועלו בניסיון להסביר מהן הצלעות. כך הוצע שמדובר בחדרים סביב המקדש, או עליות גג. על סמך מודל האבן מחורבת קיאפה, ותיאור ארמון שלמה, אנו מבינים את הצלעות כקורות גג המאורגנות שלוש יחד. חיזוק לטענה זאת נמצא בדברי הנביא יחזקאל, המתאר מקדש וצלעות. כאשר הוא מגיע לאזור הגג נאמר: "והצלעות צלע אל צלע שלוש ושלושים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית" (יחזקאל מא, ו). התיאור הטכני קשה להבנה, אבל יש לשים לב למילים "צלע אל צלע שלוש", כלומר שהצלעות מסודרות בקבוצות של שלוש צלעות ,מכאן שמדובר בדגם דמוי טריגליפים, כמופיע בדגם האבן של חורבת קיאפה, ובתיאור ארמון שלמה. את המשך המשפט: "ושלושים פעמים ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים", ניתן לפרש ש-30 קבוצות היו בכל היקף המבנה (כלומר 90 צלעות בסך הכל) .את סיום התיאור "ולא יהיו אחוזים בקיר הבית" ניתן להבין כקביעה שקורות הגג אינן משולבות בתוך קיר המבנה, אלא מונחות על ראשי הקירות .
5. בית המקדש השני
בנין בית המקדש השני נהרס כולו. שרדו רק קירות התמך האדירים של המתחם הגדול שנבנה סביב להר (מזר א .2012). בית המקדש השני מוכר מתיאורים מפורטים במסכת מידות. חוקרים שונים עסקו בניתוח נתונים אלו, והעלו הצעות שונות בקשר למיקומו של המבנה, צורתו, מרכיבים ארכיטקטונים שונים שנמצאו בו, וכדומה (ראו למשל: הוליז 4391; מוהישאם 1966; פטריך 1988; 2009). אנו נתרכז כאן בשני היבטים שנוכל לתרום להבנתם: מידות הפתחים במקדש ותיאור הפתח המרכזי.
מידות הפתחים בבית המקדש השני מתוארים במסכת מידות שבמישנה כדלקמן: "כל הפתחים והשערים שהיו שם, גבהן עשרים אמה, ורוחבן עשר אמות" (ב, ג), "פתחו שלאולם גבהו ארבעים אמה, ורחבו עשרים אמה" (ג, ז) וכן "פתחו שלהיכל גבהו עשרים אמה, ורחבו עשר אמות" (ד, א). כלומר, כל הפתחים הרגילים היו ברוחב של 10 אמות וגובה כפול, של 02 אמות, ואלו מידות הפתח הראשי של המקדש היו כפולות, ברוחב של 20 אמה וגובה של 04 אמה. אנו רואים כאן יחס ברור של 1:2 במידות הפתחים, בדיוק כמו היחס בדגם האבן של חורבת קיאפה .
עיצוב הפתח הראשי של בית המקדש השני מתואר אף הוא במסכת מידות, שם נאמר: "פתחו שלאולם גבהו ארבעים אמה, ורחבו עשרים אמה, וחמש מלתראות שלמילה (קורות עץ מילה) היו על גביו. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה, ואמה מזה. שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה, ואמה מזה, נמצאת העליונה שלשים אמה" (ג, ז). ראשית יש לשים לב לתיאור המשקופים שמעל הפתח, כשהכתוב משתמש במילה היוונית "מלתראות", היא המילה המופיעה בתרגום השבעים לתיאור המשקוף בארמון שלמה. הרי כל המסכת כתובה עברית, ומדוע כאן שולבה פתאום מילה לועזית? נראה שמדובר במונח טכני, כלומר קורת עץ מאסיבית במיוחד, המחזיקה את משקל הקיר שמעל הפתח, ולכן חייבת להיות עבה יותר .
כן יש לשים לב לתיאור המשקופים שמעל הפתח: חמש קורות מתוארות אחת מעל השנייה ,וכל אחת גדולה מזו שמתחתיה באמה אחת מימין ואמה אחת משמאל. כך נוספו לקורה העליונה חמש אמות מכל צד, והיא הייתה גדולה ב-10 אמות מהקורה התחתונה. האם צידי פתח המקדש היו אף הם מעוטרים במסגרת נסוגה? אכן כך משוחזר פתח המקדש של ימי הבית השני ב"דגם הולילנד" (היום במוזיאון ישראל) שעוצב לראשונה על ידי מיכאלאבי-יונה, והוא מופיע בכל הספרים העוסקים בבית המקדש השני (איור 11). אבל קיים גם פירוש, המתבסס על תיאור חזית המקדש במטבעות בר-כוכבא, המציע שרק החלק העליון של הפתח היה מעוטר במסגרת נסוגה ואילו המזוזות בשני צידי הפתח היו ללא מסגרת (בר"ג 1987). כיוון שהמטבעות קטנות והתיאור בהן סכמתי, אין לצפות כאן לשפע של פרטים. אבל בהתאם לחוקי האסתטיקה של העולם הקלאסי, לא נראה סביר בעיננו שהמסגרות הנסוגות יופיעו רק בחלק אחד של הפתח ולא בשאר החלקים. יתרה מזאת, קיימת עדות ברורה כי היה נהוג לעטר פתחים בהר הבית במסגרות מקבילות נסוגות. זאת ניתן עדין לראות כיום, במקום בו עמדה הכניסה הראשית להר, בשער חולדה המזרחי הממוקם בכותל הדרומי של מתחם הר הבית. במזוזה שבצד מערב עומדת בחלק התחתון האבן המקורית של צד הפתח, אבן גדולה וכבדה בסגנון הרודיאני, והיא מסותתת במספר מסגרות נסוגות (איור 21).
איור 11. חזית בית המקדש השני המעוצבת במסגרות מקבילות של פתחים נסוגים, כפי ששחזר החוקר מיכאל אבי-יונה. מודל זה, של ירושלים בשלהי תקופת הבית השני, מוצג לקהל במוזיאון ישראל בירושלים .
אין בידנו תיאור מילולי ברור אודות צורת הגג של בית המקדש השני. במסכת מידות לא תואר כלל היבט זה. אבל ישנם תיאורים סכמתיים של המקדש המופיעים במטבעות מימי מרד בר-כוכבא, שהוטבעו כ-60 שנה לאחר חורבן בית המקדש השני (מוהישאם 1966; בר"ג 1987; משורר 128-127 :1997). ממטבעות אלו ברור כי למבנה היה גג שטוח, ולא גג בעל גמלון שאפיין מקדשים יווניים או מקדשים רומאיים (איור 13). אכן, בשחזור המקדש שנעשה על ידי אבי-יונה מופיע גג שטוח ולא גג בעל גמלון (איור 11). בנוסף ניתן לראות במטבעות כי קו הגג מסומן על ידי בליטות עגולות קטנות המסודרות ברווח קבוע זו מזו. יש גם מטבעות שבהן מופיעות שתי שורות כאלו. מה מסמנות בליטות אלו? לדעתנו אלו הן הקצוות של קורות הגג ,ובעצם הכוונה לבטא טריגליפים כמוכר בארכיטקטורה קלאסית. במטבעות הקורות נמצאות צמודות זו לזו, כנראה בגלל השטח המצומצם שעל גבי המטבע, ואף כתוצאה מעיבוד אמנותי אסתטי. עד שלא נתגלה מודל האבן של חורבת קיאפה החוקרים לא העלו כאפשרות שהיה במקדש מרכיב קלאסי של טריגליפים, אבל עתה אין להוציא זאת מכלל אפשרות.
איור 13. תיאור חזית בית המקדש השני על גבי מטבע מימי מרד בר-כוכבא
6. סיכום
במאמר זה סקרנו שלושה מרכיבים ארכיטקטוניים המופיעים בדגם המבנה של חורבת קיאפה, וניתן להצביע כי היו קיימים גם בארמון שלמה, בבית המקדש הראשון וגם בבית המקדש השני .
דגם המקדש מחורבת קיאפה מעיד כי בניית פתחים המעוטרים במסגרות נסוגות הייתה מוכרת ביהודה כבר בשלהי המאה ה-11 ותחילת המאה ה-10 לפסה"נ. לעובדה זו חשיבות מרובה שכן עד לחפירתנו סגנון בניה זה היה מוכר בתקופת בית ראשון רק בשנהבים המתוארכים כ-150 שנה מאוחר יותר, לאמצע המאה ה-9 לפסה"נ. בשל כך ניתן היה לטעון ,עד היום, שהמסורות המקראיות אודות פעולות הבניה של ארמון ומקדש שלמה הם תיאורים מאוחרים ואנכרוניסטיים החסרים כל בסיס היסטורי. עתה יש בידינו לראשונה מידע מממצא חוץ מקראי השומט את הקרקע מתחת לטענה זו. יתרה מזאת, התיאור המקראי מציין כי בית המקדש נבנה בעזרת בנאים מומחים שנשלחו מצור (מלכים א ה, לב). עובדה זו מסייעת לנו להבין כיצד הגיעה מסורת הפתחים המסוגננים במשקופים נסוגים, המוכרת בארמונות מארי ואללח' של תקופת הברונזה התיכונה, לירושלים של תקופת הברזל. מסורת זאת נשמרה בערים הכנעניות של תקופת הברונזה המאוחרת, ובתקופת הברזל הקדומה בערי החוף הלבנוני, ומשם הגיעה לירושלים, באמצעות בנאים מומחים שנשלחו אל העיר. שליחת ארכיטקטים ובנאים מומחים מחצר מלוכה אחת לרעותה מתועדת בארכיונים במזרח הקדום ,ואינה ייחודית למסורת המקראית (זאכאגניני 1983).
ניתן לראות שבהר הבית התקיימה במשך כאלף שנים, בימי הבית הראשון ובימי הבית השני, שמירה של שלושה היבטים שונים: רציפות גיאוגרפית, רציפות תיאולוגית-פולחנית לאותו אל, ורציפות של מרכיבים ארכיטקטוניים. האופי השמרני במיוחד המקובל בפעילות דתית הביא לכך שמאפיינים ארכיטקטוניים מסוימים השתמרו מדור לדור. תופעה זאת אינה צריכה להפתיע איש. הרי אנו מכירים מתחמים מקודשים במזרח הקדום שהתקיימו אלפי שנים. כך מתחם מקדשי אורוק מהאלף הרביעי לפסה"נ המשיך לשמש עד התקופה הקלאסית ומתחם מקדש האובליסקים בגבל שראשיתו בתקופת הברונזה התיכונה שימש עד התקופה הקלאסית. גם בארץ ישראל ניתן לראות שמתחם מקדשי מגידו שימש מתקופת הברונזה הקדומה א( '3500 לפסה"נ) ועד סביבות שנת 1000 לפסה"נ. הר הבית בירושלים משקף תופעה דומה. במקום נבנה מקדש באמצע המאה ה-10 לפסה"נ ומאז עבר שינויים רבים ,שכללו את בית המקדש הראשון, בית המקדש השני, מקדש רומאי, מסגד מוסלמי, וכנסיה בתקופה הצלבנית. למרות תהפוכות כה קיצוניות, וארבע דתות שונות, המתחם שומר על חשיבותו כמקום פולחן מרכזי מזה כ-3000 שנה ועד היום.
תודות
אנו מודים לפרופ' פייר דה-מירושג'י, פרופ' טל אילן וגב' רוחמה בונפיל, שהאירו את עיננו בהיבטים שונים הקשורים במחקר זה.
ביבליוגרפיה
אוסישקין 2003
Ussishkin, Solomon’s Jerusalem: The Text and the Facts on the Ground, A.G. Vaughn and
A.E. Killebrew )eds.( Jerusalem in Bible and Archaeology. The First Temple Period, Atlanta: 103–115.
אמייה 1961
Amiet, Glyptique mésopotamienne archaïque, Paris.
בואי 1997
Buis, Le livre des Rois. Sources bibliques, Paris.
בוזינק 1970
Th. A. Buzink, Der Tempel von Jerusalem, von Salomo bis Herodes: eine ArchaeologischHistorische Studie unter Beruecksichtigung des Westsemitischen Tempelbaus, Leiden.
בר"ג 1987
ד' בר"ג, "שולחן לחם הפנים וחזית בית המקדש על מטבעות מלחמת בר-כוכבא", קדמוניות
.25-22 :78-77
ברנט 1975
D. Barnett, A Catalogue of the Nimrud Ivories, London.
1903 ברני C.F. Burney, Notes on the Hebrew Text of the Book of Kings, Oxford.
גליל 2012
Galil, Solomon’s Temple: Fiction or Reality? G. Galil et al. )eds.( The Ancient Near East in the 12th–10th Centuries BCE, Münster: 137–148.
גריי 1970
J. Gray, I and II Kings. A Commentary (The Old Testament Library) , London.
גרפינקל וגנור 2009
Y. Garfinkel and S. Ganor, Khirbet Qeiyafa 1, Jerusalem.
גרפינקל, גנור והיזל 2012
י' גרפינקל, ס' גנור ומ' היזל, עקבות דוד המלך בעמק האלה, תל אביב.
גרפינקל ואחרים 2012
Garfinkel, K. Streit, S. Ganor and M.G. Hasel, State Formation in Judah: Biblical Tradition, Modern Historical Theories and Radiometric .Dates at Khirbet Qeiyafa, Radiocarbon 54: 963–953
דימרג'י 1987
M.S. Damerji, The Development of the Architecture of Doors and Gates in Ancient Mesopotamia, Tokyo.
הוליז 1934
F.J. Hollis, The Archaeology of Herod's Temple, London.
הורוביץ 1992
Hurowitz, I Have Built You an Exalted House: Temple Building in the Bible in Light of Mesopotamian and Northwest Semitic Writings, Sheffield.
הורוביץ 2009
A. Hurowitz, Tenth Century BCE to 586 BCE: The House of the Lord )Beyt YHWH(, O. Grabar and Z. Kedar (eds) Where Heaven and Earth Meet, Jerusalem's Sacred Esplanade, Jerusalem: 15–35.
הורוביץ 2010
V.A. Hurowitz, “Solomon Built the Temple and Completed It”. Building the First Temple According to the Book of Kings, M.J. Boda and J. Novotny (eds). From the Foundations to the Crenellations. Essays on Temple Building in the Ancient Near East and Hebrew Bible, Münster: .203–182
היינז 1971
R.C. Haines, Excavations in the Plain of Antioch II. The Structural Remains of the Later Phases, Chicago.
הרצוג 2000
ז' הרצוג, "מקדש שלמה: שחזור תוכניתו ומקבילותיו הארכיאולוגיות", ש' אחיטוב וע' מזר (עורכים) ספר ירושלים, תקופת המקרא,
ירושלים: 551-471.
ואן סטרז 1997
Van Seters, Solomon’s Temple: Fact and Ideology in Biblical and Near Eastern Historiography, Catholic Biblical Quarterly 59: 45–57.
ואלשר 2005
Walcher, Royal Tomb 5 of Tamassos: An Analysis of Its Decoration with Regard to Religious or Representative Prototypes, Proceedings of an International Symposium on Cypriote Archaeology, Erlangen, 23–24 July 2004, Möhnesee: 77–89.
וואלי 1955
Woolley, Alalakh, An Account of the Excavations at Tell Atchana in the Hatay,1937–1949, Oxford.
וינסנט 1957
H. Vincent, Le caractère du temple salomonien, Mélanges bibliques rédigés en l’honneur d’André Robert, Travaux de l'Institut Catholique de Paris 4: 137–153.
זאכאגניני 1983
Zaccagnini, Patterns of Mobility among Ancient Near Eastern Craftsmen, Journal of Near Eastern Studies 42: 245–264
טובלר 1950
A.J. Tobler, Excavations at Tepe Gawra 2, Philadelphia.
ייבין 1964
ש' ייבין, "מקדש שלמה", בית מקרא יז: 62-35.
ייבין 1965
ש' ייבין, "חמישית", אנציקלופדיה מקראית ג: 191-291.
כוגן 2001
M. Cogan, I Kings (Anchor Bible), New York.
מוהישאם 1966
Muehsam, Coin and Temple, Leiden.
מלנבריק 1932
Möhlenbrink, Der Tempel Salomos: Eine Untersuchung seiner Stellung in der Sakral Architektur des alten Orients, Stuttgart.
מונסון 1996
ג' ה' מונסון, "מקדש שלמה והמקדש בעין-דארה שבסוריה", קדמוניות 111: 33-83.
מזר א' 2012
E. Mazar, The Walls of the Temple Mount, Jerusalem.
מזר ע ' 2006
Mazar, Jerusalem in the 10th Century B.C.E.: The Glass Half Full, Y. Amit et al. )eds.(, Essays on Ancient Israel in Its Near Eastern Context: A Tribute to Nadav Na'aman, Winona Lake: 255–272.
מרגרון 1981
J. Margueron, Les origines syriennes du temple de Jerusalem, Le monde de la Bible 20: 31–33
מילארד 1989
A.R. Millard, The Doorways of Solomon's Temple, Eretz-Israel 20: 135*–139*.
משורר 1997
י' משורר, אוצר מטבעות היהודים מימי שלטון פרס ועד מרד בר-כוכבא, ירושלים
נוה 1978
י' נוה, על פסיפס ואבן. הכתובות הארמיות והעבריות מבתי-הכנסת העתיקים, ירושלים.
נות 1968
M. Noth, Könige (Biblischer Kommentar), Neukirchen-Vluyn.
סמית 2006
M.S. Smith, In Solomon’s Temple (1 Kings 6–7): Between Text and Archaeology, S. Gitin et al. (eds.) Confronting the Past. Archaeological and Historical Essays in Honor of William G. Dever, Winona Lake 275-282.
פארו 1958
Parrot, Mission Archéologique de Mari II. Le Palais, Paris.
פטריך 1988
י' פטריך, "מבנה בית המקדש השני – הצעת שחזור חדשה", קדמוניות 81-82: 32-40
פטריך 2009
Patrich, 538 BCE–70 CE: The Temple )Beyt Ha-Miqdash( and Its Mount, O. Grabar and Z. Kedar (eds), Where Heaven and Earth Meet, Jerusalem's Sacred Esplanade, Jerusalem: 36–72.
פריץ 1987
Fritz, Temple architecture: What can archaeology tell us about Solomon’s temple? Biblical Archaeology Review 13:4: 38–49.
צוויקל 1999
W. Zwickel, Der salomonische Tempel, Mainz am Rhein.
תירו -דאנז'ן ואחרים 1931
F. Thureau-Dangin, A. Barrois, G. Dossin and M. Dunand, Arslan-Tash, Paris.
מקורות האיורים
איור 1. צילום: משלחת חפירות חורבת קיאפה
איורים 2, 3, 8. צילום: גבי לרון
איור 4. אמייה 1961: מספר 625
איור 5. תירו-דאנז'ן ואחרים 1391
איור 6. היינז 1791
איור 7. ואלשר 2005
איור 9. שוחזר בהנחייתנו על ידי ג' רוזנברג
איור 10. ציור אילוסטרציה בידי עדה ירדני
איור 11. צילום: ראובן מילון
איור 12. צילום: מדלן מומצוגלו
איור 13. משורר 1997: 127