" הגבעה השנייה נקראת חקרא והיא הבסיס לעיר התחתונה" מבט מחודש על העיר התחתונה של ירושלים בימי הבית השני

מחברים: נחשון זנטון ואיילה זילברשטיין

גרעינה הקדום של העיר ירושלים התפתח לאורך התקופות הקדומות וכן בדורות הראשונים של ימי בית שני, בסביבות הגבעה הדרומית-מזרחית שנתחמה בין שני ערוצים מרכזיים; ערוץ הקדרון ממזרח, וערוץ 'הגיא', הוא הטירופויון, ממערב. רק במהלך התקופה ההלניסטית המאוחרת, וביתר שאת בתקופה הרומית הקדומה התרחבה העיר מערבה אל עבר הגבעה הדרומית-מערבית, ומאוחר יותר גם כלפי הגבעות הצפוניות.

תיאוריו של יוספוס אודות ירושלים ערב חורבנה הינו המפורט ביותר ומשמש בסיס לכל דיון הנוגע למבנה העיר: "היא נוסדה על שתי גבעות, [השוכנות] זו מול זו וביניהן מפריד גיא, שעד אליו הגיעו שורות הבתים משני העברים. הגבעה שעליה שכנה העיר העליונה הייתה גבוהה בהרבה מאחותה וישרה ממנה [למלוא] אורכה;  … הגבעה השנייה נקראת חקרא, והיא הבסיס לעיר התחתונה;צורתה כצורת גבנון" (מלחמת, ה, 137-136 [תרגום: אולמן תש"ע: 454]).

זילברשטיין עסקה לאחרונה בהיעדרם של גבולות דיכוטומיים בין העיר העליונה והעיר התחתונה אשר מקובל היה לחשוב כי הנציחו גם פערים חברתיים-כלכליים (תשע"ו: 82,101-100). עם זאת, טרם נערך במחקר דיון משמעותי בשאלת גבולותיה הפיזיים של העיר התחתונה, שהגדרתם עשויה לסייע בהבנת הממצא הארכיאולוגי וההיסטורי שיש בידינו. מהתיאור של יוספוס עולה תמונה

אורבנית צפופה המחולקת על ידי תוואי גיאוגרפי טבעי של ערוץ הטירופויון. נראה כי תיאור זה נובע מהרצון לתאר את מבנה העיר בצורה תמציתית ופשוטה לקורא הרומי שאינו מכיר את ירושלים, יותר מאשר את החלוקה המדויקת של הרובעים השונים לפרטיהם.

בשחזורים השונים של העיר מהתקופה הרומית הקדומה כבר הוצע בעבר כי גבולותיה של העיר התחתונה כללו גם את המדרון המזרחי של הגבעה המערבית (אבי-יונה1968; אבי-יונה וספראי 1966:86; גבע 1992:636 לוין 2002:319, מס' ). 22; בבסיס שחזורו של אבי-יונה עמדו לצד השיקולים הטופוגרפיים גם שיקולים היסטוריים. בהתאם לכך, תיאורי עמידתה של העיר העליונה בפני הכוחות הרומים הביאו לשחזורה של חומה פנימית בראשה של הגבעה המערבית (אבי-יונה 1968:21-20.)² בשחזור שנערך לאחרונה על-ידי מירון משתקפים החידושים האחרונים במחקר הארכיאולוגי, ובמרכזם התגליות הארכיאולוגיות החדשות מעיר דוד (איור 1; מירון 2014:114.) גם בשחזור זה מקובל כי בתחומיה של העיר התחתונה נכללים מדרונות הגבעה המערבית, ובהתאם להבנות החדשות לא מופיעות חומות המפרידות בין שתי השכונות. יחד עם זאת, יש לציין כי לא ניכר בשחזור שינוי בתפיסה בנוגע למעמדה של העיר התחתונה, ומלבד מספר מבנים גדולים שהוטמעו בה בהתאם לממצאי החפירות, שוחזרו בצידי הרחוב בתים דלים וצפופים.

איזכורי הטירופויון מציגים אותו מחד ככזה אשר "הפריד בין העיר העליונה לעיר התחתונה" (מלחמת ה, 140), ומאידך כעמק המחבר בין המבנים המדורגים המצויים משני עבריו (מלחמת, ה, 136). מן החפירות הארכיאולוגיות שבוצעו על גבי המדרון המזרחי של גבעת עיר דוד עולה כי השטח הנדל"ני שנותר בגבעת עיר דוד של ימי הבית השני, לאחר שהוזח קו החומה לראש המדרון המזרחי, היה מצומצם ביותר. בתוך כך, יש לציין כי על סמך הידיעות ההיסטוריות והאפיגרפיות שבידינו אודות קיומם של מבנים מונומנטאליים, ביניהם מבני בית המלוכה מחדייב, בית כנסת ואכסניה לעולי הרגל, ומתקני מים כדוגמת בריכת השילוח (לוין 2002:326-319), לא נותר די מקום לשחזורה של שכונת מגורים משמעותית בשטחה של גבעת עיר-דוד בגבולותיה המצומצמים.³

נראה אם כן, שעם התפתחותה של העיר התחתונה, ובייחוד עם סלילת הרחוב המרוצף במהלך המאה הראשונה לסה"נ, עבר מרכז הכובד של העיר התחתונה אל תוך שטחו של העמק ומדרונותיו. כך יצא שיחד עם היותה של הגבעה המזרחית גרעינה ההיסטורי של העיר בכלל, ושל שכונת העיר התחתונה בפרט, התפרסה שכונה זו גם אל המדרונות המערביים של ערוץ הטירופויון, היינו המורדות המזרחיים של הגבעה המערבית. על-פי תמונה אורבנית זו ניתן לומר כי אותם בתים מדורגים הנזכרים בתיאורו של יוספוס, ההולכים ומתגלים משני עברי הרחוב המרכזי, היו במאה הראשונה לסה"נ טבורה של העיר התחתונה.⁴ מתוך הבנה שלא היה גבול חיץ מלאכותי בין שתי השכונות, נראה שבהתאם להצעות הקודמות יש לראות באזור המצוקים שבראש המדרונות המזרחיים של הגבעה המערבית אזור תפר המצוי בין שני מרכזי השכונות. בעניין זה חשוב לציין כי כפי שהראו בליס ודיקי, קיים רחוב משני (3 מ' רוחבו), המתפצל מהרחוב הראשי שבתוואי ערוץ הטירופויון (אשר רוחבו מגיע לכ- 7.5 מ') ועולה בכיוון צפון-מערב על גבי המדרון המזרחי של הר ציון (בליס ודיקי 1898:146-143). בליס ודיקי לא תיעדו את אורכו של רחוב זה מעבר לכ- 24 מ' (שם) כיוון שנקטע על ידי בניה מאוחרת. עם זאת זיהוייה של התפצלות, והתחלתו של רחוב משני, בסמוך למיקומו של צומת דומה בין הרחובות המודרניים שבמקום, מאפשר להניח כי בדומה לרחוב המודרני, גם הרחוב הקדום המשיך ועלה אל עבר המדרון שעליו השתרעה העיר העליונה. על סמך התיאור של יוספוס אודות הבתים הצפופים היורדים משני צידי העמק, ועל סמך שרידי המבנים שנחשפו לצד הרחוב המדורג, סביר כי גם לצד רחוב משני זה התקיימו מבנים השייכים לאותה שכונה של העיר התחתונה. לפיכך, ניתן להניח כי 'קו התפר'או אזור המעבר, שבין העיר התחתונה לעיר העליונה התקיים מעט גבוה יותר ומערבה מתוואי הרחוב המשני באזור המצוי בין רחוב וואדי חילווה ורחוב מלכיצדק המודרניים (איור 1).

במסגרת החפירות הנערכות בשנים האחרונות בניהולו של זנטון, הולך ונחשף הרחוב המדורג ולצידיו שרידי מבנים.⁵ השימוש באבני גזית מאפיין את המבנים המתגלים לאורך צידו המזרחי של הרחוב (איור 2). המבנים אומנם קרסו בעת חורבן העיר בשנת 70 לסה"נ, אך תחת מפולת מאסיבית של אבני גזית, השתמרה התרבות החומרית של העיר התחתונה ערב חורבנה המייצגת בעיקר את החיים שהתקיימו לצד הרחוב המדורג. בין מפולות החורבן, שנחשפו בקרבת מקום בעבר, התגלו פריטים אדריכליים מגוונים המגולפים באבן (שוקרון ורייך תשס"ח: 140–142).

פריטים אדריכליים נוספים מתגלים גם היום בחפירה שמנהל זנטון, ולצידם שברי פרסקאות וסטוקו, כלי אבן רבים, כלי זכוכית, חפצי עצם ועוד. נראה כי כבר בשלב זה ניתן לומר כי התרבות החומרית מרובע זה של העיר, איננה מייצגת שכבה סוציו-אקונומית ענייה או אפילו של מעמד ביניים, אלא רובע עשיר ומפואר למדי.⁶ איכות הבנייה שהתגלתה בקטעים שונים בחפירות הקודמות,⁷ המאופיינת בלוחות אבן גדולים ומסותתים היטב, מוסיפה להיחשף גם בחפירה הנוכחית (זנטון ועוזיאל 2015 א). היבטים שונים של מאפייני הרחוב המדורג מעידים על מרכזיותו בחיי העיר במאה הראשונה לסה"נ, ועל ייעודיו השונים. דוגמה מובהקת לכך יש לראות בפודיום המדורג הממוקם בנקודה מרכזית לצד הרחוב אשר שימש ככל הנראה למטרה ציבורית (זנטון ועוזיאל 2015 א: איור 10) (איור 3). לאחרונה הצביע עבאדי על תפקידו המרכזי של הרחוב בטקסי העלייה למקדש (עבאדי תשע"ו), כאשר תיפקודו כ'דרך עולי הרגל' מסתמנת גם על פי מיקומם של שעריו המרכזיים של הר הבית. בעקבות חפירותיהם של מזר (תשל"א), רייך וביליג (2008) ובהט (2013), הולכת ומתבררת האוריינטציה האחידה שלשערי המתחם המקודש הפונים דרומה ומערבה. התכנון העירוני בתקופה הרומית הקדומה התאפיין בשימוש בתוואי הגאיות לצורך סלילת צירי תנועה ראשיים, ובשימושם ה'רב תפקודי' כפי שהצביע בעבר מעוז (תשמ"ה: 51-50). הרחוב המרכזי החוצה  איור 3.

את ירושלים לאורכה בתוואי גיא הטירופויון ממחיש זאת בצורה מובהקת.⁸ המשך חשיפת הרחוב וחקר מאפייניו מחזק את השערתנו כי במהלך התקופה הרומית הקדומה, ובייחוד במאה הראשונה לסה"נ עת רוצף הרחוב, עבר מרכז הכובד של העיר התחתונה אל העמק המצוי בין שתי הגבעות.

כפי שכבר ציין רייך, הקשר בין 'עושי הגבינה' ('טירוס' ביוונית) לכינוי היווני המוזכר אצל יוספוס ‘τυροποιών’ (טירופויון( איננו חזק )רייך תשע"ג: 185). לדבריו נקשר השם 'טירוס', היא העיר הפניקית צור, ל'צור של בני טוביה' המצויה בעראק אל-אמיר שבעבר הירדן המזרחי, ובאותו הקשר גם לעמק הצורים הוא הטירופויון. הצעה זו אפשרית אם כי איננה נתמכת בממצאים מתקופה זו בירושלים. הממצאים הפניקיים הנזכרים כחיזוק לדבריו של רייך שייכים רובם ככולם לתקופת הברזל ב, להוציא את אזכורו של שער הדגיםמספר נחמיה (יג, טז) שמקומו אינו ידוע ואין הוא קשור בפניקים דווקא.⁹

בהתייחס לדבריו של יוספוס, המזכיר את הטירופויון כגיא או ערוץ 'φάραγξ' החוצץ בין הגבעות, ניתן כעת לומר כי הגיא שעמד לנגד עיניו של יוספוס דמה יותר לרחוב סואן המצוי במרכזה של סביבה אורבנית ולא לערוץ טבעי המנותק מן המערכת העירונית. בנוסף לכך, גם קיומה של תעלת הניקוז המרכזית שעברה מתחת לרחוב וניקזה בצורה מלאכותית את אגן הניקוז הטבעי של ערוץ הגיא (איור 4 א-ב), מוסיפה ומחזקת את חזותו האורבנית והלא טבעית של הטירופויון בתקופה זו.

החקרא והעיר התחתונה

ההצעה שהועלתה לאחרונה על-ידי בן-עמי וצ'חנובץ לזיהויה של החקרא הסלווקית עם שרידי הביצור ההלניסטיים שנחשפו בחפירתם בשטח חניון גבעתי ובחפירותיהן של מספר משלחות קודמות בראש גבעת עיר דוד (בן-עמי וצ'חנובץ תשע"ו; ולעיל בקובץ זה), עולה בקנה אחד עם הצעתם של היסטוריונים אחדים שתמכו בשחזורה של החקרא בראש גבעת עירדוד בהסתמכם על המקורות ההיסטוריים (בר-כוכבא 1989:462-445; דקקר¹⁰). 210-209 :1985 תגלית זו מעוררת דיון מחודש במספר נושאים הקשורים בשלבי ההתפתחות העירונית המאוחרת יותר של ירושלים בימי בית שני. כמו-כן, הצטברות נתוני החפירות הארכיאולוגיות שבוצעו בגבעת עיר דוד בשטחים המצויים על גבי המדרונות שמשני צידי הגבעה; המזרחי והמערבי, מזמנת אותנו לשוב ולדון בהתפתחותה של העיר התחתונה ובמרחב הגיאוגרפי בו התקיימה (איור 1).

החפירות השונות שנערכו לאורך המדרון המזרחי של גבעת עיר-דוד הוכיחו כי בשלב מסויים בתקופת 37 בית שני הועבר קו הביצור לראש הגבעה.¹¹ לאחרונה הצביע גבע על סגנון הבנייה השונה של המגדל בשטח G לעומת סגנונות הבנייה המוכרים מקטעי החומה הראשונה אשר נחשפו בגבעה המערבית. על בסיס שונות זו העלה גבע את האפשרות שהמגדל הדרומי השתייך לביצורי החקרא. יחד עם זאת, הציע גבע כי הזחת קו החומה כלפי מערב התרחשה עם התפתחות העיר מערבה (תשע"ה: 62-61). הדמיון בין המגדל והחלקלקה שהתגלו בחניון גבעתי ובין אלמנטים דומים שנחשפו בשטח G של משלחת שילה, מעיד על השתייכותם למפעל בנייה אחד, אשר הוצע כאמור לזהותו בתור החקרא הסלווקית (בן-עמי וצ'חנובץ תשע"ו). לפיכך ניתן להניח כי בניגוד למקובל בעבר לא ההתפתחות העירונית היא זו שהכתיבה את השינוי המשמעותי בתוואי החומה המזרחית של עיר דוד, אלא להיפך- נוכחותה של המצודה הסלווקית בראש הגבעה היא זו שהשפיעה על ההתפתחות העירונית .

גורלה של החקרא ביום שאחרי כניעתה אינו ברור דיו. לתיאוריו של יוספוס אודות החרבתה של החקרא עד הייסוד על-ידי שמעון (קדמוניות יג, 217-215 ;מלחמת ה, 139) אין זכר בספר מקבים א'. בר-כוכבא טען שעל אף שניתן להציע כי בשלב כלשהו החליט שמעון להרוס את המצודה, אין לייחס אמינות רבה לתיאורים הדרמטיים על פירוק הגבעה עליה עמדה החקרא וכי רק מספר דורות מאוחר יותר הוחלט להרוס את החקרא (בר-כוכבא 1989:455-451)¹²  מכל מקום, מובילה הפרשנות החדשה של ביצורי שטח G לשאלה כיצד תפקד הביצור עם הריסתה של החקרא. על-פי דיווחה של משלחת שילה, על-גבי אותה 'חלקלקה' אשר הוגדה בזמנו כחשמונאית, נערמו מילויי עפר מאוחרים יותר (שכבה 6) אשר הוסברו כעדות לשכבת החורבן של העיר בשנת 70 לספירה (שילה תשמ"ד: טז-יז). דיווח דומה על שתי שכבות מילויים בשטח זה, האחת 'חשמונאית' והאחת 'הרודיאנית', פורסם בדוחות הראשוניים של משלחת קניון (1962:79;1974:192).

שפכי עפר דומים אך מאוחרים יותר התגלו בכמויות עצומות לאורך המדרון המזרחי כולו. לפי פרשנויות חדשות שהוצעו לאחרונה, מהווים אותם שפכים 'מאוחרים' בני המאה הראשונה לסה"נ, את שרידי המזבלה העירונית של העיר (גדות  ;2014:283-292 זנטון 2015 ב; רייך ושוקרון 2003:17-15). לצורך הדיון הנוכחי חשובה יותר עדותם של שפכים אלה על המשכיות העדרו של אזור מגורים במדרונות המזרחיים של גבעת עיר דוד, ועל שימור תוואי קו הביצור העליון עד לחורבנה של העיר.

בשונה מסגנון הבנייה עליו הצביע גבע בהתייחסו לקטעי הביצור שבגבעה המזרחית (לעיל) מעניין להציג את עדותם של בליס ודיקי על קטע הביצור שחשפו בנקודה X2, המצויה מעט מדרום לביצורי שטח G של שילה (בליס ודיקי 1898:127-126, מפה II). בליס ודיקי חשפו מחדש את קטע הביצור שתיעד גותה באזור זה מספר שנים קודם לחפירתם (גותה 1882:  לוח IV). על-פי דיווחם, במקום הייתה קיימת חומה המושתת על מצוק הסלע לאורך 12.2 מ' וכוללת נדבך אבנים אחד המורכב

אבנים בעלות זיז בולט וסיתות שולים,אשר מזכירות את סגנון הסיתות שזיהו בקיר הגדול שליד נקודה O2 (בליס ודיקי 1898127,120-117 ) (איור 5.) בשנת 2013-2012, נחשף מחדש קטע הביצור שליד נקודה O2 של בליס ודיקי על ידי וקסלר-בדולח וזנטון בסמוך לצומת ברכת השילוח (2014; וקסלר-בדולח 2013). מסקנתם של וקסלר-בדולח וזנטון הייתה כי מדובר בקיר מהתקופה החשמונאית הקשור במבנה בית שער ומגדל השלובים בחומה הראשונה (וקסלר-בדולח 2013: איורים: 181-180, איורים: 7,9; וקסלר-בדולח וזנטון 2014: איורים: 7,14). דמיון זה בין קטעי הביצור בדרום ובמזרח עשויים להעיד על השתייכותם לחומה הראשונה, אשר נבנתה על יסודות החקרא.

מבנים היסטוריים בעיר התחתונה וזיקתם לחקרא

גילויים של שרידי הביצור בראש גבעת עיר דוד וזיהויים עם החקרא מאפשרים לשוב ולדון מחדש בשאלות ישנות אודות מיקומם של מבנים היסטוריים נוספים שניצבו על פי המקורות בזיקה לחקרא.

ההיפודרום

ההיפודרום,או בשמו הלטיני קירקוס, שימש מבנה בידור לקיומם של תחרויות ומירוצים שונים. (וייס 2014,39) הצביע על השפעתו של מבנה האצטדיון והגמנסיון ההלניסטי על עיצובם של מבני הבידור הרומיים המיועדים למרוצים. מבנה זה היה מצוי פעמים רבות מחוץ לתחומי העיר, אולם בתקופה 39 ההרודיאנית מוכרים מקרים בהם נכלל ההיפודרום בתוך תחומי העיר, כמו בקיסריה (פורת 2013,(ובשומרון ) קרוופוט ואחרים 1942 : לוח I).

במסגרת התיאור שנמסר לנו על ידי יוספוס, אודות מחנות של עולי רגל אשר התארגנו למרד שהתעורר כנגד רומא לאחר מות הורדוס בשנת 4 לפנה"ס, מזכיר יוספוס את קיומו של ההיפודרום מדרום להר הבית:

"הם נחלקו לשלוש קבוצות וכל קבוצה הקימה מחנה: אחד מצפון להר הבית, שני מדרום לו, ליד ההיפודרום, והשלישי במערבו, סמוך לארמון המלך" (מלחמת ב, 44-43 [ תרגום: אולמן תש"ע: 217-216]).¹³

היו שהציעו שבירושלים בתקופה זו מבנה אחד שימש כהיפודרום וכאמפיתאטרון (וייס תשע"ה, 108-107; פטריך תשס"ב: 48 הערה 45). בהסתמך על הנחה זו מתקבל נתון נוסף לפיו נבנה האמפיתאטרון ב'אדמת המישור' (קדמוניות טו: 268).  יש לזכור כי מבנה היפודרום או גימנסיון הינם מבנים עצומי מימדים, שבדרך כלל נבנו באזורים גיאוגרפיים שהתאימו לכך, כלומר בדרך כלל בשטחים מישוריים. במקרים בהם העיר מצויה באזור הררי, נמצאו מבנים אלו דווקא בערוצים, כמו למשל במקרה של ההיפודרום ההורדוסי שבשומרון (קרוופוט ואחרים 1942: לוח I). מבחינה זו נראה כי העמקים המקיפים את מרכזה של העיר מתאימים להקמת היפודרום. קבוצת אבני גזית  גדולות שהתגלתה בחפירות למרגלות הכותל המערבי, והתפרשה כשרידי מושבי תיאטרון אשר נותקו מהקשרם בעקבות שימוש משני,¹⁴ הובילה את החופרים לשחזר בקרבת הר-הבית את מיקומו של התיאטרון (רייך וביליג תשס"ב:95-93). עם זאת, ייתכן וקיומם של מושבים אלה קשור דווקא בהיפודרום¹⁵ ואם אמת בדבר אזי יש בממצא זה כדי לחזק את הסברה הממקמת את ההיפודרום בערוץ הטירופויון.

פטריך אשר דן בשאלת מקומו של הקירקוס הרומי של איליה קפיטולינה, עסק בזיהויים השונים של ההיפודרום ההורדוסי מתוך ההנחה כי מבנה הקירקוס שנבנה בתקופת הדריאנוס הוקם על גבי ההיפודרום ההורדוסי (פטריך תשס"ב: 49-48). על-אף שטרם התגלו שרידיהם של מבני הבידור באתרם, נראה שהנחה דומה בדבר הזיקה שבין הגימנסיון ההלניסטי להיפודרום ההורדוסי מתחזקת מהצלבתו של המידע ההיסטורי עם השרידים המזוהים עם החקרא הסלווקית.

תיאור הקמתו של הגימנסיון שהקים יאסון בעיר ההלניסטית נזכר במקבים ב', ד,12:"ἀσμένως γὰρ ὑπ’ αὐτὴν τὴν ἀκρόπολινγυμνάσιονκαθίδρυσεν" המתורגם: "כך הוא שש לייסד גימנסיון מתחת  לאקרופוליס עצמה" (מקבים ב', ד: 12 [תרגום: ד' שוורץ תשס"ה: 122]). בהתאם למופעים אחרים של המונח ἀκρόπολιν במקבים ב' מקובל על חוקרים רבים להבינו בתור המצודה שבראש העיר (חקרא).¹⁶ מאחר שהקמת הגימנסיון קדמה להקמתה של החקרא הסלווקית, היו שהציעו שציון האקרא/ אקרופוליס הנזכר בפסוק זה מתייחס למצודה התלמית (לוריא תשמ"ו: 67-66). בהתאם לכך התפתחה מחלוקת נוספת באשר למיקום המצודה התלמית מחד ומיקום הגימנסיון מאידך. לעומת פרשנויות אלה הציע שוורץ שהאזכור המדובר לא מכוון למצודה כלשהי אלא ל'אקרופוליס' כציון למקדש עצמו(שוורץ תשס"ה: 122, הערה לפסוק יב). סברה דומה צוינה בעבר גם על-ידי בר-כוכבא (בר-כוכבא 1989:460-459 .) אפשרות אחרת שניתן להציע היא שמחבר מקבים ב' עשה שימוש אנכרוניסטי בהתייחסו לחקרא הסלווקית של ימיו,¹⁷ והזכיר את החקרא כנקודת ציון שביחס אליה תואר מיקומו של הגימנסיון.

העדויות הארכיאולוגיות המקשות על שחזורו של מבנה בידור מסוג זה בסביבתו המיידית של הר- הבית,יחד עם הצעת הזיהוי החדשה של החקרא הסלווקית, עשויות לרמוז על מיקומו של הגימנסיון למרגלות גבעת עיר-דוד. הנחה זו יכולה להתקבל על הדעת ביו אם מדובר באקרופוליס כמקדש, ובין אם מדובר במצודה קדומה המצויה בראש הגבעה או בחקרא הסלווקית המאוחרת לייסוד הגמנסיון. הקמתו של מוסד זה בקרבת העיר היהודית יכול להסביר את מורת רוחו של מחבר מקבים ב' שהתנגד לקיומו של גימנסיון בסמוך לעיר הקודש.

הצעתו של אבי-יונה לשחזר את ההיפודרום ההרודיאני למרגלות הר-הבית(אבי-יונה וספראי 1966:,מפה 86) נפסלה בעבר בעקבות גילויים של מונומנטים אחרים בשטח המוצע (בן-דב 1982:181; רייך וביליג 2008; צפריר תשע"א: ¹⁸). 67 בהתאם להצעתם של בן-עמי וצ'חנובץ לזהות את החקרא בראש גבעת עיר דוד, מתחזקת הסברה כי יש לשחזר את ההיפודרום בסביבתה המיידית של העיר התחתונה, כלומר או בערוץ הטירופויון או בערוץ אחר, כמו למשל גיא בן-הינום או הקדרון.

ארמון הלני

בין מוסדות העיר התחתונה נזכרים ארמונות של בני משפחת המלוכה מחדייב, אשר התגיירו והפכו לדמויות בעלות השפעה בירושלים של המאה הראשונה לסה"נ. בין מבנים אלה נזכר באופן תדיר ארמונה של הלני המלכה בהקשר של תחומה של החקרא. כך למשל התיאור העוסק בתחומי שליטתו של שמעון בר גיורא בזמן המרד מציין אזורים שונים בעיר התחתונה:

"בידי שמעון היו העיר העליונה, החומה הגדולה עד לקדרון ואותו חלק מן החומה הקדומה אשר פנה מזרחה מן השילוח וירד עד לארמון מונבז, מלך בני חדייב היושבים מעבר לנהר פרת. בידיו היו גם המעין וחלק מן החקרא- היא העיר התחתונה-החלק המשתרע עד לארמון הלני אם מונבז" (מלחמת ה, 254-252[תרגום: אולמן תש"ע: 472]).

תיאור זה מציג הבחנה בין מוסדות המצויים 'מחוץ' לחקרא, כדוגמת ארמון מונבז והשילוח, ובין מונומנטים המצויים בתחומה, ובמרכזם ארמון הלני. הזכרתו של ארמון הלני כנקודת ציון הבולטת בנוף העיר התחתונה מופיעה בתיאורי חורבן העיר: "…והוא מסר את העיר בידי חייליו לשריפה ולביזה. במשך אותו יום נמנעו אמנם [החיילים מפעולה], אך ביום המחרת שלחו אש בארכיון, בחקרא, בבית המועצה ובעופל. האש התפשטה עד ארמון הלני [המלכה] שבלב החקרא. גם סמטאות העיר והבתים שהיו מלאים בחללי הרעב, היו למאכולת אש" (מלחמת, ו, 355-353 [תרגום: אולמן תש"ע: 550]).

בהקשר זה ראוי לציין את המבנה המאסיבי שהתגלה בחפירתם של בן-עמי וצ'חנובץ. בהתחשב במידותיו ובתאריך הקמתו במאה הראשונה לסה"נ (בן-עמי 2013:31-22), העלו החופרים סברה אפשרית לפיה מדובר באחד מארמונות מלכי חדייב (בן-עמי וצ'חנובץ 2011:82-81,61).

על-אף שנראה שתחומה המדוייק של החקרא לא היה ידוע כעבור מספר דורות, נראה שהמסורת על מיקומה בראש הגבעה הוסיפה להישמר גם בימיו של יוספוס. המושגים בהם משתמש יוספוס, 'חלק חקרא' ו'לב החקרא' ראויים להבחן בייחס למבנים המתגלים באזורים שונים בעיר.

סיכום ומסקנות

במאמר זה הצענו מסגרת גיאוגרפית לשטחה של העיר התחתונה של ירושלים בשלהי ימי בית שני בתחומי אגן הניקוז של הערוץ המכונה טירופויון, כלומר מראש גבעת עיר דוד ומערבה, ולמרגלות מצוקי הר ציון ומזרחה. הרחוב המונומנטאלי שעבר בטבורה של העיר התחתונה, והשרידים שהתגלו לצידו, מצביעים על קיומו של רובע עשיר למדי בניגוד לדעה שרווחה במחקר.

לאור הצעת הזיהוי של החקרא הסלווקית בראש גבעת עיר דוד ובתחומי העיר התחתונה אשר התפתחה על חורבותיה הצבענו על מספר נושאים הראויים לבחינה מחודשת. בהתאם לכך נדון תוואי החומה במזרח, אשר הוכתב בהתאם לקו המצודה הסלווקית. כמו-כן הצענו שהעדויות הקדומות על הגמנסיון ההלניסטי שהוקם "מתחת לאקרופוליס עצמה" (לעיל) עשויות לחזק טענות שהועלו בעבר בדבר סמיכותו של ההיפודרום אל העיר התחתונה, ואולי אף אל המקדש. לדעתנו, מתוך הנחה שההיפודרום מימי הורדוס המשיך למעשה את מבנה הגימנסיון שקדם לו נראה כי ניתן לשוב ולהציע כי מבנה ההיפודרום נבנה באפיק הטירופויון או בערוץ המקביל לו.

לדעתנו,קיומם של שרידי הביצור הסלאוקי בראש גבעת עיר דוד הוא שהביא לשינוי התוואי הקדום של החומה המזרחית. ההתפתחות העירונית, אם כן, היא שהושפעה מן השינוי בתוואי הביצור ולא להיפך.

אבי-יונה 1968

מ' אבי-יונה, ירושלים בימי הבית השני,

קדמוניות, א, עמ' .27-19

 אבי-יונה וספראי 1966

מ' אבי-יונה וש' ספראי, אטלס כרטא לתקופת

בית שני המשנה והתלמוד, ירושלים.

אילת תשל"ז

מ' אילת, קשרי כלכלהבין ארצות המקרא בימי

בית ראשון, ירושלים.

אליצור תשע"ד

י' אליצור, "מה הוא טירופויון – הצעה חדשה",

בתוך: א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד

.29-26, עמ' 9 וירושלים הקדומה

בהט 2013

D. Bahat, The Jerusalem Western Wall

Tunnel, Jerusalem.

בליס ודיקי 1898

F. J. Bliss and A. C. Dickie, excavations at

Jerusalem, 1894-1897, London

בליס ודיקי 2010

פ"ג בליס וא"ק דיקי, חפירות בירושלים

(תרגום: 1897-1894תגליות מעיר דוד והר ציון ר' רייך), ירושלים.

בן-דב 1982

מ' בן-דב, חפירות הר הבית : בצל הכתלים

ולאור התגליות, ירושלים.

 בן-עמי 2013

D. Ben-Ami, “Stratigraphy and Architecture”,

in: Jerusalem: Excavations

in the Tyropoeon Valley (Giv'ati Parking Lot), I, (IAA Reports, 52), edited by

D. Ben-Ami, Jerusalem, pp. 7–62

בביוגרפיה 

מקורות ראשוניים

קדמוניות

יוסף בן מתתיהו )]טיטוס[ פלאוויוס יוספוס(. קדמוניות היהודים. ]מבוא, תרגום ופירוש: א' שליט. 1985 . ירושלים: מוסד ביאליק[.

מלחמת היהודים

יוסף בן מתתיהו )]טיטוס[ פלוויוס יוספוס(. תולדות מלחמת היהודים ברומאים. ]מבוא, תרגום ופירוש: ל' אולמן . 2010 . ירושלים[.

 מקבים ב'

Maccabaeorum Liber,II copiis usus

quas reliquit Werner Kappler edidit:

R. Hanhart (Septuaginta , 9 . 2 ) Göttingen

19762.

מקבים ב'

[מבוא, תרגום פירוש: ד' שוורץ. (תשס"ה). ירושלים:

יד יצחק בן-צבי].

בן-עמי וצ'חנובץ 2011 

D. Ben-Ami and Y. Tchekhanovets,

“The Lower City of Jerusalem on the Eve of Its Destruction, 70 C.E: A View from Hanyon Givati”

, BASOR 364, pp. 61–85.

בן-עמי וצ'חנובץ תשע"ו

ד' בן-עמי וי' צ'חנובץ, "ואת אשר בעיר דוד

[אשר] בירושלים, אשר עשו להם חקרא" (: מערכת הביצור הסלווקית 36) מק"א, יד בחניון גבעתי, עיר דוד", בתוך: ג"ד שטיבל,

א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבתה

ט' עמ' 313-322.

 בר-כוכבא 1989

B. Bar-Kochva, Judas Maccabaeus.

The Jewish struggle against the Seleucids,

Cambridge.

 גבע 1992

ה' גבע, "ירושלים, ימי הבית השני" בתוך

א' שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה

לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, ירושלים,

עמ' 633-667.

גבע תשע"ג

ה' גבע, "ירושלים, ימי הבית השני" בתוך

א' שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה

לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, ירושלים,

עמ' 633-667.

גבע

תשע"ה ה' גבע, "ירושלים החשמונאית בראי

הארכאולוגיה- הערות לטופוגרפיה .

העירונית" ארץ ישראל לא, עמ' 57-75.

גדות 2014

Y. Gadot, “Preliminary Report on the

Excavations at Jerusalem’s Southeastern

Hill, Area D3, Hebrew Bible and Ancient

Israel 3, pp. 279–292.

 גותה 1882

H. Guthe, "Ausgrabungen bei Jerusalem

im Auftrage des Deutschen Palästina-

Vereins ausgeführt und beschrieben",

ZDPV 5, pp. 7-204.

 דקקר 1985

L. Dequeker, "The City of David and the Seleucid Acra in Jerusalem"

In: E. Lipinski (Ed.), The Land of Israel; Cross-roads of

Civilizations, (Orientalia Lovaniensia Analecta; 19) Leuven,

.pp. 193-210.

 וייס 2014

Z. Weiss, Public spectacles in Roman and

late antique Palestine, Massachusetts and

London.

וייס תשע"ה

ז' וייס, מבני הבידור להמונים בירושלים

ההרודיאנית: טקסט וממצא, מציאות או בדיה?,

ארץ ישראל לא, עמ' 104-114.

גבע תשע"ה

ה' גבע, "ירושלים החשמונאית בראי הארכאולוגיה- הערות לטופוגרפיה ההרודיאנית: טקסט וממצא, מציאות אובדיה?, ארץ ישראל לא, עמ' .114-104

 וקסלר-בדולח 2013

ש' וקסלר-בדולח , “ביצורי ירושלים מדרום

לבריכת השילוח- תגליות חדשות.”

בתוך: ג' ד' שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי,

ש' וקסלר-בדולח וי' גדות (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבתה ו,

עמ' 194-171.

 וקסלר-בדולח וזנטון 2014 

ש' וקסלר-בדולח ו' זנטון, ירושלים, סילואן,

חדשות ארכיאולוגיות 126,

http://www.hadashot-esi.org.il/report_ detail.aspx?id=10572&mag_id=121

 וייטמן 1993

G. J. Wightman, The walls of Jerusalem

: from the Canaanites to the Mamluks.(Mediterranean Archaeology Supplement 4) Sydney)

לוריא תשמ"ו

ב' לוריא, מלכי בית חשמונאי: מחקרים

בתולדות בית שני, תל-אביב.

זילברשטיין תשע"ו

א' זילברשטיין, "ירושלים של מטה? דיון

על דרומה של ירושלים בתקופה הרומית הקדומה".

בתוך: א' ברוך וא' פאוסט (עורכים).

חידושים בחקר ירושלים כ"א, עמ' .107-81.

 זנטון ועוזיאל 2015א

נ' זנטון וג' עוזיאל, "לשאלת מהותו של מונומנט מדורג מימי הבית השני בעיר דוד"

בתוך: א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 10 ,

עמ' .39-20

 זנטון ועוזיאל 2015ב

נ' זנטון וג' עוזיאל, "ירושלים, עיר דוד", חדשות ארכיאולוגיות 127,

http://www.hadashot-esi.org.il/report_ detail.aspx?id=22795&mag_id=122.

זנטון ואחרים, בהכנה

נ' זנטון, מיכל הבר, מורן חג'בי, ג'ו עוזיאל

ודונאלד צ' אריאל, "בניה מונומנטאלית

בירושלים מימי הנציב פונטיוס פילטוס – מבט מהרחוב המדורג",

בתוך: ג"ד שטיבל,

י' גדות, ע' ראם, ג' עוזיאל וק' סיטרין (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה י'.

לוין 2002 

L. I. Levine, Jerusalem:

Portrait of the city in the Second Temple period (538 B.C.e.-70 C.e.),

Philadelphia

לוריא תשמ"ו 

ב' לוריא, מלכי בית חשמונאי:

מחקרים בתולדות בית שני,

תל-אביב.

 מזר תשל"א

ב' מזר, "החפירות הארכיאולוגיות ליד הר הבית,

סקירה שנייה עונות תשכ"ט-תש"ל",

ארץ-ישראל י, עמ' 1-34.

 מייג'ר 2010

M. Meijer, Chariot Racing in the Roman empire,

Baltimore.

מירון 2014

א' מירון, "שחזור חדש של העיר ירושלים בתפארתה בשלהי ימי הבית השני.",

בתוך: ג' בר-כוכבא וא' הורביץ, מקדש בלהבות-סיפור הקרב האחרון,

עמ' .115-114

מעוז תשמ"ה

צ"א מעוז, "לתכנית ירושלים בימי החשמונאים ובית הורדוס",

ארץ-ישראל י"ח,

עמ' .57-46

 סימונס 1952

J. Simons, Jerusalem in the Old Testament,

Leiden.

עבאדי תשע"ו

ע' עבאדי, "דרך עולי הרגל לירושלים בימי הבית השני:

מבט תרבותי-ארכיאולוגי", בתוך:

ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים

וסביבתה ט', עמ' 178–.194.

עוזיאל, זנטון וכהן-וינברגר 2015

ג' עוזיאל, נ' זנטון וע' כהן-וינברגר, "מים לי-ם:

השפעות תרבותיות וקשרי מסחר בין יהודה ופלשת בתקופת הברזל ב',

לאור מחקר פטרוגרפי של כלי חרס פלשתיים מאוחרים Late Philistine Decorated Ware מעיר דוד",

בתוך: ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ט', עמ' 87-74.

פאוסט ווייס 2005

A. Faust and E. Weiss,

"Judah, Philistia, and the Mediterranean World:

Reconstructing the Economic System of

the Seventh Century B.C.E.", BASOR 338, Pp. 71–92.

פורת 2013

Y. Porath Caesarea Maritima Vol.

(I:Herod's Circus and Related Buildings (Part 1,

(IAA Reports, 53),

Jerusalem.

פטריך תשס"ב

י' פטריך, "על הקירקוס הנעלם של איליה

קפיטולינה,קתדרה 102 עמ' 29-50.

פטריך תשס"ד

י' פטריך, "התאטרון של הורדוס בירושלים:

.הצעה חדשה" קתדרה 110 עמ' 19-28.

צפריר תשע"א

י' צפריר, "על עיצובו של דגם ירושלים במלון

"ארץ הצבי" (הולילנד): הנס צבי קרוך, מיכאל ,

אבי-יונה והמדריך שלא פורסם", קתדרה 140,

עמ' 47-86.

צ'ריקובר תשכ"ג

א' צ'ריקובר, היהודים והיוונים בתקופה ההלניסטית, תל-אביב.

קלונר תשס"א

ע' קלונר, "היפודרום/אמפיתיאטרון בירושלים",

בתוך: א' פאוסט וא' ברוך (עורכים),

חידושים בחקר ירושלים ו', עמ' .86-75

קניון 1962

K. M. Kenyon, "Excavations in Jerusalem,1961",

PeQ 94, pp. 72-89.

קניון 1964

K. M. Kenyon, "Excavations in Jerusalem, 1963"

, PeQ 96, pp. 7-18.

קניון 1965

K. M. Kenyon, "Excavations in Jerusalem, 1965",

PeQ 97, pp. 73-88.

קניון 1966

, K. M. Kenyon, "Excavations in Jerusalem 1966"

PeQ 98, pp. 55-71.

קניון 1974

K.M. Kenyon, Digging up Jerusalem,

London.

קרוופוט ואחרים 1942

Crowfoot et al. 1942, The Buildings at Samaria,

London.

רייך תשע"ג

ר' רייך, "הערות טופונומיות: טירופויון, טירוס,

פריסטראון", ירושלים וארץ-ישראל 9-8

עמ' 185-190.

רייך וביליג תשנ"ב

ר' רייך, וי' ביליג,

"קבוצת מושבי תאטרון מירושלים", קדמוניות

122 עמ' 93-95.

רייך וביליג תשנ"ח

ר' רייך, וי' ביליג, "ירושלים, קשת רובינסון",

חדשות ארכיאולוגיות חפירות וסקרים

בישראל קח, עמ' 180.

רייך וביליג תשנ"ט

ר' רייך, וי' ביליג, "חפירות ליד הר הבית ו'קשת ,",

קדמוניות 1996–1994רובינסון' בשנים .

עמ' 40–33.

רייך וביליג 2008

R. Reich and Y. Billig: The Robinson's Arch area,

E. Stern (ed.),

The New encyclopedia of Archaeological excavations in the Holy Land 5

pp. 1809-1811.

רייך ושוקרון 2003

R. Reich and E. Shukron.

"The Jerusalem City-Dump in the Late Seconde Temple Period",

ZDPV 119, pp. 12-18

רפפורט תשס"ד

א' רפפורט מקבים א:

מבוא, תרגום ופירוש.

ירושלים.
שוטוואל 1964

"W. A. Shotwell, "The problem of the Syrian Akra

, BASOR 176, pp. 10-19.

שוורץ תשס"ה

ד' שוורץ, מקבים ב:

מבוא, תרגום פירוש,

ירושלים.

שוקרון ורייך תשס"ח

א' שוקרון, ור' רייך,

"דו"ח ראשוני על חפירת תעלת הניקוז המרכזית מימי הבית השני בעמק הטירופויון בירושלים",

בתוך: א' מירון  ,3(עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה

עמ' 159–137.

שטיבל תשע"ד

ג"ד שטיבל, "קרונה של ירושלים"- אודות נימפיאון הורדוסי בירושלים",

בתוך: ג"ד שטיבל, א' פלג-ברקת, ד' בן-עמי וי' גדות (עורכים),

חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ז'

עמ', 158-148.

שילה תשמ"ד

י' שילה , חפירות עיר-דוד א'  ,1982-1978

דו"ח ביניים לחמש עונות חפירה (קדם 19)

ירושלים.

שטרן תשנ"ב

מ' שטרן, "ייסוד הגימנסיון, הפיכת ירושלים

לפוליס ועליית מנלאוס", ציון נז,

עמ' 246-233.