חידושים במפעל סינון העפר מהר הבית דו”ח מוקדם שני

 “כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו” (תהלים קב, טו)

הקדמה

למן נובמבר 2004 , אנו עוסקים בסינון עפר שהוצא מהר הבית, כתוצאה מפעולות בינוי ופיתוח וחפירות בלתי חוקיות, שנעשו על ידי הווקף המוסלמי (ברקאי 2006).

פרוייקט הסינון הוא מפעל ארכיאולוגי ייחודי, שנועד להציל מידע על תולדותיו של הר הבית. בשטח הר הבית לא נערכו מעולם כל חפירות ארכיאולוגיות מסודרות, ולא פורסמו ממנו כל קרמיקה או ממצאים אחרים. בקרב הצוות והמתנדבים, מלווה העבודה בתחושה שזו מלאכת קודש, שחייבת היתה להיעשות, לאור הנזקים בשטח ההר, שנגרמו על ידי הווקף המוסלמי בשנים האחרונות, ולאור המידע הזעום אודות ממצא ארכיאולוגי שמקורו בהר הבית – ליבה של ירושלים הקדומה.
מפעל סינון העפר מנוהל על ידי כותבי מאמר זה, נעשה בחסותה המדעית של המחלקה ללימודי ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן,¹ וממומן ומתופעל למן ספטמבר 2005 על ידי עמותת אלע”ד -אל עיר דוד. המפעל ממוקם בגן לאומי עמק צורים, באדיבותה של רשות הטבע והגנים.²

בתחילה, היה בכוונתנו לערוך סינון מדגמי מוגבל לתקופת זמן קצרה. במהלך הזמן, נסתבר שכמויות העפר מהר הבית הן גדולות ביותר, ומכילות ממצאים רבי חשיבות, והן מחייבות עבודה בקנה מידה רחב וממושך יותר. לאור אלה ולאור התוצאות החשובות שעלו עד עתה, הוחלט להמשיך במפעל הסינון לטווח ארוך.
מפעל הסינון מעורר עניין ציבורי רב, ולאתר הסינון מגיעים חוקרים ואישים ומבקרים רבים, וכן נציגי אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית, מהארץ ומחוצה לה. העבודה נעשית ברובה על ידי מתנדבים, ועד עתה השתתפו במפעל למעלה מעשרים אלף איש. בין המתנדבים יש מבוגרים וגמלאים, סטודנטים ותלמידים, בחורי ישיבות ובנות אולפנות, חיילים, קבוצות, משפחות ובודדים מן הארץ ומחוץ לארץ. בין המשתתפים היו קבוצות של נכים ואף עוורים (איור 1) לכל המשתתפים זוהי חוויה מרגשת המשלבת רכישת נסיון ארכיאולוגי יחיד במינו עם מפגש בלתי אמצעי עם ההיסטוריה של ירושלים והר-הבית. למפעל הסינון יש ערך מוסף חינוכי רב, בנוסף לערכו המחקרי- ארכיאולוגי.
אתר הסינון והעבודה בו
אתר הסינון נמצא על מדרון הר הזיתים, בגן לאומי עמק צורים, מאחורי בניין מלון פאלאס לשעבר (המשמש כיום בית יולדות), ולרגלי האוניברסיטה העברית בהר הצופים. המתקנים של אתר הסינון הורחבו, ונבנה מקום נאות להרצאות מבוא למתנדבים המגיעים לעבודת הסינון. סככת הסינון הוגדלה, והיא מכוסה בחורף בחממה של יריעות פלסטיק, ובקיץ בסככת צל. מספר עמדות הסינון הוגדל, והוא עומד כיום על 34 , תוך כוונה להגיע לחמישים עמדות. ליד כל עמדה יכולים לעבוד שלושה אנשים בעת ובעונה אחת. באתר קיים משרד לפעולות הרישום והמנהלה, וכן הוצבה במקום מכולת מחסן.
העפר עובר תחילה סינון יבש, ידני או מכאני, ולאחר מכן עובר למסננות עם מסגרות עץ ורשת פלסטית בעלת רווחים של 4 מ"מ. העבודה נעשית כמקודם על ידי שטיפה תחת זרם מים, לאחר השריית העפר במים בדליים. השריית העפר והניפוי הרטוב מפרידים את הממצאים מן העפר והבוץ שדבקו בהם. העפר שהועבר מרח’ הנביאים (מתחם מ.ע.צ הישן [להלן]), עבר מיון מכאני, שהפריד את העפר מן האבנים. עבודת הסינון מלווה פיקוח קפדני של ארכיאולוגים, ונאסף כל ממצא שנוצר על ידי האדם, ששימש אותו, או שמעיד על סביבתו. הפריטים ממויינים לפי חומרים: חרסים, חפצי מתכת, חפצי זכוכית, עצמות בעלי- חיים, אבנים מעובדות וקוביות פסיפס. הממצאים עוברים שטיפה וכמה שלבי מיון, ולאחר מכן הם עוברים רישום ממוחשב.

אל אתר הסינון הועברו בשלב הראשון (נובמבר 2004) כשבעים משאיות של עפר מנחל קדרון.

בסוף אוקטובר 2005  הועברו משם עוד תשע משאיות. בחודש אוגוסט 2006 העברנו אל אתר הסינון שלושים וארבע משאיות עפר נוספות ממתחם מ.ע.צ הישן שברחוב הנביאים. העברה זו כללה את כל העפר שנשמר שם. העפר הגיע בשעתו למתחם מ.ע.צ בהוראת רשות העתיקות חודשים אחדים לאחר שפונה מהר הבית לנחל קדרון. פינוי העפר ממתחם זה נעשה לאחר שהמקום נמכר 3ליזם פרטי שהחל בפינוי העפר מן המקום לצורך בנייה.
העברת העפר ממתחם מ.ע.צ לאתר הסינון, נעשתה אף היא בהשגחה של נציגי רשות העתיקות. הסתבר שהעפר ממתחם מ.ע.צ עורבב בכמות ניכרת של פסולת מודרנית על ידי אנשי החברה הלאומית לדרכים (שירשה את מ.ע.צ), דבר שחייב אותנו למאמץ מיוחד של הפרדת הפסולת מן החומר שמקורו מהר הבית (איור 2). בסוף מרץ 2007 הועברו מנחל קדרון כ-178  משאיות נוספות עם עפר, כחלק מן העבודות להכשרת האזור לגן לאומי (איור 3).

כל ערימות העפר שהועברו סומנו ומוספרו, ונרשם מקורן המדוייק בנחל קדרון. בנחל קדרון נותרה עוד כמות גדולה מאד של עפר (כמאה משאיות לערך) מהר הבית שעדיין לא הועבר לעמק צורים. העברת העפר מנחל קדרון לוותה גם בחפירה של כמה חתכים, על מנת ללמוד את היקפן, עומקן ואופיין של ערימות העפר.

העפר שהועבר ממתחם מ.ע.צ סומן בקידומת T,  ואילו ערימות העפר שהועברו מהערמה העיקרית בנחל קדרון סומנו בקידומת K.

עבודת הסינון נמשכת באופן רצוף, שישה ימים בשבוע ובמשך כל עונות השנה. במקביל לעבודת הסינון הוחל בתהליך הכנת הממצאים לפירסומם הסופי בסיוע של צוות מומחים.⁴

מקור העפר

מקורו של העפר שהיה מונח במתחם מ.ע.צ הוא בוודאות מהר הבית, שכן המשאיות מהר הבית למרות שהעפר נתערבב שם עם פסולת מודרנית, 5הופנו לשם בפיקוח אנשי רשות העתיקות. עיקרו של החומר היה נקי מכל זיהום של פסולת בת ימינו. בתוך העפר נמצאו עשרות מחצלאות תפילה עשויות קש, ביניהן כאלה שנמצאו ארוזות בחבילות. מקור מחצלאות אלה במשטחי תפילה מוסלמיים בהר הבית.
לגבי העפר שנשפך בנחל קדרון, כפי שכבר הראינו בעבר אין ספק שמקורו בהר-הבית, ועיקרו בא מן הבור הגדול שחפרו אנשי הווקף בחזית הצפונית של אורוות שלמה (ברקאי וצוויג 2006 א 219-215). במשך הזמן התרבו העדויות לכך, ואף נתגלה בסינון חותם מתכת מודרני של הווקף המוסלמי מהר הבית (מס’ 3656; איור 4) בהמשך עבודתנו נסתבר שהעפר שהוצא מהר הבית מקורו בשלושה ריכוזים נפרדים בשטח הר הבית:
1. מעבודות הנמכת המפלס וניקויים שנעשו החל משנת 1996 בתוך המבנה התת-קרקעי של אורוות שלמה לצורך הקמת המסגד במקום (אל מֻצלה אל מרואני).

2. מעבודות פילוס לצורך בניית הריצוף בדרום ובמזרח הר הבית. שטחים גדולים באותם אזורים רוצפו במהלך שנת  2000 , תוך הנמכה של פני השטח בכ-50  ס”מ לכל היותר (איור 5).

3. עפר ופסולת בנייה שהובאו לדרום-מזרח הר הבית במהלך עבודות בינוי ושיפוצים שנעשו .3 ברחבי ההר. עפר זה עשוי לבוא גם מפינוי ומניקוי של חללים תת-קרקעיים שונים בשטח ההר. עבודות שיפוץ אלה נערכו במשך שנים רבות במהלך המאה ה- 20 ואף קודם לכן. בשנים האחרונות רוכז העפר מעבודות אלה בדרום-מזרח ההר באמצעות ציוד מכאני שמפעיל הווקף (איור 6).⁶

בדו”ח המוקדם הראשון (ברקאי וצוויג 2006 א: 225) העלינו את ההשערה שהכתובת הלטינית המונומנטאלית מן המאה הראשונה לספירה, המספרת על הקמת קשת נצחון בהר הבית, על יד פלויוס סילווה (גרול 2006), היתה עשויה להגיע מחפירות הווקף בבור הגדול שבחזית אורוות שלמה. מאוחר יותר נסתבר לנו שכתובת זו היתה כבר באוסף מוזיאון הווקף בהר הבית ב- ,1996 עוד בטרם חפירתו של הבור הגדול.⁷

לפיכך סביר יותר להניח, שמקורה של הכתובת הוא בערימות העפר והאבנים, שהוצאו מתוך המבנה של אורוות שלמה לצורך התקנת המסגד במקום.

בחתכים שחפרנו בערימות העפר שבנחל קדרון, הסתבר שדרומית לשפך מהר הבית מצוי עפר שונה שמקורו בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום אחר, חומר זה הופרד בעבודתנו, והוא מרוכז בערימות שסומנו עם הקידומת B. כמו כן, נתגלה גם שפך עפר נוסף המצוי צפונית לזה שמקורו מהר הבית. מקורו של עפר זה הוא בעבודות סלילת כביש העופל, לרגלי המדרון היורד מזרחה מן הכותל המזרחי של הר הבית. חומר זה הופרד ונלקחה ממנו דגימה לשם השוואה עם החומר מההר עצמו. סימונו 13-KS.

מעדויות של אנשים המתגוררים באזור שפיכת העפר בנחל קדרון, מסתבר שבמדרון שעליו נשפך העפר, קיימת מערה שכוסתה על ידי שפך העפר. מערה זו שימשה אותם כמקלט במלחמת ששת הימים. הם אף העידו על פעולת שפיכת העפר באותו מקום, בשעה שנעשו העבודות בדרום- מזרח הר הבית בסוף שנת .1999

בכל ערימות העפר שהועברו לאתר הסינון נתגלו כמויות גדולות של קוביות זעירות של פסיפסי קיר (טסרות) עשויות זכוכית. רבות מהן נמצאו מוזהבות. הן שייכות לתקופה המוסלמית הקדומה (התקופה האומאיית). כמו כן, נתגלו עשרות רבות של שברי אריחי קיר מעוטרים ומזוגגים מן התקופה העות’מאנית. מקורם של הטסרות והאריחים הוא מן העיטורים החיצוניים של בניין כיפת הסלע שבמרכז הר הבית, והם הגיעו לדרום- מזרח הר הבית במהלך עבודות שיפוץ שנערכו בבניין. הכמויות של פריטים אלה משתנות, ונמצאו ערימות שבהן היו יותר קוביות פסיפסי זכוכית אומאיים, מאשר בערימות אחרות. פריטי ממצא אלה מעידים בוודאות שמקורו של העפר אותו אנו מסננים, הוא בהר הבית.

בזמנו הערכנו שבנחל קדרון קיימת כמות של כ-150 משאיות עפר, במהלך עבודת העברת העפר, ובחפירות החתכים שליוו את ההעברה, נסתבר שכמויות העפר מהר הבית שנשפכו בנחל קדרון הן גדולות בהרבה ממה שסברנו תחילה, ואף לאחר ההעברה של כ-280 משאיות עפר (כ-4500 מ”ק), נותרו במקום כמויות ניכרות של עפר מהר הבית.

תוך כדי העברת העפר מנחל קדרון מצאנו בתוכו מספר ריכוזים של עצמות אדם, שמקורן אינו ידוע. עצמות אלו נמצאו בתוך עדשות של עפר שצבעו החום-אדמדם מעיד שמקורו אינו מהר הבית. העצמות הונחו כנראה בתוך העפר במתכוון, על מנת למנוע בדיקה ארכיאולוגית של העפר. במהלך עבודת העברת העפר לאתר הסינון, הן מאתר מ.ע.צ ברחוב הנביאים והן מנחל קדרון, נעשתה הפרדה של מרבצי העפר לפי מקומם ומפלסיהם, ולפי הצבע והאופי של העפר, למרות שמקורו המדוייק בהר הבית של כל אחד מן המצבורים אינו ידוע.

מסקנתנו, שרוב העפר שהוצא מן הבור הגדול הוא מילוי מימי הביניים שהובא למקום ממקומות אחרים בשטח הר הבית ולא הובא מבחוץ, נתחזקה במהלך עבודתנו. יש לציין שהחפירה בבור כללה גם פגיעה בשרידים ארכיטקטוניים, כך שלא כל העפר שהוצא מבור זה מקורו במילוי.

אנו מעריכים שעד עתה סוננו בערך 20% מכלל החומר של העפר שאותו העברנו לאתר הסינון. עפר נוסף מהר הבית הועבר בזמנו גם למזבלה העירונית בכפר אלעזריה שממזרח להר הזיתים, ולאזור צומת א-זעיים שמצפון-מזרח לירושלים, על הכביש למעלה אדומים. לפיכך, ניתן לסכם ולומר שיש בידינו נתונים להסיק שהעפר אותו אנו מסננים מקורו בהר הבית, ולא הובא לשם מבחוץ.

תוצאות עבודת הסינון

בשל אופיין של ערימות העפר שמקורו במילויים, יש בידינו רק פריטי ממצא זעיר, ואין כל כלים שלמים או קרמיקה המיועדת לרפאות. חלקים ארכיטקטוניים ואבני בניין הוצאו מן העפר על ידי הווקף במהלך עבודת הפינוי, לצורך שימוש חוזר, כך שיש בידינו רק מעט פריטים ארכיטקטוניים שנעלמו מעיניהם של אנשי הווקף. כל הממצא, כאמור, מקורו במילויים ולפיכך הוא אינו באתרו והוא חסר כל קונטקסט. לאור זאת התיארוך של הממצאים הוא על בסיס טיפולוגי בלבד.

עיקרם של הממצאים הם שברי החרסים, רובם קטנים, ורק כמחצית מהשפיות הן אינדקטיביות ומאפשרות תיארוך. עד עתה העלו עבודות הסינון כשלושת אלפים סלי קרמיקה וכן, כעשרת אלפים פריטי ממצא מסוגים שונים: שברי כלי אבן, שברי כלי זכוכית, חפצי מתכת ושברי מתכת, כ-2000 מטבעות עתיקים, תכשיטים מסוגים שונים ומחומרים שונים ומגוון עשיר של חרוזים, ראשי חצים, אבני קלע ופריטי נשק נוספים, תליונים, קמיעות, חותמות וטביעות חותם, משקולות מחומרים שונים, חפצים אישיים, כגון מקטרות חרס ומסרקות, כלי משחק וקוביות משחק, שיבוצים לעיטור מבנים ורהיטים, עשויים אבן, עצם וצדף. שברי צלמיות ופסלונים, וכן, חלקים ארכיטקטוניים  ­אבני פסיפס מעיטורי קירות ורצפות, אריחי ריצוף ואריחי קיר, קטעי טיח צבועים, שברי עמודים, בסיסים וכותרות, אבנים מעוטרות ומגוון רחב של פריטים נוספים. כמו כן, נאספו פריטים רבים של עצמות בעלי חיים, צדפות, קונכיות ומאובנים.

התקופות המיוצגות על ידי הממצאים מכסות טווח רחב  -למן מספר קטן של כלי צור פרהיסטוריים ועד לימינו. רובם המכריע של הפריטים הם מתקופת הברזל ואילך. בין הממצאים ישנם רבים שזמנם אינו ידוע לנו, ולא מצאנו להם כל מקבילות מתוארכות. שני הרכיבים העיקריים של הממצא, שירכיבו את עיקרי הטבלאות הסטטיסטיות שיעידו על עוצמת ואופי הפעילות האנושית בהר הבית לאורך התקופות השונות, הם הקרמיקה והמטבעות; שכן אלה קיימים במספרים גדולים, וזמנם ניתן לקביעה במידה רבה של וודאות.

צבעו של העפר הוא אפור ברובו, שכן הוא מכיל אפר רב. פה ושם נמצאו בתוך העפר גם כיסים נקיים של אפר ושריפה. חלק מפריטי הממצא נמצאו שרופים. אלה מעידים ככל הנראה על מלחמות, ושריפה כתוצאה מהן. השריפה והחורבן המתועד של שנת 70 הוא מן הסתם מן המשפיעים הבולטים ביותר על תכולת האפר בעפר מהר הבית.

המטבעות מהווים כאמור, פריטי ממצא חשובים בעבודת הסינון. בדרך כלל מתגלים כמה מטבעות מדי יום ביומו. מלבד המטבעות העתיקים, כוללים הממצאים גם מספר לא מבוטל של מטבעות מודרניים: עות’מאניים, מנדטוריים, ירדניים, ישראליים, וכן מטבעות מארצות רבות אחרות מלבד ארץ ישראל.

להלן יובא מבחר מן הממצאים המיוחדים שנחשפו במפעל הסינון, ובצידו יובאו גם כמה מסקנות ראשוניות הנובעות מהם.

תקופות הברונזה (האלף השלישי והאלף השני לפנה”ס)

מלבד מספר כלי צור פרהיסטוריים, הממצאים הקדומים ביותר שהעלינו במפעל הסינון הם חרסים מועטים שאותם ניתן לייחס לתקופת הברונזה הקדומה והברונזה התיכונה. נתגלה גם שבר קטן של שפת קערת אבן מגרניט או מדיוריט ממקור מצרי (מס’ 6035), העשוי להשתייך לתקופת הברונזה הקדומה. ראוי לציון שבר של דופן ‘קערת פירות’ טאזה (tazza) עשויה בהט לבן (מס’ 9614), כלי זה הוא ככל הנראה ממוצא מצרי, וזמנו הוא תקופת הברונזה המאוחרת, מן המאות ה-13-14 לפנה”ס. כמו כן, נתגלה שבר של תחתית מחודדת של פכית דלייה (מס’  ;3049 איור 7) שגם היא שייכת ככל הנראה לתקופת הברונזה המאוחרת (השווה: עמירן 1971 : לוח 15 :46)

ממצא מיוחד היא חרפושית מצרית סטיאטיט מזוגג בצבע לבן-קרם (מס’ איור 8). החרפושית מנוקבת לאורכה, הנקב נראים עדיין משני הצדדים, שרידי ציר ברונזה, שהיה מחובר לטבעת שנענדה על האצבע. מידותיה 11.31 מ”מ(אורך), 8.30 מ”מ (רוחב) ו-5.69 מ”מ (גובה). בצד הגב נראים הראש והכנפיים ובצידי החרפושית עוצבו הרגלים של חיפושית הזבל אותה מחקה החרפושית. על הגחון נחרתה דמות אדם ניצבת, שראשה הוא דמוי לביאה )או חיה אחרת מן החתוליים(, המייצגת את האלה המצרית סֶח’מת, בתו של רע, משלישיית האלים של ממפיס, המייצגת את הצד האכזרי של כוח השמש. על ראשה של הדמות מתואר גלגל חמה עם נחש קוברה (אוראוס) הבולט מתוכו. הדמות אוחזת במטה וגופה עטוי בשמלה. היא ניצבת על קו אופקי, שמעליו, מימין למטה שבידי הדמות, מופיעים כמה סימנים הירוגליפיים. החרפושית עשוייה להיות שייכת לתקופת הברונזה המאוחרת או לראשית תקופת הברזל, ואנו עדיין עוסקים במציאת המקבילות ובתיארוכה המדוייק.⁸

תקופת הברזל (586-1200 לפנה”ס)

עד עתה לא עלה במפעל הסינון כל ממצא מובהק שניתן לתארכו בוודאות לתקופת הברזל I, כלומר למאות ה-11-12 לפנה”ס, אף כי חשדנו שחרסים בודדים עשויים להשתייך לתקופה זו. אחוז קטן מהחרסים הם עם מירוק יד אופייני וניתנים לתארוך לתקופת הברזל II א, למאות ה-9-10 לפנה”ס.

כמות שברי החרסים מתקופת הברזל II ב-ג )המאות ה-6-8 לפנה”ס(, היא מרובה ביותר, וביניהם מרובים במיוחד שברי קערות עם מירוק שנעשה על גבי האבניים. נתגלו גם שברי גוף וידיות בלתי טבועות של קנקנים מטיפוס קנקני ‘למלך’ משלהי המאה השמינית לפנה”ס.

בין הממצאים ראוי לציין אבן קלע עשויה צור (מס’ 9073; איור 9) בצורה ובגודל של כדור טניס. קוטרה הוא 5 ס"מ  ומשקלה הוא 279 גרם. אבני קלע דומות רבות נתגלו בחפירות בלכיש, שם הן שויכו לקרב של סנחריב מלך אשור כנגד העיר, בימיו של חזקיהו מלך יהודה בשנת 701  לפנה”ס (זאס ואוסישקין 2004; 1979 איור 26,27).

ממצא נדיר ומיוחד השייך לתקופת הברזל II הוא חותם זעיר (מס’ 12864;  איור 10) בעל צורה דו-קימורית מוארכת קמעה, בגודל של 1.9X0.9 ס"מ  החותם עשוי שהיתה על גבי החותם נשחקה לחלוטין, ונותרו רק עקבות הקו האופקי שהפריד בין שני שדות (רגיסטרים), שבהם הופיעו שמו של בעל החותם ושם אביו. החותם אינו מנוקב, והיה כנראה משובץ במסגרת מתכת שלא נשתמרה. המיוחד בחותם זה הוא החומר שממנו הוא נעשה. כמדומה שזהו הפריט היחיד שנתגלה עד עתה בירושלים העשוי לאפיס לאזולי. זוהי אבן יקרה למחצה שמקורה בהרי אפגניסטן, שערכה היה רב בעולם העתיק, ויוחס לה גם ערך מאגי. מקובל לזהות אבן זו עם הספיר הנזכר אחת עשרה פעמים במקרא. בארץ נתגלו חותמות בודדים בלבד שנעשו מחומר זה, ואחד מהם נחשף בחפירות של גוטליב שומכר במגידו (שומאכר 1908; 100-99 ווצינגר 1929 64-65 וראו גם אביגד 1997  מס 85).

חותם נוסף מתקופת הברזל II שנתגלה בסינון, עשוי אבן שחורה עם נקודות לבנות זעירות (מס’  ;6431 איור 11). החותם הוא סגלגל דו-קימורי, בלתי מנוקב, ומימדיו הם 11X13 מ”מ. בצידו האחד היתה כתובת שנשחקה לחלוטין ונותרו ממנה שרידים של אות בודדת, אך שרד הקו האופקי שהפריד בין שני השדות של הכתובת. כמו כן נשתמר סביב שולי החותם קו מסגרת סגלגל, שבו היתה חרותה הכתובת. בצידו השני של החותם, חרות דגם קווי של בעל חיים בעל צוואר מאורך וזוג קרניים הצועד לימין (בטביעת החותם -לשמאל ) הרושם הוא שבעל החיים הוא צבייה, ולשמאלו נראה במטושטש ענף של צמח כלשהו. בחותמות ובטביעות  חותם שנתגלו ביהודה, ידועה היטב דמות של צבייה רועה או מלחכת, שראשה נטוי כלפי מטה (ראו למשל: אביגד  :1997 מס’ 227 ,204 ,181 ,144 ועוד). לעומת כל החותמות הללו, ראשו של בעל החיים בחותם שלנו מורם כלפי מעלה, ואינו נראה כמלחך.

חותם שנתגלו ביהודה, ידועה היטב דמות של צבייה רועה או מלחכת, שראשה נטוי כלפי מטה (ראו למשל: אביגד 1997 למשל: מס’  227 ,204 ,181 ,144  ועוד). לעומת כל החותמות הללו, ראשו של בעל החיים בחותם שלנו מורם כלפי מעלה, ואינו נראה כמלחך.
שני החותמות הנזכרים, מצטרפים לטביעת החותם עם הכתובת העברית הקדומה של “ליהו/ [בן] ִאֵמר”, שאודותיו פירטנו בדו”ח המוקדם הראשון (ברקאי וצוויג 2006 א: 220-221). בהמשך עבודתנו נתגלתה עוד בולה עשויה טין צרוף בצבע שחור (מס’ 4417), שבה נראית בצד הגב טביעתו של החפץ שאליו הוצמדה, אולי לוח עץ ואולי אגרת פפירוס. על פני הבולה ישנה טביעה שמסגרתה הסגלגלה נראית היטב, אך קשה לזהות בה כל אותיות של כתובת, ואולי היא היתה טבועה בחותם עם דגם עיטורי כלשהו.

עניין מיוחד בין הממצאים של תקופת הברזל II (המאות ה 7-8 לפנה”ס) מעוררות שמונה משקולות אבן כיפתיות, שלמות או שבורות, מטיפוס ‘משקולות השקל’, הידועות היטב בחפירות ביהודה ובירושלים (קלטר 1998). בדו”ח הראשון הובאו פרטים של משקולת אחת, כנראה של ארבעה שקלים, שבבסיסה נקוב חור ובו נמצאה תקועה פיסת עופרת להתאמת המשקל(ברקאי וצויג 2006א:). 222 מאז נתגלו עוד שבע משקולות השייכות לסדרת משקולות השקל. חמש מן המשקולות הן שבורות )מס’  ;13010,10326 ,8914 ,13745 ,8804 איור  ,)12 והן עשויות, מלבד האחרונה, מאבן גיר קשה, בצבע אדמדם-ורוד, מיזי- אחמר. המשקולת האחרונה עשויה אבן גיר בצבע אפור עם כתמים לבנים. עד עתה ידועות ביהודה בעיקר משקולות שלמות (לעיתים פגומות), אך לא נתגלו שברי משקלות. ייתכן שבעבר לא הבחינו בשברי המשקולות, אך מאידך יתכן וזוהי קבוצת משקולות שיוצרו בירושלים ונשברו במהלך יצורן, או שנפסלו ושוברו במתכוון כתוצאה מתת- משקל. משקולת מס’  ,13777 היא בעלת צורה כדורית, עם בסיס משוטח קטן, מאבן בצבע ורוד- אדמדם. משקלה הוא 7.59 גרם. לפי משקלה, עשויה משקולת זו להשתייך לסדרת המשקולות המסומנות בתיבה “פים”, שהיא התיבה המסמנת 2/3 של השקל. המשקל הממוצע של המשקולות מהסדרה המסומנת “פים” הוא 7.815 גרם. על גבי שבר המשקולת מס’ 8804 מופיעה חריתה רדודה של סימון x, ודומה שזהו הסימן המצרי ההיראטי של הספרה  ,10 וכי זו היתה במקורה משקולת של עשר גרה, ששקלה במקור 5.129 גרם, אך כאמור, זהו שבר בלבד, שמשקלו כיום 1.90 גרם בלבד. בקבוצה זו ישנה משקולת נוספת שצורתה כדורית (מס’ 8914), עם בסיס שטוח קטן, ואף היא מסומנת בחריתה רדודה דמויית x, ומשקלה הוא 5.5595 גרם. משקולת זו עשויה אבן בצבע אפור עם עורקים נאים מעגליים בצבע לבן. גם משקולת זו היא ככל הנראה של עשר גרה, אם כי משקלה גבוה מעט מן הממוצע, אך ידועות משקולות אחרות של עשר גרה שמשקלן דומה (קלטר 230 :1998).

בהקשר של המשקולות, יש לציין שבשנת 1903 פרסם ג’ורג’ בארטון משקולת ברונזה מרובעת קטנה, שנמסר לו כי נמצאה על פני השטח בהר הבית. על המשקולת הופיעה בצד אחד הכתובת “פים”, ובצידה השני, הכתובת “לזכריהו/ יאר”; באותיותיה של הכתובת יש סממנים של כתב ארכאי, של המאות ה-9-10 לפנה”ס (בארטון 387 – 384 :1903 ; ברקאי 2006 ב’).

בין הממצאים של תקופת הברזל II, יש להזכיר גם 40 שברי צלמיות חרס, רובם רגליים ושברי גוף של צלמיות בעלי- חיים, כנראה סוסים(איור 13). צלמיות כאלה אופייניות לממצא של תקופה זו ביהודה ובירושלים (וראה קטלוג של צלמיות הסוסים, אים 2006) הצלמיות נמצאו שבורות, ולפי צורתן, נראה שהן שוברו במתכוון, אולי כחלק מפעולה של טיהור הפולחן. במקרא מסופר על טיהור הפולחן בימיו של יאשיהו בשלהי המאה השביעית לפנה”ס, שכלל הרס של חפצים וסמלים אליליים (וראו: מלכים ב כג, ד- יג), והשלכתם לנחל קדרון (שם ד, ו; וכן דבהי”ב לד, ג- ה). אופיו של הממצא מתקופת הברזל II מאזור הר הבית הכולל חותמות, בולות ומשקולות, מעיד אולי על הפעילות המנהלית של ימי מלכי יהודה, שהיתה ודאי מרוכזת באזור קריית הממשל וארמונות המלוכה, שהיו ממוקמים באותה סביבה.

התקופה הפרסית (333-538 לפנה”ס)

הממצאים מן התקופה הפרסית שעלו במפעל הסינון, ושייכים במובהק לתקופה זו, הם מועטים. ראוי במיוחד לציון מטבע כסף זעיר מטיפוס מטבעות ‘יהד’ֻ (מס’; 7786 איור 14). בצד האחד של המטבע מופיע דגם בלתי ברור, ובצד הפנים מופיע עוף ממשפחת הינשופיים, תנשמת או כוס, בעמידה לימין עם ראש פונה לחזית, משמאלו פרח שושן ומימינו מופיעה הכתובת “יהד”ֻ באותיות הכתב העברי הקדום. הינשוף והכתובת נראים היטב והשתמרו במלואם. קוטר המטבע הוא 7 מ”מ ומשקלו 0.33 גרם. זהו מטבע של אובול אחד, השייך לטיפוס מס’ 6 בקטלוג המטבעות היהודיים של יעקב משורר (משורר,19-18 :1997 לוח 3). מטבע יהדֻ מהר הבית מצטרף למטבעות נוספים מאותו סוג ואותו תארוך שנתגלו בירושלים: בהר ציון (ברושי 105 :19729) בכתף הינום (אלאי ולמייר 128 :1991), בגבעה הצרפתית (ברקאי, טל ופנטלקין 67-65 :2002) ובפסגת זאב (גיטלר 81 :1997). מעניין לציין כי בשטח עיר דוד, שם נחשפו שרידי שכבות יישוב מן התקופה הפרסית לא נתגלו עד עתה כל מטבעות מטיפוס יהד.ֻ מטבעות אלה כנראה נטבעו בירושלים על ידי שלטונות הפחווה האוטונומית של יהודה, שכונתה בתקופה זו “יהדֻ מדינתא” (עזרא ה, ח). מטבעות יהדֻ מתוארכים על ידי רוב החוקרים למחצית הראשונה של המאה הרביעית לפנה”ס. לפיכך מטבע יהדֻ זה, הוא הקדום ביותר בין המטבעות שנתגלו עד כה במפעל הסינון.

התקופה ההלניסטית וימי בית חשמונאי (40-333 לפנה”ס)

בין המטבעות שנחשפו במפעל הסינון נתגלו מספר מטבעות של בית תלמי ובית סלווקוס, מן המאות השלישית והשנייה לפנה”ס. כמו כן, נתגלה שפע של מטבעות החשמונאים מטיפוסים שונים ושל שליטים שונים. בנוסף למטבעות הברונזה החשמונאיים הרגילים,נתגלה גם מספר מצומצם של מטבעות עופרת קטנים, ועליהם טביעות בלתי ברורות (איור 15 ). ידועים כמה טיפוסי מטבעות עופרת שנטבעו על ידי אלכסנדר ינאי, ויתכן שהדוגמאות שעלו בסינון שייכות לקבוצה נדירה זו של מטבעות ( ראו:משורר 48 :1997). יעקב משורר הכיר רק מטבע עופרת בודד של אלכסנדר ינאי, שנתגלה בירושלים, בחפירותיו של בנימין מזר ליד הכותל הדרומי של הר הבית (משורר, שם); הוא הניח שמטבעות אלה נטבעו בעבר הירדן.

לתקופה ההלניסטית הקדומה, שייך קלע דמוי גלעין דו-חרוטי עשוי עופרת (מס’ 9661 איור 16) קלע זה היה כנראה בשימוש הצבא מלחמותיו נגד יהודה המכבי בשנות ה-60 של המאה השניה לפנה”ס. הקלע שנתגלה הוא משופשף, וייתכן שנשא בעבר כתובת. אורכו הוא 37 מ”מ ומשקלו 61.6 גרם. קלעי עופרת מטיפוס זה, שחלקם נושאים כתובות או סמלים, ידועים היטב מארץ ישראל, ונתגלו באתרי קרבות של התקופה ההלניסטית. הם נמצאו בעכו, יבנה-ים (?) תל דור, תל תנינים והר גריזים (טל, 321-320 :2006 ושם ספרות נוספת). שני קליעים כאלה נתגלו גם בחפירות בחצר המצודה שבמערב ירושלים (סיוון וסולר 114 :1994) ארבעה קלעי עופרת נוספים נחשפו בחפירותיה של קתלין קניון בירושלים. מקורו של אחד מהם בחפירתו של דאגלס טאשינגהם בגן הארמני (טאשינגהם  :422 ,64 :1985 לוח  :495 ,34 ,70 לוח  .117 שם הם יוחסו ללגיון העשירי הרומי). אלה שנתגלו במצודה ובגן הארמני הם כנראה מזמן המצור של אנטיוכוס השביעי סידטס (132-133 לפנה”ס) על ירושלים, בימי יוחנן הורקנוס הראשון.

בעבודת הסינון נתגלתה ידית אמפורה עם טביעת חותם עגולה של האי רודוס (מס’  ;14488 איור 17) על גבי הטביעה מופיע סמל השושן של האי רודוס, וסביבו בעיגול מופיעה כתובת יוונית, [e]i Qeid[htou U]akinqiou שנקראה בידי ג’ראלד פינקלשטיין: כלומר: “בשנת [כהונתו של האפונים] תיאדיטוס [בחודש] היאקינטיוס” ⁹. האפונים, במקרה שלנו תיאדיטוס, הוא פקיד ֵֵֵַבכיר שעל שמו כונתה שנת כהונתו. הטביעה תוארכה על ידי פינקלשטיין לשנים 170-175 לפנה”ס, לימיו של אנטיוכוס IV אפיפנס, שבזז את אוצרות המקדש בירושלים, ואף ניסה להנהיג פולחן זר בהר הבית. טביעה זו עשויה להיות קשורה להקמתה של המצודה של חיל המצב הסלווקי בירושלים, שנקראה ‘חקרה’ והיתה ממוקמת בסביבות הר הבית. בנייתה של מצודת החקרה הושלמה זמן לא רב אחרי זמנה של הטביעה שלנו. טביעה רודית זו מצטרפת לכ-1200 טביעות חותם רודיות וטביעות אחרות בידיות של אמפורות מיובאות מאיי יוון, שנמצאו בחפירותיה השונות של ירושלים )אריאל  .)25-13 :1990 גם בחפירותיו של יגאל שילה בעיר דוד נתגלתה טביעה עם שמו של האפונים תיאידיטוס, אך זו טביעה מלבנית ולא עגולה כמו שלנו (אריאל  ,51 :1990 מס’ 186). האפונים תיאידטוס מתוארך על ידי וירג’יניה גרייס (גרייס 9) :1985 לשנת 184 לפנה”ס, לעומת תיארוכיו הנמוכים יותר בכ-14 שנה של ג’ראלד פינקלשטיין. בהקשר זה יש לציין שהיו שסברו שמקומה של מצודת החקרה היה בדרום-מזרח הר הבית, בסמוך לאזור שממנו בא העפר שאנחנו מסננים (צפריר 1980) הטביעה שייכת מן הסתם לקנקן (אמפורה) שבו יובא לארץ יין מרודוס, שהיה יין נסך שלא היה כשר לשתייה על ידי יהודים, ושימש אולי את יושבי החקרה (על הנושא ההלכתי ובעיותיו ראו: אריאל וסטריקובסקי 28-25 :1990).

הטביעה הרודית מהר הבית מהווה ממצא מרגש הקשור לקרבות של יהודה המכבי וחילותיו, שנלחמו לטיהורו של המקדש, וחנכו אותו מחדש לאחר כיבושו וטיהורו.

בין הממצאים של שברי החרסים זיהינו שברים נוספים של אמפורות רודיות מן התקופה ההלניסטית, אך לעת עתה נתגלתה טביעה אחת בלבד.

לימי בית חשמונאי שייכת אולי כותרת עמוד עשוייה אבן גיר (מס’  ;13980 איור 18) השייכת למערך הדורי. הכותרת היא חריגה בצורתה, שכן האכינוס שלה קעור ולא קמור כרגיל. הכותרת נשתמרה בשלמותה, וקוטרה כ- 75 ס”מ. לפי קוטרה ניתן לשער שהיא ניצבה בראש עמוד שגובהו היה כ-4 מ’.

יש לציין שבתמונות שצולמו תוך כדי עבודות הניקוי של המבנה הצלבני שנחשף בחלקו המזרחי של הבור הגדול בחזיתו של מבנה אורוות שלמה, נראית כותרת דורית שבורה (איור 19), שונה בצורתה מזו שנחשפה במפעל הסינון. מקומה של כותרת זו כיום אינו ידוע. קיימת אפשרות שמקור כותרות אלה הוא בסטיו המזרחי של הר הבית שזמנו ככל הנראה קדום לימי הורדוס, והוא כונה “הסטיו של שלמה” (יוחנן י כג; מעשי השליחים ג יא. וכן ראו: יוסף בן מתתיהו, קדמוניות כ ט ז; ריטמאייר 219 :2006). חלקי מבנים ועיטורים ארכיטקטוניים הם ממצא נדיר בעבודת סינון העפר מהר הבית, שכן פריטים אלה הופרדו מן העפר ונשמרו במהלך  חפירות הווקף בתחומי ההר. רק פריטים בודדים נמלטו מגורל זה ונמצאו על ידינו. תיארוכה של הכותרת לפי מאפייניה הטיפולוגיים הוא קשה, ולא מצאנו לה כל מקבילות מדויקות, אך בכל זאת אנו משערים שהיא שייכת לימי בית חשמונאי. כותרות דוריות קעורות ומעליהן אפריז דורי נמצאו ‘בקבר הקומותיים’, שהיה ברחוב שמואל הנביא מצפון ירושלים(גאלינג 123-111 :1936). כותרת דורית עם אכינוס קעור נתגלתה לאחרונה אף באזור הרחוב מימי הבית השני בדרום עיר דוד, בחפירותיהם של רוני רייך ואלי שוקרון (רייך ושוקרון 61-62 :2002). כותרות דוריות, אם כי שונות בצורתן, ידועות בירושלים בימי בית חשמונאי ובימי בית הורדוס גם בקבר יסון שבשכונת רחביה, במערת קבורה בסנהדריה, בקבר הכוהנים מבית חֵזיר בנחל קדרון, במבנה שנחשף במנהרות הכותל המערבי ובאתרים נוספים.

פריט ארכיטקטוני נוסף העשוי להיות שייך לסטיו המזרחי הוא שבר חוליית עמוד עשוי אבן גיר, הכוללת את הבסיס (מס’  ;7570 איור 20) קוטרה כ-50 ס”מ (כאמה אחת) וגובהה כ 60-ס”מ. במידה שאכן עמוד זה שימש כחלק מהסטיו המזרחי, יתכן שהיה ממוקם בקומתו העליונה, מכיוון שעמודים בעלי קוטר קטן יותר היו בקומות העליונות. פריט נוסף השייך כנראה לתקופה ההלניסטית, הוא שבר קטן מן הדופן של קערת חרס שנעשתה בדפוס (מס’: 6840 איור 21 ) השבר, שגודלו 3.0×3.5 ס”מ מעוטר בתבליט רדוד שבו נראית דמות של סוס מטופף. החרס שחוק מאד, אך בכל זאת ניתן לראות בו את קצהו של חפץ או דמות נוספת שהיתה ליד הסוס. על גבי  איור 20 . עמוד מתקופת הבית השני, עם בסיס מכוייר הקערה הופיע כנראה תאור נרטיבי מן המיתולוגיה היוונית. חרס זה עשוי היה להשתייך לקערה מיובאת מן הסוג הקרוי ‘קערות מגאריות’ (שמוצאן אינו בהכרח ממגארה). זמנן של קערות אלה הוא מן התקופה ההלניסטית הקדומה. בעבודת הסינון נתגלו גם שברים של כלים מטיפוס ‘טרה סיגילטה’, שאף הם היו כלי יבוא מתקופה זו. לתקופה ההלניסטית שייכות ככל הנראה ארבע משקולות קטנות עשויות זכוכית בעלות בסיס שטוח וצורה של כיפה שטוחה (plano-convex) )מס’  ;9281 ,5292 ,8553 ,1913 איור 22). חפצים אלה מזוהים לעתים ככלי משחק (גורין-רוזן  ,314 :2003 מס’  ;13–10 שפאר  ,236 ,230 :2001 מס’ 548 ושם מקבילות וספרות נוספת). משקלם של ארבעת החפצים בהתאמה הוא: 1.78 ,0.65 ,0.32 ו-1.43 גרם, כשהחפץ האחרון שבור מעט. החפץ הראשון עשוי זכוכית בצבע חום-צהוב, השני הוא בצבע כחלחל עם פטינה והשלישי הוא בצבע צהוב.

בין חפצי הזכוכית שנחשפו בעבודת הסינון יש גם מספר שברים, בעיקר שפיות של קערות שנעשו ביציקה בדפוס מזכוכית שקופה בצבע צהוב או כחול. טכניקה זו של יציקת קערות זכוכית בדפוס ידועה בתקופה ההלניסטית (ישראלי וקצנלסון 2006: 428 – 420).

התקופה הרומית הקדומה (40 לפנה”ס – 70 לספירה)

המטבעות הרבים שעלו במפעל הסינון כוללים רבים מימי בית הורדוס, מטבעות נציבי רומי ביהודה ומימי המרד הראשון. במהלך הסינון נתגלה שבר קטן של גלוסקמה מעוטרת מאבן גיר רכה (מס’  ;12609 איור 23), שמידותיו 4.2×3.9 ס”מ. הגלוסקמאות שימשו מיכלי עצמות לקבורה משנית, והן אופייניות לירושלים של ימי בית הורדוס )המאה הראשונה לפנה”ס  -המאה הראשונה לספירה(. על גבי שבר הגלוסקמה מופיע קטע של העיטור הרגיל של שוֹשֶנתֶ (רוזטה) שנעשה בעזרת מחוגה (וראה: רחמני  ;41-37 :1994 קלונר וזיסו 56 -52 :2003) מציאותו של שבר זה בתוך תחומי הר הבית של ימי הורדוס היא מפתיעה, שכן לא היתה בתקופה זו קבורה בתוך שטח העיר, וודאי שלא בתוך הר הבית. נראה לפיכך ששבר זה נתגלגל להר הבית בדרך מקרה, ואינו מעיד על קבורה כלשהי. במפעל הסינון נתגלו שברים אחדים של כלים עשויים מאבן גיר קרטונית רכה. בין השברים האלה בלטה שפת קלל ( מס’;9631 איור 24), שהוא מעין חבית אבן גדולה דמויית גביע ענק העומדת בדרך כלל על רגל צרה, שנעשתה על גבי מחרטה (והשוו: יוחנן ב, ו-ז). כלי אבן דומים נפוצים במכלולי ממצא המיוחסים לאוכלוסיה יהודית מימי הבית השני. לפי ההלכה כלי האבן אינם מקבלים טומאה(ראו למשל: ביצה ב ג; פרה ג, ב; עבודה זרה ה יא; כלים ה יא; כלים כב י; אהלות ו א), ולכן מובן שבהר הבית, שבו הקפידו ביותר על ענייני טומאה וטהרה, העדיפו שימוש בכלים אלה. בחפירותיו של בנימין מזר לרגלי כותלי הר הבית מבחוץ נתגלו כמויות גדולות של שברי כלי אבן כאלה (מגן 2002), והם ידועים היטב גם בחפירותיה האחרות של ירושלים (אביגד  :1980 132-127; קהיל 1992).

בין הפריטים שמצאנו בסינון היו עשרות פיסות טיח צבעוני מעוטר בטכניקת פרסקו (איור 25), כלומר ציור על הטיח בעודו לח, לשם ספיגת הצבע אל תוך הטיח. בכמה מן השברים נראה עיטור במספר צבעים ושרידי דגמי עיטור. רוב קטעי הטיח נמצאו צבועים בצבע אדום דהוי, דמוי חלודה, הקרוי ‘האדום הפומפיאני’, משום תפוצתו הרחבה בחורבות פומפיי שחרבה בהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת 79 לספירה. צבע זה היה אופנתי בימי בית הורדוס וידוע היטב מאתרי ארמנותיו של הורדוס במצדה ובהרודיון. כמו כן ידוע השימוש בצבע זה בבתי האמידים בעיר העליונה של ירושלים (אביגד 99 :1980 ואילך; וביתר פירוט: רוזנברג 2003).

במהלך עבודת הסינון נחשפו אריחי אבן רבים שנועדו לריצוף. חלק מן האריחים זוהו בוודאות כלוחות ריצוף ששמשו בטכניקת ‘אופוס סקטילה’ מן התקופה הרומית הקדומה (איור 26). זיהויים נעשה על סמך זהותם לאריחי אבן לריצוף שנתגלו באתרים אחרים מימי הורדוס: ביריחו, בארמון השלישי של הורדוס (נצר 45 :1999) בעיקר בבניין 70B, במצדה, בבניין בית המרחץ (פרסטר 161-158 :1995) בהרודיון, בבית המרחץ (נצר 217-213 :2006), בקיפרוס בבית המרחץ (נצר: 1975 59-56) ובמכוור, בבית המרחץ (נצר217-213 :2006). ריצוף אופוס סקטילה נאה מימי הבית השני נתגלה אף בשטח מ’ בעיר העליונה של ירושלים (אביגד 146 :1980). אחד מאריחי הריצוף השלמים (מס’ 15522) מידותיו 24X24 סמ’, והוא עשוי אבן ביטומן בצבע שחור. הוא זהה במידותיו ובחומר שממנו הוא עשוי, לאריחים מרצפת אופוס סקטילה שנחשפו ביריחו )נצר  .)239 :2001 מקור האבן הביטומנית השחורה במחצבות במדבר יהודה, בקרבת ים המלח(דונסיל-ווט 495-494 :2001). נמצאו גם אריחי ריצוף אחרים עשויים ביטומן, ואף מחומרים אחרים כמו אבן גיר מקומית קשה בצבע אדמדם (מיזי אחמר) ומאבן צפחה.

טכניקת האופוס סקטילה עשתה שימוש באריחי אבן צבעוניים מקומיים ומיובאים, מנוסרים בצורות גאומטריות שונות ובגדלים משתנים. אריחי ריצוף אלה שולבו יחדיו בהרכבים מגוונים שיצרו דגמים גאומטריים עשירים. בדיקת כתביו של יוסף בן מתתיהו מעלה שטכניקה זו שימשה לעיטור רצפות של מבני פאר בירושלים של ימי הורדוס. בתאור ארמונו של הורדוס שהיה בסמוך למגדלי המצודה במערב העיר, הוא כותב: “מי יוכל לתאר את מרצפת הבניינים האלה, אבנים מאבנים שונות ויקרות, אשר הובאו מכל הארצות למכביר” (מלחמת היהודים ה ד ד).

בתארו את הר הבית כותב יוסף: “וכל הככר מתחת לרקיע היה רצוף אבני צבעונים, אבנים מאבנים שונות” (מלחמת היהודים ה ה ב).
נראה שתאורו זה של יוסף מתייחס לחצר החיצונה של המקדש, מחוץ לסורג שהקיף את החצרות הפנימיות ואת המקדש עצמו. אין להוציא מכלל אפשרות שגם בסטוים, בעזרות ובמבנים נוספים שהיו בהר הבית נעשה שימוש באותה טכניקה לעיצוב הרצפות.
גילוי אריחי האבן של ריצוף האופוס סקטילה מהר הבית הוא מן החידושים החשובים של עבודתנו, והוא עשוי לעזור בשחזור המראה והאופי של החצר החיצונה של המקדש. יש בכך משום תרומה להכרות עם המעוף והתפיסה האסתטית, המאפיינים את הארכיטקטורה המונומנטלית של הורדוס, ששיאה היה בהר הבית. יש לציין שבמחקר המקדש והשוואתו לנתונים הארכיאולוגיים מחפירות באתרים מימי הורדוס, החוקרים כמעט ולא נתנו דעתם על הצורה והאופי של הרצפות שהיו בחצרות שהקיפו את המקדש.¹⁰

התקופה הרומית המאוחרת (132-324)

הממצא הקראמי מן התקופה הרומית המאוחרת שעלה בסינון העפר מהר הבית הוא מועט יחסית.
בין המטבעות שנתגלו מצויים כמה מטבעות ערים מן התקופה הרומית המאוחרת, הנמצאים עתה בתהליך של זיהוי ועיבוד. דומה שהמיעוט היחסי של ממצאים מן התקופה הרומית המאוחרת נובע מן העובדה שהתקופה נסתיימה במעבר חלק ללא כל משבר, אל התקופה הביזאנטית. עיקר ממצאי התקופות האחרות בעבודתנו, כמו ברוב אתריה של הארץ, מקורו משכבות יישוב שסופן בא עליהן בחורבן ַאלים, בידי אויב או כתוצאה מרעידות אדמה.

התקופה הביזנטית (324-638)

כמות המטבעות של התקופה הביזנטית בעפר מהר הבית היא מרובה ביותר. ביניהם יש כמות ניכרת של מטבעות זעירים (מינימות) ואף מטבעות גדולים יותר כמו העריך פוליס. כמו כן, מרובים המטבעות של המאה הרביעית, של ימי קונסטנטינוס ויורשיו. ממצא אחר מן התקופה הביזנטית, הראוי לציון, הן משקולות מרובעות קטנות עשויות ברונזה, שנועדו כנראה לשקילת זהב. עד עתה זיהינו שמונה משקולות כאלה, החל מזעירות, שמשקלן פחות מגרם אחד, ועד כאלה שמשקלן הוא 5.6 גרם בין המשקולות האלה נמצאו שלוש (איור 27), המסומנות באותיות. על האחת (מס’ 4270) שמשקלה 4.1 גרם חרותה האות N  בקו פשוט.

משקולת אחרת(מס’ 6411),שמשקלה 3.88 גרם מסומנת גם היא באות N, אך בקווים כפולים. דומה שמשקלות אלה הן של נומיסמה (nomisma) אחת, שמשקלן הממוצע הוא 4.2-4.3 גרם. משקולת דומה עם הסימן של האות N נמצאה גם בחפירותיו של דאגלס טאשינגהם בגן הארמני בירושלים (סקוט :1985 לוח.80:25 משקלה של משקולת 15 הוא 2.80 גרום בלבד, והיא פורשה כמייצגת  ¾ נומיסמה ). המשקולת המסומנת השלישית בעבודתנו (מס’  12190) היא זעירה, 8X8 מ”מ, ומשקלה 0.6 גרם. על פני המשקולת העשוייה ברונזה משובצות בכסף האותיות KA (על משקולות אלה ראו גם: הנדין 215-211 :2007).

הקרמיקה של התקופה הביזנטית הבאה מסינון העפר מהר הבית היא מרובה ביותר. בין הממצאים בלטו שברי נרות חרס עשויים בדפוס ועליהם עיטור צלב(מס’ 4460) וידיות לנרות חרס עשויות בצורת צלב מסוגנן (מס’; 15833 איור 28). ידיות דומות נמצאו גם בחפירות מזר מדרום להר-הבית (ראו: שפירא ופלג  ,106 :2003 איור 17 :11.I) נמצאו גם שברי קערות  בצבע אדום ממורק עם טביעות בצד הפנימי של תחתיתן; הן שייכות לטיפוס הקרוי Phocaean Red Slip Ware. באחת מקערות אלה (מס’  ;8870 איור 29) מתארת הטביעה דמות של בעל חיים, וטביעה נוספת (מס’ 2641) היא בצורת צלב ואותיות (אלפא ואומגה) בין זרועותיו.בין שברי החרסים בלט שבר של חותם עגול ושטוח שנועד להחתמת לחם הקודש (מס’, 8548 איור 30) שבו השתמשו בטכסים שנערכו בכנסיות. על החותם מופיע עיטור צמחי מסוגנן עשוי בתבליט נמוך. חפצים דומים נמצאו במכלולי ממצא כנסייתיים, כגון, למשל, בחפירות של האבות הדומיניקאנים באתר כנסיית סנט אטיין שמצפון לירושלים (לגראנג’ 1894:135).

בעבודתנו נתגלתה קבוצה חשובה של תליונים בצורת צלב מסוגים שונים ובחומרים שונים (איור 31). נראה שלפחות חלק מתליונים אלה הוא מן התקופה הביזנטית, ואחרים עשויים להשתייך לימי הצלבנים ואולי אף לתקופות מאוחרות יותר. הצלבים עשויים צדף אם הפנינה (מס’ 2379), פאיינס (מס’ 8274), וכמה מהם עשויים ברונזה (מס’ 5020), לחלק מהתליונים הללו יש לולאות לענידתם ובחלק מהם נשתמר תאור דמותו של ישו על הצלב. אחת השאלות שעסקנו בהן כבר בדו”ח המוקדם הראשון (ברקאיוצויג 2006 א: 226), היא משמעותם של הממצאים מן התקופה הביזנטית מהר הבית, האם יש לפרשם כשרידי מזבלה בלבד, או שמא הם מעידים על בנייה ופעילות שהיו באותה תקופה בשטח ההר. בין הממצאים שעלו בעבודת הסינון ישנה כמות של אלפי  קוביות פסיפס (טסרות) של פסיפסי רצפה עשויים אבן (איור 32). לפי גודלם ואופיים הם השתייכו לרצפות פסיפס של התקופה הביזנטית. נראה שאלה מייצגות רצפות פסיפס של מבנים, אולי קוביות פסיפס (טסרות) של פסיפסי רצפה עשויים אבן (איור 32). לפי גודלם ואופיים הם השתייכו לרצפות פסיפס של התקופה הביזנטית. נראה שאלה מייצגות רצפות פסיפס של מבנים, אולי אפילו כנסייתיים, שפורקו ונהרסו עם שינוי אופיו של הר הבית בתקופה הערבית הקדומה, עם הבנייה הנרחבת של הח’ליפים מבית אומיה, במאות השביעית-שמינית. בדו”ח הראשון הצבענו על חלקי מבנים מהתקופה הביזנטית כמו שברי כותרות קורינתיות, הדומות לכותרות שנעשה בהן שימוש משני בהר הבית בתקופה המוסלמית הקדומה, ואף שברי לוחות סורג של כנסיות. שלא כמו שברים ארכיטקטוניים אלה, שעשויים היו להגיע להר הבית לצורך שימוש חוזר, אבני הפסיפס ודאי שלא הגיעו למטרה זו, והן מעידות ללא ספק על קיומם של מבנים שהיו בשטח הר הבית בתקופה הביזנטית.

התקופה המוסלמית הקדומה (1099-638)

 בין המטבעות שנמצאו ישנם רבים מן הטיפוס המכונה ביזנטו-ערבי (איור 33), שהם מטבעות שקדמו לרפורמה המוניטארית של עבד אל מאלכ אבן אל מרואן. (705 -685) כמו כן עלה גם מטבע זהב מימי שלטון הח’ליפים הפאטימים (מס’ 5784), מן המאה העשירית.

כבר נזכרו לעיל הכמויות הגדולות של קוביות פסיפסי קיר מזכוכית, רובן בצבעים כחול וירוק, שרבות מהן מוזהבות. מקורן של קוביות הפסיפס האלה הוא ככל הנראה בציפוי הפסיפסים הפנימיים והחיצוניים של מבנה כיפת הסלע. הבניין האומאי, מסוף המאה  השביעית, היה במקורו מצופה בפסיפסי קיר גם בצידו החיצוני, כשאלה בלו והתפוררו בשיני הזמן, הם הוחלפו, במאה ה- ,16 בימי הסולטאן סולימאן המפואר באריחי קיר מזוגגים (רוזן-איילון 329 :1987) בין הממצאים שלנו היו גם עשרות שברים של שיבוצי דַר (Chambardia rubensarcuata)(איור 34), שעשויים אף הם בחלקם, לבוא מעיטורי פסיפסי הקיר, שכן שיבוצים כאלה מצויים בפסיפסי הקיר הפנימיים שנשתמרו עד היום במבנה כיפת הסלע. נמצאו גם פיסות של פסולת תעשייה של שיבוצים של צדפי אם הפנינה, שחלקם נועד לשיבוץ בפסיפסי הקיר (שם). לפיכך, ניתן להסיק ששיבוצי הדר הללו יוצרו בהר הבית.
בין מאות התכשיטים שנמצאו ישנם שני תליונים נאים (או עגילים שהעוקץ שלהם חסר ונשבר) עשויים ברונזה ומעוטרים בטכניקת הפיליגראן (מס’ 1639 ו-1391: איור 35). תכשיטים נאים אלה עשויים להיות מתוארכים, לפי סגנונם, לימי הח’ליפים מבית עבאס, או לימי שלטון הפאטימים.

בין הממצאים היתה גם משקולת זכוכית קטנה ושבורה ( מס’; 11810 איור 36) דמויית מטבע ועליה שרידי כתובת בערבית, השייכת גם היא לתקופה המוסלמית הקדומה.

התקופה הצלבנית (1187-1099)

בעבודת הסינון נתגלו מטבעות כסף אחדים של ממלכת ירושלים הצלבנית. אחד מהם מתאר את המבנה של כנסיית הקבר (איור 37), ובמטבע נוסף מופיע תאור מגדל דוד (מס’; 11602 איור 38).

כמו כן נתגלו מספר ראשי חצים עשויים ברזל שלפי צורתם ניתן לתארכם לתקופה זו (איור 39).

התקופה הממלוכית והתקופה העות’מאנית (1917-1187)

 כמות המטבעות מתקופות אלה היא מרובה. זיהויים ועיבודם לפירסום בידי ניצן עמיתי-פרייס, נמצא כרגע בעיצומו.

 בין שברי האבנים המעוטרות שעלו בעבודתנו יש לציין עיטור ארכיטקטוני עשוי אבן גיר לבנה קשה מנוסרת בדגם נאה (מס’;14017 איור 40). אבן זו מקורה בדגם תשליב שהיו בו אבנים בצבעים שונים (אבלק), מסוג זה המצוי בחזית בניין האשרפייה שבמערב הר הבית, מן המאה ה- 15. מקורה של אבן זו הוא ככל הנראה, בעבודות שיפוץ שנערכו באחד מן המבנים של התקופה הממלוכית בהר הבית.

 נתגלו גם כלי משחק עשויים זכוכית בצבע כהה עם דגם נוצה בצבע לבן, שצורתם היא כשל גליל גבוה עם ראש כיפתי (איור41 ) (השוה: שפאר ,236 :2001 ולוח 554 –552 ,41 שם הם מיוחסים למאות 13–9). יש לתארך חפצים אלה לתקופה הממלוכית ראויים לציון גם שבעה חותמות עשויים ברונזה (איור 42), בעלי ידית אנכית מעוטרת וחלק תחתון הניצב לידית, שהוא עגול, דמוי מטבע, ועליו יש כתובת חרותה. חותמות אלה שייכים לתקופה העות’מאנית המאוחרת (המאות ה-19-17), והם שמשו פקידי שלטון ובעלי מעמד להחתמתם של מסמכים שונים. חותמות דומים ידועים גם בחפירות אחרות בירושלים (ראה: טאשינגהם :1985 ציור 17:72) בין התכשיטים שחשפנו ישנו שבר של צמיד ברונזה עם עיטור בתבליט בצורת מעויין דמוי יהלום (מס’ ;1477 איור 43).

חפץ זה מתוארך לתקופה הממלוכית או העות’מאנית לפי ממצא מקביל בנחל תות (אלכסנדר 186-185 ,2006).

סיכום ומסקנות

הצגנו לעיל מבחר מצומצם בלבד מאלפי הממצאים שעלו בעבודת הסינון של העפר מהר הבית. זו הפעם הראשונה בתולדות המחקר של ירושלים, שיש בידינו שפע של פריטי תרבות חומרית מתוך שטחו של הר הבית, שעד עתה היה ‘ארץ בלתי נודעת’ מבחינה ארכיאולוגית. שטחו של הר הבית הוא כ- 145 דונם, שהם כשישית משטח העיר העתיקה. שטח גדול זה היה למעשה ‘מחוץ לתחום’ במחקר הארכיאולוגי ולא נערכו בו מעולם כל חפירות סדירות. עבודת הסינון לפיכך, ממלאת פער במחקר הארכיאולוגי של ירושלים, שלעתים החוקרים מתעלמים מעצם קיומו.
הממצאים מוכיחים קיומה של פעילות מגוונת בשטח הר הבית לאורך כל התקופות ההיסטוריות, למן ראשית תולדותיה של ירושלים ועד לימינו. כל הדיונים שעסקו בארכיאולוגיה של הר הבית עד עתה, עסקו בהיבטים הארכיטקטוניים ושיחזורם של המבנים שהיו בו לאור המקורות הספרותיים הקודמים, אך חסר בהם המימד של הממצא הפיסי. מעתה ניתן להוסיף לכל דיון כזה גם את הקרמיקה ואת הממצא הזעיר.
עבודת סינון העפר מהר הבית מדגישה את הפוטנציאל הגלום בסינון מלא של כל העפר באתרים ארכיאולוגיים באשר הם, בכל חלק הארץ.
בעקבות מיון הקרמיקה שנמצאה במהלך עבודתנו, ניתן בשלב זה לסכם את התפלגות החרסים לתקופותיהם. הלימוד הכמותי מעיד על עוצמתה של הפעילות האנושית בהר הבית בתקופות השונות. יש להדגיש כי הסיכומים הכרונולוגיים הם ראשוניים וזמניים, ואנו מגדילים ומשכללים 11את המדגם הסטטיסטי כל העת. להלן טבלת אחוזי הקרמיקה לתקופותיה:¹¹

רובו של העפר שאנו מסננים, מקורו במילויים מימי הביניים, שהוצאו בעבודות הווקף המוסלמי מן הבור הגדול, שנחפר בחזיתו הצפונית של המבנה הקרוי אורוות שלמה. העפר הובא לשם מחלקים אחרים של הר הבית, ולא הובא מבחוץ. העפר שהוצא מהר הבית בא בחלקו גם מעבודות פילוס שנעשו בתוך המבנה התת-קרקעי של אורוות שלמה ובחלקו מעבודות שונות של שיפוץ בחלקיו השונים של ההר ומפילוס וריצוף בחלקו הדרומי-מזרחי.
מיעוטם של הממצאים מתקופות הברונזה מעיד ככל הנראה על כך שהר הבית לא היה חלק מן העיר או מן התל של ירושלים במהלך האלפים השלישי והשני לפנה”ס. לעומת זאת התמונה הכמותית של הממצאים משתנה באופן בולט בראשית תקופת הברזל ב. במהלכה של תקופה זו, הר הבית וסביבתו כבר נכללו בתוך שטח העיר, והיו מוקד של פעילות מנהלית ופולחנית. חורבן הבית הראשון בידי הבבלים וחורבן הבית השני על ידי הרומאים, גרמו לכך, שהחורבן האלים יותיר בידינו יותר ממצאים מאשר בתקופות שבהן אין עדות לסיום התקופה באורח אלים. בטבלה הסטטיסטית שלעיל בולט משקלה הסגולי הגבוה של התקופה הביזנטית. לאור נתוני עבודתנו אנו נוטים להסתייג מן הקביעה המקובלת במחקר, שהר הבית היה באותה תקופה ריק ממבנים וכי לא היתה בו כל פעילות.
כל קביעות התאריכים נעשות על יסוד השוואות טיפולוגיות בלבד, שכן הממצאים לא נתגלו באתרם, והם חסרי הקשר סטרטיגרפי. ישנה כמות גדולה של פריטים שלא עלה בידינו לתארכם בוודאות בשלב זה. בהמשך המחקר ייעשה מאמץ מוגבר לזיהויים ולתיארוכם של החפצים הללו.
בין הפריטים שאינם מתוארכים טיפולוגית כלולים גם עצמות בעלי החיים ושלדי הרכיכות. אלה נמצאים בעת כתיבת הדברים, בתהליך זיהוי ועיבוד לקראת פירסומם. חלק ניכר (כ-10%) מהעצמות הן שרופות, וניתן לשער, שמקורן בבהמות שהוחזקו בהר בעת חורבן הבית הראשון או השני, ואילו עצמות אחרות מקורן בשאריות מזון, כמו העצמות שנחשפות בכל אתר ארכיאולוגי אחר.
הצדפות, החלזונות והקונכיות, מאידך, הן מפתיעות למדי, שכן ירושלים מרוחקת מן הים, וכולן הובאו אליה במתכוון ממרחקים. בין אלה יש לציין כמה קונכיות פי-הכושי ) שמקורן בים סוף. קונכיות אלה נמצאו כשהן מעובדות, Cowrie shells ]Cypraea annulus[( ) שמקורן בים Hexaplex trunculusבהסרת גבן או בניקוב. יש לציין גם את קונכיות הארגמון ( ואחרות) שמקורן זהה. אלה נמצאו גם Glycymeris Violacescensהתיכון וכן את הנעמיות, ( באתרים אחרים, שבהם הן נחשפו במכלולים מתוארכים היטב. קונכיות פי-הכושי ידועות לנו מאתרי תקופת הברזל ב, ושימשו לפי הנחתם של כמה חוקרים, כאמצעי תשלום, אך הן ידועות גם מתקופות אחרות ובשימושים אחרים, כגון חרוזים, קישוטים או קמיעות (וראה: בר יוסף-מאיר 51-50 :1999).

בין הממצאים ישנם, כאמור, מאות פריטים מיוחדים שלא תוארכו, ועד עתה לא נמצאו להם מקבילות מדוייקות. אלה הם, בעיקר, עשרות רבות של חרוזים ותכשיטים שונים – טבעות, עגילים, צמידים, תליונים וכדומה. בין התכשיטים הללו ישנו תליון עשוי ברונזה בצורת כלי נגינה בעל מיתרים (מס’ 1288 איור 44) שאותו ניתן לזהות עם הכינור הקדום. לכלי הנגינה יש מסגרת מעוצבת המסתיימת בחלקה העליון בשתי צניפות ועול, שבינו לבין תיבת התהודה מתוחים שלושה מיתרים. המסגרת ותיבת התהודה שלמטה, מעוטרים בדגם בלתי ברור, אולי פרחים. כינור דומה נבחר, עוד בטרם החלה עבודתנו, כסמלה של עמותת אלע”ד, שבחסותה נערך מפעל הסינון.

בין הממצאים המיוחדים שתיארוכם בעייתי, כלולה גם לוחית ברונזה מלבנית (מס’  9×6.5 ;7175 ס”מ; איור 45), שהיתה מחוברת בשני מסמרי ברזל קטנים לרקע כלשהו, שהיה מן הסתם עשוי עץ. על גבי הלוחית מופיע בתבליט תאור של סצנה נאה. העיבוד האמנותי מעיד אולי שמדובר בפריט מן העת החדשה השייך לאמנות האירופית; אך קביעה זו היא מסוייגת. זמנו, מקורו או משמעותו ושימושו של החפץ אינם נהירים לנו. כמו כן אין וודאות מלאה שמקור ערימת העפר שממנה באה לוחית זו, הוא אכן בהר הבית.

פרוייקט סינון העפר סוגר פער במידע שלנו, והוכיח עצמו כמקור בלתי נדלה ללימוד תולדותיו של הר הבית. העבודה היא בעיצומה, והתיכנון הוא להמשיך במפעל עוד זמן רב.
העבודה בסינון העפר שהוצא מהר הבית נעשית באווירת התעלות ובתחושה של שליחות, בידי הצוות והמתנדבים. זה המקום להודות מקרב רב לכל העושים במלאכה ולכל התומכים בעבודתנו, על התלהבותם ומאמציהם.

1. הוא מנוהל בהתאם לרשיון חפירה של רשות העתיקות שמספרו:G-68\04.

2.מנהל העבודה בשטח הוא אסף אברהם. רישום: צילה רזמוביץ’ וענת אייזנר. פיקוח ארכיאולוגי: תקוה לוין, אהרון גרינר, ארן ירדני, ניצה (ויקטוריה) מסיסטרני, אמיר כהן, טלי כהן ורן ויזן. כמו כן, משתתפים: אורנה כהן (ניקוי ושימור מטבעות וחפצי מתכת), דלית ויינבלאט (ציור), ולדמיר נייחין (צילום). בסינון והדרכת מתנדבים משתתפים: אופיר שטמר, אביעד רשף, אברהם זורונברג, ערן יעקובובי, חוה שמואלי, ניבה בן-שחר, יפה מואסי, אילנית פנישל, ינון קורליק, נריה טובי, בנימין וולף, נעם שאוליאן, ענת שוורץ, דניאל פרמביץ, הלל ריצ’מן, יעקב אלבז ואחרים.

  3. תודתנו לאביתר כהן מרשות שמורות הטבע והגנים, שהבחין, בדרך מקרה, בפינוי העפר ממתחם מ.ע.צ ויידע את רשות העתיקות ואותנו.

4. ניצן עמיתי-פרייס (מטבעות איסלמיים), מרים אבישר (קרמיקה מוסלמית), ד”ר גיא בר-עוז ונעה רבן-גרסטל (עצמות בע”ח), הנק מיאניס (רכיכות) ופרופ’ משה שרון (כתובות ערביות). כמו כן, ברצוננו להודות למומחים השונים שיעצו לנו ובהם: אורית פלג (פריטים ארכיטקטונים), ד”ר ג’ראלד פינקלשטיין (טביעה רודית), פרופ’ ג’ודי מאגנס (קרמיקה רומית-ביזנטית), שולה חדד (זכוכית), דניס מארק (אומנות נוצרית). ברוך ברנדל (חרפושית מצרית).

5. לפי מידע בעל פה מיובל ברוך, ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות.

6. יש לאסור פעילות כלים אלו במקום כה רגיש

7. אנו מודים לדר’ רוברט שיק על הערותיו המועילות.

8. אנו מודים לברוך ברנדל מרשות העתיקות על סיועו.

9.  אנו מודים לד”ר ג’ראלד פינקלשטיין על סיועו האדיב בזיהוי הטביעה.

10. הדיון לעיל על אריחי האופוס סקטילה נכתב בידי אסף אברהם.

11. .KI1 שפיות מתוך הערימה שסימונה 1978.

12. חלק מהפריטים יוצגו בעתיד באתר אינטרנט ייחודי אשר ישמש כקבוצת דיון למומחים שונים ובעלי עניין, אשר יתרמו מידיעותיהם לזיהוי הפריטים.

ביבליוגרפיה

אביגד 1980

נ’ אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים.

 אביגד 1997

N.Avigad, Corpus of West Semitic Stamp Seals, Jerusalem.

 אים 2006

M. Im, Horses and Chariotry in the Land of Israel During the Iron Age II (1000-586 BCE) Ph.D. Dissertation, Bar-Ilan University, Ramat-Gan.

אלאי ולמייר 1991 

J. Elayi and A. Lemaire, “Numismatique”, Transeuphraténe 4, pp. 119-132.

אלכסנדר 2006

Y.Alexandre,“Nahal Tut (Site VIII):A Fortified Storage Depot from the Late Fourth Century BCE”, ^cATIQOT52 , pp. 131-189.

 אריאל 1990

D.T. Ariel, Excavations at the City of David 1978-1985 – Volume II: Imported Stamped Amphora Handles, Coins,Worked Bone and Ivory, and Glass, Jerusalem.

 אריאל וסטריקובסקי 1990

D.T.Ariel and A. Strikovsky,“Appendix”, in: D.T.Ariel (ed.), Excavations at the City of David 1978-1985 – Volume II:Imported Stamped Amphora Handles,Coins,Worked Bone and Ivory, and Glass, Jerusalem. pp. 25-27.

 בארטון 1903

G. Barton, “Two New Hebrew Weights”, Journal of the American Oriental Society 24, pp. 384-387.

 ברושי 1972

 מ’ ברושי, “החפירות בבית כייפא בהר-ציון”, קדמוניות 20-19 ,

עמ’ 107-104.

 ברקאי 2006 א’

 ג’ ברקאי, “תמורות בהר הבית בעשור האחרון”, אריאל 175 , עמ’ 53-47.

 ברקאי 2006 ב’

ג’ ברקאי, “משקולת עברית קדומה מהר הבית  ,“ בתוך: א’ ברוך וא’ פאוסט )עורכים(, חידושים בחקר ירושלים – הקובץ השנים-עשר, רמת גן, עמ’ 32-29.

 ברקאי וצוויג 2006 א

ג’ ברקאי וי’ צוויג, “פרוייקט סינון עפר מהר הבית  – דו”ח ראשוני”, בתוך: א’ ברוך, צ’ גרינהוט וא’ פאוסט )עורכים(, חידושים בחקר ירושלים – הקובץ האחד עשר, רמת גן, עמ’ 237-213.

 ברקאי וצוויג 2006 ב

ג’ ברקאי וי’ צוויג, “אור חדש על הר הבית; ממצאים חדשים שהועלו בפרויקט סינון העפר מהר הבית”, אריאל 175 ,

עמ’ 46-6.

 ברקאי, פנטלקין וטל 2002

G. Barkay, A. Fantalkin and O. Tal, “A Late Iron Age Fortress North of Jerusalem”, BASOR 328, pp. 49-71.

 גאלינג 1936

K.Galling,“Studien aus dem Deutschen evang.Institut fr Altertumswissenschaft in Jerusalem”, Zeitschrift des Deutschen Palstina Vereins 59, pp. 111-123.

 גורין-רוזן 2003

Y. Gorin-Rosen, “Glass Vessels”, in: N. Avigad and H. Geva (eds.), Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem. Volume III: Area E and Other Studies – Final Report, Jerusalem, pp. 239-265.

 גיטלר 1997

 ח’ גיטלר, “המטבעות מהר אדר”, עתיקות 32 , עמ’ 80-81.

 גרייס 1985

V. R. Grace, “The Middle Stoa Dated by Amphora Stamps”, Hesperia 54, pp. 1-54.

 גרול 2006

T. Grüll, “A Fragment of a Monumental Roman Inscription at the Islamic Museum of the Haram ash-Sharif, Jerusalem”, Israel Exploration Journal 56, pp.183-200.

 דונסיל-ווט 2001

P. Donceel-Voute, “Les Pavements en Opus Sectile des ler siécle avant – Ier siécle après J.C. autour de la Mer Morte”, in: D. Paunier and C. Schmidt (eds.), La mosaïque Gréco-Romaine VIII. Actes du VIIIème Colloque international pour l’étude de la mosaïque antique et médiévale, Lausanne, pp. 490-509.

 הנדין 2007

D. Hendin, Ancient Scale Weights and Pre-Coinage Currency of the Near East, New York.

 ווצינגר 1929

C. Watzinger, Tell el-Mutesellim II, Leipzig.

  זאס ואוסישקין 2004

B. Sass and D. Ussishkin, “Spears, Armour Scales and Slingstones”, in: D. Ussishkin (ed.), Renewed Archaeological Excavations at Lachish. Vol. IV, Tel-Aviv, pp. 1974-1982.

 טאשינגהם 1985 

D. A. Tushingham, Excavations in Jerusalem 1961-1967, Toronto.

טל 2006 א’

הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופה ההלניסטית – בין מסורת לחידוש, ירושלים.

 ישראלי וקצנלסון 2006

Y. Israeli and N. Katsnelson, “Refuse of a Glass Workshop”, in: N. Avigad and H. Geva (eds.), Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, II, Jerusalem, pp.411460.

 לגראנג’ 1984 

M. J. Lagrange, Saint Étienne et son Sanctuaire a Jérusalem, Paris.

מגן 2002 

Y. Magen, The Stone Vessel Industry in the Second Temple Period, Jerusalem.

משורר 1997

י’ משורר, אוצר מטבעות היהודים, ירושלים.

 נצר 1975

 א’ נצר, “קיפרוס”, קדמוניות 31-30 , עמ’ .59-56

 נצר 1999

א’ נצר, ארמונות החשמונאים והורדוס הגדול, ירושלים

 נצר 2001

E. Netzer, Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho – Final Reports of the 1973-1987 Excavation I: Stratigraphy and Architecture, Jerusalem.

 נצר 2006

E.Netzer,“The Architecture of Herod”,The Great Builder, in: M. Siebeck (ed.), Text and Studies in Ancient Judaism 117,Tubingen, pp. 213-217.

 סיון וסולר 1985

 ר’ סיון וג’ סולר, “תגליות במצודת ירושלים בשנים 1984 – 1980 ”, קדמוניות 68 , עמ’ 117-111.

 סקוט 1985

R. B. Y. Scot, “Weights from Jerusalem”, in: A. D. Tushingham, Excavations in Jerusalem 1961-1967 I, Toronto, pp. 197-212.

 פרסטר 1995

G. Foerster, MASADA V – The Yigael Yadin Excavations 1963-1965 Final Report – Art and

Architecture, Jerusalem

 צפריר 1980

 י’ צפריר, “על מקומה של החקרה הסלבקית בירושלים”, קתדרה 14 , עמ’ 40-17.

 קהיל 1992

J. M. Cahil, “Chalk Vessel Assemblages of the Persian, Hellenistic and Early Roman Periods”, in: D. T. Ariel and A. De Groot (eds.), Excavations at the City of David 19781985 Directed by Yigal Shiloh, Vol. III: Stratigraphical, Environmental and Other Reports, (Qedem 33), pp.190-274.

 קלונר וזיסו 2003

ע’ קלונר וב’ זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים.

 קלטר 1998

R. Kletter, Economic Keystones: The Weight System of the Kingdom of Judah, Sheffield.

 רוזן-איילון 1987

 מ’ רוזן-איילון, “האומנות והבנייה בירושלים בתקופה המוסלמית הקדומה”, בתוך: י’ פראוור (עורך), ספר ירושלים – התקופה המוסלמית הקדומה 1099 – 638 , ירושלים, עמ’ 336-314.

 רוזנברג 2003

S.Rozenberg,“Wall Painting Fragments from Area A”,in:N.Avigad and H.Geva (eds.), Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem II, Jerusalem, pp. 302-329.

 רחמני 1994

L.Y. Rahmani, A Catalogue of Jewish Ossuaries in the Collections of the State of Israel,

Jerusalem.

 ריטמאייר 2006

.L. Ritmeyer, The Quest – Revealing the Temple Mount in Jerusalem, Jerusalem

 רייך ושוקרון 2006

 ר’ רייך וא’ שוקרון, “חשיפתם של רחבה ורחוב מרוצפים מימי הבית השני סמוך לבריכת השילוח”, בתוך: א. מירון )עורך(, כנס מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה  : דברי הכנס השביעי, ירושלים עמ’ 70 – 59.

 שומאכר 1908

G. Schumacher, Tell el-Mutesellim I, Leipzig.

  שפאר 2001

M. Spaer, Ancient Glass in the Israel Museum: Beads and Other Small Objects, Jerusalem

 שפירא ופלג 2003

L. Shapira and O. Peleg, “Pottery Lamps of the Byzantine Period from Area XV”, in: E. Mazar (ed.), The Temple Mount Excavations in Jerusalem 1968-1978. Directed by Benjamin Mazar, Vol. II: The Byzantine and Early Islamic Periods, (Qedem 43), pp. 104108.

מקורות האיורים

 התצלומים במאמר זה הם משל: ולדימיר נייחין, יצחק צוויג וזאב רדובן. הציורים הם מעשה ידי דלית ויינבלאט.