יסודות הכותל המערבי האם הורודוס בנה אותם?

אלי שוקרון

רשות העתיקות

במהלך שנת 2011 בעת שנחפרה תעלת הניקוז ליד קשת רובינסון נערכה חפירה גם לאורך יסודות הכותל המערבי (קיר 101) כ-9 מטר צפונית לפינה הדרום מערבית של הר הבית, לאורך של כ-21.2 מ' ורוחב של כ-2 מ' (איור 1).
בשלהי ימי הבית שני, עת הוחלט על הרחבת הר הבית לדרום ולמערב קירות התמך החדשים חצו את ערוץ הטירופויון ועברו אל המדרון המערבי ,מעבר למרכז הערוץ.

 

 

 

 

איור 1. תכנית כללית

באותה עת פונו ונהרסו בתי המגורים שעמדו באזור זה. החלק העל-קרקעי של הבתים פורק והחלק התת-קרקעי, החצוב בסלע, הכולל מרתפים, מקוואות ובורות מים נסתם בחלקו בבנייה ובחלקו שולב כחלק מתעלת הניקוז הראשית. בחפירה נחשפו שלושה וחצי נדבכים של בנייה המכונה ‘הרודיאנית' לגובה מרבי של כ-3.5 מ.'
הנדבך הראשון של הכותל המערבי הותאם לטופוגרפיה ונבנה ברובו על הסלע בתוך תעלת יסוד רדודה החצובה בסלע לעומק של עד כ-10 ס"מ וכן על יסודות בנויים שנבנו בתוך מתקנים שונים ונחצבו בסלע (מקווה 55, 91) (איורים 2, 3, 4).
כמעט כל האבנים שמהן נבנו הנדבכים הראשונים של הכותל סותתו בסיתות שוליים כמעט מושלם. הבליטה במרכז האבנים נשארה גסה ולא סותתה במלואה כיוון שהנדבכים הראשונים נמצאים מתחת למפלס הרחוב.

יוסף בן מתתיהו כותב על יסודות הר הבית: "במקום שבו נבנו קירות התמך מן העומק הרב ביותר הגיע גובהם לשלוש מאות אמה, ובמקומות אחדים אף לגובה רב מזה; אך יסודות .

(מלמעלה למטה)

איור 2. מבט למזרח. נדבכי היסוד של הכותל המערבי (101W)

איור 3. מבט למזרח. נדבכי היסוד של הכותל המערבי (101W)

איור 4. מבט לדרום מזרח. נדבכי היסוד של הכותל המערבי (101W)

 

 

 

 

 

 

 

 

[החומה] לא נראו לעין לכל עומקם כי ברוב המקומות הם מילאו את הגיאיות, מאחר שרצו לישר את סמטאות העיר" (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה 188 [תרגום: ליזה אולמן)].
במהלך ניקוי הסלע בצמוד ליסודות הכותל התברר כי לפני הסלע משולבות אבנים גדולות ובינוניות בתוך מתקן מטויח (איורים 5, 6, 7).

 איור 5 . מבט לצפון. אבנים גדולות משולבות בסלע שעליהן נבנה הכותל.      איור 6. מבט למזרח. יסודות הכותל בנויים על אבנים שסתמו את המקווה.                                                                         

איור 7. תכנית מפורטת של סתימת המקווה

איור 8. מבט לצפון. מקווה 55 ואבני הכותל ממזרח .

   איור 9. מבט לצפון. פירוק האבנים הגדולות שסתמו את המקווה.

בשלב הראשון של חפירת המתקן נחפר החלק הדרומי שלו (לוקוס 55, איור 8), הוצאו אבנים גדולות (איור 9) בנויות אחת על השנייה וביניהן עפר ואבנים קטנות. כאן התגלה מקווה טהרה מטויח בטיח אפור אופייני לשלהי תקופת הבית השני (מקווה 55). המקווה חצוב בסלע ומדרגותיו בכיוון מזרח מערב. המדרגות העליונות נמצאות מתחת לאבנים שסתמו את המקווה ומתחת לאבני הנדבך הראשון של הכותל הבנויות מעל סתימת המקווה (איורים 10, 11).

 

בשלב זה תאריך סתימת המקווה עדיין לא הוברר, שכן המטבעות הרבים שנמצאו לא נוקו ועדיין לא הסתיים סינון העפר.

בשלב שני נחפר צדו הצפוני של המקווה (לוקוס 58, איור 12) והושארה מחיצה
(בנקט) ברוחב של כמטר אחד בינו לבין החלק הדרומי. גם כאן הוצאו אבני בנייה במגוון גדלים, שסתמו את המקווה והיו בסיס ליסודות הכותל. גם כאן הגיעה החפירה למדרגות החצובות של המקווה.

באחד מן הימים הגיעו המודדים, אנשי רשות העתיקות, ואדים אסמן ויעקב שמידוב למדוד את המקווה ולצייר את החתכים .בזמן שיעקב צייר את החתך המרכזי במקווה לכיוון דרום, הוא הבחין בנר חרס שלם. הופתעתי מן הממצא ושמחתי ,שכן נר החרס השלם העניק לי כוון לגבי תיארוך יסודות הכותך(איורים 13,14).

 

זיהיתי את הנר כנר “הרודיאני" נר בעל חרטום מקורצף שהיה בשימוש בתחילת המאה הראשונה לספה"נ והיה נפוץ מאד בירושלים ובמצדה.

בהמשך החפירה נחפרה המחיצה (הבנקט) המרכזית (לוקוס 67) ונמצאו עוד שני נרות שלמים מאותו טיפוס וכן פכית כדורית שלמה ושלושים ושלוש מטבעות ברונזה (איור 51).

לאחר ניקוי המטבעות הם הועברו לזיהוי לד"ר ד"צ אריאל ראש הענף הנומיסמטיקה ברשות העתיקות.

הוברר שמקבץ המטבעות כולל שמונה מטבעות המאוחרות לתקופתו של המלך הורודוס .המטבעות המאוחרות ביותר הן ארבע מטבעות של המושל הרומי וולריוס גראטוס, מימי הקיסר הרומי טיבריוס, המתוארכות לשנת 18-17 (איור 16).

המסקנה הנובעת מנתונים אלה ,שלפיה בנו את הכותל המערבי באזור קשת רובינסון כ-20 שנה אחרי מותו של הורדוס, הייתה הפתעה גדולה.

 

 

 

 

איור 16. מטבע ברונזה

עתה אפשר היה להתייחס לבניית הכותל על פי הממצא הארכיאולוגי. ואכן בהמשך העבודה לאורך יסודות הכותל לכיוון צפון הוברר שהנדבך הראשון של הכותל נבנה אל תוך מתקן מטויח (מקווה 91, לוקוסים איור 16. מטבע ברונזה 71, 80, 91). גם כאן, כמו שראינו
במקווה 55, המתקן נסתם באבני בנייה גדולות שהן אבני היסוד שעליהן נבנה הנדבך הראשון של הכותל (איורים 18,17).

בגלל המרווח הצר( 50 ס"מ) שנוצר בין אבני הכותל לדופן המתקן (מקווה 91) ממערב ועומק המתקן ביחס לפני הסלע (עומק של כ-1.20 מ' לאורך כ-7 מ' נוצרה תעלת יסוד שנחפרה (איורים 19, 20). העפר שהוצא משם סונן ושברי כלי החרס שנמצאו בתוכו תוארכו לתחילת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

איור 21. מטבע ברונזה.

המאה הראשונה לספה"נ. נמצאו גם 21 מטבעות שהמאוחרת ביותר מביניהן היא של קופוניוס ,מימי הקיסר הרומי אוגוסטוס, בשנת 6-5 לספה"נ (איור 21).
גם כאן התמונה החדשה אודות תאריך יסודות הכותל לא השתנתה.

הממצאים המיוחדים שנתגלו בחפירה:1

הממצאים המיוחדים שנתגלו בחפירה כוללים: חותם אבן מסוף ימי הבית הראשון, פעמון זהב, חרב רומית, חרותת של מנורה על כלי אבן ו"חותם" שעליו כתובת ארמית מבית המקדש “טהור לאדוני."

פעמון זהב (איור 32)

לפעמון הזהב צורת כדור בקוטר כ-16 מ"מ. הכדור עשוי משני עלי זהב שרוקעו כשני חצאי כדורים שחוברו יחדיו. בנקודת החיבור בין שני חצאי הכדורים הולחמה טבעת זהב שטוחה ,בקוטר חיצוני של 3 מ"מ ובעובי של 1 מ"מ היוצרת את ראש הפעמון. אל תוך ראש הפעמון הוכנסה טבעת זהב עגולה בקוטר של 2.5 מ"מ שאפשרה לתפור את הפעמון לבגד.
במקרא מתואר מעיל האפוד של הכהן הגדול שבשוליו תפורים פעמוני זהב:
ועשית על שוליו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמני זהב בתוכם סביב. פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על שולי המעיל סביב. והיה על הארן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא ימות (שמות כח, לג-לד.)

ככל הנראה פעמון הזהב שנמצא בתעלת הניקוז נפל ממעילו של אחד הכהנים הגדולים ,ששירת בבית המקדש בשלהי הבית השני .
אם ההנחה הזו נכונה, מעניין לציין כי ישנה מחלוקת בין חכמים (רמב"ם, רש"י והרמב"ן) בנוגע להבנת הפסוק לעיל המתאר את הפעמונים והרימונים שעל גלימת הכהן הגדול.
המחלוקת עוסקת בשאלה, כיצד יש לפרש את המילה “בתוכם" אשר פירושה יכול להיות גם “ביניהם", “בינותם" או “בקרבם". האם התורה מצווה לתפור על שולי המעיל רימונים שביניהם משולבים פעמוני זהבאו לקבוע את פעמוני הזהב בתוכם? מציאת לימוד וחקירת פעמון הזהב תוכל להאיר סוגיה זו בעתיד .

חרב רומית (איור 42)

בתעלת הניקוז נמצאה חרב רומית כמעט שלמה (אורכה כ-55.8 ס"מ), עשויה ברזל. היא נמצאה בתוך נדן עשוי עור מעובד, הצבוע בצידו החיצון באדום (איור 25), ליד החרב נמצאו אבזם (איור 26) וטבעות, שהיו חלק מהחגורה, שלא השתמרה, שהחרב הייתה אחוזה בה .מציאתה של החרב בתעלה מעידה ככל הנראה על הלחימה שהתנהלה בין המורדים היהודיים לצבא הרומי בסוף המרד הגדול (שנת 70 לספה"נ), כפי שיוסף בן מתתיהו מתאר:
לאחר שהרגו הרומאים או לקחו בשבי כל מי שנראו לעין, החלו לחפש את המסתתרים במחילות; ביקעו את הקרקע והרגו כל מי שנתקלו בו (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ו ,429 [תרגום: ליזה אולמן)]

חרותת של מנורה

על כלי אבן מלבני בעל פינות מעוגלות ובסיס שטוח, האופייני לשלהי ימי הבית שני, נמצאה חרותת של מנורת שבעה קנים. המנורה חרותה על הצד הארוך של הכלי (כ-7.5 ס"מ אורך הכלי ואורך המנורה). למנורה חמישה קנים התחומים בקו אופקי עליון, בסיס המנורה עשוי משני קווים קשתים היוצאים מהקנה המרכזי ומסתיימים בקו אופקי תחתון. מהקנה המרכזי, מעל הבסיס יוצאים עוד שני קווים נוספים העוברים, חוצים את הקו האופקי התחתון ויוצרים מעין צורה של ח המייצגת אולי חפץ נוסף שהיה באזור המנורה (שולחן לחם הפנים?). את המנורה חרת אדם שככל הנראה ראה אותה בבית המקדש לפני החורבן של שנת 70 לספה"נ (איורים 28,27).

 

“חותם" "טהור לה "'(איור 29)

במהלך ניפוי העפר שיצא מתוך תעלת הניקוז התגלה חפץ קטן, עשוי טין צרוף שצורתו כצורת “חותם" ועליו טבועה כתובת בארמית המורכבת משתי שורות אחת מעל השנייה:
דכא                                              ליה
פירוש הכתובת הוא כפי הנראה “טהור לה'". חפץ זה שימש ככל הנראה לסימון של מוצרים או חפצים שהובאו לבית המקדש וחשוב היה שיהיו טהורים. אפשרות אחרת היא שהוא שימש ראיה שנדרשו העולים

לבית המקדש, להציג לפני שומרי המקדש, לכך שהם טהורים לעבודת המקדש. במשנה ישנה עדות לשימוש ב"חותמות" בבית המקדש בימי הבית השני. כך לדוגמה במסכת שקלים ה, ג נאמר: “ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהם עגל זכר גדי חוטא. בן עזאי אומר חמישה היו וארמית כתוב עליהן."
במסכת שקלים ה, ד נאמר: “מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים."

סיכום

המסקנה העולה מהנתונים הארכיאולוגים של החפירה היא שאת הנדבך הראשון של אבני הכותל המערבי באזור קשת רובינסון התחילו לבנות כ-20 שנה לאחר מותו של המלך הורדוס .
מתברר כי בניית מתחם הר הבית נמשכה שנים רבות אחרי מותו.
תמונה זו נתמכת גם על ידי המקורות ההיסטוריים המזכירים שהבנייה נמשכה זמן רב לאחר מותו (הברית החדשה, יוחנן ב ,20) .

יוסף בן מתתיהו מעיד אף הוא, שאת קירות התמך של מתחם הר הבית לא בנה הורדוס:

הם הקיפו את מרגלות הגבעה משלושה צדדים בקירות ]תמך[ והשלימו את עבודתם מעל למצופה. הם השקיעו בעבודה זו דורות רבים ואת כל אוצרות הקודש. אוצרות שהתמלאו מתרומות לאלוהים שנשלחו מן העולם הנושב כולו – ובנו, מכאן את החומות החיצוניות סביב הר הבית, ומכאן את החומה הפנימית סביב בית המקדש (תולדות מלחמת היהודים ברומאים ה 781 ]תרגום: ליזה אולמן.)[

1. החפירות נערכו מטעם רשות העתיקות בהנהלת אלי שוקרון, במימון ובסוגיות מנהלתיות שונות סייעו עמותת אלע"ד ורשות הטבע והגנים. סייעו בחפירה: נסים מזרחי וגיל ברקוביץ’, מנהלי עבודה; נתי נתנאל, בטיחות; נעמי סידי ועתליה פדידה, רישום ומחקר; ואדים אסמן ויעקב שמידוב מדידה ושרטוט; ולדימיר נייחין וקלרה עמית, צילום; אלישבע קמייסקי ,רפאות; עודד רביב, רפאות אבן; ילנה קופרשמידט ורעיה וניצקי, מעבדת מתכת. תודתי נתונה לכולם.

2. פעמון הזהב והחרב הרומית נמצאו ע"י נסים מזרחי בתעלת הניקוז הראשית ליד קשת רובינסון. את חרוטת המנורה מצאה שיראל פינסקי בסינון ביער השלום. את “חותם" טהור לה' מצא הלל ריצ'מן בסינון בעמק צורים. את חותם האבן מצאו מכינה קדם צבאית בסינון ביער השלום. תודתי נתונה לכם.

ביבליוגרפיה

אדלר תשס"ח

י, אדלר, “מנורת המקדש באמנות היהודית של העת העתיקה לאור ההלכה והממצא הארכיאולוגי", א' ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט )עורכים(, חידושים בחקר ירושלים הקובץ השלושה עשר, רמת-גן: .172-161

וורן 1884
C. Warren, Plans, Elevation, Sections; Shewing the Results of Excavations at Jerusalem, 18671870, executed for the committee of the Palestine Exploration Fund, London.

רייך ושוקרון תשע"ב -1
ר' רייך וא' שוקרון, “חפירות באזור ‘קשת רובינסון '2011, ממפלס הרחוב המרוצף ועד הסלע הטבעי", א' ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ השבעה-עשר, אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן: 238-219.

רייך ושוקרון תשע"ב -2
ר' רייך וא' שוקרון, “חפירות בירושלים מתחת לרחוב המרוצף ובתעלת הניקוז הגדולה ליד קשת רובינסון", קדמוניות 142: 66-73.

שוקרון ורייך 2011
א' שוקרון ור' רייך, “תעלת הניקוז המרכזית מימי הבית השני בירושלים- עם השלמת חשיפת חלקה הדרומי בשנת 2011", א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 6: 156-185.

מקורות האיורים

איורים 1, 2, 7, 11, 21, 81, 20. מדידה ושרטוט – ואדים אסמן ויעקב שמידוב.
איורים 3, 4, 5, 6, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 15, 16, 17, 18, 19, 20 ,21, 22, 27,23, 29,28. ולדימיר נייחין.
איורים 26,25,24. קלרה עמית.