ירושלים הקדומה: על ארבעה שחזורים ארכיאולוגיים חדשים

אייל מירון

המכון לחקר ארץ ישראל וישובה – יד יצחק בן צבי

בעשורים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים זכתה ירושלים הקדומה (1). למאות חפירות קטנות וגדולות שהעשירו מאוד את ידיעותינו על העיר בתקופות השונות. נתח משמעותי מאוד של המידע החדש שנצטבר זורע אור על תקופת הברונזה, תקופת הברזל ותקופת הבית השני. אין זו משימה קלה לקבץ את ממצאי החפירות השונים וליצור מתוכם תמונה קוהרנטית וזאת מסיבות אחדות: פריטי המידע השונים נאספים מטבע הדברים באזורים שונים ולא רציפים של העיר הקדומה; לא-פעם דומה שהממצאים הארכיאולוגיים השונים אינם עולים בקנה אחד זה עם זה; במקרים מסויימים קיימת מחלוקת משמעותית אודות הפרשנות הניתנת לממצאים; בחלק גדול מן המקרים טרם פורסמו דוחות חפירה סופיים, ולבסוף, קצב החידושים וכמותם מביאים לכך שרק חוקרים המעודכנים בפרטי הפרטים של המחקר הרלוונטי מסוגלים לתרגמו לכלל תמונה כוללת. במרוצת השנים הכירו חוקרים שונים בחשיבותו של השחזור הארכיאולוגי ככלי עזר האוצר אל תוכו את המידע העדכני ביותר ומעבדו לתמונה כוללת. לדימויים הויזואליים, הנוצרים כתוצאה מתהליך זה, נודעת לעתים משמעות תרבותית החורגת מן המימד המדעי שלהם, והם הופכים למעין 'איקונות ויזואליות' אשר קובעות בתודעת החוקרים ובתודעת הציבור הרחב את דימויה של תקופה. דוגמאות בולטות לכך הם שחזוריה של ירושלים בדגם ירושלים של מיכאל אבי-יונה, שחזורי אזור הר הבית של מאיר בן-דב, בעקבות חפירות משלחת מזר ובן דב באזור זה, ושחזור עיר דוד על ידי לויד טאונסנד בעקבות חפירות משלחת יגאל שילה.
במאמר הנוכחי יוצגו מספר שחזורים חדשים שהוכנו על ידי כותב שורות אלה, המתיחסים לממצאים באזור עיר דוד והעיר העתיקה מתקופת הברונזה התיכונה ב', דרך תקופת הברזל הבית השני (2). שחזורים אלו מבוססים על הממצא הארכיאולוגי העדכני ביותר אך יש לזכור כי לאור חלקיות הממצא ולאור העובדה שהחפירות בחלק מן האתרים טרם הסתיימו, ושהדוחות הסופיים אודות חלק מן החפירות טרם פורסמו, מייצגים שחזורים אלו פרשנות טנטטיבית.

תקופת הברונזה התיכונה: שחזור חפירות ׳בית המעיין׳ וסביבתו בעיר דוד (משלחות קניון, שילה, רייך ושוקרון)

השחזור שלפנינו מציג את ביצורי עיר דוד על המדרון המזרחי בתקופת הברונזה התיכונה ב' ('התקופה הכנענית') משלב את תוצאות חפירותיהן של שלוש משלחות: משלחת קניון בשנות השישים, משלחת שילה בשנות השבעים והשמונים ומשלחת רייך ושוקרון בשנות התשעים של המאה העשרים ובראשית המאה הנוכחית. הבנתנו את תמונת הביצורים באזור זה השתנתה באופן דרמטי בשנים האחרונות בעיקר בעקבות חפירות רייך ושוקרון (רייך ושוקרון תשס"ג-א; תשס"ג-ב). מכלול הממצאים המשוייכים לתקופת הברונזה התיכונה משתלב לכלל מערך מורכב של ביצורים וטכנולוגיה הידרולוגית שאין דומה לו בארץ ישראל הקדומה.

I.  חומת העיר הכנענית. תוואי חומת העיר מתבסס על קטע ביצור מסיבי (מגדל שער? על כך ראו להלן) שזוהה על ידי קניון, וקטעי ביצור שזוהו בתוואי זה בחפירותיו של שילה. זיהוי ביצורים אלה כחומת העיר הכנענית מקובל בשנים האחרונות במחקר אך מאמרם של רייך ושוקרון המתפרסם בכרך זה (3)  מעלה ספקות אחדים אודות הזיהוי, המחייבים דיון מחודש בנושא.

II.  מגדל המעיין. זהו המגדל היחיד והביצור הגדול והמרשים ביותר שנחשף על ידי רייך ושוקרון במתחם בית המעיין. המגדל 'רוכב' מעל אזור הנביעה של מעיין הגיחון ויוצר בכך סכר מלאכותי שהעלה את מפלס מי המעיין ואיפשר את הזרמתם אל תעלה II  ('התעלה הכנענית') (להלן מס' III).

III.  תעלה II  תעלה זו שתוארכה בעבר לתקופת המלוכה (שילה 1984)  מתוארכת כיום לתקופת הברונזה התיכונה ב' (רייך ושוקרון 2002) והיא אחד המרכיבים במערכת ההידרולוגית שתוכננה על ידי יושבי ירושלים הכנעניים. בתמונה נראה חלקה הצפוני של התעלה, בסמוך למעיין הגיחון אך החיבור שלה עם אזור המעיין עצמו מוסתר תחת הביצורים הכנעניים. חלקה הצפוני של התעלה, המתחילה כ-2.80 מ' מעל מפלס מעיין הגיחון עשוי כתעלה פתוחה המקורה גושי סלע גדולים המאפיינים את הביצורים הכנעניים הסמוכים לה. חלקה הדרומי (החורג מתחומי השחזור) הוא מנהרה העושה שימוש בחללים קרסטיים טבעיים ומגיעה לאזור שמדרום לגבעת עיר דוד. בשלב זה טרם נתגלו שרידים של בריכת אגירה כנענית מדרום לעיר דוד. מנימוקים טיפולוגיים ואחרים מציעים רייך ושוקרון כי החלק הדרומי מאוחר לחלק הצפוני ויתכן כי יש לתארכו לתקופת הברזל (רייך ושוקרון 2002). באם תיארוך זה נכון הרי שתעלת השילוח הכנענית הוליכה במקורה אל בריכת אגירה שיש למקמה בערוץ נחל קדרון, כ-190  מטרים מדרום למעיין הגיחון. הצעה זו עדיין דורשת תימוכין מוצקים יותר בטרם נוכל לקבלה ומאידך קיימים נימוקים כנגדה, שלא יפורטו ברשימה קצרה זו. התעלה מקבלת את מימיה ממעיין הגיחון שמפלסו נמוך יותר, אך מפלס מימיו מועלה על ידי מגדל המעיין (II).

IV.  פתח המעבר, המוליך כיום את המטייל באתר, מן השלב הכנעני של מערכת פיר וורן (שלב א על פי רייך ושוקרון) לעבר המדרון המזרחי והבריכה הכנענית. מעבר זה הוא חלק ממערה  V (להלן). בעבר סברו החופרים כי מעבר זה שימש את הניגשים לבריכה בתקופה הכנענית אך עתה דומה כי אין תימוכין מספיקים לטענה זו.

V. פתח נוסף של המערה המוליכה ממערכת פיר וורן הכנענית אל המדרון המזרחי. ההפרדה בין פתח  IV לפתח בין נוצרת בשל הקירות מתקופת הברונזה החודרים לתוך המערה.

VI. המסדרון המבוצר. שני הקירות המקבילים הנראים כאן פורשו בעבר על ידי רייך ושוקרון כחלק ממגדל מסיבי (אותו הם כינו 'מגדל הבריכה'), שהגן על הבריכה הכנענית (על כך להלן) מצד צפון. לדעת החופרים יש לשחזר סביב הבריכה מגדלים אחדים, ששניים מהם הם מגדל הבריכה ומגדל המעיין (על כך להלן). בשנת 2002 הציע כותב שורות אלו (מירון 2002)  כי אין מדובר במגדל אלא במעבר מבוצר אשר קישר בין העיר המבוצרת לבין מערכות המים באזור המעיין. השערה זו נתאששה לאחרונה כאשר חפירותיהם של רייך ושוקרון בשנת 2008  העלו ראיות לכך שאכן מדובר במעבר מבוצר. כותב שורות אלו שיער (שם, שם) כי המסדרון המבוצר הוליך ישירות אל תוך פתח מערה V  ומשם דרך מערכת פיר וורן אל תוך העיר. בחפירות האחרונות התברר כי אמנם כך הדבר אך בנוסף לכך נדבכיהם העליונים של הקירות מטפסים על גב מצוק הסלע המשמש גג המערה וממשיך מערבה כפי שמתואר בשחזור. אם צודקים רייך ושוקרון בהצעתם כי קירות קניון-שילה (I)  אינם חומת העיר הרי שיתכן שהמסדרון המבוצר ממשיך מערבה ויוצר ביצור עצמאי. הטענה שקירות I  אינם חומת העיר הכנענית היא בשלב זה בגדר הצעה בלבד, ועל כן העדפנו בשחזור הנוכחי להצמד אל הפרשנות המקובלת הרואה בקירות אלו חומה,⁴ ולפיכך מוליך המסדרון המבוצר אל פתח בחומה הנראה בין שני הקירות מעל פתח מערה V. במאמרם בכרך זה מציעים רייך ושוקרון כי המעבר העל-קרקעי קדם למעבר דרך מערכת פיר וורן אך ניתן להציע במידה זהה של סבירות את הפרשנות ההפוכה ולפיה קדם המעבר התת-קרקעי למעבר העל-קרקעי שהחליף אותו. קיימת אפשרות שלישית ולפיה כלל לא היה פתח עילי בין הקירות המקבילים. קירות אלוהיו חייבים להתחבר אל קו החומה על מנת ’לסגור’ את הפינה הצפונית-מערבית של הביצור.

יש לקוות כי נתונים חדשים שיעלו בחפירות נוספות יקרבו אותנו לשחזור הנכון של סדר התפתחותה של המערכת.

VII. הבריכה הכנענית. בבריכה הכנענית שני שלבי התפתחות לפחות, ואנו רואים אותה בצורתה הסופית בתקופה הכנענית. בתחתיתה של הבריכה (בצד הצפוני) חצוב 'החדר העגול' שאותו תיאר כבר וינסאן בראשית המאה העשרים. בשחזורים הראשונים של אזור זה לאחר גילויו בידי רייך ושוקרון מוצגת הבריכה כמלאה מים (רייך ושוקרון 1999) ואולם כפי שהראו צבי אבלס אשר ארביט וכותב שורות אלה(מירון 2002) בניתוחם את המערכת, רק תחתית ה'חדר העגול' התמלאה במים רדודים למדי ולכן אין לראותם מזוית זו בשחזור. תחתית 'החדר העגול' ניזונה ממי תעלה II, היא התעלה הכנענית אך ברור כי בשל כושר הקיבול המוגבל מאוד של חדר זה הועברו מרבית המים דרומה לעבר הבריכה המשוערת שבנחל קדרון או בגיא המרכזי. לפיכך הבריכה איננה מאגר מים שכן המים הגיעו רק לתחתיתה. שאיבת המים נעשתה ככל הנראה מעל גבי פיגום העץ הנראה בשחזור מעל הקיר הצפוני של הבריכה. אל הפיגום הזה מוליך פתח משוער הנראה כאן בקיר הדרומי של המסדרון המבוצר.

VIII. ביצור הבריכה הכנענית ממזרח ומדרום. כאמור לעיל, בשלבים מוקדמים יותר הציעו רייך ושוקרון כי שני מגדלים הגנו על הבריכה ועל המעיין מצפון (מגדל הבריכה ומגדל המעיין) ושמגדל משוער נוסף היה גם מדרום. עתה, משברור שמגדל הבריכה איננו אלא מסדרון מבוצר, דומה כי אף אין כל תימוכין להצעה כי מדרום לבריכה היה מגדל נוסף: עד עתה ולמרות חפירות אינטנסיביות שנעשו בסביבת הבריכה לא נתגלו עדויות לקיומו של מגדל כזה. קטע של מסד סלע חצוב שנתגלה מעל הקיר הדרומי של הבריכה הכנענית עשוי, אולי, להיות קשור בביצור מסיבי במקום זה בתקופת הברונזה התיכונה אך ביצור זה עשוי להיות חומה פשוטה ואין כל סיבה להניח כי היה שם מגדל. קיימת אפשרות נוספת ולפיה מסד זה קשור בפעילות האינטנסיבית שעדויות לה קיימות למכביר בקרבת מקום בתקופת הברזל ב’ וכלל אינו קשור בביצורי תקופת הברונזה התיכונה. עדותם של ספלולים שנמצאו על משטח הסלע מאפשרת להציע, בזהירות המתבקשת, אפשרות שלישית הקושרת את המסד החצוב להתיישבות הקדומה על הגבעה הדרומית בתקופה הכלקוליתית. מכל מקום, כאמור, בהעדר כל ראיה לקיומם של מגדלים בצד זה בתקופת הברונזה התיכונה, בהתחשב בעובדה שממזרח לבריכה נחשף קטע של חומה היוצא דרומה ממגדל המעיין, ובהתחשב בצורך בביצור כלשהו שיגן על הבריכה מצד דרום סבור כותב שורות אלו כי יש לשחזר הן מדרום והן ממזרח לבריכה חומות פשוטות ולא מגדלים.

 שחזור הביצור בחלקו התחתון של חתך A (משלחת קניון)

הציור שלפנינו מציג שחזור אפשרי המתבסס על ממצא של ביצור מאסיבי מתקופת הברונזה התיכונה ב ,' שנתגלה על ידי קתלין קניון בשנות השישים של המאה העשרים, בתחתית חתך A על המדרון המזרחי של עיר דוד. תיארוך הביצור לתקופת הברונזה נעשה על פי המילוי שנמצא ברווח שבינה לבין מצוק הסלע, ובו רק חומר מתקופת הברונזה התיכונה ב' .2

ממזרח לביצור זה, במורד המדרון לא נתגלו מבנים נוספים וקניון הניחה שהדבר מלמד על כך שזהו גבולה המזרחי של העיר הכנענית (קטעים נוספים מביצור זה נתגלו, כך נראה, כמה עשרות מטרים דרומה מכאן בחפירותיו של יגאל שילה). החפירה גילתה בצידו הצפוני של הביצור תפנית מערבה ולאחר מכן תפנית צפונה. תפניות אלו הוסברו על ידי קניון כמעידות על מגדל שער הבולט מקו החומה (קניון  1967) ואולם בהמשך החפירה בעונות הבאות לכיוון דרום לא עלה בידה של קניון לאתר את הפינה הנגדית של המגדל (קניון 84-83 :1974) ולכן חזרה בה וקבעה כי מדובר בקדמה בחומה או אפילו בתפנית שמבצעת החומה המזרחית מערבה כדי לתחום את עיר דויד מצפון. עם זאת לא נטשה קניון את הסברה שבקרבת מקום היה בוודאי שער ('שער העין'?) שהוליך לגיחון מתוך העיר. שיקול זה אכן מסתבר ביותר שכן מערכות המים )ב'בית המעיין'( שנתגלו על ידי רייך ושוקרון מאוחר יותר נועדו בוודאי לעת מצור, כך שהיה קיים הצורך בירידה נוחה בעיתות שלום אל המעיין המצוי בסמוך לביצור שאותו חשפה קניון. ראוי לציין שלימים הראה רוני רייך שלאמתו של דבר חשפה כבר משלחת פארקר  (1911-1909) ביצור עם פינה נגדית בהמשך ומדרום לקו החומה של קניון (רייך 1987) וגילוי זה מאפשר לשחזר כאן בית שער עם שני מגדלים החובקים אותו מצידיו. במאמרם של רייך ושוקרון בכרך זה (לעיל, הערה 3) עולה שיתכן והפינה שנתגלתה על ידי משלחת פארקר איננה אלא הקיר הצפוני של המסדרון המבוצר שנחשף בבית המעיין. יש לציין כי באם יתאמת זיהוי זה אין בכך לערער את האפשרות לקיומו של שער בסמוך. בשונה משחזורים קודמים מפתח השער בשחזור שלפנינו הוא בעל צורה קמרונית. שערים בעלי מפתח מקומר מוכרים כיום משני אתרים נוספים בארץ מתקופת הברונזה התיכונה ב :' האחד בתל דן והשני באשקלון. אמנם בשני המקרים האחרים קמרון השער בנוי לבנים ואילו כאן השחזור הוא באבן  – אך הבדל זה אינו מהותי. מהותית היא העובדה שיושבי הארץ בתקופת הברונזה התיכונה ב' היו מיומנים בשימוש בעקרון ההנדסי של הקמרון כפי שמוכח לפחות בשני אתרים, הן בדרומה של הארץ והן בצפונה.

 שחזור כללי של עיר דוד בראשית תקופת הברזל ב (שלהי המאה העשירית לפסה"נ)

מאז חפירותיו של צ'רלס וורן בירושלים (1870-1867) נחפרה עיר דוד שוב ושוב על ידי מספר רב של משלחות. במהלך השנים נעשו נסיונות אחדים לשחזר את מראה פניה של העיר בתקופת המלוכה, ושחזורנו נמצא עומד על כתפיהם של ענקים. ואולם יש לציין כי השחזור הנוכחי שונה בפרטים לא מעטים מקודמיו הן בשל הבדלים שבגישה פרשנית והן בשל העובדה שהוא כולל בתוכו את המידע העדכני ביותר שנחשף בחפירות עיר דוד בשנים האחרונות. השחזור שלפנינו מציג את העיר כפי שעשויה היתה להיראות בשלהי המאה העשירית לפסה"נ.

העיר תחומה היטב בין נחל קדרון במזרח (I) והגיא המרכזי (II) (ה'טירופויון' של ימי הבית השני). תוואי החומה המזרחית (III) מוכר לנו מן החפירות האינטנסיביות שנעשו בצד זה על ידי קניון שילה רייך ושוקרון משנות השישים של המאה העשרים ועד ימינו. זוהי החומה הכנענית של תקופת הברונזה התיכונה אשר המשיכה לשמש כפי הנראה גם בתקופת הברזל עד למאה השמינית לפסה"נ. תוואי הביצור במערב, בדרום ובצפון הוא משוער. בחלקו הצפוני של הביצור המזרחי משולב בית שער מאסיבי (IV) באיזור העופל, אשר מתוארך למאה העשירית על ידי החופרת אילת מזר. מן החומה המזרחית יוצאת 'שלוחה' של ביצור כנעני הכולל מסדרון מעבר, מגדל מאסיבי ובריכה חצובה (ראו לעיל בהרחבה בסעיף העוסק בשחזור חפירות 'בית המעיין'). במאה העשירית לפסה"נ טרם יצאה מערכת זו מכלל שימוש (רייך ושוקרון 1999) ועל כן היא משוחזרת כאן כחלק מביצוריה של ירושלים המקראית. בצמוד לביצור ומצפון לו ניתן לראות את השער המשוער שחשפה קתלין קניון בשטח V ) A ) מדרום לביצורי המעיין ניתן להבחין על הקרקע בקו בהיר יותר של אבן. זהו קירוי תעלה II (התעלה הכנענית). המשך התעלה נחצב כמנהרה (כפי הנראה בעקבות חללים קרסטיים טבעיים) המגיעה אל דרום עיר דוד ונשפכת אל בריכת השילוח הכנענית המשוערת (VI). לאורך החלק המנהרתי של מפעל נתגלו 'חלונות' בקיר המזרחי אשר איפשרו להשקות את השדות בנחל קדרון (VII). בתוך שטח העיר, בצד הדרומי נוכל להבחין במבנה מונומנטלי ועליו תצורה פירמידלית המציין את קברי בית דוד (VIII). באזור זה חשף וייל שרידי מנהרות חצובות שאותן זיהה עם קברי בית דוד. הצעה זו אינה מקובלת היום על חוקרים רבים בשלהיעדר ביסוס ארכיאולוגי (יש לזכור שמרבית השרידים והחומר המתארך באתר נמחו על ידי המחצבה שפעלה כאן בתקופה הרומית) וסגנוני (שהרי מאז מלחמת ששת הימים למדנו רבות על סגנון הקבורה האופייני לימי הבית הראשון, השונה מן הממצא כאן) ואולם יש לזכור כי גם אם טעה וייל בזיהוי המבנים הספציפיים עדיין אין לחלוק על כך שהקברים היו ממוקמים בחלקה הדרומי של עיר דוד כעדות שבי ציון (נחמיה ג, טז). אפיון הקברים על ידי פירמידה מתבסס על שחזורו של אביגד את 'קבר בת פרעה' משלהי ימי הבית הראשון, המצוי בסמוך, למרגלות הכפר סילואן. פירמידות המתנשאות מעל קברים נוספים בני התקופה נראות על  שיפולי הר הזיתים (IX). קברים אלו לא נמצאו בפועל אך סביר לשחזרם כאן משום ששיפולי הר הזיתים היו מקום קבורה פופולרי בירושלים הקדומה הן לפני ימי הממלכה המאוחדת והן מאוחר יותר.

נחזור עתה אל תוך העיר. בחלקה הצפוני של העיר ניתן להבחין על המדרון המזרחי במבנה האבן המדורג (X) שחלקים ממנו נחשפו על ידי מקאליסטר, קניון, שילה (שטח G), בהט וא' מזר. מבנה האבן האדיר שימש כפי הנראה לתמיכת ראש המדרון שעליו נבנו מבנים מונומנטליים. תיארוך מבנה האבן שנוי במחלוקת: קאהיל (2003) סבורה על בסיס הממצא הקרמי היוצא מן המבנה כי יש לתארכו לראשית תקופת הברזל א' (ולפיכך תמך מן הסתם במבנה גדול כנעני-יבוסי שעמד במקום כבר בסוף תקופת הברונזה המאוחרת או בראשית תקופת הברזל) ואולם אילת מזר הראתה כי חלקו העליון משולב היטב בקיר מבנה האבן הגדול המזוהה על ידיה כארמון דוד שהוקם בראשית המאה העשירית לפסה"נ ואם כן יש לאחר את תאריכו בכמאה-מאתיים שנה (מזר 58-37 :2009). השחזור שלפנינו מראה את העיר בנקודת זמן בשלהי המאה העשירית, המאוחרת לשתי התקופות שנזכרו, ועל כן, מטבע הדברים, אנו פטורים מלהכריע בסוגיית זהותו של המבנה שעמד בראש מבנה האבן המדורג. דוחות החפירה של משלחת שילה מלמדים כי בשלהי המאה העשירית כבר נבנתה שכונת מגורים (XI) אל תוך מבנה האבן המדורג (קאהיל 66-56 :2003) אחד המבנים הללו הוא 'בית אחיאל' והשני 'החדר השרוף'. ואולם בניגוד לדעת החופרים דומה כי אין הדבר מלמד על כך שהמבנה חרב חלקית כבר אז או כי יצא מכלל שימוש שכן קירות בתי המגורים משתלבים היטב בקירות המבנה ודומה כי נועדו להשתלב בתוכו ולא בהכרח להיבנות מחורבנו. מצפון למבנים שבשטח G נראים מבנים גדולים היוצרים את המתחם הממלכתי ב'עופל' מתחם הכולל את ארמון המלך שלמה, ארמון בת פרעה בית יער הלבנון ועוד (XII).

מצפון למתחם הממלכתי ניתן לזהות את מתחם המקדש. שחזור מקדש שלמה (XIII) מעמיד בפני המשחזר קשיים נכבדים. בשל היעדר כמעט מוחלט של נתונים פיסיים-ארכיאולוגיים, מסתמך השחזור על פרשנות הטקסט המקראי ועל מקבילות ארכיאולוגיות (הרצוג ;2000 הורוויץ 2000). שני המקורות המקראיים המרכזיים עליהם מסתמך שחזורנו הם התיאור בספר מלכים והתיאור בספר דברי הימים.⁵ שני מקורות אלו משלימים זה את זה בדרך כלל ולצידם ניצב התיאור בספר יחזקאל השונה מהם בפרטים רבים ודומה כי התיאורים המופיעים בו הם אידיליים ואינם משקפים בהכרח את הריאליה של שלהי ימי הבית הראשון. שחזורו של מבנה המקדש נעשה בעקבות בוסינק  (1970) בשינויים אחדים, שלא נוכל לדון בהם במסגרת מצומצמת זאת. ההתלבטות המרכזית נגעה לחזית המקדש ספר מלכים מתאר שלושה חלקים במקדש: האולם בחזית, ההיכל, והדביר שהיה, כך נראה, יחידה פנימית עשוייה עץ בתוך ההיכל. גובה הבית (כלומר ההיכל והדביר)נתון בספר מלכים: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים-אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו, והאולם על-פני היכל הבית עשרים אמה ארכו על פני רחב הבית עשר באמה רחבו על-פני הבית"(מלכים א ו, ב-ג). גובה האולם חסר בתיאור זה. ואולם, הנתון החסר מופיע בתיאור המקביל המצוי בספר דברי הימים: "ואלה הוסד שלמה לבנות את-בית האלהים האורך אמות במדה הראשונה אמות ששים ורחב אמות עשרים. והאולם אשר על-פני הארך על-פני רחב-הבית אמות עשרים והגבה מאה ו עשרים…(" דברי הימים ב ג, ג-ד). ואולם דומה כי זהו שיבוש של נוסח מקורי שונה כגון: "והאולם אשר על-פני הארך על-פני רחב-הבית אמות עשרים והגבה אמות עשרים". תימוכין להשערה זו ניתן למצוא בנוסח הפשיטתא הסורי המציין את גובה האולם כ'עשרים אמה' (להרחבה ראו: מירון  2006).

סביב המקדש ניתן להבחין במבנה היקפי הצמוד לו משלושה צדדים. זהו היציע הבנוי שלוש קומות ברוחב משתנה, מלמטה למעלה: 6 ,5 ו-7 אמות. בכל קומה היו שלושים חדרים או תאים. לפי ספר מלכים הכניסה ליציע היתה בדרום אך לפי נבואת יחזקאל היתה כניסה בשני הצדדים. היציע שימש מחסנים וגובהו היה בסך הכל חמש עשרה אמות. גובה כל קומה היה 5 אמות.

ממדיו של מזבח שלמה (XIV) היו גדולים ביותר: "ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו" (דברי הימים ב ד, א). כלומר לערך: 10מ' X10מ' X5מ'. מיקומו של המזבח בחצר המקדש אינו מפורש. אולם ניתן להסיקו מהתיאור המקראי של אירוע המתרחש במאה השמינית לפסה"נ, כאשר בימי אחז מלך יהודה הובא לבית המקדש מזבח חדש שנעשה על פי תבנית המזבח בדמשק: "וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך-אשור דומשק וירא את-המזבח אשר בדמשק וישלח המלך אחז אל-אוריה הכהן את- דמות המזבח ואת-תבניתו לכל-מעשהו. ויבן אוריה הכהן את-המזבח ככל אשר-שלח המלך אחז מדמשק ויבא המלך מדמשק וירא המלך את-המזבח ויקרב המלך על-המזבח ואת המזבח הנחשת אשר לפני ה' ויקרב מאת פני הבית מבין המזבח ומבין בית ה' ויתן אתו על-ירך המזבח צפונה" (מלכים ב טז, י-יד).

דומה שניתן להסיק מן התיאור שלאחר הצבת המזבח החדש מול חזית המקדש חצץ מזבח הנחושת הישן בין המזבח החדש לבין פני הבית ולכן הוזז הצידה, צפונה למיקומו הקודם. מסיבה זו מוצב מזבח הנחושת בשחזור שלפנינו אל מול פני הבית, על ציר מזרח-מערב. דומה  כי המזבח החדש הוא זה שעמד לנגד עיני י חזקאל ⁶ המציין כי "ומעלתהו פנות קדים" (מג, יז). ניתן להסיק מן התיאור ביחזקאל כי מעלות המזבח פנו מזרחה אך כאמור אין ללמוד מכך דבר על כיוון המעלה שהוליך אל מזבח הנחושת המקורי מראשית ימי הבית הראשון. בהיעדר נתונים המורים אחרת, בחרנו לתת ביטוי לדעה המסורתית ולפיה פנה המעלה דרומה, זאת בדומה למעלה – הכבש שהיה בעזרה בימי בית המקדש השני.

התלבטות דומה חלה בסוגיית מיקומו של ים הנחושת (XV) שבנה שלמה. הים, שמסתו בעת שהיה מלא במים היתה כמסת טנק מערכה מודרני⁷ עמד על מערכת בת שנים עשר פרי נחושת הפונים לארבע רוחות השמים. הדוגמא הקרובה ביותר לאגן דומה היא בתבליט אשורי מימי סרגון השני (705-722 לפסה”נ) המראה את המקדש במוסאסיר ולפניו שתי קערות עצומות ממדים על גבי רגלי פרים. באמתוס שבקפריסין נתגלתה קערה ענקית שקוטרה 3 מטרים וגובהה 2 מטרים, ועליה 4 ידיות שעליהן תבליטי פרים. בשני המקרים האחרונים מדובר בכלי אבן ולא נחושת.

אין ספק שהים היה ממוקם ממזרח (כלומר לצד החזית) לבית, אולם האם היה ממוקם מדרום מזרח או מצפון מזרח? פשטו של מקרא מעלה תהיה: "מול נגב" הינו לכאורה צד צפון ואילו "מכתף הבית הימנית" רומז לכאורה לצד דרום (ימין).⁸ ואכן פרשני המקרא התלבטו בסוגיה ודומה כי רובם הכריעו לצד דרום מזרח.⁹ עמדה זו מתבטאת גם בשחזור שלפנינו. אישוש להכרעה זו מצוי בסיפור הבאת המזבח החדש בימי אחז. אחז מסיט את מזבח הנחושת הישן לצד צפון בעזרה. יש להניח שעשה כן משום שים הנחושת כבר עמד בצד הדרומי של העזרה. לאורך צלעות המקדש מדרום ומצפון עמדו 10 כיורים על גבי מכונות (XVI,) חמישה מכל צד (מלכים א ז, כז-מ).

 שלהי תקופת הברזל: שחזור החומה הרחבה והמגדל הישראלי ברובע היהודי (משלחת אביגד)

בעת חפירות הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים (1982-1969) נתגלו באזור הרובע מספר תוואי חומות מתקופת הברזל ב' (ולצדם קטעי חומה מימי הבית השני (החומה הראשונה)). הקטעים הרלוונטיים לתקופת הברזל ב' הם החומה הרחבה (שטח A), המגדל הישראלי (שטח W) וקטע חומה בן זמנו של המגדל הישראלי, שנתגלה מתחת לתוואי הקרדו הביזנטי (שטח -2X) כ-45 מטרים ממערב לשטח W (אביגד  ;60-31 :1980 גבע 2006 ;2003). הזיקה הארכיטקטונית בין השרידים השונים אינה מחוורת לגמרי. דומה כי אינם מצויים על תוואי אחד ומסיבות טכניות לא התאפשר לברר את הזיקה ביניהם בנקודות המגע המשוערות (גבע 134 :2000). ממצאים אלו הכריעו בויכוח ארוך השנים אודות תוואי חומת ירושלים של תקופת הברזל ב' והראו כי צדקו ה'מכסימליסטים' שסברו כי הגבעה המערבית נכללה אף היא בשטח העיר.

I. המגדל הישראלי (שטח W). הדו"ח הסופי של חפירות משלחת אביגד באזור המגדל קובע כי:

”The finds related to the fortification are too limited in quantity and quality to serve as a basis for a more accurate dating within this period. It was only possible to rely upon the finds from stratum 7 found near the corner of the tower which stratigraphically clearly preceded its construction. Nonetheless, the general character of the pottery assemblage, is indicative of the possibility thatthe fortification was constructed toward the end of the Iron Age II during the 7^th century BCE" (גבע 157 :2000).

מגדל זה נבנה, אם כן, בשלהי המאה השביעית לפסה"נ.                                                                                                      אביגד הציע לשחזר כאן שער בן ארבעה תאים מהטיפוס המוכר בתקופת הברזל ב', למרות שהיה מודע לקושי שבשחזור כזה שכן במקרה שלפנינו חלק מן השער חורג מקו החומה צפונה באורח שאינו טיפוסי לשערי התקופה. על פי הצעות אחרות ניתן לשחזר כאן  מגדל מגן החורג מן החומה, בעוד השער עצמו (בן שניים, ארבעה או שישה תאים) אינו חורג מקו החומה (גבע 514 :2003). אביגד  הציע לזהות שער זה עם שער התווך הנזכר בירמיהו לט ג. להשערה כי עמד כאן שער מספר תימוכין:

.1 מיקום המגדל בתוך נחל  מתאים למיקומו של שער.

.2 בצמוד למגדל ומצפון לו נחשפה רצפה .3090(L) שעשויה היתה להיות חלק ממערך הכניסה לשער.

.3 בחפירות המגדל נמצאו עדויות ברורות לקרב עז שהתרחש כאן בעת שהבבלים חדרו אל העיר בשנת 586 לפסה"נ: ראשי חצים מן הטיפוס שהיה בשימוש על ידי הצבא הבבלים, ראשי חצים יהודאיים, שכבת אפר ושריפה. שערים, הנבנים כדי להקל על כניסה לעיר בשימוש יום יומי, יוצרים בכך נקודת תורפה במערכת הביצור שאותה יעדיף האוייב לתקוף.

.4 החפירות  שנערכו בסביבת המגדל העלו מספר גדול שברי כנים פולחניים שניתן ליחסם לפולחן שהיה נוהג בבתי שער בתקופת הברזל (גבע 158 :2000).

II. החומה הרחבה (שטח A). שמה של החומה הוענק לה על ידי משלחת אביגד בעקבות איזכור חומה קדומה זו בעת ששבי ציון בנו את החומה בתקופה הפרסית (חומת נחמיה) במאה החמישית לפסה"נ (נחמיה ג, ח). החומה נחשפה לאורך כולל של 65 מטרים. החלק החשוף כיום אינו אלא נדבכי היסוד ואילו המבנה העילי חסר  — כפי הנראה בשל פעולות שוד. מבנה עילי זה היה בנוי אבן כדוגמת הנדבכים ששרדו ולא נדבכי לבנים שכן בחפירה לא נתגלו כל שרידים לבניית לבנים. משלחת אביגד זיהתה בקטע שנחשף שני פערים בבניה שפורשו כאינדיקציה אפשרית לשערים בחומה אך בפרסום הסופי של החפירות יוחסו פערים אלה לפעולות שוד לאחר שהחומה יצאה מכלל שימוש. עם זאת יש לזכור כי דרגת ההשתמרות של הנדבכים שבהם היינו מצפים למצוא שערים (או פשפשים) בחומה היא דלה ביותר ויתכן מאוד כי שערים כאלו אכן שולבו בחומה (אולי אפילו באיזור אחד הפערים) אך לא נותר מהם שריד. במלים אחרות אין לשפוט מהעדר השרידים על היעדר שערים בחומה בעת שנישאה למלוא גובהה. בשחזור המוצג כאן, המראה את החומה הרחבה בו זמנית עם השער המשוער לצד המגדל הישראלי, שוחזר פתח בחומה המאפשר לנכנס בשער החיצוני להכנס דרכה אל תוך שטח העיר. תוואי החומה הרחבה בקטע שנחשף הוא מעוקל שכן הוא עוקף נחל היורד צפונה מן הגבעה המערבית לעבר הנחל הצולב. בניית החומה בתוך הנחל, במקום על גדותיו, הייתה יוצרת נקודת תורפה שהייתה מקילה על אוייב פוטנציאלי לפרוץ אל העיר מצד צפון. החומה הרחבה יצאה מכלל שימוש עוד במהלך תקופת הברזל ב' כפי שמעידות רצפה .193L ותעלות שוד החותכות את החומה (גבע 515 :2003).

III.  X-2. קטע חומה ומגדל בקרדו (שטח X-2) דומה כי קטע ביצור זה נמצא על אותו התוואי של המגדל הישראלי אך אינו קשור לחומה הרחבה. לדעת החופרים שייכים הממצאים שתוארו לעיל לשתי תקופות נבדלות בתוך תקופת הברזל ב'. בשלב הראשון אותו מיחסים החופרים לימי חזקיהו הוקמה החומה הרחבה בתוואי העוקף את הנחל היורד צפונה מן הגבעה המערבית לעבר הנחל הצולב. חומה זו, על פי השערתם, הייתה נקודת תורפה בביצורי העיר על שום אורכה ופיתולה. היא ניזוקה, אולי בעקבות לפסה"נ. כלקח מן המצור בנו אנשי 701מתקפת סנחריב על אגפה הצפוני של העיר בשנת ירושלים במאה השביעית לפסה"נ קו חדש של חומה, צפונית לקו המקורי, בו שולב גם שער, הוא קו המגדל הישראלי וקטע הביצור בקרדו. שחזור זה המציג את שתי קבוצות השרידים (החומה הרחבה מחד גיסא והמגדל הישראלי והביצור בקרדו מאידך גיסא) כנבדלות כרונולוגית מסתמך בעיקרו על השיקול הבא:

איור 4: שחזור מכלול הביצורים משלהי תקופת הברזל ברובע היהודי (החומה הרחבה, המגדל הישראלי וביצור הקרדו)

"This is an archaeological-historical reconstruction that is based upon the fact that the Broad Wall was not used until the end of the Iron Age, while the line of fortification between areas W and X2- defended the city during the Babylonian siege."  (גבע 516 :2003)

מדברים אלו עולה, כי הבידול הכרונולוגי, מתבסס על שיקול נסיבתי ולא על ראיה ארכיאולוגית ישירה. דומה כי קשיים אחדים המעמידים את השחזור שהציעה משלחת אביגד בספק ומאפשרים להציג שחזור שונה: סברת אביגד כי החומה הרחבה יצרה נקודת תורפה בהגנת העיר בשל התוואי המעוקל והארוך אינה משכנעת וזאת מן הנימוקים הבאים:

.1 התוספת לאורך הכולל של החומה בשל הבחירה בקו החומה הרחבה  – לעומת אורכה הכולל של החומה לאחר יישור הקו על ידי המגדל הישראלי והביצור בקרדו, היא זניחה ביותר. קשה להסכים עם דעת אביגד שתוספת של כעשרים-שלושים מטרים לאורכה של החומה יוצרת נקודת תורפה בביצורי העיר המצדיקה את המאמץ שבהקמת קו ביצורים חדש.

.2 האופי המעוקל של החומה הרחבה מהווה דווקא יתרון ולא יוצר נקודת תורפה, זאת משום שחלקו הפנימי של העיקול (החלק הקעור) פונה לעבר האוייב: חיילי האויב המתקרבים אל קער החומה מוצאים עצמם בתוך שטח הריגה בו הם מותקפים באופן יעיל הן על ידי המגנים שממולם והן על ידי המגנים בשתי זרועות הקער החובק אותם.

.3 קשה לקבל את הטענה שקו הביצורים הצפוני הכולל את המגדל הישראלי והביצור בקרדו מהווה שיפור ביחס לקו החומה הרחבה. החומה הרחבה יושבת על גדתו של נחל ולפיכך זוכה ליתרון גובה משמעותי על אוייב התוקף אותה. לעומת זאת הקו הצפוני של הביצורים (שבו נכלל שער, המהווה נקודת תורפה בפני עצמו) יורד אל תוך הנחל ומאבד את יתרון הגובה.

דומה כי נימוקים אלו מקשים על קבלת השחזור ההיסטורי של אביגד, ועל כן נציג שחזור היסטורי חלופי להתפתחות מערכות הביצור כאן. בעקבות אביגד אנו מניחים כי קו הביצור הדרומי (החומה הרחבה) נבנה בשלהי המאה השמינית  – ימי חזקיהו  – כחומתה העיקרית של העיר, ש'רכבה' על גדתו של הנחל היורד מן הגבעה המערבית צפונה. בשונה מאביגד אנו מניחים כי באותו הזמן נבנה גם קו הביצור הצפוני (קו המגדל הישראלי והביצור בקרדו) בו שולב בית השער החיצוני. דומה כי בוני השער שהבינו את הקושי להגן על שער בצד הצפוני, העדיפו למקמו לא בקו החומה אלא בקו ביצור חיצוני היוצא מקו החומה הרחבה. הביצור הכפול נדרש על מנת להגן על השער ואולי מבטא את חרדתם של בוניו מפני המצור הממשמש ובא. במידה מסויימת מזכיר שחזור זה את שער העיר לכיש בשלהי תקופת הברזל ב'. גם בלכיש היה קיים ביצור עיקרי שהקיף את העיר וממנו יצאה מעין שלוחה שכללה את ביצורי השער החיצוני. קו הביצור הדרומי וקו הביצור הצפוני התקיימו זה לצד זה ועמדו במצור סנחריב בשנת 701 לפסה"נ. הדבר מחייב שחזורו של שער או פשפש בתוך החומה הרחבה, על מנת לאפשר לנכנס לשער הצפוני להמשיך ולהכנס פנימה אל תוך העיר, כפי שמופיע בשחזור שלפנינו.

העדות הארכיאולוגית מלמדת כי מאוחר יותר, עוד לפני תום תקופת הברזל ב' יצאה החומה הרחבה מכלל שימוש ואבניה פורקו לשימוש חוזר, אך קו הביצור הצפוני נותר על כנו. מעשה זה ניתן לייחס לתחושת האופוריה והבטחון המופרז שפקדו את תושבי ירושלים לאחר הצלתה הפלאית של העיר מן האשורים, כאשר חשו שאלוהי ישראל הוא העומד לעיר כחומה בצורה) דומה כי יש ביטוי לכך בדברי הזעם של הנביא ירמיהו, ערב חורבן הבית: "כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל, היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה. אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה המה" (ז, ג-ד).

שחזור בריכת השילוח בשלהי ימי הבית השני (חפירות בליס ודיקי, גותה, רייך ושוקרון).

חלקים מצומצמים מן השטח המופיע בשחזור, בצמוד למצוק הדרומי של עיר דוד, נחפרו כבר בעבר על ידי גותה ובליס ודיקי בשלהי המאה התשע-עשרה אולם רק בעקבות חפירות ההצלה האחרונות שנערכו חל משנת 2004 בניהולם של רוני רייך ואלי שוקרון (רייך ושוקרון תשס"ו; 2006) ניתן היה לקבל תמונה מלאה יותר ומדוייקת יותר אודות בריכת השילוח של ימי הבית השני. יש לזכור כי השטח החשוף היום הוא אך קטע קטן מן הבריכה הקדומה ששטחה מוערך בכשלושה דונם. רוב שטח הבריכה עדיין סמוי מן העין מתחת לבוסתן הסמוך לחפירה. בשחזור שלפנינו נראית הבריכה כפי שהייתה עשויה להיראות ערב חורבן הבית השני. הדעת נותנת שבריכה קדומה יותר, משלהי תקופת הברזל (שריד ממפעלי חזקיהו ערב המצור האשורי) חבויה מתחת לבריכה זו ויתכן כי שריד של קיר מאסיבי שנחשף בגבולה המזרחי של הבריכה מימי הבית השני שייך לבריכה הקדומה יותר. על כל פנים, תעלה שזוהתה מתחת לרחבה הסמוכה לבריכה מימי הבית השני הוליכה כנראה את מי נקבת חזקיהו אל הבריכה המשוערת שהותקנה בתקופת הברזל באזור הבוסתן המודרני.

שאלה שטרם נפתרה היא שאלת מיקומה של הבריכה הכנענית (ברונזה תיכונה ב') שהייתה ללא ספק במוצא תעלה II (התעלה הכנענית) שהוליכה מן הגיחון דרומה. באחרונה הוצע כי חלקה הדרומי, החצוב כמנהרה, של תעלה II, אינו אלא הארכה שנעשתה בתקופת הברזל ב' לתעלה הכנענית המקורית (רייך ושוקרון 2002). אם תתאמת הנחה זו הרי שיש לחפש את הבריכה שאליה הובילה התעלה במקום אחר לאורך נחל קדרון, מצפון לבריכת השילוח. באם הנחה זו מוטעית הרי שגם הבריכה הכנענית הייתה ממוקמת באזור הבוסתן המודרני ויתכן כי חפירות עתידיות יגלו את שרידיה.

הברֵכה שלפנינו הותקנה בשלהי ימי הבית השני, בימי בית הורדוס וגרמי מדרגות אבן יורדים אליה מארבעת עבריה (I). במקומות בהם ניזוקו אבני המדרגות נתגלו מתחת להן מדרגות טיח קדומות יותר שניתן לתארכן לימי החשמונאים. גרמי המדרגות העשויים במתכונת של שלחים צרים ושלח רחב המפריד ביניהם, אופייניים לאדריכלות ימי הבית השני המוכרת לנו גם ממקומות אחרים (מדרגות שער הכניסה המערבי בכותל הדרומי, המדרגות מעל קשת וילסון, גרם המדרגות החצוב בכניסה למתחם קברי המלכים ועוד). מפלס המים הנראה בתמונה אינו מייצג מפלס השיא ויש להניח שבשנים גשומות עלה המפלס עוד יותר.

בריכת השילוח מימי הבית השני הייתה קשורה בפולחן המקדש שכן מכאן שאבו מים שנדרשו להכנת מי החטאת שנדרשו לשם היטהרות מטומאת המת ולמטרות נוספות. בחגיגות שמחת בית השואבה, בחג הסוכות היה עם רב יורד אל הבריכה ובראשם הכוהנים שהיו שואבים מים מן הבריכה לניסוך על המזבח בטקס רב: "ניסוך המים כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלושה לוגים היה ממלא מן השילוח" (משנה, סוכה ד ט-י). גודלה של הבריכה ומיקומה בשולי העיר, מדרום לעיר דוד, מאפשר להציע כי שימשה בעיקר עולי רגלים שעלו בהמוניהם להר הבית בשלוש הרגלים, הן לשתיה והן לצרכי טבילה בטרם עלו להר הבית. גומחות רבות החצובות במדרגות האבן באופן לא סדיר עשויות להיות שריד למתקני הצללה או פרגודים שהוצבו במקום על מנת לשמור על צִנעת הטובלים, אם כי יתכן כי גומחות אלו הן שריד לפעילות מתקופות מאוחרות יותר שבהן כבר יצאה הבריכה מכלל שימוש. למרגלות מצוק הסלע הדרומי של עיר דוד (II) נחשף אגן מים מלבני שיתכן ושימש לשתייה בטרם הוזרמו המים אל הבריכה הגדולה.

גרם מדרגות מוליך מן הבריכה אל שדרת עמודים (III) שנשאה קירוי עץ והצלה מעל ראשי המבקרים בבריכה. שרידי סטילובאט אבן (IV) שנשא עמודים אלו נתגלו בחפירה, ובסמוך נתגלו חוליות עמודי אבן וכותרות דוריות ששולבו בבניה מאוחרת יותר. חוליות דומות בגודל זהה, שנלקחו בוודאי משדרה זו, מצויות היום בתוך הבריכה הקטנה שבמוצא נקבת חזקיהו. על חלק מן החוליות שנתגלו מצויות בליטות רבועות קטנות שנועדו להקל על הנפת האבנים למקומן בעמוד, תווי סתתים בכתב עברי (חוליה אחת נושאת את האותיות חי"ת וצד"י ושלושה קווים מאונכים) וסיתות שנעשה באזמל משונן דק האופייני לתקופה. מאפיינים אלה, בנוסף לעובדה כי מדובר בחוליות עמודים  – שיטת בניית עמודים האופיינית לימי הבית השני ולא לתקופות מאוחרות יותר שבהן נעשה שימוש בעמודים מונוליטיים, מעידים על זמנם של העמודים (רייך ושוקרון 63-61 :2006). העמודים אינם מטויחים אך באדריכלות ארץ ישראל של ימי הבית השני (דוגמא קרובה היא בחפירות אביגד ברובע היהודי: אביגד 33-32 :1989) מוכרים עמודים עשויים חוליות אבן אשר טויחו על מנת להעניק להם מראה של עמודי שיש. קרוב אל הצופה נמצאת בתמונה תחילתה של רחבה גדולה שממנה עלו עולי הרגל צפונה לעבר המקדש. בתמונה איננו רואים את הרחוב )או שמא שני רחובות( המדורגים והמרוצפים אבן, שעלו צפונה ושנחשפו בחפירות.

שני הילדים המשחקים בצידה השמאלי של התמונה נמצאים ליד אבן ריצוף ובה חצובים חריצים בדמות תלתן (V). אבן ריצוף כזו נמצאה בשטח החפירה (ובמקומות אחרים מן  התקופה הרומית) והחריצים בתוכה נועדו להקל על שליפתה ממקומה ולאפשר כניסה לתעלות הניקוז שמתחת לרחבה.

חלק מן הדמויות המופיעות בשחזור צויירו על מנת להמחיש את מחלוקת בית שמאי ובית הלל באשר לגיל שחלה בו חובת העלייה לרגל. המשנה מציינת כי: "הכול חייבין בראייה חוץ מחירש שוטה וקטן…איזה הוא קטן  – 'כל שאינו יכול לרכוב על כתפו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית', דברי בית שמאי. בית הלל אומרין, 'כל שאינו יכול לאחוז בידו של אביו, ולעלות מירושלים להר הבית'" (חגיגה א א). הילד הנישא על כתפי אביו בתמונה (VI) משקף את דברי בית שמאי המחייבים אותו בראיה, ואילו הילד ההולך לצד אביו (VII) משקף את דברי בית הלל.

1. המונח 'ירושלים הקדומה' במאמר זה אינו חופף לאזור הקרוי ה'אגן הויזואלי' של העיר העתיקה (המתחם הגובל ברכס ארמון הנציב מדרום, רכס הר הצופים מצפון, רכס הר הזיתים ממזרח וקו פרשת המים הראשי ממערב). הוא חורג מעבר לאגן הויזואלי באזורים מסוימים על מנת לכלול את גבולות התפשטותה המקסימליים של העיר (או של הנקרופוליס העירוני) בתקופות השונות. בצפון לדוגמא, נכלל גם אזור הנקרופוליס הצפוני של ימי הבית הראשון וימי הבית השני.

2.כל השחזורים שיוצגו להלן (מלבד האחרון המציג את בריכת השילוח של ימי הבית השני) תוכננו על ידי ד"ר אייל מירון. ובוצעו על ידי אדריכל ליאונרדו גורביץ. שחזור בריכת השילוח של ימי הבית השני תוכנן על ידי פרופ' רוני רייך ובוצע על ידי יעל קילמניק. תודתי נתונה למכון מגלי"ם, לעומד בראשו מר אהרן הורביץ ולמרכז המבקרים עיר דוד, אשר ללא סיועם ותמיכתם הפעילה לא היו שחזורים אלו יוצאים אל הפועל.

3.ראו:  ר' רייך וא' שוקרון, "שרידי ביצור מתקופת הברונזה התיכונה ב' שנחשפו לאחרונה בעיר דוד, ירושלים".

4. תודתי לפרופ' רוני רייך שעימו התייעצתי בנוגע לשחזור קטע בעייתי זה בביצורים.

5. הדעה הגורסת שהתיאור בספר דברי הימים משקף את מקדש שבי ציון ולא את מקדש שלמה, אין לה על מה שתסמוך, לעניות דעתי.

6. מידות המזבח, המתואר ביחזקאל מג, יג-יז, שונות לחלוטין מאלו של מזבח הנחושת. צורתו דמוית הזיגוראת והמינוח הבבלי הנלווה אל התיאור ('הראל'-'אראיל') רומזים לאפשרות שזהו המזבח שהותקן בעזרה על פי דרישת דרישת אחז על פי התבנית הזרה שראה בדמשק.

7. לחישוב מפורט של מסת הים והמים שבתוכו ראו מירון 2006.

8 והשוו נוסח כתובת השילוח "כי הית זדה בצר מימן ומ[שמ]אל".

9 רש"י ממקם את הים בצפון מזרח ואילו רלב"ג רד"ק ואחרים הציבוהו מדרום מזרח. הרב י' אריאל נטה בשחזורו בעקבות רש"י (אריאל 21-22 :2005).

ביבליוגרפיה

 אביגד 1980

נ' אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים.

 אביגד 1989

נ' אביגד, הרובע ההרודיאני בירושלים, ירושלים.

 בוסינק 1970

Th. Busink, Der Tempel von Jerusalem, I: Der Tempel Solomons, Leiden.

בליס ודיקי 1898

F.J. Bliss and A.C. Dickie, Excavations at Jerusalem 1894-1897, London.

 גבע 2000

H. Geva, Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, Conducted by Nahman Avigad, 1969-1982, Vol. , Architecture and Stratigraphy: Areas A, W and X-2, Final Report, Jerusalem.

 גבע 2003

H. Geva, Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, Conducted by Nahman Avigad, 1969-1982, Vol. , The Finds from Areas A, W and X-2, Final Report, Jerusalem.

 הורוויץ 2000

א' ו' הורוויץ, "מקדש שלמה", ש' אחיטוב וע' מזר (עורכים), ספר ירושלים, תקופת המקרא, ירושלים, עמ' 154-131.

 הרצוג 2000

ז' הרצוג, "מקדש שלמה: שחזור תוכניתו ומקבילותיו הארכיאולוגיות", ש' אחיטוב וע' מזר (עורכים), ספר ירושלים, תקופת המקרא, ירושלים, עמ' 174-155.

 וינסאן 1911

א' וינסאן, ירושלים של מטה, תגליות מעיר דוד  ,1911-1909 תרגם לעברית ר' רייך והוסיף פתח דבר והערכה לעבודתו של האב וינסאן בעת חפירות משלחת מ' פארקר בעיר דוד, הוצאת מגלי"ם, ירושלים 2008.

 מזר 2009

א' מזר, ארמון המלך דוד, החפירות בראש גבעת עיר דוד, פרסום ראשוני של עונות .2007-2005

 מירון 2002 

E. Meiron, A New Look at Jerusalem’s Water System During the Middle Bronze 2 Period, C. Ohlig, Y. Peleg & T. Tsuk (eds.), Cura Aquarum in Israel (In Memoriam Dr. Ya’akov Eran), Siegburg, pp. 7-13.

 מירון 2006

א' מירון, "הרקע המחקרי למיצג האור-קולי התלת-ממדי של ירושלים הקדומה, במרכז המבקרים בעיר דוד", א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, 1 , עמ' 41-21.

קאהיל 2003

J. M. Cahill, Jerusalem at the Time of the United Monarchy: The Archaeological Evidence, A. G. Vaughn & A. E. Killebrew (eds.), Jerusalem in Bible and Archaeology, Atlanta, pp. 13-80.

קניון 1967

K. M. Kenyon, Jerusalem: Excavating 3000 Years of History, London.

קניון 1974

K. M. Kenyon, Digging up Jerusalem, London.

רייך 1987

R. Reich, Four Notes on Jerusalem: I. The 'Gate' Discovered by Parker in the City of David; II. The date of the Fortifications at the top of the Eastern Slope of the City of David; III. The first Discovery of the earliest City Wall of Jerusalem; IV. The Date of the Construction of the Cardo, Israel Eexploration Journal 37, pp. 158-167.

רייך ושוקרון 1999

R. Reich & E. Shukron, Light at the End of the Tunnel, BAR (25), January/February, pp. 22-33.

רייך ושוקרון 2002

R. Reich & E. Shukron, Channel II in the City of David, Jerusalem: Some of its Technical Features and their Chronology, C. Ohlig, Y. Peleg & T. Tsuk (eds.), Cura Aquarum in Israel (In Memoriam Dr. Ya’akov Eran), Siegburg, pp. 1-6.

רייך ושוקרון תשס"ג – א

ר' רייך וא' שוקרון, "ירושלים, עיר דוד", חדשות ארכיאולוגיות 114 , עמ' 94-92.

רייך ושוקרון תשס"ג – ב

ר' רייך וא' שוקרון, "ירושלים, עיר דוד", חדשות ארכיאולוגיות 115 , עמ' 71-69.

רייך ושוקרון תשס"ו

ר' רייך וא' שוקרון, "בריכת השילוח בימי הבית השני בירושלים", קדמוניות,  ,130 עמ' 96-91.

 רייך ושוקרון 2006

ר' רייך וא' שוקרון, "חשיפתם של רחבה ורחוב מרוצפים מימי הבית השני סמוך לבריכת השילוח", א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, 1 , עמ' 69-59.

 שילה 1984

י' שילה, חפירות עיר דוד (קדם 19), ירושלים.

 

מקורות האיורים
ארכיון עיר דוד – ירושלים הקדומה.