“ללקט בשיירי וייל” חפירות בעיר דוד בקיץ תשס”ו
בקיץ תשס”ו ערכנו חפירה בעיר דוד, ליד בית מיוחס, בשולי שטח חפירותיו של ריימונד וייל, מהשנים .1914-1913 החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון עמותת אלע”ד, נועדה לצורכי פיתוח המקום כחלק מהגן הלאומי עיר דוד.
חפירות משלחת וייל 1914-1913
בסוף המאה התשע-עשרה, פרסם שארל קלרמון-גנו הצעה לפיה הפיתול הגדול בקטע הדרומישל נקבת חזקיהו נגרם בשל הרצון לעקוף את מקומם של קברי בית דוד, שהיו לדעתו מעל מקום הפיתול ( קלרמון-גנו:1887 ;340-336:1890 275-263 :1898 ;406-403). הברון אדמונד דה-רוטשילד השתכנע מהתיאוריה של קלרמון-גנו (וייל 91 :1920), ובראשית המאה העשרים החל ברכישת קרקעות בעיר דוד, באזור הפיתול של הנקבה, כדי לאפשר חפירה ארכיאולוגית באתר.
ההרשאה לחפירה מטעם הרשויות העות’מאניות ניתנה לקלרמון-גנו, אך הלה שהה בפריז, ומי שניהל בפועל את החפירה היה ריימונד וייל, אגיפטולוג יהודי-צרפתי. חפירותיו נמשכו כארבעה חודשים מנובמבר 1913 עד לפברואר 1914 והיו, כפי שמסתבר, החפירות הראשונות של חוקר יהודי בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל.
כאמור, מטרתו המוצהרת של וייל הייתה לגלות את קברי בית דוד, ולשם כך שאף לחשוף את סלע-האם בכל השטח שעמד לרשותו, קרוב לארבעה דונם (וייל 4-3:1920). נראה כי וייל האמין בסיכוייו לגלות את האוצרות שנטמנו בקברו של דוד, על פי עדותו של יוסף בן-מתתיהו (קדמוניות טז ז א; מלחמת היהודים א ב ה). אשר על כן, לא מפתיע שוייל התעלם כמעט לגמרי מהממצא הקטן שהעלתה החפירה, והתייחס לשכבות העפר שכיסו את שטח החפירה כאל מטרד שעליו להיפטר ממנו בצורה היעילה ביותר. ביטוי לחוסר התעניינותו של וייל בתכולת העפר ניתן למצוא בדו”ח החפירה, שבו, במשפט קצר אחד בלבד, הוא מדווח על הממצא הקטן: “בכל ערימות הפסולת שהוצאו מתוך החפירה, נתגלו מספר חרסים וכן קנקנים שלמים מהתקופה הרומית ומהתקופה היהודית (לדוגמאות אחדות, ראו לוח XXVI) " (וייל 102:1920).1
בתחילת החפירה, נקט וייל בשיטה שבה חפר רוברט אלכסנדר סטיוארט מקליסטר בתל גזר (מקאליסטר 1912), דהיינו חפירה בשלבים, תוך כדי כיסוי השטחים שכבר נחפרו בשלב אחד בפסולת החפירה של השלב הבא (וויל 94 :1920). אומנם בשיטה זו ניתן היה לחפור את כל האתר, אולם לבסוף היה נותר שטח החפירה מכוסה כולו, כמו בתל גזר. החפירה החלה בחלקו הדרומי-מערבי של האתר, בצמוד לקיר התמך של השביל שתחם את השטח ממערב (וייל, שם: 95) אך כאשר החלו להיחשף ממצאים בעלי משמעות -מחצבות עתיקות, בורות מים, והמערות החצובות אשר זוהו על ידי החופר כ”קברי בית דוד” עצמם2– החליט וייל לשנות את שיטת החפירה, ולחשוף בבת אחת את כל האתר, תוך כדי שפיכת ערימות העפר בשולי שטח החפירה (וויל 101 :1920).
בתכנית הכללית של החפירה (וייל, שם: תכנית III,) שורטטו באופן מדויק סימני החציבה בסלע, ואף פני סלע-האם במקומות שלא נחצב. בשולי שטח החפירה, מופיעים בתוכנית שטחים “חלקים” אשר לא סומנו בהם פני הסלע. בטרם התחלנו בחפירתנו דומה היה שאלה שטחים בתוליים שלא נחפרו כלל על ידיו, אולם, קיימת היתה גם אפשרות נוספת: מכיוון שתוכנית זו שורטטה בחודש מרץ 1914 לאחר סיום החפירה (וויל 108-107 :1920) , יתכן שאלה שטחים שאכן נחפרו, אך לא סומנו בתוכנית מפני שבעת שרטוטה, הם כבר היו מכוסים בשפכים משאר שטחי החפירה.
החפירה החדשה
השטח המיועד לפיתוח מצוי בשוליים הדרומיים-מערביים של אתר החפירה של משלחת וייל. שטח זה לא סומן בתוכנית של וייל, ולפיכך נגשנו לחפירתנו בהנחה המוטעית שלפנינו שכבה ארכיאולוגית לא מופרעת. על גבי השטח הנדון היו ערימות עפר שמקורן בשלבים האחרונים של חפירת וייל.בשלב הראשון של חפירתנו הסרנו אותן בעזרת כלי מכני, תוך פיקוח צמוד ואיסוף ממצא קטן.
בשלב השני נפתחו ריבועי חפירה בשטח זה שכאמור נחשב בעיננו כבתול. לאחר חפירה לעומק של כ-3 מ’ במילויי עפר עם ממצא קטן עשיר למדי, התברר שמדוברלמעשהבחלקם התחתון של השפכים מחפירת וייל שהורבדו והתמזגו עם פני השטח הנוכחיים. גם קיר תמך )טרסה( גבוה שנחשף במהלך החפירה זוהה כקיר שנבנה בידי משלחת וייל לדיפון ערימת השפכים. בבור ביקורת הושלמה החפירה עד סלע-האם, בעומק 4.4 מ’ מפני השטח הנוכחיים, והתברר, למרבה האכזבה, שהחומר מחפירת וייל נשפך ישירות על פני הסלע ולא הייתה מתחתיו כל שכבה ארכיאולוגית.
הממצא הקטן
למרות שהתברר בדיעבד שהחפירה כולה נעשתה בשפכים ובמילויים מודרניים ולא בשכבות ארכיאולוגיות, יש לתוצאותיה ערך לא מבוטל. זאת, משום שהפריטים הרבים והמגוונים שנאספו במהלך חפירתנו הם למעשה מכלול הממצא הקטן של חפירות וייל,זה שלא נאסף על ידו ובלט בהיעדרו בדו”ח של חפירתו. הממצא הקטן כולל כלי חרס, כלי אבן, 330 מטבעות, חפצי מתכת ופריטי נשק. מרבית הממצא הוא מימי הבית השני(התקופה ההלניסטית, החשמונאית והרומית הקדומה). נמצאו גם מעט חרסים מתקופת הברזל ב’, בהם שבר של אוסטרקון, ומעט חרסים ומטבעות מהתקופה הביזנטית ומהתקופות המאוחרות יותר. מאחר שפריטי הממצא לסוגיהם מצויים עדיין בתהליך של עיבוד מדעי והכנה לפרסום, נסתפק לפי שעה בהצגה ראשונית של ממצא כלי האבן ה”יהודיים” מחפירתנו.
כלי האבן ה’יהודיים’
כלים עשויים אבן גיר רכה נתגלו באתרים רבים בארץ-ישראל3, ובפרט בירושלים – כולל באתרי חפירה שונים בעיר דוד4. כלי אבן מהסוג הנדון התגלו באופן כמעט בלעדי באתרי יישוב יהודיים, וככל הנראה הטעם לכך נעוץ בסיבות הלכתיות.5
בניגוד לכלים העשויים מחומרים אחרים (כגון: חרס, מתכת, עץ, עצם, עור, וזכוכית) העלולים להיטמא כתוצאה ממגע עם גורמי טומאה שונים -כלי אבן אינם נטמאים כלל.6 סגולה זו תרמה לפופולריות של כלי האבן בקרב הציבור היהודי ששמר על הלכות טהרה. בין אלו שנזקקו לכלים טהורים היו כוהנים אוכלי תרומה, וכן יחידים שהקפידו לאכול את כל מאכליהם בטהרה. באופן מיוחד נזקקו לכלים טהורים הכוהנים במקדש ועולי הרגל שהגיעו לירושלים, שנצרכו לאכול קדשים ומעשר שני בטהרה -והדבר בא לידי ביטוי בריכוז הגבוה מאד של כלי אבן שנתגלו בירושלים, ביחס לתפוצתם ביתר חלקי הארץ (מגן ;233:2002 קאהיל 148:1992). על אף הזיקה הברורה למקדש, יש לציין, כאמור, כי בשנים האחרונות התגלו עוד ועוד כלי אבן ביישובים יהודיים בחבלי הארץ השונים, בהם ערים ידועות כציפורי, טבריה, יודפת וארבל, אך גם יישובים כפריים אלמונים. בהתאם לכך, גם נתגלו שרידי תעשייה של כלי אבן בגליל (גל תשנ”א; אושרי תשנ”ז;43 עמית תשס”ד). שרידים אלה נוספים על מחצבות ובתי המלאכה לייצור כלי אבן שנתגלו בעבר בקרבת ירושלים: בהר הצופים (עמית זליגמן וזילברבוד תשס”ב), בחיזמא (מגן ;62-5 :2002 גיבסון 1983), בתל אל-פול (גיבסון 18:1996*) ובג’בל מוכבר (ח”א תשכ”ט: 24).
עד לאחרונה סברו החוקרים שכלים אלו, אשר היו בשימוש החל מהמחצית השנייה של המאה הראשונה לפנה”ס (מגן;2002 גיבסון ;302-301 :2003 גבע 221:2006), לא המשיכו לשמש אחרי מרד בר-כוכבא (קאהיל ;232 :1992 מגן שם; גיבסון שם). אולם תגליות חדשות מצביעות על כך שהשימוש בכלי אבן ביישוב היהודי בגליל, שלא חרב במרד בר כוכבא, נמשך עד המאה השלישית ואולי אף עד המאה הרביעית (וייס 310 :2005).
בחפירה הנוכחית נתגלו עשרות כלי אבן ממגוון הטיפוסים המוכרים באתרים אחרים בארץ. במכלול מיוצגים: ספלים מן הטיפוס המכונה “ספלי מדידה”, קערות מטיפוס “ספלי מדידה”, קערות שעוצבו במחרטה, וכן אגנים גדולים שעוצבו ידנית. כשליש מכלי האבן במכלול נמנה על טיפוס ה”קלל”, כלי אגירה גדול דמוי גביע שיוצר במחרטה. מדובר בריכוז גבוה של טיפוס זה בהשוואה לחפירות אחרות:כ-20% בחפירות יגאל שילה בעיר דוד (קאהיל 1992) כ-15%.בחפירות האקרופוליס המערבי של ציפורי (ריד 392:2003) כ-2% בכפר נחום (שם:שם), והעדר מוחלט במכלול כלי האבן שנתגלו בכפר נבוריה (שם:שם) ובגמלא(גיבסון 305-304 :2003). אחוז גבוה של כלי קלל במכלול של כלי אבן עשוי להעיד על אוכלוסיה במעמד סוציו-אקונומי גבוה (ריד שם: 399-393;גיבסון שם:301)
אם נקבל הנחה זו, אפשר שהממצא הרב של כלי קלל בעיר דוד מצטרף לעדותן של חפירות חדשות באזור זה של העיר (גרינהוט תשס”ו: 152–151), המראות שאוכלוסייה אמידה התגוררה גם בעיר התחתונה, בניגוד לדעה שרווחה בעבר, ובאה לידי ביטוי, למשל, בדגם ירושלים של ימי בית שני של מיכאל אבי-יונה.
כשליש משברי הקלל עשויים קירטון ביטומני אפור. חומר זה, שנכרה באזור נבי-מוסא, קשה יותר מהקירטון הלבן שממנו עשויים רוב כלי האבן, ושימש בעיקר לייצור כלים גדולים כדוגמת הקלל וכן לייצור שולחנות (מגן 1:2002).
רוב שברי הקלל שנתגלו בחפירתנו הם שברי גוף, חלקם מעוטרים בעיטור פשוט של חריצים אופקיים שנחרטו במחרטה – תופעה מוכרת היטב בכלים מטיפוס זה. שבר אחד מתייחד בעיטור של חריצים אנכיים שנחרץ באופן ידני. חריצים אופקיים תוחמים את הדגם האנכי מלמעלה, סמוך לכתף של הכלי. מספר דוגמאות של שברי קלל מעוטרים בסגנון זה נמצאו בחפירות קודמות בעיר דוד7, בחפירות סמוך להר הבית (מגן 3.44:4 :2002 fig.3.41:7,fig). ובחקל דמא (דוסו: 1912: 58-57 ). יש לציין במיוחד את שבר הקלל המעוטר בסגנון זה שנמצא על ידי משלחת וייל בבור המים שבתוכו נמצאה גם כתובת תיאודוטוס.8 השבר שלנו נתגלה בתוך השפכים של משלחת וייל, כשלושים מטרים מדרום לבור זה, ועל סמך השוואה לתצלום של השבר שפורסם בדו”ח של וייל, לא מן הנמנע שמדובר בשברים של אותו כלי עצמו.
עם כלי האבן ניתן למנות גם פקק מעוצב, בעל ראש רחב ושטוח, שתחתיתו צרה ודמוית חרוט. סביב ראש הפקק נחרטה חריטה עמוקה, אשר ככל הנראה נועדה לתפוס את החוט שהצמיד את הפקק לכלי. פקקים מאבן מהטיפוס הזה נדירים יחסית: כמה מהם נתגלו באתרים אחרים בעיר דוד,9 ברובע היהודי (אביגד תש”ם ;132 רייך 8.3: 9–8 : 2003 .pl), ואחד נתגלה בגבעון (פריטצ’ארד :1964: 23,fig.33.33).בנוסף לכלי האבן, נמצאו שלשה “גרעינים” שהוצאו מתוך ליבת כלי אבן בעת חריטת חלקם הפנימי. אלפי גרעינים כאלה נמצאו בבתי המלאכה לייצור כלי אבן בחיזמא (מגן 38-32:2002), בהר הצופים (עמית זליגמן וזילברבוד תשס”ב:109,105) ובמקומות אחרים.10 צורתם דמוית החרוט של שלשת הגרעינים הנדונים מעידה שככל הנראה שימשו אף הם כפקקים לכלי חרס.11 גרעינים דומים לשלנו נתגלו באתרים אחרים בעיר דוד (מקאליסטר ודנקן 1926: 152 .fig קאהיל 1992: 17:23, 207-206 .fig) יש לציין שבניגוד לכלי האבן עצמם, אין לפקקים מאבן סגולה מיוחדת של טהרה -שכן כל כיסויי הכלים אינם מקבלים טומאה (משנה, כלים ב ה), ומאידך גיסא -אף פקקים מאבן אינם מצילים מפני טומאת “אוהל המת” (משנה, שם י,ב).12
סיכום
חרף מגבלות החפירה שטחה המצומצם והעובדה שכולה נעשתה בשפכים ולא בשכבה ארכיאולוגית מקורית – ניתן לראות בה את השלמת החסר מחפירות משלחת וייל, באיחור של תשעים שנה. הכלים והחפצים שמשלחת וייל השליכה עם העפר, תוך התעלמות מהם, נחשפו עתה ומצטרפים אל הממצא הארכיטקטוני והחציבות שבשטח. יתרונו היחיד של האיחור בחשיפת הממצא הקטן הוא במידע הרב שהצטבר בינתיים בחפירות הנרחבות שנערכו בירושלים, מידע אשר יחד עם הפרספקטיבה של מרחק הזמן מאפשרים לנו בחינה מחודשת וניתוח של מסקנות ישנות בנוגע לשטח החפירות של “קברי מלכי בית דוד”. כל אחת מקבוצות פריטי הממצא הקטן שנאסף על ידינו ניתנת עתה לבחינה בעיני המחקר המודרני העדכני. במקרים אחדים, כגון בתחום כלי האבן שהוצג לעיל, עשויה חפירתנו לספק נתונים חדשים ולהעשיר את המחקר.
1. עוד דוגמאות אחדות מהממצא הקטן מיוצגות בלוח XIII בסוף הדו”ח. ראו גם התייחסות קצרה לטביעת חותם ’למלך’ שמצא (שם: 138-139).
2. השאלה האם אכן ניתן לראות במערות אלה את קברי בית דוד, אשר איננה יורדת מסדר היום של חוקרי ירושלים המקראית, חורגת מתחום דיוננו הנוכחי. נסתפק בציון מאמרו של ג’פרי ר’ זורן שפורסם לאחרונה (זורן 2006), ובו הפנייה למרבית המחקרים הקודמים בנדון. בהקשר זה מן הראוי להזכיר גם את מאמרו הפולמוסי של יואל אליצור (תשס”ג).
3. ראו הנתונים המעודכנים לתפוצת ממצאי כלי האבן בארץ-ישראל: (מגן זיסו תשס”ב: 162-148:2002 ; זיסו תשס”ב:239-237). על נתונים אלה יש להוסיף ממצא רב מאתרים שנחפרו ונסקרו בחמש השנים האחרונות בהר יהודה, בשפלת לוד, בגליל, בגולן ועוד.
4. הראשון לפרסם ממצאים של כלי אבן מעיר דוד היה וייל בעצמו, אלא שבהתחלה הוא זיהה אותם בטעות כפריטים ארכיטקטוניים (וייל . pl. XXV. B :1920) רק בשעת פרסום חפירותיו מהשנים 1924-1923, השכיל וייל לזהות ממצאים אלו ככלי אבן (וייל 10:1947)לכלי אבן שפורסמו מחפירות אחרות בעיר דוד, ראו: מקאליסטר ודנקן pl. XVI, XIX 164-147 :1925 ; קראופוט ופיצג’רלד 1929:pl. 94-93; XVIII, XIX קאהיל 1992).
ביבליוגרפיה
אביגד תש”ם
נ’ אביגד, העיר העליונה של ירושלים, ירושלים.
אביגד 1980
Avigad, N., Discovering Jerusalem, Nashville Tenn.
אושרי תשנ”ז
א’ אושרי, “בית לחם הגלילית”, חדשות ארכיאולוגיות קו, עמ’ .43-42
אליצור תשס”ג
י’ אליצור, “אכן! קברי בית דוד”, על אתר יא (קריה בה דוד חנה), עמ’ .27-15
גבע 2006
Geva, H., Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, Conducted by Nahman Avigad, 1969–1982, III, Jerusalem.
גיבסון 1983
Gibson, S.,“The Stone Vessel Industry at Hizma”, IEJ 33, pp.176–188.
גיבסון 1996
Gibson,S.,“Tel el Ful and the Results of the North-East Jerusalem Survey”,Faust,A. (ed.), New Studies on Jerusalem: Proceedings of the Second Conference, Ramat-Gan, pp. 9*–23*.
גיבסון 2003
Gibson,S.,“Stone Vessels of the Early Roman Period from Jerusalem and Palestine: A Reassessment”, Claudio Bottini, G., Di Segni, L., and Chrupcala, L.D. (eds.), One Land-Many Cultures;Archaeological Studies in Honour of Stanislao Loffreda OFM., Jerusalem, pp. 287-308.
גל תשנ”א
צ’ גל, “תעשיית כלי אבן בגליל התחתון”, עתיקות 20 , עמ’ .*26 -*25
גרינהוט תשס”ו
צ’ גרינהוט, “רובע מגורים מימי הבית השני במורדות העיר העליונה -ירושלים”,ברוך, א’, גרינהוט, צ’, פאוסט, א’ (עורכים), חידושים בחקר ירושלים יא, עמ’ 159-147.
דוסו 1912
Dussaud, R., Les monuments palestiniens et judaques (Moab, Jude, Philistie, Samarie, Galile), Paris.
דיינס 1993
Deines, R., Judische Steingefue und pharisische Frmmigkeit: Ein archologischhistorischer Beitrag zum Verstndnis von John 2, 6 und judischen Reinheitshalacha zur Zeit Jesu (WUNT II, 52),Tubingen.
וייל 1920
Weill, R., La Citde David: Compte Rendu des Fouilles Excutes, Jrusalem, Sur le Site de la Ville Primitive, Campagne de 1913–1914, Paris.
וייל 1947
Weill, R., La Cit de David: Compte Rendu des Fouilles Excutes, Jrusalem, Sur le Site de la Ville Primitive, Campagne de 1923–1944, Paris.
וייס תשס”ג
ז’ וייס, “ציפורי – 2002 ”, חדשות ארכיאולוגיות 115 , עמ’ .31-30
וייס 2005
Weiss, Z., The Sepphoris Synagogue, Jerusalem.
זורן 2006
Zorn, J.R.,“The Burials of the Judean Kings: Sociohistorical Considerations and Suggestions”, Maeir, A.M. and de Miroschedji, P. (eds.), ‘I Will Speak the Riddles of Ancient Times’:Archaeological and Historical Studies in Honor of Amihai Mazar, II, Winona Lake, Indiana, pp. 801-820.
זיסו תשס”ב
ב’ זיסו, הישוב הכפרי בהרי ושפלת יהודה משלהי תקופת הבית השני עד לדיכוי מרד בר כוכבא, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.
ח”א, תשכ”ט
ח”א, “בית מלאכה מימי הבית השני בסביבות ירושלים”, חדשות ארכיאולוגיות ל, עמ’ 24.
מגן תשמ”ח
י’ מגן, תעשיית כלי האבן בירושלים בימי בית שני, ירושלים.
מגן 2002
Magen,Y.,Tsfania, L. (ed.), The Stone Vessel Industry in the Second Temple Period: Excavations at Hizma and the Jerusalem Temple Mount, Jerusalem.
מילר 2003
Miller,S.S.,“Some Observations on Stone Vessel Finds and Ritual Purity in Light of Talmudic Sources”,Alkier,S.,Zangenberg,J.(eds.), Zeichen aus Text und Stein, Studien auf dem Weg zu einer Archהologie des Neuen Testaments,Tubingen, pp. 402–419.
מקאליסטר 1912
Macalister, R.A.S., The Excavation of Gezer: 1902-1905 and 1907-1909, London.
מקאליסטר ודנקן 1926
Macalister R.A.S., and Duncan, J.G., Excavations on the Hill of Ophel, Jerusalem, pp. 1923–1925 (PEFA IV), London.
עמית זליגמן וזילברבוך תשס”ב
ד’ עמית, י’ זליגמן, א’ זילברבוד, “מחצבה ובית מלאכה לייצור כלי אבן במורד הר הצופים”, קדמוניות 122 , עמ’ 110–102.
עמית תשס”ד
ד’ עמית, “מחצבה ובית מלאכה לייצור כלי אבן ליד א-ריינה”, חפירות ומחקרים בצפון הארץ -יום עיון שלישי (תקצירים) עמ’, 17-16.
פריטצ’ארד 1964
Pritchard, J.B., Winery, Defenses, and Soundings at Gibeon, Philadelphia, P.A.
קאהיל 1992
Cahill, J., “Chalk Vessel Assemblages of the Persian/ Hellenistic and Early Roman Periods”, De Groot,A.,Ariel, D. (eds.), Excavations at the City of David 1978–1985, III, (Qedem, 33), Jerusalem, pp. 190–274.
קלרמון-גנו 1887
Clermont-Ganneau, Revue Critique, 24, pp. 336–340.
קלרמון-גנו 1890
Clermont-Ganneau, C.S., Revue Historique, 44, pp. 403– 406.
קלרמון-גנו 1898
Clermont-Ganneau, C.S., Recueil d’Archéologie Orientale, 2, Paris.
קראופוט ופיצג’רלד
Crowfoot, J.W., and Fitzgerald, G.M., Excavations in the Tyropoeon Valley, Jerusalem,
1927 (PEFA V), London.
רגב תשנ”ו
א’ רגב, “השימוש בכלי אבן בימי הבית השני”, מחקרי יהודה ושומרון ו, עמ’ .95–79
רגב 2000
Regev,E.,“Pure Individualism:The Idea of Non-Preistly Purity in Ancient Judaism”, JSJ 31, pp. 176–202.
רגב 2006
Regev, E., “Archaeology and the Mishnah’s Halakhic Tradition: The Case of Stone Vessels and Ritual Baths”, Avery-Peck A.J., Neusner, J. (eds.), The Mishnah in Contemporary Perspective, II, Leiden, pp. 136-152.
ריד 2003
Reed,J.L.,“Stone Vessels and Gospel Texts:Purity and Socio-Economics in John 2”, Alkier, S., Zangenberg, J. (eds.), Zeichen aus Text und Stein,Studien auf dem Weg zu einer Archהologie des Neuen Testaments,Tbingen, pp. 381- 401.
רייך 2003
Reich,R.“Stone Vessels,Weights and Architectural Fragments”,Geva,H.(ed.), Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, Conducted by Nahman Avigad, 1969– 1982, II, Jerusalem, pp. 263-291.
רייך 2004
-(Reich, R., “Raymond Weill’s Excavations in the City of David (1913–1914
A Reassessment”, Shanks, H. (ed.), The City of David: Revisiting Early Excavations, Washington, pp. 123-152.
מקורות האיורים
איור 1 – וייל :1920 XVII
איור 2 – וייל :1920 VIa
איור 3 – וייל 1920 : תכנית 3
איור 4 – רשות העתיקות
איור 5 – וייל :1920 XXVb
איור 6 – רשות העתיקות
איור 7 – רשות העתיקות