מבט חדש על תאריך חציבתה של נקבת השילוח
רוני רייך
מכון זינמן לארכיאולוגיה, אוניברסיטת חיפה
אלי שוקרון
רשות העתיקות
מבוא
ִַהמנהרה הארוכה, החצובה בסלע והידועה בפי כל בשם 'נקְבּת השילוח', היא לכל הדעות אחד המונומנטים החשובים ויוצאי הדופן בתולדותיה הקדומים של העיר (איור 1). עם התחלת המחקר הארכיאולוגי המדעי של העיר, בחלקה הראשון של המאה התשע-עשרה, כבר הייתה המנהרה הזאת ידועה, נגישה לכל, אף כי רק מעטים העזו להיכנס לתוכה, ועוד פחות לחצות אותה. את האזכורים השונים של נקבת השילוח המופיעים בספרות מאז המאה השלוש-עשרה אסף המלומד השוויצרי, בן המאה התשע-עשרה טיטוס טובלר (1852) ראשון החוקרים במאה התשע-עשרה שטען כי חצה את המנהרה, בשנת 1838, היה חוקר המקרא האמריקני אדוארד רובינסון. (342-341 :1841) טענתו חשודה מעט, לנוכח הקשיים יוצאי הדופן בחציית המנהרה והסיכון הרב שהיה כרוך בכך, אותם תיאר זמן מה אחר כך (1867) החוקר הבריטי צ'רלס וורן (וורן וקונדר 356-355 :1884), רובינסון לא ציין קשיים מעין אלו ולו ברמז.
איור 1: נקבת השילוח, בחלקה הדרומי. שימו לבכם לעובדה שהנקבה יבשה ממים! צולם בינואר 2007, כאשר נשאבו מי המעין והוטו לנחל קדרון כדי לאפשר את תיקון רצפת הטיח של הניקבה.
*החפירות נערכו מטעם רשות העתיקות בהנהלת המחברים. במימון ובסוגיות מנהלתיות שונות סייעו עמותת אלע"ד ורשות הטבע והגנים. סייעו בחפירה: נאצר סנדוקה, ארכיאולוג מנהל שטח; נסים מזרחי, מנהל עבודה; נעמי סידי, עתליה פדידה, רישום ומחקר; ואדים אסמן, יעקב שמידוב וטניה קורנפלד מדידה ושרטוט; ולדימיר נייחין וקלרה עמית, צילום; אלישבע קמייסקי, רפאות; עודד רביב, רפאות אבן; ילנה קופרשמידט, כימיה. תודתנו נתונה לכולם.
בשנת 1880 נפל דבר בתולדות מחקרה של נקבת השילוח בפרט וירושלים בכלל, כאשר על דופן הסלע של הנקבה, סמוך לקצה הדרומי שלה, נמצאה חקוקה כתובת עברית קדומה, שלימים כונתה 'כתובת השילוח' (שיק 1880). הכתובת הזאת פוענחה עד מהרה,1 ונמצא שהיא מתארת את הרגעים האחרונים של חציבת המנהרה שהפכה למפעל שסיפק מים לעיר בביטחון ובנוחות
איור 2: כתובת השילוח, העתק.
עד מהרה נקשרה הכתובת והמסופר בה עם המלך חזקיהו מלך יהודה, ועם הכנותיו המעשיות לעמוד במצור אפשרי שעלול היה להטיל על העיר ירושלים סנחריב מלך אשור (מלכים ב יח, כז), במסע המלחמה שלו בשנת 701 לפסה"נ. היה זה מקרה מוצלח ביותר, אולי הראשון מסוגו, שבו נקשר אירוע המתואר במקרא, עם כתובת קדומה ועם שרידים עתיקים של מפעל מים גדול ומתוחכם ביותר. יתר על כן, הקישור בין המלך חזקיהו לבין המנהרה החצובה, ובינם לבין הכתובת החקוקה בה, הפכו לנקודת אחיזה מוצקה ביותר בכרונולוגיה של תקופת הברזל ב', בכרונולוגיה של ירושלים, ובעיקר בכרונולוגיה של התפתחות הכתב העברי הקדום. עד כדי כך חזק הקשר בין המרכיבים שנזכרו לעיל, עד שנשתרש הן במחקר והן בקרב הציבור השם 'נקבת חזקיהו' למנהרה החצובה בגבעת עיר דוד. פה ושם הובעו אמנם גם דעות אחרות בסוגיה הזאת, למשל, כאלו שהצביעו על העובדה שהתיאור המקראי על מפעלי חזקיהו איננו מתאר חציבת מנהרה, אלא פעולות אחרות הקשורות במים, אך הרוב מסכימים על הקשר בין מלך יהודה ובין המנהרה החצובה.
נתונים ישנים
החפירות שעורכים כותבי שורות אלה בגבעת עיר דוד בחמש עשרה השנים האחרונות העלו שפע של נתונים חדשים הנוגעים, בין היתר, למפעלי המים הקדומים. לאור הנתונים החדשים, אמיתות מדעיות אחדות התבררו כמופרכות מכל וכל. כך למשל, התברר שמעיין הגיחון, שתמיד הוחזק במחקר כמעיין בלתי מבוצר מחוץ לתחומי העיר, הוקף למעשה, עוד מתקופת הברונזה התיכונה ב', בביצור מאסיבי ביותר (רייך ושוקרון 2010 א', 2010 ב'). בשנים האחרונות שמנו לפנינו למטרה לבדוק מחדש רבות מן המסקנות שהעלה המחקר במאה וחמישים השנים האחרונות בגבעת עיר דוד, וזאת לאור נתונים חדשים שהעלו חפירותינו. הערכה מחודשת לשאלת תאריך חציבתה של נקבת השילוח המבוססת על נתונים ארכיאולוגיים חדשים ניתנת בזה.
נקבת השילוח נחצבה, כידוע, בסלע הגיר הקשה בידי שתי קבוצות חוצבים שפעלו משני כיוונים, זו לכיוונה של זו, עד למפגש מוצלח במעבה ההר (איור 3). הבחנה זו מקובלת גם עלינו. סימני החציבה במעבה ההר מעידים על כך בעליל. במקום אחר הבענו את דעתנו ששתי הקבוצות חצבו אומנם זו לקראת זו, אך הקבוצה הדרומית התחילה במלאכתה זמן-מה לפני שהקבוצה הצפונית החלה במלאכתה (רייך ושוקרון תשס"ז). הדברים הבאים נוגעים רק לפעולתה של הקבוצה הצפונית, שהייתה לפי דעתנו השנייה מבין שתי קבוצות החצובים להיכנס לפעולה במפעל החציבה הזה. משזו נפגשה עם קבוצת החוצבים הדרומית שלמה מלאכת חציבת הניקבה.
איור 3. נקבת השילוח. תוכנית כפי שנמדדה ושורטטה בידי האב ל"א וינסאן (1911).
דעה מקובלת אחרת היא שהקבוצה הצפונית החלה את חציבתה של הנקבה היישר מן המעיין לכיוון מערב. כבר האב וינסאן הסביר שלא כך הדבר, שהרי לו היו מתחילים את החציבה מן המעיין ממש היו מי המעיין זורמים בעקבותיהם, מציפים ומטביעים את החוצבים.
לפני שנחצבה נקבת השילוח התקיים בשטח מפעל מים אחר, הוא מפעל המים הכנעני המכונה 'מערכת פיר וורן'. מפעל מים זה כלל, בין היתר את תעלה II, שהובילה מים מן המעיין לדרומה של עיר דוד (איור 4). בדרכה דרומה הזינה תעלה II, באמצעות מנהרה III, את תחתיתו של חלל החצוב בסלע (איור 5). החלק העמוק של חלל זה התגלה עוד בשנת 1909 ידי משלחת פארקר, ותועד בידי האב וינסאן, שכינה אותו בשם 'החדר העגול' (The Round Chamber). בשנות התשעים נחפרה כל סביבתו של חלל זה על ידינו. התברר שמדובר בחציבה נרחבת בעלת מתאר מלבני שכונתה בשם 'הברכה החצובה', שפינתה הצפונית-מזרחית הועמקה מאוד (היא 'החדר העגול' לשעבר). הברכה החצובה ופינתה העמוקה ותאריכם הם הנתון המודגש בדברים הבאים הנוגעים לזמן חציבת נקבת השילוח.
נקבת השילוח חצובה במפלס הנמוך בכ-2.5 מ' מתחת לזה של תעלה II, היא התעלה של מפעל המים הכנעני, שמי המעיין זרמו בה דרומה כל העת שבה חצבו את נקבת השילוח. מאחר שהנקבה נחצבה במפלס נמוך יותר, הרי אילו היו מתחילים את חציבת הקטע הצפוני שלה מן המעיין ממש, היו מי המעיין מפסיקים לזרום בתעלה II, שבה זרמו כל אותה עת, ויורדים וזורמים בעקבות החוצבים ומטביעים אותם מיד.
חציבת הסעיף הצפוני של נקבת השילוח לא החלה אפוא מן המעיין ממש אלא מן ה'חדר העגול' באמצעות מנהרה IV. בדעה זו כבר החזיק האב וינסאן, שתיעד את הנקבה תיעוד מדוקדק, ולמד את כל פרטיה (וינסאן 1911:22:2008:49 ). גם אנחנו מחזיקים בדעה זו (רייך ושוקרון 2000). בכך שהחלו לחצוב את נקבת השילוח מן החדר העגול אפשר הדבר למי המעיין לזרום כל אותה עת בתעלה II דרומה. ניתן היה לפקח על כמות המים שהוכנסה מתעלה II לחדר העגול. הייתה זו כמות מעטה של מים )סביב עומק של 10-5 ס"מ לערך( ששימשה לחוצבי הסעיף הצפוני של נקבת השילוח מעין פלס מים. החוצבים דשדשו במים בשעת חציבת המנהרה ויכלו לשמור בכך על מפלס חציבה אופקי. רק משהסתיימה חציבת הניקבה, במפגש מוצלח של שתי קבוצות החוצבים, יכלו החוצבים לחבר את המנהרה עם המעיין. דבר זה נעשה על ידי חציבת קטע המנהרה הקצר (המכונה מנהרה VI), ממנהרה IV לכיוון מזרח אל עבר המעיין. העובדה שמנהרה VI חצובה ממערב למזרח, כלומר מפנים החוצה, גם היא עובדה שהבחין בה כבר האב וינסאן. סימני החציבה על דפנות קטע זה מורים על כך בבירור. למרבה ההפתעה מרבית החוקרים שכתבו אודות נקבת השילוח התעלמו מן הנתון הזה ולא ניסו להסבירו. משנעשה הקשר בין נקבת השילוח ובין המעיין, פרצו מי המעיין אל תוך נקבת השילוח והחלו לזרום דרכה, והם עושים זאת מאז ועד לעת הזאת. מובן מאליו שמאותו רגע גם יבש התוואי של תעלה II.
איור 5. החלק התחתון של הברכה החצובה (מבט למזרח). שימו לבכם למקום כניסתה של מנהרה III בכותל הסלע המזרחי, ופתח למנהרה IV בצד שמאל למטה.
איור 6: כניסה מן ה'חדר העגול' למנהרה IV (מבט לצפון). שימו לבכם ללוח המלבני המוחלק בסלע מימין לפתח המוליך אל מנהרה IV . (מסומן בשני חצים).
קיים נתון נוסף בשטח שהוא בבחינת עדות מסייעת לרעיון שנקבת השילוח נחצבה מן החדר העגול ולא ישירות מן המעיין. בצמוד ומימין לפתח המוליך מן החדר העגול למנהרה IV חצוב בסלע משטח מלבני שגודלו כ 48X38 ס"מ (איור 6). למרבה הצער אין על המשטח המוחלק הזה סימני כתב כלשהם, אך קרוב לוודאי שהוא הוכן לשם חקיקת כתובת כלשהי, בדומה למשטח המלבני שעליו נחקקה כתובת השילוח. גם בפרט הזה כבר הבחין האב וינסאן, וגם הסתמך עליו כדי לומר שאכן, בפתח הזה, ולא במעיין עצמו, החלה הקבוצה הצפונית של החוצבים את עבודתה (וינסאן 30 :2008 ;9 :1911). יש לזכור כי כתובת השילוח המפורסמת התגלתה חקוקה על דופן נקבת השילוח מטרים ספורים מן הקצה הדרומי שלה. ייתכן אפוא כי כוונתם המקורית של החוצבים הייתה לציין באמצעות שתי כתובות זיכרון, אחת בכל קצה של הניקבה, את חציבתה של המנהרה. למרות שלא נמצאו בכתובת הזאת סימני כתב דומה שהיא מסייעת בציון העובדה שכאן, בחדר העגול, ולא במעיין, החלו החוצבים את עבודתם.
נתונים חדשים
פארקר ווינסאן חדרו אל החדר העגול מן הצד, מכיוון נקבת השילוח שהייתה ידועה, ודרך מנהרה IV שגילו בצידה. הם חפרו את חלל החדר העגול ותמכו את העפר שמעליו בפיגומי עץ ששרידים רבים מהם נמצאו בחפירותינו שנערכו באתר כתשעים שנה מאוחר יותר. פארקר ווינסאן עזבו מאחריהם את הפיגומים, והחלל שחשפו נותר במקומו עשרות רבות של שנים. בשנים האחרונות, יש להניח, נרקבו פיגומי העץ, וכל העפר הבלתי חפור שהיה מעליהם התמוטט מטה פנימה אל תוך החדר העגול. כותבי שורות אלה הגיעו אל החדר העגול בחפירה מלמעלה כלפי מטה. הברכה החצובה הגדולה, והחדר העגול שבפינתה נחפרו בשיטה סטרטיגרפית רגילה של חלוקת השטח לריבועי חפירה, תוך הותרת מחיצות עפר בלתי חפורות ביניהם. במרחב הבריכה החצובה חפרנו כך שמונה ריבועים. שבעה מהם היו ריבועים שמפלסי העפר שבהם התגלו כשהם משוכבים במצבם המקורי, ואילו בריבוע הנוסף, זה שמעל החדר העגול העפר נמצא מופרע כולו.2
אילו לא היה פארקר נכנס לחדר העגול מן הצד ומרוקן אותו משכבות העפר שמילאו אותו, ואנו היינו חופרים אותן מלמעלה כלפי מטה, היינו יודעים אל נכון איך מרובדות שכבות העפר בחדר העגול, והיו בידינו חרסים מקוריים לתיארוך המועד שבו הורבדו רבדי עפר אלה בחדר העגול. מאחר שבחדר העגול מצוי הפתח למנהרה IV, שבה לדעתנו החלו לחצוב את הסעיף הצפוני של נקבת השילוח, היו רבדי עפר אלה עם החרסים המאוחרים שבהם מספקים לנו terminus ante quem (תאריך שלפני) לחציבה.
רצף האירועים היה כזה, שמקרקעית של חלל חצוב קדום (שנחצב בתקופת הברונזה התיכונה ב') נחצבה מנהרה, היא נקבת השילוח. עם גמר חציבתה היא קושרה באמצעות מנהרה קצרה עם המעיין והחלה להזרים מים. מאותו רגע גם יבשו מוביל המים הכנעני (תעלה II) ומרכיבים נוספים שהיו קשורים בו, כמו החדר העגול והברכה החצובה כולה הפסיקו להיות חלק ממפעל מים. מאותו רגע שוב לא היה שימוש במפעל המים הכנעני על חלקיו השונים כמפעל מים. מאן דהו תפס את המקום ובנה לו בתוכו בית מגורים רגיל שקירות הסלע הניצבים כבר שימשו לו קירות מן המוכן לבית. אותו אדם ביכר להתגורר במפלס הגבוה בכשלושה מ' מקרקעית הברכה החצובה. לשם כך מלא את קרקעיתה בגושי אבן גדולים ובשכבות עפר עבות שאותו גרף, כך יש להניח, מן הסביבה הקרובה. את שכבות העפר האלה הידק ויצר לעצמו רצפה, ואת המרחב שבין דפנות הסלע חילק באמצעות קירות פשוטים למרחבי מחייה שונים (רייך, שוקרון ולרנאו 2007).
כאמור לעיל, את העפר שמתחת למרבית הרצפה הזאת חשפנו בחפירה ארכיאולוגית מדוקדקת רגילה, והוא נמצא מפולס למדי (איור7), ואילו העפר שמלא את הפינה הצפונית-מזרחית נמצא מופרע בידי פארקר. בגלל מחסור בנתונים בזיקה לפינה זו אנחנו מניחים את ההנחה הבאה, ששכבות העפר שמתחת למרבית חלקי הבית הנ"ל המשיכו בצורה זו גם לפינה הצפונית-מזרחית שלו, או במלים אחרות שכבות העפר שאותו אדם גרף ושפך אל הברכה החצובה מלאו באותו אופן גם את הפינה הצפונית-מזרחית העמוקה יותר, היא החדר העגול (איור 8 א). אפשרות אחרת, שעבורה לא מצאנו כל עדות, היא שהאיש השאיר לעצמו בפינת הבית את החלל העמוק הזה פנוי, על מנת שתהיה לו, אולי, כניסה פרטית לנקבת השילוח. לשם כך צריך היה להקיף את שוליו העליונים של החדר העגול, עד למפלס רצפת העפר של ביתו החדש, בקירות תמך שהיו אוחזים ותומכים בעפר שמתחת לרצפות ביתו (איור 8 ב) .את השוליים האלה אנחנו כבר חפרנו במו ידינו ולא התגלה דבר מסוג זה. אילו לא היו יוצרים קירות תמך שכאלה, היו שכבות העפר שבברכה החצובה משתפלות לתוך החדר העגול (איור 8 ג).דבר זה איננו ניכר כלל בחתכי העפר הסמוכים לחדר העגול. לאור שיקולים אלה אנחנו משוכנעים שרובדי העפר שמתחת לרצפת הבית שנבנה בתוך הבריכה החצובה נמשכו גם לתוך וגם מעל החדר העגול. רובדי העפר האלה סתמו, אפוא, את הכניסה למנהרה IV שהיא ראשיתה של נקבת השילוח. החרסים שנמצאו באתרם במספרים גדולים בברכה החצובה מתחת לרצפות הבית, מיצגים במידה שווה גם את העפר שסתם את החדר העגול. לאחר שהסיטואציה הסטרטיגראפית התבררה לעיל, ברור למדי שהחרסים המאוחרים ביותר שהתגלו ברובדי העפר הזה חותמים את הפתח למנהרה IV ולנקבת השילוח ומצביעים על תאריך חציבת החלק הצפוני של נקבת השילוח. תאריך זה קודם, או לכל היותר הוא בן זמנם של חרסים אלה.
איור 8. חתך סכימאטי דרך הבריכה החצובה וה'חדר העגול' המציג חלופות שונות:
א . מילוי עפר ממלא את תחתית
הברכה החצובה ו'החדר העגול ב. מילוי עפר מצוי רק בתחתיתהברכה החצובה והוא נתמך באמצעות קיר תמך לבל יפול אל תוך 'החדר העגול'.
ג. מילויי עפר נשפכו אל תוךהברכה החצובה והם אינם נתמכים על ידי קיר תמך כלשהו ולכן משתפעים אל תוך ה'חדר העגול
מחקר שברי החרסים שהתגלו מתחת לרצפה האמורה נמצא בעיצומו. כבר עתה ברור שהקרמיקה המאוחרת ביותר קודמת לזו הידועה משכבה III בלכיש, כלומר קרמיקה זו מתוארכת לחלקה הראשון של המאה ה־8 לפנה"ס (דה גרוט ופדידה 2010). יש בשכבות עפר אלה גם חרסים קדומים יותר, אך לאלה אין חשיבות לענייננו. המסקנה הבלתי נמנעת היא שמנהרה IV, שהיא הכניסה אל הסעיף הצפוני של נקבת השילוח נחצבה במועד זה, או מעט קודם לכן. מסקנה היסטורית בלתי נמנעת היא שלא ניתן לייחס את חציבת נקבת השילוח לחזקיהו מלך יהודה. המפעל הזה נעשה בימיו של אחד המלכים שקדמו לו.
השאלה הנוגעת לתאריך חציבתה של נקבת השילוח מתקשר גם לשאלת מועד התרחבותה של העיר ירושלים לגבעה המערבית וביצורה על ידי חומה. טיעון הגיוני יבקש לתאם בין התרחשותם של שני האירועים האלה במהלכה של המאה ה־8 לפסה"נ. משלחת החפירות בראשות נ' אביגד שחפרה בגבעה המערבית של ירושלים חשפה שרידים של שלוש שכבות 7(־ )9 שהתקיימו במהלך חלקה האחרון של תקופת הברזל )אביגד וגבע .)82-81 :2000 השרידים הראשונים על הגבעה היו של יישוב פרוז שלימים בוצר בחומה עבה. חציבת הנקבה עשויה להתחיל זמן מה לפני ביצור הגבעה המערבית. אנחנו גם בדעה שהחציבה, שנעשתה משני הצדדים, כאשר בכל עת נתונה חצבו אותה שני אנשים בלבד, האחד אל עבר השני, נמשכה פרק זמן של שנים אחדות, שהוא משך ארוך בהרבה מן ההערכות השונות שהוצעו עד כה. לפיכך ההצעה הנוכחית להקדמת חציבתה של נקבת השילוח בעשרות שנים אחדות מתיישבת גם עם שאלת תאריך התרחבות העיר מערבה.
הטקסט המקראי
מן הראוי בנקודה זו לסקור בקצרה את הפסוקים המקראיים המקשרים את חזקיהו, מלך יהודה, עם אספקת המים של ירושלים. הפסוק היחיד המצביע במפורש על התקנת מפעל מים הוא זה שניתן במלכים ב כ, כ:
"ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה…".
מאחר שבירושלים יש מעיין אחד בלבד, הנובע במזרחה של הגבעה בערוץ נחל קדרון, הרי שמפעל המים הנזכר בפסוק הנ"ל יוחס למעיין הזה וזוהה עם נקבת השילוח. ואולם הפסוק הזה יכול היה להתכוון למפעל מים אחר שנוצר באותם ימים. יש לזכור כי במהלכה של המאה ה־8 לפסה"נ ירושלים הרחיבה את גבולותיה למערב ולצפון-מערב, ונוצרה דרישה לאספקת מים נוספת לתושבי האזורים העירוניים החדשים.
לאחרונה ד' עמית העלה את הרעיון כי שרידים של מערכת מים שנחשפה באזור ממילא, ממערב לשער יפו, עשויים היו להיות חלק ממערכת אספקת מים לשטח העירוני החדש של הגבעה המערבית בתקופת הברזל ב' )עמית .)108-105 :2009 עמית מקשר את השרידים עם "תעלת הברכה העליונה" (ישעיה לו, ב; מלכים ב יח, יז), המתקשרת לאיום האשורי על ירושלים בימי המלך חזקיהו, וגם אל ימי קודמו, המלך אחז (ישעיה ז, ג).
פסוק מקראי אחר עוסק בניסיונות למנוע מן הצבא האשורי אספקת מים בעת שהותו הצפויה בירושלים:
"וירא יחזקיהו כי בא סנחריב ופניו למלחמה על ירושלם, ויועץ עם שריו וגבוריו לסתום את מימי העינות אשר מחוץ לעיר ויעזרוהו. ויקבצו עם רב ויסתמו את כל המעינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ לאמר למה יבואו מלכי אשור ומצאו מים רבים" (דבהי"ב לב, ב -ד).
דברים אלה אינם עוסקים בחציבה או בהתקנה של מפעל מים, אלא דווקא בפעולה הפוכה, לסתום ולהפסיק את פעולתו של מפעל מים קיים. הדברים מציינים כי בירושלים של ימי חזקיהו כבר היה קיים מוביל מים, טבעי או מלאכותי, אשר עלול היה להיות נגיש לצבא האשורי, והפעולה שננקטה אמורה הייתה למנוע את הגישה המידית למים. ייתכן כי הפסוק מכוון לתעלה II, אשר נותרה יבשה לאחר השלמת חציבת נקבת השילוח, ועלולה הייתה להיחשב נקודת תורפה בשוליה של העיר. הטקסט המקראי רומז לכך שלאשורים לא הייתה ידיעה כי לירושלים הייתה אספקת מים בשפע, ושמצור לא היה מאלץ את העיר להיכנע בשל עובדה זו.
"וישלח מלך אשור…אלהמלך חזקיהו בחיל כבד ירושלם ויעלו ויבאו ירושלם ויעלו ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה אשר במסלת שדה כובס…ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי ברו" (מלכים ביח, כז, לא).
ֹ"…ותקבצו את מי הברכה התחתונה…ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה…" (ישעיה כב, ט-יא).
בפסוקים המקראיים שלעיל דן לאחרונה א' גרוסברג. (2006 ;2000) לאור העובדה שתעלה II הייתה מוגנת בעברה המזרחי באמצעות חומה שנבנתה בתקופת הברזל ב' (רייך ושוקרון 2000ב:339-337), והעובדה שהיא משכה מים עד לרגע שבו הושלמה חציבתה של נקבת השילוח, גרוסברג הניח שנקבת השילוח אמנם נחצבה בידי המלך חזקיהו אך בפרק הזמן המאוחר לאיום האשורי הנזכר במקרא. גרוסברג ראה בכך את הסיבה לאי הזכרתה של נקבת השילוח וחציבתה במסגרת פעולותיו של המלך חזקיהו נוכח מצור אשורי אפשרי, ולהזכרתה בפסוקים המסכמים את סך פעולותיו של המלך.
הפסוק הניתן בדבהי"ב לב, ל, הוא זה שמרבית החוקרים קשרו עם חציבת נקבת השילוח (למשל, סימונס :188-178 ,175 :1952)
"והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה-מערבה לעיר דוד".
מכשול אחד העומד בפני זיהוי זה הוא הצורך ליישב בין הזמן הדרוש לחציבת מנהרה כה ארוכה בסלע כל כך קשה עם פרק הזמן הקצר שעבר בין הגעתה של הידיעה על כי פניו של סנחריב מלך אשור למלחמה על ירושלים, ובין מועד הגעתם של החיילים האשוריים, בפועל, לפני חומות העיר. וינסאן (39 :1911) חישב כי היו דרושים בין 11-6 חודשים להשלמת המפעל, וכי הזמן הקצר שעמד לרשות החוצבים הספיק להשלים את העבודה. אנחנו בדעה כי מצד אחד הזמן הדרוש לחציבה היה ארוך יותר לאין שיעור. מצד שני גם זמן ההתראה היה קצר יותר. מלכי אשור קיימו מסע צבאי כמעט בכל שנה, והם כיוונו אותו אל יעד אחר בכל פעם לפי צרכיהם. גם אם היתה להם תוכנית רב-שנתית, איש בירושלים לא ידע על כוונותיהם בשנה המסויימת שבה יצאו למסע לפני הגעתם בפועל לגבולות ממלכת יהודה. דבר זה קיצר את זמן ההתראה מאוד. במאמר אחר הצענו שהטופונים 'גיחון' לא היה, כמקובל, שמו של המעיין הנובע במזרחה של גבעת עיר דוד אלא 'שילוח' (רייך ושוקרון 2009א). 'גיחון' לפי אותה הצעה היה שמו של מפעל המים הכנעני המבוצר שנחשף סמוך למעיין. למפעל זה היו שני חלקים. חלק אחד הוא 'גיחון עליון', הנזכר במפורש במקרא (דבהי"ב לב, ל), וחלקו האחר, המתבקש מן השם הראשון, הוא ' גיחון תחתון'. חלק זה היה ככל הנראה יעדה של תעלה II בתקופה הכנענית התיכונה ב'. היתה זו, ככל הנראה, בריכת אגירה שמקומה היה אי שם במורד נחל קדרון, ממזרח לעיר דוד, כנרמז בתפנית מזרחה שמצאנו בתעלה II במרחק של כ-200 מ' מדרום למעיין. חציבת נקבת השילוח במפלס נמוך מזה של תעלה II שבתה את מי המעיין אל תוכה וייבשה בבת אחת את תעלה II, ועמה ביטלה את מפעל המים הכנעני.3 יחד עם זאת תעלה II עדיין היוותה נקודת תורפה במערך ביצוריה של העיר, ואולי בשל כך נחסמה. החסימה נעשתה בחלקו של המפעל הסמוך למעיין.
לסיכום, ניתן לומר כי הנתונים הארכיאולוגים החדשים שנחשפו לאחרונה מבחינים בבירור בין התיאור המקראי ובין נקבת השילוח. אנחנו בדעה שלאור הנתונים החדשים, המקדימים במעט את זמן חציבתה של נקבת השילוח, יש לערוך בחינה מחודשת גם למאפיינים הפליאוגרפיים של כתובת השילוח, ובאמצעותה של הכתב העברי העתיק בתקופת הברזל ב'.
1 מאז גילויה, נכתב על הכתובת מספר ניכר של מאמרים ופרקים בספרים. ראו הביבליוגרפיה אצל ביברשטיין ובלדהורן 190-179 :1994.
2 רבדי העפר והחרסים שבהם נמצאו מעורבבים, מן התקופה ההרודיאנית ומתקופת הברזל ב' גם יח.
3 במנהרה של מערכת פיר וורן מצאנו באחת מגומחות הסלע קבוצה של משקולות נול מתקופת הברזל ב'. אל תוך ה'בריכה החצובה' שליד המעיין נבנה בית מגורים במאה השמינית לפסה"נ.
ביבליוגרפיה
אביגד וגבע 2000
0Avigad and H. Geva, Iron Age II Strata 9-7, H. Geva (ed.), Jewish Quarter Excavations in the Old City of Jerusalem, conducted by Nahman Avigad, 1969-1982, Jerusalem: 44-82.
ביברשטיין ובלדהורן 1994
Bieberstein and H. Bloedhorn, Jerusalem, Grundzge der Baugeschichte vom Chalkolithikum bis zur Frhzeit der osmanischen Herrschaft. Wiesbaden,Vol. III.
גרוסברג 2000
א' גרוסברג, 'מתי נחצבה 'נקבת חזקיהו' ומקומם של בין החומותיים והמכתש',י' אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, ט: .74-63
גרוסברג 2006
א' גרוסברג, 'כיצד התכונן חזקיהו למצור סנחריב'?, א' ברוך, צ' גרינהוט וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, .128-113 :11
דה גרוט ופדידה 2010
א' דה גרוט וע' פדידה, 'המכלול הקרמי מהבריכה החצובה שליד מעיין הגיחון', ד' עמית, א' פלג-ברקת וג"ד שטיבל )עורכים(, חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, ד: .60-53
וורן וקונדר 1884
Warren and C. Conder, Survey of Western Palestine, London.
וינסאן 1911
–H. Vincent, Underground Jerusalem, London.
וינסאן 2008
א' וינסאן, ירושלים של מטה, תגליות מעיר דוד ,1911-1909 תרגם לעברית רוני רייך והוסיף פתח דבר והערכה לעבודתו של האב וינסאן בעת חפירות משלחת מ' פארקר בעיר דוד, ירושלים.
טובלר 1852
Tobler, Die Siloahquelle und der ײlberg, St. Gallen.
סימונס 1952
Simons, Jerusalem in the Old Testament, Leiden.
עמית 2009
ד' עמית, 'אספקת המים לעיר בעליונה בימי הבית הראשון ובימי הבית השני לאור החפירות ליד בריכת ממילא' ד' עמית, ג"ד שטיבל וא' פלג-ברקת (עורכים), חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, ג:108-94.
רובינסון 1841
Robinson, Biblical Researches in Palestine I, London
רייך ושוקרון 2000
Reich and E. Shukron, The System of Rock-cut Tunnels near Gihon in Jerusalem, Reconsidered, Revue Biblique, 107/1: 5-17.
רייך ושוקרון 2002
Reich and E. Shukron, Reconsidering the Karstic Theory as an Explanation for the Cutting of Hezekiah’s Tunnel in Jerusalem, Bulletin of the American Schools of Oriental Research 325: 75-80.
רייך ושוקרון 2002
Reich and E. Shukron, Channel II in the City of David, Jerusalem: Some of its Technical Features and their Chronology C. Ohlig, Y. Peleg and T. Tsuk (eds.), Cura Aquarum in Israel, Proceedings of the 11th International Conference on the History of Water Management and Hydraulic Engineering in the Mediterranean Region, Israel, May 2001, Sieburg: pp. 1-6.
רייך ושוקרון 2006
Reich and E. Shukron, 'On the Original Length of Hezekiah’s Tunnel: Some Critical Notes on David Ussishkin’s Suggestions' A. Maeir and P. Miroschedji (eds.), A. Mazar Festschrift: 795-800.
רייך, שוקרון ולרנאו 2007
ר רייך, א' שוקרון וע' לרנאו, 'תגליות חדשות בחפירות עיר דוד', קדמוניות, .40-32 :133
רייך ושוקרון תשס"ז
ר' רייך וא' שוקרון, 'נקבת השילוח, הערות והארות בדבר חציבתה', א' מירון )עורך(, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, .161-133 :2
רייך ושוקרון 2009
Reich and E Shukron, The Archaeological Setting for the Toponyms Gihon and Shiloah, L. Di Segni, Y. Hirschfeld, J. Patrich and R. Talgam (eds.), Man Near a Roman Arch, Studies Presented to Prof. Yoram Tsafrir, Jerusalem: 21*-24*.
רייך ושוקרון 2010 א
Reich and E. Shukron, A New Segment of the Middle Bronze Fortification in the City of David, Tel Aviv, 37/2: 141-153.
רייך ושוקרון 2010ב
ר' רייך וא' שוקרון, 'חידושים בחפירות עיר דוד ,)2010-2008( ירושלים', קדמוניות, .79-70 :140
שיק 1880
Schick, 'Pœnician Inscription in the Pool of Siloam', PEF QSt, 12: 238–239
מקורות האיורים
איור 1: משלחת החפירות
איור 2 : ש' אחיטוב, הכתב והמכתב, ירושלים תשס"ה עמ' 7.
איור 3 : וינסאן, 1909 , לוח IV.
איורים 8-4 ג': משלחת החפירות.