הקדמה [1]
בגן לאומי עמק צורים שלמרגלות הר הצופים, מתקיים מזה כשמונה שנים מפעל ארכיאולוגי לסינון של עפר מהר הבית בניהולם של כותבי מאמר זה (איור 1). המפעל החל בסוף שנת 2004 ביוזמת המחברים, בחסותה המדעית של אוניברסיטת בר-אילן ובסיוע רשות הטבע והגנים. משנת 2005 המפעל ממומן ומתופעל על-ידי עמותת אלע"ד. המחקר ופרסום הממצאים ממומנים על ידי תורמים פרטיים באמצעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה ועמותת אלע"ד. המפעל מתקיים ברשיון של רשות העתיקות ובתאום עמה.
איור 1.
המפעל התחיל בעקבות עבודות בניה אתר סינון העפר מהר הבית, בגן לאומי עמק צורים. וחפירה בלתי חוקיות שהתרחשו בהר הבית בין השנים 2001 – 1996 שהובילו לפינוי כמויות עצומות של עפר בכ-400 משאיות אל נחל קדרון ואל אתרי שפיכה נוספים .אספנו את מרבית העפר מאתרים אלה והעברנו אותו לגן הלאומי עמק צורים שבו הוא מאוחסן עד לסינונו.
יזמנו את המפעל לאור העובדה שבהר הבית מעולם לא התקיימו חפירות ארכיאולוגית של ממש, ועל אף תפקידו המרכזי בהיסטוריה של ירושלים וארץ ישראל, עד לתחילתו של סינון העפר כמעט ולא היה בידינו מידע ארכיאולוגי אודות התרבות החומרית בהר הבית במשך הדורות.
עד עתה פרסמנו שני דוחות מקדמיים שבהם הובאה סקירה כללית על מפעל הסינון שכללו דיון במבחר ממצאים (ברקאי וצויג 2006; ברקאי וצויג 2006 א; ברקאי וצויג 2007). כמות הממצאים שעלתה בסינון עד כה היא עצומה – עשרות אלפים, ומלאכת המחקר, המיון ,הזיהוי, התיארוך, העיבוד והפרסום שלהם היא רבה ותמשך עוד זמן רב. במאמר זה אנו מבקשים להציג סקירה של ההתפתחויות שחלו במפעל הסינון בחמש השנים האחרונות ,תובנות חדשות אודות מקור העפר שאותו אנו מסננים, תמונת מצב של מחקר הממצאים וסקירה של סוגי הממצא העולים בסינון.
בנוסף למטרתו המחקרית של המפעל, אתר הסינון פועל גם כמוקד חינוכי ותיירותי ערכי .
עיקר הסינון נעשה בידי המבקרים באתר ועד כה השתתפו בסינון יותר מ-120,000 איש .לפי מיטב ידיעתנו, מעולם לא התקיים מפעל ארכיאולוגי עם מספר כה גדול של משתתפים ,וחשיפה רחבה כל כך לקהל הרחב .
איור 2.
המבקרים המגיעים לאתר זוכים להדרכה בת כ-30 דקות אודות הר הבית, מפעל הסינון
וממצאיו. ההדרכה נעשית באמצעות קיר הסברה שנבנה לצורך כך, העשוי בדגם של אבני הכותל המערבי. כאשר אבני הקיר מסתובבות, מופיעות מאחוריהן תמונות של ממצאים מהסינון, מבנים בהר הבית ושחזורים של ההר בתקופות קדומות (איור 2). לאחר מכן, נערך
איור 3.
סינון יבש שלאחריו נעשה הסינון באמצעות מערך של כ-30 נפות, ומערכת מים משוכללת המאפשרת יעילות רבה במלאכת הסינון הרטוב (איור 3). באתר מופעלים גם חנות למזכרות ולשתיה קלה ומתקני נוחות שונים לרווחת המבקרים. עבודת הסינון נמשכת כל ימות השנה ,ולא בעונות קצרות כנהוג בחפירות ארכיאולוגיות.
עם זאת, חלק ניכר מן המלאכה נעשה על ידי צוות העובדים המנוהל בידי גל זגדון (מנהל הסינון) ואוהד טל (מנהל האתר). חלק מעבודה זו כרוך במאמץ פיסי בתנאים המקשים על הנשימה בשל האבק הרב העולה בעת הסינון היבש, הנעשה לפני הסינון הרטוב. העבודה נעשית במסירות רבה ובתחושת שליחות על ידי צוות העובדים, ובלעדיהם לא ניתן היה לקיים מחקר זה.[2]
כפי שציינו בפרסומים קודמים, העפר שברשותנו הועבר במספר שלבים משני אתרים: האחד הוא שפך העפר המרכזי בנחל קדרון שממנו הצלחנו להעביר סך הכל 292 משאיות עפר .בהעברה הראשונה של עפר מאתר זה (כ-68 משאיות) לא זיהינו באופן מדוייק את גבולות שפך העפר, כך שחלק מהערימות כללו עפר שרק חלקו מהר הבית . שפך עפר זה סומן כשטח B המייצג את חלקה הדרומי של ערמת העפר בנחל קדרון. לאחר שקיימנו חפירת בדיקה ידנית בשפך העפר בנחל קדרון איתרנו באופן מדוייק את גבולות העפר שמקורו מהר הבית. עפר זה סומן בקדומת K (איור 4). מרביתו של עפר זה הועברה בשנים 2005, 2006 ו-2007 אל אתרי אחסון בגן הלאומי עמק צורים (כ-091 משאיות עפר.) האתר השני היה מצבור עפר של 34 משאיות, שפונה בתחילת שנת 2000 מהר הבית למתחם מע"ץ הישן ברחוב הנביאים שבמרכז העיר החדשה בירושלים (ראו ברקאי וצויג 30 :2007). עפר זה סומן כשטח T.
בשל מגבלות מקום לאחסון העפר בתחומי הגן הלאומי עמק צורים, לא יכולנו להעביר את כל העפר מנחל קדרון, ונותרה בו, להערכתנו, כמות של כ-100 משאיות עפר מהר הבית. בשנים 2010 – 2009 ערכה רשות הטבע והגנים עבודות שיקום ופיתוח באזור שבו יתרת שפכי העפר מהר הבית בנחל קדרון. בעבודות אלו יתרת העפר מהר הבית נשמרה כמילוי לטרסות עם קירות תמך שהוקמו במקום. לקראת סיום העבודות של רשות הטבע והגנים העברנו 23 משאיות עפר נוספות, שבחלקן הגדול הכילו עפר מהר הבית. עפר זה סומן כ-18KI ו-20KI.
עד כה הספקנו לסנן כ-%40 מן העפר מהר הבית שהגיע לידינו. ערימות העפר ממתחם מע"ץ הישן (שטח T) סוננו במלואן. מן הערימות משטח B סיננו כמחצית ואת היתרה פינינו לאחר שזיהינו שהן אינן מכילות עפר מהר הבית. עיקר עבודת הסינון נעשתה בערימות שסומנו כשטח KI.
בנוסף לסינון העפר מהר הבית סיננו בשנים האחרונות גם עפר מאתרים אחרים בירושלים .סינון זה נעשה אך ורק על ידי צוות העובדים של האתר וללא עזרת המבקרים. דגמנו עפר מפני השטח ממספר חפירות באזור העיר העתיקה של ירושלים לצורך מחקר כמותי השוואתי עם הממצא מהר הבית (ראו פירוט להלן). האתרים שנדגמו עד כה היו: חפירתה של אילת מזר במרכז המבקרים בעיר דוד בעונת 2006 – כאן עלו למעשה שפכי חפירותיהם של מקליסטר ודנקן משנות ה-51( 20P) ועונת 52( 2007P), חפירתו של יחיאל זלינגר במורדות הדרומיים של הר ציון בשנת 53 ( 2008P), חפירתו של שמעון גיבסון באזור שמדרום מזרח לשער ציון בשנת 2008 – (בעיקר מילויים מהתקופה הרומית והערבית הקדומה) (54P), עפר מחפירתו של מגן ברושי בשנות ה-70 לאורך החומה המערבית של העיר העתיקה, מדרום לשער יפו( 55P), מצבורי אשפה קדומים ממורדות הר הבית המזרחיים שנחפרו בעבודות שיקום הטרסות במקום בשנת 56( 2009P).
העפר מאתרים אלו מסונן וממויין באותן שיטות שבהן מטופל העפר מהר הבית והממצאים המיוחדים מהם מוחזרים לבעלי רשיון החפירה. הממצא השכיח משמש למחקר השוואתי עם הממצא המתגלה בעפר מהר הבית. תשומת לב מיוחדת ניתנה למדגם 56P שבו נתגלו מצבורי אשפה קדומים במורדותיו המזרחיים של הר הבית בגן הפרנציסקני. העפר מאתר זה הגיע לידינו שלא כתוצאה מחפירה ארכיאולוגית אלא כעקבות פיקוח של רשות העתיקות על עבודות פיתוח. בעפר זה נתגלו ממצאים בעלי חשיבות רבה שפורסמו על ידינו בשני מאמרים (ברקאי 2011; דבירה, זגדון ושילוב 2011). בשל מקורו של מדגם זה במורדותיו של הר הבית יש לו השלכות גם על מחקר הממצאים מהעפר שהגיע מתוך הר הבית עצמו, אותו אנו חוקרים .
בנוסף למדגמי הביקורת, החל משנת 2010 אנו מספקים שירותי סינון גם לחפירות אחרות בירושלים וביניהן: גן העופל בהנהלת אילת מזר, תעלת הניקוז בסמוך לכותל המערבי בהנהלת אלי שוקרון ובית המעיין בעיר דוד בהנהלת אלי שוקרון. סינון זה נעשה על ידי צוות העובדים והטיפול בממצאים נעשה בידי בעלי רשיון החפירה. ממצאים בעלי חשיבות רבה נתגלו בסינון זה וחלקם זכו להד רב בתקשורת ועתידים להתפרסם בידי החופרים. בין הממצאים שנתגלו במפעל הסינון היו: שבר של לוח טין מגן העופל כתוב אכדית בכתב היתדות מתקופת הברונזה המאוחרת (מזר ואחרים 2010), טביעת חותם שיתכן ששימשה במנהלת בית המקדש השני מתעלת הניקוז, בולה פיסקאלית מתקופת הברזל המזכירה את העיר בית לחם מבית המעיין בעיר דוד ועוד.
החל ממרץ 2011 אנו עמלים על עבודת המחקר ועיבוד הממצאים לקראת הפרסום המלא .לשם כך הקמנו מעבדה יעודית בשכונת תלפיות בירושלים ובה נערכות מרבית עבודות המיון ,התיעוד והמחקר במגוון הממצאים. מגוון סוגי הממצא ממפעל הסינון הוא גדול ביותר שכן הר הבית היה אתר מרכזי במשך תקופות ממושכות. מסיבה זו גם מספר המומחים השותפים לעיבוד ופרסום הממצא אף הוא רב, והמלאכה עוד רבה. בשנה האחרונה נמסרו סוגי ממצא שונים למומחים לצורך עיבוד ולפרסום ובכוונתנו לפרסם את הכרך הראשון של הפרסום המלא בעוד כשנתיים.[5]
לאור העובדה שהממצאים שברשותינו לא נתגלו באתרם ומרביתם שבורים, הדבר דורש מיומנות רבה. לצורך כך, נדרשים גם נסיון והכרות רחבה עם סוגי ממצא שונים בתרבות החומרית של ארץ ישראל לדורותיה. משום כך, הקמנו אתר אינטרנט ייחודי שבו אנו מזמינים את ציבור החוקרים והמלומדים בעולם להשתתף בזיהוי הממצאים. באתר זה מתפרסמים תצלומי ממצאים שונים והמבקרים בו יכולים להוסיף הערותיהם, או לחלופין להגיב על הערותיו של מבקר אחר. עד כה פרסמנו רק מבחר מצומצם של תצלומים ונתקבלו תגובות רבות, ובחלקן אף היו מועילות ביותר שתרמו רבות לזיהוי הממצא. בעתיד נוסיף עוד תצלומים רבים. כתובת האתר היא: http://www.echad.info/uifinds
בפרסומים קודמים הראנו כי ביכולתנו לזהות את העפר שמקורו בהר הבית בשפך העפר שבנחל קדרון. כמו כן, הבאנו שורת טיעונים שבהם הראנו כי מאז ימי הורדוס חומות הר הבית יצרו מעין קופסה סגורה שממנה לא יצאו ואליה לא הוכנסו כל מילויי עפר. מחקרינו בשנים האחרונות הובילו לתובנות נוספות בסוגיה זו, המחזקות את ההנחה שהממצאים בעפר זה מקורם בהר הבית ולא במילויים שהובאו מבחוץ .
העפר שפונה מהר הבית הגיע מכמה אזורים בשטח ההר. חלקו הגדול הגיע אמנם מחפירת הבור הגדול בחזית אורוות שלמה, שבו היו הצטברויות עפר וגם מפלסי חיים, אך גם מאזורים אחרים שכללו עפר מהצטברויות בתוך המבנה של אורוות שלמה, מהנמכת המפלס באורוות שלמה, מהנמכת מפלס החורשה המזרחית בהר הבית לצורך ריצוף, וכן ממקומות אחרים בהר הבית (איור 5).
איור 5. תכנית האזור הדרומי-מזרחי בהר הבית ומקורות העפר שפונה מהמתחם.
השאלה המרכזית שעומדת בפנינו היא לגבי מקורו של העפר במילויים הקיימים בהר הבית .גם אם נניח שהובאו מילויים אל תוך הר הבית בתקופה כלשהי, עפר זה התערבב עם העפר המקומי, כך שללא כל ספק לפחות מקור רוב העפר שברשותנו הוא מהר הבית. השאלה הרלוונטית אינה אם חדר להר הבית עפר שהובא מחוצה לו, אלא האם העפר שהובא להר הבית, בעיקר בימי הורדוס, הכיל פריטים ארכיאולוגיים או שהכיל רק עפר ואבני שדה ?הנתונים שבידינו מוכיחים כי יש להעדיף את האפשרות האחרונה. להלן כמה מן השיקולים לאישושה של טענה זו:
על מנת לייבא עפר שמכיל כמות משמעותית של ממצא ארכיאולוגי יש לכרות אותו באתרי חורבות. יש להניח כי בעבודות עפר בעת העתיקה העדיפו את אדמת העמק הנקייה יותר מאבני שדה וקלה יותר לחפירה, ובשום מקרה לא כרו עפר באזור מיושב ובנוי בצפיפות.
הממצא שעולה בסינון כמעט ואינו מכיל ממצא קדום לימי הבית הראשון (תקופת הברזל 2). אילו העפר שבידינו היה כולל מילויים שיובאו מעיר דוד, היינו מצפים למצוא בו כמות גדולה של חרסים מתקופות הברונזה והברזל 1, כפי שהם מופיעים בשכיחות גבוהה בפני השטח במורדות עיר דוד.
בשנת 2007 נחפרה תעלה ארוכה בהר הבית לצורך תשתית חשמל. תעלה זו הקיפה את המשטח העליון מצפון וממזרח. בחלק מהמקומות הגיע עומק התעלה לכ-1.5 מ'. בחתך נראה שיכוב ברור, שכלל את פני השטח בגוון אפור, ותחתם אדמה בצבע חום – אדום נקייה מאבנים וחרסים (צויג 324-315 :2008). אדמה שאינה אפורה בצבעה ובעיקר אדמת טרה-רוסה אדומה המצוייה באיזור העיר העתיקה בירושלים, מייצגת שכבות ישוב שקדמו לחורבן הבית הראשון (אביגד 32-31 :1980). תופעה זו נכונה גם לגבי עפר שמקורו מחוץ לגבולות העיר העתיקה. רובד זה היה בעומק של כ-0.5 מ' מתחת לפני השטח הנוכחיים. לא מן הנמנע כי רובד אדמה חומה-אדומה זה מייצג את המילויים ההרודיאניים בהר[6]. נתון זה מחזק את הסברה כי המילויים ההרודיאנים לא הכילו ממצא ארכיאולוגי קדום.
באחד מתצלומי הבור שנחפר על-ידי הווקף בחזית אורוות שלמה ניתן לראות בחתך החפירה רצף של רבדי הצטברות עפר. כמו כן, המבנה שנחשף במזרחו של הבור מכיל רצף שלבים של תקופות שונות, החל מהתקופה הערבית הקדומה ועד לתקופה העות'מאנית (זליגמן 7002: 50-47). לפיכך יש לשער שהבור לא נתמלא בפעולה מרוכזת אחת ובזמן אחד, אלא התמלא אט אט במשך זמן רב. מסיבה זו אנו משערים שהעפר שמילא את השטח שבחזית אורוות שלמה, אינו תוצאה של עבודות חד פעמיות בקנה מידה גדול למילוי עפר, שכללו גם יבוא של עפר מחוץ להר, אלא תוצאת הצטברות אטית לאורך תקופה ממושכת ומקור העפר הזה הוא בהר הבית עצמו.
הקביעה האחרונה עולה בקנה אחד עם ההנחה כי תופעה דומה התרחשה בחלקים נרחבים של האזור המזרחי בהר הבית. מחשיפת חזיתו הצפונית של מבנה אורוות שלמה ניתן ללמוד שהיתה קיימת שם רחבה כלשהי שהיתה במפלס רצפת אורוות שלמה ושימשה כמקום הכניסה העיקרי למבנה. מכאן, שמפלס הר הבית באזור זה, בזמן שמבנה אורוות שלמה היה בשימוש ,היה נמוך בכ-12.5 מ' ממפלסו הנוכחי. בנוסף, גם מפלסו של שער הרחמים נמוך בהרבה ממפלס הרחבה שסביבו, וזהה למפלס אורוות שלמה [7]. מנתונים אלו ניתן להסיק שהמפלס בכל האזור המזרחי של ההר היה נמוך יותר מזה המוכר כיום. [8]
מכאן עולה השאלה של הסיבה לעלייתו של מפלס הקרקע באזור המזרחי של הר הבית ?ההצעה הסבירה ביותר היא שלאזור זה הועברו כמויות גדולות של שפכי חפירה ופסולת בנייה לאורך השנים, וזו הסיבה לעליית המפלס.[9] אם השערה זו נכונה, עלינו להסיר מסדר היום את הדיון בנוגע למקור המילוי בחזית אורוות שלמה, מפני שכלל לא מדובר במילוי מלאכותי אלא בהצטברויות עפר לאורך שנים רבות, שמקורן בתוך שטח הר הבית.
לאחר שהראנו שמקורו של העפר הוא בהר הבית, עדיין עולה השאלה לגבי ערכו המדעי של ממצא ללא קונטקסט ושאינו באתרו. על מנת להשיב על שאלה זו צריך ראשית להבדיל בין הממצאים הארכיאולוגיים השכיחים לבין הממצאים המיוחדים. הממצא המיוחד, במידה וזוהה ותוארך, ערכו עומד, לרוב, בפני עצמו. המחקר הארכיאולוגי עוסק רבות בממצאים שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות שמקורם בפני השטח, במילויים, ואף בשפכי העפר מן החפירה שנבדקו מחדש. גם כאשר השיכוב והמיקום שבו היו הממצאים בשימוש בעת העתיקה אינם ידועים, עדיין יש ערך לכך שהממצא נתגלה באתר מסויים. כך לדוגמא, קטע ממצבת שישק מלך מצרים שנתגלתה בשפכי החפירה במגידו, לוחות באכדית בכתב היתדות ,שנתגלו במילויים ועל פני השטח בחצור, לוח גזר שנתגלה בשפך החפירות ועוד. גם הממצאים המיוחדים שעלו בסינון עפר מחפירות אחרות בירושלים בשנתיים האחרונות, נתגלו בעיקר בעפר שמקורו במילויים .
לעומת זאת, ההתייחסות לסוגי הממצא השכיח היא מורכבת יותר. הכמות המרובה של ממצא זה מאפשרת לערוך בו ניתוחים כמותיים. זאת בדומה להתייחסות אל הממצא בענף מכובד של המחקר והוא הסקר הארכיאולוגי.[10] הממצא שנאסף בסקרים ממויין באמצעות שיטות טיפולוגיות ומתוארך ברובו באמצעות איתור מקבילות מאתרים אחרים. בסופו של דבר מתקבלים נתונים כמותיים שניתן לערוך באמצעותם השוואות בין האתר הנסקר לאתרים אחרים. במחקרים אלו ההתמקדות היא לרוב בנתונים המצביעים על עוצמת הישוב בתקופות השונות. המדגמים מכל אתר אינם גדולים ולכן אינם מאפשרים עריכת מחקרים מעמיקים יותר העוסקים בייחודה של התרבות החומרית בכל אתר .
במקרה של הממצא מהר הבית היכולת לערוך מחקרים כמותיים רבה יותר מאשר בסקרים שלפני השטח, מכיוון שמדובר במדגם גדול ביותר. בסיום עבודת המיון והזיהוי של הממצאים ,הנתונים שיעמדו לרשותנו יצביעו לא רק על התפלגות לפי התקופות השונות אלא גם על התפלגות סוגי הממצא השונים וטיפוסיהם. התפלגויות אלו יוכלו להחקר באמצעות השוואה להתפלגויות של ממצאים מאותו סוג מאתרים אחרים בירושלים. לצורך כך, יצרנו קבוצות ביקורת סטטיסטיות שבאמצעותן ניתן יהיה לערוך השוואות כמותיות לממצא מהר הבית .
את קבוצות הביקורת יצרנו על ידי דגימות עפר מאתרים אחרים באזור העיר העתיקה (לעיל) .עפר זה, בדומה לעפר מהר הבית, מקורו ממילויים ומפני השטח והוא מכיל בתוכו ממצא זעיר מתקופות שונות.[11]
הקרמיקה שאותה אנו מעלים בסינון באה מעומקים שונים, דבר המנטרל את ייצוג היתר של התקופות המאוחרות האופייני לסקר ארכיאולוגי, שכן בסקר מלקטים קרמיקה מפני השטח .כמו כן, בסקרים קיימים גורמים מפריעים כמו תכסית של צמחייה עבותה או קברים ויישוב מאוחר המצויים בסמוך לפני השטח. לפיכך, מפעל הסינון מייצג דוגמה נדירה של עבודה ארכיאולוגית הנמצאת מבחינה מתודית בין החפירה לבין הסקר. [12]
בסופו של המחקר כאשר יתקבלו הבדלים בעלי מובהקות סטטיסטית, נוכל לערוך מחקרים נוספים שינסו לפרש את התופעות. כך למשל, כבר בשלב זה אנו מבחינים כי בקירמיקה מתקופת הברזל 2 פכי הבישול מופיעים באחוזים גבוהים (מתוך כלל כלי הבישול), יחסית לאתרים אחרים בירושלים. ניתוחים מסוג זה יאפשרו גם לתארך תופעות ייחודיות גם בממצא עצמות בעלי החיים, שאותן לא ניתן לתארך באמצעות שיטות טיפולוגיות. חלק קטן מהעצמות ניתן לתארך באמצעות בדיקות פחמן 14. עם גילוי הבדלים משמעותיים בשכיחות ממצא העצמות, נוכל לערוך בדיקות פחמן 14 במבחר דגימות על מנת לבדוק האם מקורה של התופעה הוא בתקופה מסוימת.
ניתן לומר שבמידה מסויימת יש למחקר כמותי מסוג זה יתרון על פני מחקר נתונים מחפירה סטרטיגרפית רגילה. נתונים הבאים מהקשר ברור בחפירה מייצגים את התרבות החומרית של האתר באופן מוגבל יותר מאלו שמתקבלים בממצא של סקרים ארכיאולוגיים. הממצא שמקורו ממילויים או מפני השטח מייצג מרחב גדול ואף רצף התיישבות ארוך יותר מממצאים המגיעים משכבות חתומות. האחרונים אמנם מייצגים נתונים מלאים וברורים, אך הם משקפים את השלב שבו היישוב פסק מלהתקיים ואת הממצא החומרי שהתקיים באזור מסויים באתר. לכן גם קשה לערוך מחקרים כמותיים השוואתיים בנתונים מסוג זה. דווקא הממצא שאינו באתרו מייצג טוב יותר את רצף ההתיישבות באתר. הממצא שמגיע ממילויים או מפני השטח מהווה מדגם טוב יותר של רצף ההתיישבות באזור נרחב יותר באתר, ובייחוד ממצא המגיע ממצבורי אשפה (דבירה, זגדון ושילוב 2011).
כפי שהראנו עיקר הממצא זמנו הוא למן תקופת הברזל 2 ועד לימינו (ברקאי וצויג 7002: 59-58). ממצא מועט ביותר הוא מתקופות קדומות יותר, ונתון זה תואם היטב את הידוע לנו על התקופות שבהן התרחשה עיקר הפעילות בהר הבית .
המחקר הכמותי בממצאים הוא עדיין בתחילתו ומחכה למיון וקטלוג מלא של הממצאים לטיפוסים, אך כבר בשלב זה ניתן לערוך השוואה בין שכיחות סוגי הממצאים במקורות העפר השונים. הנתונים שנאספו בידינו עד עתה מלמדים על הבדלים משמעותיים בין שני מקורות העפר העיקריים. העפר שהובא ממתחם מע"ץ הישן (שטח T) הכיל ממצא רב מסוף המאה ה-19 ובעיקר מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, וזאת בניגוד למצב בעפר שהוטל בנחל קדרון (שטח K). הממצא משטח T כלל פסולת רבה שמקורה בשיפוצים שנערכו בהר הבית וממצאים רבים מהעת החדשה. פסולת זו כללה שברים רבים של אריחי קיר מזוגגים ,טסרות זכוכית מוזהבות, שברי חלונות צבעוניים, אריחי קיר מודרניים, שברי טיח, שברי כבשן מהתקופה העות'מאנית, שברי כלי זכוכית מודרניים, שברי רעפים שמקורם ממרסיי שבצרפת מסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, שברי לוחות עופרת, מטבעות מודרניים ,לוחות צפחה, ופריטים נוספים שזמנם מתאים לתקופה זו. כמו כן, הופיעו בשטח זה בשכיחות גבוהה לוחות שיש, אריחי ריצוף קדומים מסוג אופוס סקטילה ופריטים ארכיטקטוניים רבים שככל הנראה הוסרו ממבנים שונים במהלך שיפוצים שנערכו במשך המאה ה-20 (להלן) .
שכיחות המטבעות מסוף המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20 בשטח T היא כפולה מזו בשטח K, לעומת המטבעות של ראשית התקופה העות'מאנית שבהם לא היה הבדל משמעותי בממצא בשני השטחים (ראו טבלה להלן). מכאן יש לשער כי העפר משטח T, שפונה
בשלב מאוחר יותר מזה של פינוי העפר לנחל קדרון, הגיע בעיקר מפני השטח מאזור החורשה המזרחית בהר הבית, שבו נעשתה הנמכה של מפלס הקרקע לצורך ריצוף במחצית הראשונה של שנת 2000. בעת החדשה אזור זה שימש, ועדיין משמש, אזור לפינוי פסולת בניה. עדויות נוספות לכך ניתן לקבל ממספר מקורות:
בשנת 2007 נחפרה תעלה ארוכה ממזרח למשטח המוגבה בהר הבית לצורך תשתית חשמל .בשפכי העפר מחלקה הדרומי של התעלה שעברה ממזרח למשטח הרמה המוגבהת נראו שברי כלי חרס מהתקופה העות'מאנית ואריחי קיר מזוגגים (צויג 2008:321).
בסמוך למסגד אל-אקצא וממזרח לו עמד מבנה גדול מהתקופה הצלבנית שפורק בשנת 2491 בעקבות רעידות אדמה בשנים 1927 ו-1937. במבנה זה פעל במאה ה-19 כבשן שבו יצרו את אריחי הקיר שהחליפו את האריחים הקודמים שהותקנו בקירות החיצוניים של כיפת הסלע במאה ה-16 (ריצ'מונד 39 :1924). במבנה זה עסקו גם במחזור לוחות עופרת מגגות וכפות המסגדים. יתכן שהפסולת מעבודות אלה הושלכה באזור החורשה המזרחית בהר הבית, ויתכן גם שלאחר רעידת האדמה, גם חורבות הבניין הצלבני שהוסר, פונו לאזור זה. בסינון העפר נתגלו גם פריטי פסולת ייצור רבים של אריחים אלו מהמאה ה-19.
ארנסט טט'אם ריצ'מונד שחקר את כיפת הסלע בשנת 1919 ציין ששומרי המבנה ידעו לספר לו על מסורת שלפיה עם החלפת פסיפסי הקיר החיצוניים של כיפת הסלע באריחים מזוגגים ,הפסיפסים נשמרו במקומות שונים במתחם הר הבית, וחלקם אף נקברו בחורשה המזרחית בין העצים (ריצ'מונד 87-86:1924)
בקרבת שער הרחמים בסמוך למתחם שבו ממוקמים כיום מכולות וכלי עבודה של הווקף ,מצוי ריכוז גדול של פריטי שיש ולוחות ריצוף, שפריטים דומים להם שכיחים גם בעפר שהוצא מהר הבית. מקורם של פריטים אלו ככל הנראה במבנים שפורקו בשיפוצים שנערכו בהר הבית. במהלך המאה ה-19, אוחסנו פריטים אלה בחלל כלשהו בהר הבית ולאחרונה פונו ממנו אל החורשה המזרחית (וראה להלן). נראה שחלק מפריטים אלו פונה מהר הבית יחד עם העפר משטח T.
לאור הנתונים המצטברים יש להניח כי העפר משטח T שפונה מהר הבית בהנחיית רשות העתיקות, מקורו בפני השטח באזור הדרום-מזרחי של הר הבית. פני השטח באזור זה הונמכו באותה עת בשיעור של כחצי מטר לצורך התקנת ריצוף הרחבה הקיימת במקום כיום. הכוונה היתה לרצף את כל השטח מאורוות שלמה ועד לשער הרחמים, אך רק חלקו הדרומי של השטח רוצף בפועל.
שיפוצים רבים ונרחבים נערכו בהר הבית בעת החדשה ובייחוד במהלך המאה ה-19, בשנת 1853 בשנת 1874 ולפני ביקורו של קיסר גרמניה, וילהלם ה-II, בשנת 1898. מרבית אריחי הקיר המזוגגים שהותקנו במאה ה-16 בהוראת הסולטאן סולימאן המפואר, הוסרו וחדשים הותקנו במקומם. גם רצפת כיפת הסלע הוחלפה ברצפת שיש לבן, וכן הוחלפו חלק מאריחי הקיר משיש (רי'צמונד 20-19:1924).
איור 6.
כפי שציינו, בקרבת שער הרחמים, סמוך למתחם המכולות, מצוי היום ריכוז של פריטים ממבנה כלשהו שפורק בהר הבית. מצבור פריטים זה החל להצטבר באזור החורשה המזרחית עם תחילת העבודות באורוות שלמה בשנות ה-90, ועם השנים מימדיו של המצבור הלכו וגדלו (איור 6). יתכן שמקורם במבנה כלשהו שפורק בתחילת המאה ה-20 והם אוחסנו באורוות שלמה. פריטים אלו מקורם ככל הנראה במבנה שכלל רכיבים ארכיטקטוניים בשימוש משני .את מרביתם יש לתארך לתקופות הביזנטית והערבית הקדומה, וממצאים אחרים כגון אריחי ריצוף מסוג אופוס סקטילה, עשויים אבן גיר ביטומנית, יש לתארך לתקופה הרומית הקדומה (להלן). בחלק מלוחות אלו מופיע סימון של ספרות ערביות משוח בצבע אדום. נראה שהכוונה בזמן פירוק המבנה היתה לשחזרו. סימונים דומים ישנם גם בפריטים ארכיטקטוניים שנתגלו בסינון (איור 7). בין האבנים נראתה גם כתובת ערבית בתבליט בכתב כופי שיש לתארכה למאות ה-11-10 לסה"נ. בשיחה עם אנשי הווקף נאמר לנו שמקורם של הפריטים הוא בכיפת הסלע. בתחילת המאה ה-20 היו בסמוך לקשתות הכניסה לכיפת הסלע כמה חדרים ששימשו לאחסון חפצים. חדרים אלה נבנו במאה ה-16 והוסרו בשלב מאוחר יותר (שם, עמ '78). קירות המבנים היו מצופים בלוחות שיש מגולפים, וריצ'מונד תיעד לוח שיש עם תבליט בכתב ערבי כופי בשימוש משני, שהיה מותקן במהופך בצמוד למרזב של אחד החדרים ,בסמוך לכניסה הצפונית של כיפת הסלע (שם, עמ '88). לעומת זאת, לפי מידע שנמסר לנו מפי
איור 7. מבחר אריחי אופוס סקטילה שסומנו בספרות ערביות בצבע אדום. האריחים היו בשימוש חוזר בהר הבית עד שפורקו בשיפוצים שנערכו במהלך המאה ה-20.
עיסאם עוואד (ראו הע' 7), לוחות הריצוף מאבן גיר ביטומנית שימשו כטלאיי מילוי בקירות מסגד אל-אקצא והוסרו משם לאחר רעידת האדמה בשנת 1927. הסימונים בצבע אדום נעשו במוזיאון האסלאם, בדרום מערב הר הבית.
נראה שמצבור הפריטים הארכיטקטוניים העשויים שיש והפריטים הנלווים אליהם וכן פריטי בנייה נוספים, שנזרקו בחורשה המזרחית, מקורם בשיפוצים שנערכו בכיפת הסלע במהלך המאות ה-19 וה-20. יש לציין שהסופר המפורסם מארק טווין שביקר במקום בשנת 7681 כתב שברחבה סביב כיפת הסלע מצויים פריטים ארכיטקטוניים רבים עשויים שיש שנחפרו על ידי המוסלמים( 552 .Twain 1869, p).
לעומת שטח T, ערימות העפר משטח K שרובן המכריע מקורם מהבור הגדול, שנחפר בחזית אורוות שלמה וחלקן האחר משפכי עפר מתוך אורוות שלמה, מכיל שכיחות נמוכה יחסית של פריטים שמקורם בפסולת השיפוצים שנערכו בעת החדשה בהר הבית. שכיחות המטבעות מהמאה ה-20 בשטח K קטנה פי 2.5 מזו שבשטח T, ולעומת זאת שכיחות המטבעות מהתקופה העות'מאנית היא דומה. לפיכך, שטח T מייצג כנראה רק את הרובד העליון ביותר של שפכי העפר שנזרקו בחורשה המזרחית, ואילו שטח K מייצג גם רבדים קדומים יותר של הצטברויות עפר. נתון מפתיע הוא שכיחות הממצאים מהתקופה הצלבנית. שכיחות המטבעות הצלבניים וכמו כן, זו של מסמרי פרסות מימי הצלבנים בשטח K היא כפולה מזו שבשטח T, והדבר קשור ככל הנראה להצטברויות עפר שהיו בתוך המבנה של אורוות שלמה ופונו משם בתחילת העבודות בשנת 1996. מאפיינים נוספים של שטח K, שצריך עוד לעמוד עליהם, הם ריבוי עצמות בעלי החיים עם סימני חיתוך, מסמרי נעלים מהתקופה הרומית או הצלבנית, שיבוצים ועיטורים עשויים דר (אם הפנינה), מקלות דקים ועגולים עשויים מאבן שחורה, שברי תנורים (טאבון), טסרות פסיפס בודדות מאבן גיר, אבני צור בלתי מעובדות, מרצפות אבן, ופריטים נוספים שמופיעים בשטח זה בריכוז גבוה באופן מובהק וגבוה מזה של שטח T.
כמות הממצאים הארכיאולוגיים בעפר מהר הבית היא רבה ביותר. בכל דלי של עפר מסונן נמצאו שברי כלי חרס, שברי כלי זכוכית, עצמות בעלי חיים, קוביות (טסרות) פסיפס, פריטי מתכת ואבנים מעובדות למן התקופות הקדומות ועד לימינו. הממצא השכיח מצוי כעת בתהליך מיון טיפולוגי, שבסופו הטיפוסים השונים יכומתו ויערך ניתוח סטטיסטי, שבעזרתו ניתן יהיה לחשוף מגמות ייחודיות בהתפלגות הנתונים, ובהם ייערכו מחקרים נוספים .לעת עתה, נסתפק במסגרת זו בנתונים כמותיים כלליים לגבי סוגי ממצאים שאינם נדירים ומאפיינים את התרבות החומרית שהתקיימה בהר הבית לדורותיו. נתונים אלה עשויים להשתנות בעתיד בעקבות תוספת ממצאים חדשים, שיעלו בסינון ודיוק רב יותר בהגדרת הממצאים יושג לאחר סיום מלאכת המיון.
להלן רשימה ראשונית של סוגי הממצאים השכיחים העולים בסינון:
קרמיקה
כשני מיליון חרסים. מתוכם נשמרו כ-80,000 שפיות כלים המצויות כעת בתהליך מיון .
3500 שברי נרות חרס
כלי זכוכית
210000 שברי גוף של כלי זכוכית (רובם מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה)
14500 שברי שפיות של כלי זכוכית (רובם מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה.)שרידי פסיפסים
370000 טסרות של רצפות פסיפס (מהתקופה הרומית הקדומה ובעיקר מהתקופות הביזנטית והערבית הקדומה)
1050 שברי גושי רצפות פסיפס (מהתקופה הרומית הקדומה ובעיקר מן התקופות הביזנטית והערבית הקדומה)
94000 טסרות של פסיפסי קיר עשויות זכוכית מתוכן 4381 עם עלה זהב (התקופה הערבית הקדומה)
1200 שברי גושי פסיפס קיר מזכוכית (התקופה הערבית הקדומה)
עצמות בעלי חיים
190000 שברי עצמות בעלי חיים .%9 מן העצמות משטח K היו שרופות ו-%17 עצמות שרופות משטח T.
המינים הבולטים בעצמות הם: צאן (יותר ממחצית), דגים (כ-%15), תרנגולים( %11), חזירים (כ-%8), בקר( %4), יונים( %3) ועוד מינים שונים בשכיחות נמוכה יותר. ביניהם נתגלו גם עצמות שועלים, (השוה; איכה ה, יח.)
נתוני ניתוח עצמות בעלי החיים יבואו לידי ביטוי משמעותי לאחר ניתוח סטטיסטי שיעשה שימוש בנתוני קבוצות הביקורת, ולאחר בדיקות מדגמיות של חלק מהעצמות בשיטת פחמן 41.
קונכיות
15000 צדפים וקונכיות.
133 קונכיות של ארגמון( Murex).
1750 שברי דר (אם הפנינה) (פסולת תעשייה ופסולת מזון)
פריטים ארכיטקטוניים
נתגלו כ-700 אריחים ושברי אריחי מרצפות שנעשו בטכניקת אופוס סקטילה.
האריחים מוינו וקוטלגו לפי סוג האבן, צבע, צורה, גודל ושיטת החיתוך וההחלקה. הצורות כוללות עיגולים, משולשים, ריבועים, מלבנים, מקביליות, טרפזים, מעויינים, משושים ,מתומנים, וצורות בלתי רגולריות, כולל בעלי קצוות מעוגלים. רוב האריחים עשויים אבן גיר ביטומנית שחורה ושיש לבן, והשאר מסוגי אבן גיר מקומית, אבן גיר מיובאת, אבן איטלקית מסוג פורפיר, אבן חול, קוורץ, בהט, ואבנים נוספות בצבעים שונים: אדום, ורוד ,ירוק, צהוב, אפור וחום. יותר מ-130 מהאריחים הם שלמים או מרופאים וגודלם נע בין משולשים עם צלעות בגודל של סנטימטר אחד למלבנים בגודל 44X22 ס"מ. נעשה מחקר מעמיק לאיתור מקבילות מארץ ישראל ומחוצה לה לאריחים שעלו בסינון, ונתגלו מקבילות מהתקופות הרומית הקדומה (ההרודיאנית), וכן הביזנטית, הערבית הקדומה והצלבנית (ראו דיון בהמשך). כמות האריחים הרבה מסוג זה ומתקופות שונות שנתגלתה בעפר מהר הבית מעידה על העוצמה וההעדפה העקבית שהיתה לסגנון ריצוף זה במפעלי בניה שהתקיימו בהר הבית במשך הדורות.
15000 שברי לוחות שיש
הכמות הגדולה של לוחות שיש שנתגלתה בסינון מוינה והופרדו ממנה אריחי אופוס סקטילה ,אריחים מעוטרים בגילוף ושברי מרצפות גדולות .15,000 הלוחות שנותרו שימשו ככל הנראה כלוחות לציפוי קירות, שפורקו ממבנים בהר הבית. שברים אלה מוינו על-פי עובי, פרופיל השפה וסוג השיש. רובם הגדול עשויים שיש לבן או שיש לבן עם עורקים אפורים, אחרים עשויים שיש אדום, ירוק, אפור וצבעוני.
104 לוחות ריצוף דקים של אבן גיר
329 שברי מרצפות אבן עבות לריצוף רחובות ורחבות
220 פריטים ארכיטקטונים מגולפים
46 שברי כותרות עמודים מגולפות
7000 שברי אבני בניה שסותתו בסיתות מסרק (בעזרת אזמל משונן)
43 שברי גזעי עמודים
22 לוחות אבן עם שברי כתובות בערבית או ביוונית
4500 פיסות טיח (ללא צבע)
יותר מ-1200 פיסות טיח עם עיטור של תמשיחי פרסקו (רובן כנראה מהתקופה הרומית הקדומה – ימי הבית השני)
מתכת
2600 פריטי ברונזה
3300 פריטי עופרת
2300 פריטי ברזל
תכשיטים, עיטורים ופרטי לבוש
683 חרוזים( %50 זכוכית ,%6 אבן יקרה,%5 דר ,%4 טין ,%3 פיאנס ,%2 עצם – רובם משטח T, ומחומרים נוספים) (איור 8)
246 כפתורים( %8 מתכת – רובם משטח T, %7 זכוכית – רובם משטח K, %12 עצם – רובם משטח K, %20 דר)
1540 שברי צמידי זכוכית (למן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית) (איור 9)הצמידים מוינו וקוטלגו על-פי הטיפולוגיה של מוד שפאר (שפאר 1988; 1992). מרבית הצמידים עשוים זכוכית בצבע בהיר, שהיו נפוצים החל מהתקופה הערבית הקדומה. אחרים בעלי צבע כהה ואחיד מתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת ותחילת התקופה הביזנטית .
הקוטר של הצמידים נע בין 35 ל-80 מ"מ, כך שהצמידים שימשו גם ילדות ונערות צעירות.
15 שברי צמידי ברונזה או נחושת
32 עגילים( 20 של ברונזה)
50 קטעי שרשראות ומחרוזות (ברונזה, מתכת עם ציפוי זהב ועשויות כסף, זכוכית, דר ופיאנס).
איור 8.
איור 9. מבחר שברי צמידי זכוכית, מן התקופה הרומית ועד לתקופה העות'מאנית.
איור 10.
איור 11.
208 שברי טבעות( 50 ברונזה ,4 כסף ,143 זכוכית) (איור 10)
400 שברי עיטורים ושיבוצים עשויים דר, לעתים עם עיטורים חרותים צמחיים או גיאומטריים (איור 11)
60 פריטי לבוש – אבזמים, סיכות רכיסה וכדומה
מסמרים
3800 מסמרי ברזל קדם תעשייתיים גדולים
36 מסמרי ברזל קטנים לנעלים מסומרות (קליגה)
שונות
22 שברים של אבני שחיקה וריחיים
180 משקולות עשויות חומרים שונים (מתוכן 60 ברונזה ,31 עופרת ,10 ברזל ,30 אבן ,53 זכוכית)
127 קוביות משחק וכלי משחק (מתוכם 53 עשויים זכוכית עם דגם נוצה – מהתקופה הממלוכית ,15 עצם ,13 שנהב ו-28 אבן)
34 שברים של לוחות כתיבה עשויים אבן צפחה
65 שברי כלי בזלת
מטבעות
יותר מ-4700 מטבעות נתגלו בסינון המתפלגים באחוזים על-פי הטבלה הבאה:
סכום כולל שטח T שטח K תקופה
11.6% 11.1% 11.7% בית שני
3.0% 2.5% 3.2% רומית מאוחרת
19.2% 15.5% 18.8% ביזנטית
1.3% 0.7% 2% צלבנית
30.7% 30.7% 32.9% מוסלמית (כולל עות'מאנית)
6.6% 10.1% 4.4% מאה 20
28.0% 29.3% 26.6% בלתי מזוהה / שחוק
100% 100% 100% סכום כולל
להלן תובא סקירה של חידושים בממצא השכיח המתוארך ותובנות, שניתן ללמוד מהן על הר הבית. בנוסף לממצא זה, יש גם ממצא מיוחד ופריטים נדירים שיפורסמו באופן מפורט בעתיד לאחר מחקר מעמיק.
התקופות הפריהסטוריות ותקופות הברונזה (עד שלהי האלף השני לפסה"נ) כפי שציינו בפרסומים הקודמים בעפר מהר הבית נתגלו מעט ממצאים מתקופות שקדמו לתקופת הברזל 2. זמנם של הממצאים הוא החל מהתקופה האפי-פלאוליתית או הניאוליתית ועד לתקופת הברונזה המאוחרת. מבין שברי החרסים שתוארכו לתקופות אלו נמצאו פערורים וקדרות מהתקופות הכלכוליתית והברונזה הקדומה, קנקנים וקערות מתקופת הברונזה התיכונה, פכית דליה, ומספר שברים של כלי יבוא מיקניים מתקופת הברונזה המאוחרת. נמצאו גם מספר חרסים שתוארכו לתקופת הברזל 1.
נתגלו שלוש חרפושיות. האחת משלהי תקופת הברונזה התיכונה (חרפושית כנענית), השתיים האחרות הן מתקופת הברונזה המאוחרת (אחת מהשושלת ה-19 והשניה מהשושלת ה-19 או ה-20).[20]
נתגלו מספר פריטים נוספים מתקופת הברונזה המאוחרת וביניהם: שברי כלי אבן מסרפנטין ובהט, חרוזים ותליונים .
במיון מדוייק של החרסים מתקופת הברזל זוהתה כמות גדולה יותר של שברי כלים מתקופת הברזל 2א (מאות 9-10 לפנה"ס) מזו שדיווחנו עליה בפרסומים הקודמים (כ-%5 לפחות) .
ביניהם נתגלו שברי קערות ופכים עם מירוק "פרוע" או אנכי, פכיות שחורות וסירי בישול . שברי כלים דומים נתגלו גם בבור האשפה קדום מימי הבית הראשון ממורדותיו המזרחיים של הר הבית שאת ממצאיו פרסמנו( 56P) (דבירה, זגדון ושילוב 1102).
להלן שתי טבלאות המסכמות את התפלגות שברי החרסים (שפיות) מימי הבית הראשון והשני משטח 1KI על-פי סוגי הכלים.
שטח 1KI תקופת הברזל II
7.1% סירים ופכי בישול
0.2% פכיות (כולל בקבוקים וצפחות)
15.3% פכים
4.4% קדרות
14.8% קנקנים
55.7% קערות (כולל קעריות שתיה וצלחות)
2.5% נרות שמן (שפיות ושברים אינדקטיביים)
398 גודל המדגם (שפיות)
בפרסום הממצאים שעלו ממצבורי האשפה במורדות הר-הבית המזרחיים( 56P) ערכנו השוואה בין התפלגות הכלים מהר הבית לבין אתרים אחרים (צויג, זגדון ושילוב 1102). בהשוואה זו הראינו כי בימי הבית הראשון וגם בימי הבית השני הממצא מהר הבית הכיל ריכוז גדול ביותר של פכים (כ-%15 בשתי התקופות) ביחס לאתרים אחרים. בממצא מימי הבית השני הריכוז שלהם בהר בולט באופן ניכר ביחס לאתרים אחרים, ואילו בממצא מימי הבית הראשון ריכוז דומה נמצא באזור התעשייתי (ככל הנראה לייצור יין) בתל א-צאפי וריכוז נמוך יותר (כ-%11) בסיכום כלל השטחים מתל בטש. מכאן עולה השאלה האם בטיפוסי פכים מסויימים נעשה שימוש נרחב במקומות פולחניים ותעשייתיים ?
נתגלו ידיות מסומנות בחריתה (איור 12). חלקן עם סימון דמויי ,+ T או |||. מרבית הידיות הן מתחילת תקופת הברזל II. כמו כן, נתגלו ידיות קנקנים עם טביעות אצבע עמוקות, הזהות לידיות טבועות שנתגלו בחורבת קייפא (שכבה IV) משכבה המתוארכת לשלהי תקופת הברזל 1 ותחילת תקופת הברזל 2א (קאנג 2009) (איור 31).
איור 12. ידיות כלי חרס עם תווים חרותים מתקופת הברזל 2.
שברי הצלמיות ממשיכים להופיע בסינון, ועד כה עלו כ-120 שברי צלמיות בעיקר של בעלי חיים – כנראה סוסים ומעט שברי צלמיות נשים (איור 14). נתגלו שבע אבני קלע כדוריות דמויות כדור טניס מתקופת הברזל עשויות אבן צור (איור 15). אבני קלע דומות נתגלו בלכיש ובאתרים אחרים מתקופת הברזל. אבן קלע דומה נתגלתה בבור האשפה למרגלות הר הבית (צויג, זגדון ושילוב 83 :2011). בלכיש הן שויכו לקרב של סנחריב מלך אשור, בימיו של חזקיהו מלך יהודה בשנת 701 לפסה"נ (זאס ואוסישקין 4002; 9791: 62.72 .fig). משקלן הממוצא של אבני הקלע הוא 314 גר' וקוטרן הממוצע 5.9 ס"מ. רק אחת מהן נתגלתה בשטח T.
איור 14. שברי צלמיות מתקופת הברזל 2ב-ג.
נתגלתה גם ידית קנקן בודדת עם טביעה מטיפוס "למלך", דו כנפית עם חריתות מעגלים חד-מרכזיים משלהי המאה ה-8 לפסה"נ. נתון זה מפתיע לאור העובדה כי בחפירות מחוץ לתחום הר הבית בתחום הישוב בתקופת הברזל כמות הידיות מטיפוס "למלך" גדולה יותר באופן יחסי. צ'ארלס וורן חשף שמונה ידיות "למלך" למרגלות הפינה הדרומית-מזרחית של הר הבית (וילסון ווורן 152 :1871).כמו כן, גם בחפירותיהם של בנימין מזר ואילת מזר באיזור העופל מדרום להר-הבית נתגלו תשע ידיות "למלך" במילויים (מזר ומזר 139 :1989; מזר 1102:
118) ובכלל החפירות באזור העיר העתיקה נתגלו יותר מ-300 ידיות "למלך" עד כה. לעומת זאת, בבור האשפה מתקופת הברזל המצוי למרגלות המזרחיים של הר הבית, שבו נתגלתה כמות גדולה של שברי כלי חרס מתקופת הברזל 2, לא נתגלתה אף ידית עם טביעה "למלך ."בהנחה שמכלול הממצאים מבור זה מקורו בהר הבית, עולה ביתר שאת שאלת מיעוט טביעות "למלך" במכלול הממצאים מתקופת הברזל 2 בהר הבית.
בסינון נתגלו עד עתה חמש בולות מתקופת הברזל 2, וביניהן גם בולות מסוג terracotta docket,
שלהן גב חרוטי, ששימשו מעין קבלה או אישור להנפקת סחורות. בולה אחת מכילה סימנים
פסבדו-היירוגליפיים מצריים וככל הנראה מקורה בממלכת ישראל. פרטים על ממצא הבולות יפורסמו בעתיד .
בנוסף ממשיכים להופיע ממצאים אחרים מתקופה זו אותם ציינו בפרסומים קודמים, ובעתיד יעשה בהם עיבוד מדוקדק יותר.
תקופת הבית השני (התקופות הפרסית, ההלניסטית והרומית הקדומה- ימי בית חשמונאי ובית הורדוס) (המאה ה-6 לפסה"נ – 70 לסה"נ)
כשליש מהקרמיקה העולה בסינון הוא מימי הבית השני, וכשליש ממנה הוא מהתקופה ההלניסטית. מכלול כלי החרס הוא אופייני למכלולים המוכרים לנו מירושלים. להלן טבלה המייצגת את התפלגות הכלים מהתקופה הרומית הקדומה לסוגיהם באחוזים בשטח 1KI:
שלהי ימי הבית השני
32.1% סירי בישול (כולל פכי בישול)
11.7% פכיות
14.8% פכים
7.0% קנקנים
21.3% קערות וקעריות
10.2% נרות
1.1% בקבוקים
1.4% צפחות
0.4% טרה סיגלטה
5296 מספר הכלים
כפי שציינו, בהשוואה בין התפלגות סוגי הכלים שמקורם מהר הבית לבין הממצא מאתרים אחרים בירושלים, הממצא מהר הבית הכיל ריכוז גדול יותר של פכים ופכיות (כ-%15 פכים וכ-%12 פכיות) ביחס לאתרים אחרים (כך לדוגמא באזור שער ציון כמות הפכים והפכיות היתה כ-%5) (דבירה, זגדון ושילוב 80-78 :2011 ). תופעה מעניינת נוספת היא שאחוז כלי היבוא, מקבוצת הכלים הידועה בשם כלי טרה-סיגלטה מזרחית, הוא נמוך באופן משמעותי בהר הבית (כ-%0.4) ביחס לאתרים אחרים באזור העיר העליונה (כ-%7.1).
מהתקופה ההלניסטית הקדומה (מאות 4 – 2 לפסה"נ) ממשיכים להופיע ממצאים המאפיינים את הפעילות בהר הבית בתקופה זו. ביניהם נתגלתה בולה ייחודית עשויה טין ועליה טביעת חותם עם דגם של אמפורה רודית – קנקן יין האופייני לתקופה, ומצדיה כתובת יוונית עם שמושל בעל החותם. מתקופה זו נתגלו מלבד זאת גם ראש חץ, ארבעה קלעי עופרת ,16 משקולות זכוכית ,12 פלכי טוויה, וממצאים נוספים.
470 מהמטבעות שעלו בסינון הם מימי הבית השני. מתוכם חמישה מטבעות כסף מהתקופה הפרסית (מתוכם שלושה מטבעות "יהד"), שני תלמיים ,32 סלווקיים ,194 חשמונאיים ,ומרבית האחרים מהמאה הראשונה לספירה. מטבע נדיר שעורר התרגשות מיוחדת הוא מטבע מחצית השקל מן השנה הראשונה של המרד הראשון נגד הרומאים, היא שנת 66/76 לסה"נ (איור 16). בצד הפנים של המטבע מופיעים ענף עם שלושה רימונים וכתובת בכתב העברי העתיק "ירושלים הקדושה", ובצד הגב מופיעים גביע העומר והכתובת "חצי השקל ."מטבעות מחצית השקל שימשו לתשלום מיסי המקדש והחליפו בימי המרד הגדול את השקלים הצוריים. מטבעות אלה נטבעו כנראה בהר-הבית עצמו על ידי שלטונות המקדש. מס מחצית השקל למקדש מבוסס על הנאמר בספר שמות (ל, יא-טו). על כל יהודי היה לשלם חצי שקל למקדש בכל שנה. המטבע שנתגלה נשתמר היטב, אך למרות זאת הוא פגום מעט משריפה ,כנראה זו שגרמה לחורבן המקדש בשנת 70 לסה"נ. זוהי הפעם הראשונה שנתגלה מטבע כזה שמקורו בהר-הבית עצמו. מטבעות דומים נתגלו בעבר במטמונים בסביבתה של ירושלים ,בחפירות ברובע היהודי וכן בחפירות מצדה, אך הם נדירים למדי בחפירותיה הרבות של ירושלים. מן התקופה הרומית הקדומה נתגלו גם כמה מטבעות נבטיים.
איור 16. מטבע כסף "חצי השקל" מהשנה הראשונה למרד נגד הרומאים.
איור 17. מבחר אריחי ריצוף אופוס סקטילה מריצוף רחבות בהר הבית מימי הורדוס.
מהתקופה ההרודיאנית ושלהי ימי הבית השני (מאה 1 לפסה"נ עד 70 לסה"נ) המשיכו להופיע בסינון ממצאים רבים. בולטים במיוחד הם שברי אריחי הריצוף מסוג אופוס סקטילה (איור 71). התיאור המוזכר אצל יוסף בן מתתיהו כשיטת הריצוף הצבעונית ברחבה שהיתה תחת כיפת השמיים בין התחום המקודש הראשון לתחום המקודש השני (מלחמת היהודים ה ,192), מתייחס למעשה לשיטת הריצוף המכונה אופוס סקטילה (אברהם 2007). בפרסום קודם הראנו כי אריחים רבים מסוג זה שנתגלו בסינון דומים בסגנונם לאלה שנתגלו בארמונות הורדוס ביריחו (ברקאי וצויג 7002: 94 – 50). האריחים מצויים כעת בתהליך עיבוד ומחקר ,ונראה כי חלקם הם בעלי מאפיינים זהים בצורה, בחומר, במידות ובשיטת העיבוד לאריחים הרודיאניים שנתגלו במצדה, יריחו והרודיון (רוזנברג 2008; פרסטר 1995). יש לציין כי מידותיהם של האריחים מבוססות על תקן הרגל הרומית( 29.6 ס"מ) והם מעוצבים על-פי היחסים של "חתך הזהב."
תופעה מעניינת בממצא האריחים מן העפר מהר הבית היא שכמעט כל האריחים מימי הבית השני עשויים אבן גיר ביטומנית, כאשר ברצפות אופוס סקטילה אחרות שנבנו על-ידי הורדוס, האריחים של אבן זו אינם עולים על מחצית ממספר האריחים. לכן עולה השאלה מהגרם לכך שרק אבני הגיר הביטומניות השתמרו והגיעו לידינו. יתכן שאריחים רבים אחרים ,מחומרים אחרים נשדדו לצורך שימוש חוזר במקומות אחרים. על חלק מהאריחים של אבן הגיר הביטומנית נראו סימנים של עיבוד משני ועל 15 אריחים אף מופיע סימון משוח בצבע אדום של סימני ספרות ערביות (איור 7). כפי שציינו, בקרבת שער הרחמים נראה ריכוז של שברים ארכיטקטוניים וביניהם גם אריחי ריצוף מסוג זה. גם שם נראה על חלקם סימון ספרות ערביות בצבע אדום. שכיחות אריחי האופוס סקטילה בעפר משטח T, שתוארכו לתקופה ההרודיאנית גדולה פי שמונה מזו של שטח K. לאור זאת, נראה כי מקורם של אריחי ריצוף אלה הוא במבנה כלשהו שבו הם היו בשימוש משני. כפי שציינו לעיל, יתכן ששימשו כטלאים בקירות מסגד אל אקצא עד לרעידת האדמה בשנת 7291.
עדויות נוספות לשימוש משני של אריחי אופוס סקטילה מהתקופה ההרודיאנית ומהתקופה הביזנטית ניתן למצוא במקומות שונים בהר הבית, ובייחוד ברחבה העליונה בקטעים הקדומים שלה מהתקופה האומאית, שהשתמרו מצפון ומדרום לכיפת הסלע. ניתן לראות במקומות שונים שילוב של אריחי אופוס סקטילה כטלאים להשלמת פערים בריצוף (איור 18). השלמות
איור 18. מבחר אריחי אופוס סקטילה בשימוש חוזר בריצוף המשטח העליון בהר הבית, התקופה האומאית .
מעין אלו, נראות במקומות נוספים בהר הבית, אך שכיחות ברחבה העליונה, ונראה כי הדבר קשור לחורבות שהיו באזור זה בעת בניית הרחבה העליונה. חורבות אלה כללו שברים רבים של אריחי אופוס סקטילה .
מבין השרידים הארכיטקטוניים הנוספים מתקופה זו בולטות במיוחד יותר מאלף פיסות טיח עם תמשיחי פרסקו המעידים על כך שככל הנראה מבנים רבים בהר הבית עוטרו בשיטת עיטור זו. יש לציין שמרבית הפיסות היו בצבע לבן. הצבע השני בשכיחותו הוא האדום הפומפייאני.
בסינון נתגלו יותר מ-1300 שברי תנורי טין (טאבון) שאת מרביתם אנחנו מתארכים לימי הבית השני. במצבורי האשפה שלמרגלות של הר הבית במזרח ובעיר דוד נתגלו גם כן כמויות גדולות של שרידי תנורים וכירות, המעידים על פעילות נרחבת של אפייה (או בישול) במתחם הר הבית, כנראה להכנת מזונם של עולי הרגל.
התקופה הרומית המאוחרת( 70 – 423)
מתקופה זו נתגלה ממצא מועט ביותר. הממצא הקירמי כולל גם חרסים המתוארכים לתקופה שבין המרידות, כך שנראה שהנוכחות בהר הבית בתקופה זו ,אף אם היתה דלה, היתה רצופה וללא פערים.
תקופה זו באה לידי ביטוי בממצא מהסינון בעיקר בפריטים מיוחדים שכללו קוביות משחק (העשויות להיות בחלקן מימי
הבית השני), גמות מעוטרות (איור 19) ומטבעות .
איור 19. גמות מעוטרות מהתקופה הרומית המאוחרת.
בהר הבית מופיעים פריטים ארכיטקטוניים מתקופה זו בשימוש משני במקומות שונים. אחדמהם הוא שבר אפריז או גמלון של מקדש רומי ועליו מופיעה מגולפת בתבליט גבוה דמות קנטאור. פריט זה פורסם בעבר על ידי המחברים (ברקאי וצויג 2009). בנוסף, מופיעים במקבץ הפריטים הארכיטקטוניים שברחבה שבין המוזיאון האסלמי למסגד אל אקצא בדרום-מערב הר הבית, פריטים נוספים שיש לתארכם לתקופה זו. נראה שפריטים אלו יובאו מחוץ להר הבית במהלך ביצוע מפעלי הבנייה בתקופות הביזנטית והערבית הקדומה או ששימשו במבנים קטנים בעלי חשיבות משנית שעמדו בהר הבית בתקופות אלה.
התקופה הביזנטית( 423 – 836)
מתקופה זו אנו ממשיכים לגלות כמויות גדולות של טסרות פסיפס ואף גושים של רצפות פסיפס. ההתלבטות לגבי פירוש התופעה יושבה לאחר שגילינו כי שבשיפוצים שנערכו במסגד אל-אקצא בין השנים 1942 – 1938 נתגלו באתרם שישה קטעי רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית מתחת לרצפה של השלב האומאי של מסגד אל-אקצא (צויג 299-296 :2008). קטע נוסף של רצפת פסיפס, כנראה מאותה תקופה, מצפון למשטח העליון תועד על ידי אשר קאופמן בשנות ה-80 (קאופמן 4002: 43, 61 .fig).
בנוסף לפסיפסים נתגלו בסינון גם שברי סורגי שיש, שברי כותרות, וכן 20 אריחים בסגנון אופוס סקטילה ששימשו לריצוף או לחיפוי קירות. אריחים דומים להם נתגלו בחפירות בכתף הינום בירושלים, וזוהו כשייכים לכנסייה ביזנטית במקום (ברקאי 89 :2000). האריחים מהר הבית תואמים בצורתם ובמידותיהם את האריחים מכתף הינם, אך לא בסוגי החומרים מהם הם עשויים (איור 20). פריטים דומים נתגלו גם בחפירות בקיסריה ובאתרים אחרים (דריי 1102).
כפי שציינו בפרסומים קודמים, הממצאים מהסינון ונתונים נוספים בהר הבית, מעידים כי הר הבית בתקופה זו לא עמד בשממונו, וככל הנראה התקיימו בו מבני ציבור, ואולי אף כנסיות .
יותר מ-12,000 שברי רעפים נתגלו בסינון, מהתקופות הרומית, הביזנטית, וככל הנראה גם מהתקופה הצלבנית שכיחות הרעפים בשטח K גדולה בכ-%50 מזו של שטח T, כך שניתן
להסיק שמקורם אינו בשפכי עבודות השיפוצים מהעת החדשה שבהם פורקו מבנים קדומים .
%62 מהרעפים הם רעפי שכב( Tegulae) וכ-%37 הם רעפי רכב( Imbrex). בשלב זה של עיבוד הממצאים נראה כי מרבית הרעפים הם מהתקופה הרומית-הביזנטית, דבר העשוי ללמד על כך כי בהר הבית עמדו בתקופה זו מבני ציבור גדולים .
התקופה הערבית הקדומה( 836 – 9901)
מכיוון שמאז התקופה הערבית הקדומה תבניתו הכללית של הר הבית לא עברה שינויים מהותיים, עיקר הממצא מתקופה זו מקורו ממבנים שפורקו במהלך שיפוצים או עקב רעידות אדמה. כמות הממצאים מתקופה זו היא רבה, החומר הקירמי כולל בעיקר כלי שולחן ואגירה מן התקופה האומיית, וכלי שולחן, בישול ואגירה מן התקופה העבסית. חלקם של הכלים העבסים מאופיין בדפנות דקות ולעיתים אף מעוטר בחריטה, טביעה או זיגוג. מלבד החרסים הממצא כולל גם פריטים ארכיטקטוניים (שברי כרכובים, כותרות ועמודונים), וקישוטים שמקורם במבנה כיפת הסלע ומבנים נוספים. בסינון המשיכו לעלות בשכיחות גבוהה, טסרות זכוכית שחלקן מוזהבות, ואף הופיעו גושים רבים של פסיפסי קיר שעליהם ניתן להבחין גם
בדגמים (איור 21). נראה שעיקר שרידי פסיפסי הקיר מקורם בעיטוריו החיצוניים של מבנה כיפת הסלע שהוסרו במהלך התקנת אריחי הקיר המזוגגים במאה ה-61. מלבד זאת, נתגלו גם שיבוצי דר דמויי נטיפות ועיגולים שמקורם גם הוא בפסיפסי הקיר של כיפת הסלע (איור 22).
איור 21. גושי פסיפסי קיר מהתקופה האומיית, שהוסרו מכיפת הסלע במאה ה-61.
איור 22. שיבוצי דר דמויי נטיפה ועגולים מקירות כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא מהתקופה האומיית ואילך .
איור 23. מבחר אריחי שיש מריצוף או חיפוי קירות כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא מן התקופה הערבית הקדומה.
נראה כי גם מרבית שברי אריחי השיש (כ-15,000), שנתגלו בסינון מקורם במבנים מתקופה זו שפורקו במהלך שיפוצים (איור 32).
הממצא הנומיסמטי מתקופה זו כולל גם מטבעות רבים ביזנטו-ערביים מהתקופה האומאית שלפני הרפורמה המוניטרית של עבד אל מלכ אבן מרואן, וגם מטבעות חתוכים רבים ועוד חמישה מטבעות או גזרי מטבעות זהב מהתקופה האומאית והפאטמית.
התקופה הצלבנית( 9901 – 7811)
מבנה אורוות שלמה קיבל את שמו כששימש בתקופה הצלבנית אורוות לפרשי המסדר הטמפלרי, שמפקדתו ישבה במסגד אל-אקצא, לאחרונה זוהו פריטים רבים מתקופה זו. ניתן לשייך ממצאים רבים לפרשים ששכנו במבנה באורות שלמה. נתגלו שברי קשקשי שריון ,וכמות גדולה של 220 מסמרי פרסות מטיפוס "מפתח הכנורות( "Fiddle-key Nail) האופייניים לפרשים האירופים של ימי הביניים (איור 42). ממצאים אלו בולטים בעיקר בשטח K ומקורם ככל הנראה בעפר שפונה ישירות מתוך אורוות שלמה בתחילת העבודות במקום בשנת 6991.
איור 24. מסמרי פרסה צלבניים מטיפוס "מפתח הכנורות" ששימשו את סוסי הפרשים הצלבניים באורוות שלמה.
בנוסף לעדויות אודות הפרשים הצלבניים, יש בידינו 58 מטבעות כסף צלבניים, שהינו אוסף המטבעות הירושלמי הגדול ביותר מהתקופה, וביניהם גם מטבעות נדירים כולל מטבע זהב חתוך של בלדווין השלישי( 1185-1173) (איור 52).
הפתעה נוספת בממצאים מתקופה זו, שזוהתה לאחרונה, הם שברי אריחי אופוס סקטילה מימי הביניים (איור 26). הצבעים, הצורות והמידות של אריחים אלו זהים לחלוטין לאריחים מהמאות ה-11 וה-12 המצויים בכנסיית הקבר בירושלים ובכנסיית יוחנן המטביל בעין כרם. האריחים שנתגלו בסינון מעידים, ככל הנראה, על ריצוף שנעשה בשיטת האופוס סקטילה
במסגרת אחת מפעולות השיפוצים והבנייה שעשו הצלבנים בהר הבית, למרות שאלו לא היו בקנה מידה גדול.
איור 27. מבחר ראשי חצים מהתקופה הצלבנית.
מבין אמצעי הלוחמה שעלו בסינון בולטים ראשי החצים (איור 72). מרבית ראשי החצים שהתגלו תוארכו לימי הבינים ורק בודדים מייצגים תקופות קדומות יותר. לראשי החצים הצלבניים יש כמה מאפיינים בולטים:
1. כולם בעלי תקע( tang). לא נמצאו ראשי חצים בעלי פותה .
2. צורת החתך שלהם היא רבועה והקצה מחודד – ובדרך כלל פירמידלי. ישנן צורות חתך נוספות: משולש, מעוין ועוד .
3. מרבית ראשי החצים מתאימים ללוחמת חומות ונראה שרובם נורו מקשתות מורכבות.
4. ראשי החצים הם בגדלים שונים. חלקם נורו כנגד אדם וחלקם נועדו לירי על בהמות משא או סוסים.
רוב המכלול של ראשי החצים (למעלה מ-60 פריטים) תוארך על- סמך מקבילות ונראה שעיקרו הוא מהמאה ה-12. באותו זמן ישבה מינהלת המסדר הטמפלרי במסגד אל-אקצא וניצלה את המרחב של אורוות שלמה לצרכיה. מכיוון שמדובר בתקופה קצרה, שלאחריה ירושלים עברה לידי השלטון האיובי במהלך כיבושי צלאח א- דין לא ניתן לקבוע בוודאות את שיוכם של ראשי החצים לצבא זה או אחר, אך על-פי מקבילות (בעיקר ממצד עתרת – Vadum Jacob) נוכל לתחום את מסגרת הזמן שלהם למאה ה-12 ולשייכם ככל הנראה לטמפלרים (וראו: רפאל 8002).
התקופות האיובית הממלוכית והעות'מאנית( 7811 – 7191)
הממצא מהתקופה הממלוכית הוא דל יחסית, ובא לידי ביטוי בעיקר בחרסים, מטבעות וממצא שברי זכוכית. נתגלה אוסף גדול של שברי צמידי זכוכית מתקופה זו ומהתקופה העות'מאנית. כלי המשחק מזכוכית מעוטרים בדגם נוצה ממשיכים להופיע בסינון ועד כה עלו 34 פריטים כאלה. כמו כן, נתגלו גם תכשיטים של ברונזה ומחומרים אחרים, שאנו מתארכים לתקופות אלה .
החותמות העות'מאנים הכתובים העשויים ברונזה ממשיכים להופיע ועד כה נתגלו 21 חותמות. רובם מתוארכים למאה ה-19 וראשית המאה ה-20. חותם אחד ייחודי תוארך לשנת 1725/6 ועליו מופיע הכיתוב: שיח' עבד אל-פת'ח תמימי. דמות זו היתה לימים המופתי של ירושלים.
פריטי נשק רבים מההתקופה העות'מאנית עלו בסינון. אלה כוללים בעיקר קליעי רובה עשויים עופרת וברזל. נתגלו גם שמונה שברים של פגזי תותחים. בנוסף לכך, נתגלו גם שני בריחי צור ששימשו להצתה ברובי מוסקט במאות ה-17 – 19. אחד מאלה הוא להב צור עטוף לוח עופרת מעוטר בדגמים גיאומטריים. אבן הצור משובררת ברמה גבוהה (איור 28). נראה כי בריח צור זה היה חלק מרובה מפואר, שכנראה שימש אישיות בכירה.
שברי מקטרות חרס מהתקופה העות'מאנית ממשיכים להופיע ועד כה נתגלו 1650 שברים .שברים אלו מופיעים בשכיחות זהה בשטחים K ו-T, והדבר מעיד כי השימוש במקטרות אלו חדל רק במאה ה-02.
שברים רבים של אריחי קיר קרמיים מזוגגים ומעוטרים וצבעוניים שהוסרו מכיפת הסלע
ממשיכים להופיע (כ-6800 שברים.) אריחים אלו הם בעיקר מהמאה ה-19 והוסרו בשיפוצים
איור 29. אריחי קיר מזוגגים מהמאה ה-19 מקירות כיפת הסלע (הוחלפו בשנות ה-60 של המאה ה-02).
איור 30. אריחי קיר מזוגגים מהמאה ה-16 מקירות כיפת הסלע (הוחלפו בשיפוצים במאה ה-91).
שנערכו בשנת 1961, אז הם הוחלפו בחדשים (איורים 29, 30). חלק קטן מהם הוא האריחים של המאה ה-16 (איור 30), וכמות קטנה של אריחים מהמאות ה-18 וה-20 נתגלתה גם כן .בנוסף נתגלו גם פריטים רבים של פסולת תעשייה של אריחים אלו (איור 31). כפי שציינו ,אריחים אלו יוצרו בהר הבית, במבנה שהיה סמוך למסגד אל אקצא ממזרח. עדות נוספת לבית מלאכה זה היא כמות גדולה של יותר מ-3700 שברי כבשנים עות'מאניים שנתגלו בסינון .
כמעט כל השברים נתגלו בשטח T.
איור 31. פסולת תעשייה של האריחים המזוגגים מכבשן שהיה במבנה הצלבני ממזרח למסגד אל-אקצא (הוסר בשנת 3491).
יש לציין כי אריחים רבים שפורקו מכיפת הסלע נשמרו במחסני הוואקף בהר הבית ולא נזרקו בחורשה במזרחית. כמו כן, אריחים רבים שלא שימשו בכיפת הסלע, נשמרו כעתודה לשיפוצים עתידיים, מתחת למדרגות העולות למשטח העליון וחלקם נחשפו על-ידי סנדריק נורמן ג'ונס בחפירת הצלה שערך במקום בשנת 1947 (צויג 8002: 303-403).
לתקופה זו אפשר גם לייחס 13200 שברי לוחות של חלונות זכוכית צבעוניים ששימשו בכיפת הסלע והוסרו במהלך שיפוצים שנערכו בתקופות שונות. החלונות הותקנו בכיפת הסלע במאה
ה-16 וחודשו בשנים 1721-1720 (סט. לורן 77 :1993). חלק אחר חודש במהלך שיפוצים במאה ה-19 (ריצ'מונד 78 :1924). נראה שמרבית החלונות שעלו בסינון הוסרו בשיפוץ של סוף המאה ה-19 ואולי גם בשיפוצים נוספים במאה ה-20, זאת בשל שכיחות שברי החלונות בשטח T, הגדולה עשרות מונים מזו שבשטח K.
העת החדשה( 1917 ואילך)
תקופת המנדט הבריטי, ממלכת ירדן ומדינת ישראל
ממצאי תקופה זו הם רבים וכוללים בעיקר שברי קירמיקה וחרסינה מודרנית, מטבעות וכן מחצלות לתפילה (עשויות קש וחומרים פלאסטיים). על חלק משברי כלי החרסינה מופיעים כתובות וסמלים ממלכתיים. על שבר כלי חרסינה אחד הופיע שמו של בית גולדשמידט שהיה מועדון קצינים בריטי ברח' המלך ג'ורג, שפוצץ על ידי ארגון האצ"ל בשנת 1947. המשיכו להופיע גם כפתורים ותגי צבא בריטיים. ביניהם נמצא גם תג של המסדר היוקרתי של אבירי הבירית עם הכיתוב" Honi Soit Qui Mal Y Pense". גם מתקופות אלו נתגלו קליעי רובה רבים הכוללים תרמילי רובה 16M, תרמילי תמ"ק עוזי, כדורי גומי ותחמישים לפיזור הפגנות (איור 23).
איור 32. מבחר קליעי רובה מהתקופה העות'מאנית ומן העת החדשה.
כפי שציינו בשטח T נתגלו ממצאים רבים מהשיפוצים שנערכו בהר הבית בסוף המאה ה-91 והמחצית הראשונה של המאה ה-20. ביניהם נתגלו 1300 שברים של רעפים שיוצרו במרסיי ושימשו בכיפת הסלע למילוי חללים במקומות בהם עיטורי הקירות התפוררו ונפלו (ריצ'מונד 4291: 25). פריטים אלו הוסרו ככל הנראה בשיפוצים שנערכו בימי השלטון הירדני.
סיכום
מפעל סינון העפר מהר-הבית נמשך זו השנה השמינית. לבד מן החשיבות המחקרית-ארכיאולוגית של המפעל, יש לו ערך מוסף ציבורי וחינוכי, הבא לביטוי באלפי המתנדבים העוסקים בסינון העפר בתחושת התעלות ובהתרגשות רבה. למפעל סינון העפר נדרשו תחילה תעוזה וחזון, שכן לא ידענו מה יעלה בנפות, האם יהיו ממצאים משמעותיים כלשהם אם לא .
מתברר כי למרות החששות שהיו בהתחלה, המאמץ היה ראוי וכדאי, והתוצאות חשובות .
הר-הבית לבד מחשיבותו הדתית והרוחנית, היה ליבה של ירושלים, והיווה בתקופות שונות אקרופוליס של העיר, שבו היה ריכוז של מבני הדת והשלטון. מסיבות פוליטיות לא נתאפשרו חפירות ארכיאולוגיות יזומות ברחבות הר-הבית, ולפיכך תוצאות מפעל סינון העפר הן המקור היחיד העומד לרשותנו ללימוד התרבות החומרית של אזור חשוב זה ותולדותיו .מבצע הסינון אינו חפירה ארכיאולוגית רגילה, ואינו דומה גם לסקר של פני השטח, שבו מלוקטים הממצאים, שכל הידוע אודותיהם ועל הקשרם הוא האתר שממנו באו. זהו מפעל ייחודי, שמבחינה מתודית מצוי בין החפירה היזומה לבין הסקר הארכיאולוגי. הממצאים הבאים מעומקים שונים באתר, מנטרלים את ההטייה המדגמית של הממצאים מהתקופות המאוחרות, המאפיינת כל סקר ארכיאולוגי. גם ההיבט הכמותי הוא משמעותי. בסינון נתגלו עד עתה למעלה משני מיליון שברי כלי חרס, וזוהי עוצמה כמותית משמעותית. במהלך עיבוד הממצאים וכבר בתחילת הניתוח הכמותי שלהם התברר שיש ערך מחקרי גבוה וממשי גם לממצאים שאינם באתרם ושנחשפים ללא הקונטקסט שלהם. ההתפלגות של סוגי הממצאים אינה שווה בכל השטחים, והתפלגות דומה לממצאים מסויימים עשויה לרמז על כך שהם באים מאותו קונטקסט .
מפעל הסינון העלה ממצאים מכל תקופות קיומה של ירושלים, למן התקופות הפרהיסטוריות
ועד לימינו. לאור העובדה שהממצא מקורו במילויי עפר, ולא מרצפות מבנים או מהקשרים ברורים, יש בידינו רק ממצאים זעירים, ושברי חלקים ארכיטקטוניים. אין בממצאים שעלו בסינון תרומה כלשהי להבנת מקומם או אופיים של המקדשים ומבני השלטון, שהיו בהר-הבית בימי הבית הראשון והבית השני, אך יחד עם זאת התרומה הארכיאולוגית וההיסטורית של הממצאים היא חשובה ומשמעותית .
לגבי ימי הבית הראשון, תקופת הברזל 2, יש בידינו מידע כמותי רב מממצא כלי החרס ,הצלמיות ופריטים נוספים, שלאחר ניתוח כמותי מעמיק שלהם נוכל לקבל תובנות חדשות אודות הפעילות שהתרחשה במתחם בתקופה זו. בשלב זה של עיבוד הממצא ניתן כבר להסיק שכבר בתקופת הברזל 2א החלה פעילות משמעותית במקום. כמו כן, גם הממצא הגליפטי מלמד על אופי הפעילות המנהלית שהתקיימה בהר הבית בתקופת הברזל .
לגבי ימי הבית השני הראנו את עוצמת הופעתם של אריחי האופוס סקטילה, ומסתבר כי שטחים נרחבים בהר-הבית, שהיו כנראה פתוחים, ולא רק בתוך מבנים, היו מרוצפים בטכניקה זו. שיטת ריצוף זו הונהגה בימי הורדוס במאה הראשונה לפסה"נ, בהשראה רומית והיא זהה לטכניקות העיטור שהיו נהוגות בארמונותיו .
בסינון נתגלו עד עתה מעט פחות מחמשת אלפים מטבעות. הקדומים שבהם הם מטבעות "יהד" משלהי התקופה הפרסית. מטבעות רבים שייכים לתקופה ההלניסטית הקדומה – ימי שלטון התלמים והסלווקים, ורבים אחרים מימי בית חשמונאי, ימי בית הורדוס, ימי הנציבים הרומיים והמרד הגדול נגד הרומאים. בהקשר של גילוי המטבעות יש להסב את תשומת הלב לנאמר במשנה במסכת שקלים (ז, א-ב) על מטבעות שנמצאו בהר- הבית ובעיית הבעלות עליהם.
לגבי התקופות הרומית המאוחרת והביזנטית, דומה שתרומת מפעל הסינון היא משמעותית ביותר, ומאפשרת כתיבה מחודשת של תולדות ההר בתקופות אלו. מסתבר שבהר-הבית היתה פעילות נרחבת שכללה אף בנייה פולחנית- מקדש פגאני בתקופה הרומית המאוחרת, וכנסייה או מבנים כנסייתיים בתקופה הביזנטית. הכמות הגדולה של עשרות אלפי אבני פסיפס, שברי רעפים, שברי שיש וחלקים ארכיטקטוניים מעידים על קיומם של מבנים גדולים ומפוארים של כנסייה או כנסיות שהיו בהר-הבית בתקופה הביזנטית. מסייעים לכך שרידי רצפות פסיפס, שנתגלו באתרן, מתחת למסגד אל-אקצא, וכן סורגי שיש של כנסיות, שנמצאו בעבר בהר-הבית, ואחד מהם משולב בשלמותו בקיר הצפוני של כיפת הסלע .
לאור התובנות החדשות שהסקנו מן העפר שפונה מהר-הבית, מתתברר שהטופוגרפיה בכל חלקו המזרחי של ההר היתה שונה מזו המוכרת לנו כיום. פני השטח שם היו במפלס הרצפות של המבנים של אורוות שלמה ושער הרחמים. מצב זה נתקיים כנראה עד לתקופה העות'מאנית, שאז החלו לפנות פסולת בנייה, אשפה וערימות עפר, מכל שטחי הר-הבית לאזור החורשה הקיימת כיום בדרום מזרח ההר .
לגבי התקופה הערבית הקדומה תרומתו של מפעל הסינון, מלבד הממצא הנומיסמטי, היא בעיקר בלימוד העיטורים – בעיקר פסיפסי הקיר המוזהבים שעיטרו את בניין כיפת הסלע מבחוץ, לפני שצופה במאה ה-16 באריחים מזוגגים .
גילויים של מסמרי פרסות מטיפוס אירופי של ימי הביניים, מספק לראשונה עדות ארכיאולוגית לשימוש באורוות שלמה על-ידי פרשי המסדר הטמפלרי, במאה ה-12. ראשי החצים הרבים של התקופה הצלבנית מהווים אולי עדות לקרב שבו כבש צלאח א-דין את הר-הבית מידי הצלבנים ב-7811.
מפעל סינון העפר מהר-הבית העלה עד עתה עשרות אלפי ממצאים. הוא הנהיג בפעם הראשונה בירושלים את שיטת "הסינון הרטוב" – תחת זרם מים, שאומץ עד מהרה גם בידי חופרים אחרים. לפיכך, ניתן לומר כי הר-הבית, שמעולם לא נחפר בחפירות ארכיאולוגיות של ממש ,עלה, לאחר למעלה מ-150 שנות מחקר ארכיאולוגי של ירושלים, על מפת האתרים בעיר, שיש לנו אודותיהם מידע ארכיאולוגי רב כמות ואיכות .
[1] נכתב בהשתתפות: גל זגדון, פרנסיס שניידר, פרץ ראובן ומורן חג'בי
[2] מספר העובדים שלקחו חלק בעבודת הסינון בשנים האחרונות הוא רב. להלן רשימה חלקית של אנשי הצוות שלהם היתה תרומה משמעותית בפרוייקט הסינון: עמיאל אבידן (מנהל האתר), אסף אברהם (ארכיאולוג ומנהל האתר), אוהד טל (מנהל האתר), גל זגדון (ארכיאולוג, מנהל עבודת הסינון ומ"מ מנהל האתר), טלי פיאמנטה (כהן) (ארכיאולוגית), תקוה לוין (ארכיאולוגית), יעל דין – בן עברי (ארכיאולוגית), אמיר כהן (ארכיאולוג), הלל ריצ'מן (ארכיאולוג ומסנן בכיר), פרנסיס שניידר (מדריכה וארכיאולוגית), מורן חג'בי (מדריך וארכיאולוג), יובל מרקוס (מדריך וארכיאולוג), ארן ירדני (מדריך וארכיאולוג), אהרון גרינר (מדריך וארכיאולוג), צופיה דורות (מדריכה), אבי אסולין (מדריך), נחמה רודה (בנט) (מדריכה) ,דניאל פרמוביץ (מדריך), רחל נחום (מנהלת משרד), יעל שוראקי (רשמת), יונתן שמלה (רשם), בת שבע פורת (רשמת ומנהלה), יעל קדושי (סטון) (רשמת), צילה יעקובי (ריזמוביץ) (רשמת), שמרית מרנס (רשמת), ענת אייזנר (רשמת), ערן יעקובי (מנהל עבודה), אביעד רשף (תחזוקה). צוות המסננים ומדריכי המבקרים: אפרת גרינוולד (מנהלת שירותי סינון) ,יפה מוסאי, דינה פייפר, טל דגן, בני אמוייב, ינון שאוליין, אריאל באן, חוה שמואלי, אבי זורנברג, שולמית פרבר, נעם שאוליאן, ניבה בן שחר, אחיה פרלוב, ענת שוורץ, בני וולף, ינון קורליק, אסתר סידו , תיקי שטיינר, עילם סקלר, אילנית פנישל, איתי סקוטלסקי, אתי גלודני, יכין זית, נריה טובי, שראל אופק, משה אטלו, עפרה אברמוביץ, יונתן מאירסון, יונתן עזרא, אור יזרעאלי, אריה אולמן, אורין שלפוברסקי, ליאור בן חיים, אמרי פרל, זיו גורן, שקד אלבוחר, טל אולוס, אורה טמפלמן. מתנדבים: אופיר שטמר, הלן ג'קסון, גורדון פרנז, רון בילס, חיים (הרווי) כהן, אמנון בכר ורחל פרנק. הנזכרים ברשימה זו עבדו במשך תקופות זמן שונות, מי לזמן קצר יותר ומי יותר .
[3] עיקר כמות העפר מנחל קדרון הועבר בחודשים מרץ-אפריל 2007 בעזרתם האדיבה של החברה לפיתוח מזרח ירושלים ורשות הטבע והגנים, שאפשרה לאחסן את שפכי העפר באתרים שונים בתחומי הגן הלאומי עמק צורים.
[4] יש לציין שפעולות אלו נעשו שלא על דעתנו ובאישור רשות העתיקות.
ביבליוגרפיה
אביגד 1980
נ' אביגד ,העיר העליונה של ירושלים, ירושלים.
אברהם 2007
א' אברהם, "'אבני צבעונים': על סוגיית ריצוף רחבת הר-הבית בתקופה ההרודיאנית", א 'ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השלושה-עשר ,רמת-גן: 87 – 69.
2000 אורטון C. Orton, Sample in Archaeology, Cambridge.
ברלין 2002
A. Berlin, "Romanization and Anti-Romanization in Pre-Revolt Galilee",A. Berlin and J. A.
Overman )eds.(, The First Jewish Revolt: Archaeology History, and Ideology, New York: 102-130.
ברקאי 2000
G. Barkay, “Excavations at Ketef Hinnom in Jerusalem”, H. Geva )ed.(, Ancient Jerusalem
Revealed: 85–106.
ברקאי 2011
ג' ברקאי, "בולה פיסקאלית ממדרונות הר-הבית – עדות למערכת המיסוי בממלכת יהודה ,"א' פאוסט, א' ברוך וא' לוי-רייפר (עורכים), חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השבעה-עשר ,רמת-גן: 151 – 871.
2006 ברקאי וצויג
ג' ברקאי וי' צויג), "פרויקט סינון העפר מהר-הבית – דו"ח ראשוני", א' אייל, צ' גרינהוט וא 'פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ האחד עשר: 312-732.
ברקאי וצויג 2006א
ג' ברקאי וי' צויג, "ממצאים חדשים שהועלו בפרוייקט סינון העפר מהר-הבית, אור חדש על הר-הבית", אריאל 571: 7-64.
2007 ברקאי וצויג
ג' ברקאי וי' צויג, "חידושים במפעל סינון העפר מהר-הבית, דו"ח מוקדם שני", א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס השמיני: 72-66.
ברקאי וצויג 2009ג' ברקאי וי' צויג, "תבליט רומי של קנטאור מהר הבית", א' פאוסט, א' ברוך וא' לוי-רייפר
(עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ החמישה-עשר: 312-812.
דבירה (צויג), זגדון ושילוב 2011י' ש' דבירה (צויג), ג' זגדון ול' שילוב, "מצבורי אשפה מימי הבית הראשון והשני במורדות המזרחיים של הר הבית", א' פאוסט, א' ברוך וא' לוי-רייפר (עורכים), חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השבעה-עשר, רמת-גן: 36-601.
1911 דיויס H. W. Davies, Bernhard von Breydenbach and his Journey to the Holy Land 1483-4, London.
דריי 2011י' דריי, "חשיפת בית מלאכה לאופוס סקטילה (שיבוצי אבן) בקיסריה", י' פורת, א' איילון וא' איזדרכת (עורכים), מכמני קיסריה סיכומים ומחקרים בנושא קיסריה וסביבתה, כרך ב '
(לזכר אמנון קדרון), ירושלים: 141-841.
1935 הארווי W. Harvey, Church of the Holy Sepulchre, Jerusalem, London.
הורוביץ 2009
V. A. Hurowitz, “Thenth Century BCE to 586 BCE: The House of the Lord”, O. Grabar and B. Kedar )eds.(, Where Heaven and Earth Meet: Jerusalem’s Sacred Esplanade, Jerusalem.
1871 וילסון ווורןC. W. Wilson and C. Warren, Recovery of Jerusalem, London.
זאס ואוסישקין 2004
B. Sass and D. Ussishkin, "Spears, Armour Scales and Slingstones", D. Ussishkin )ed.(, Renewed Archaeological Excavations at Lachish. Vol. IV, Tel-Aviv: 1974-1982.
2007 זליגמן J. Seligman, "Solomon’s Stables, the Temple Mount, Jerusalem: The Events Concerning the Destruction of Antiquities 1999–2001", cAtiqot 56: 33-53.
1869 טויין M. Twain, The Innocents Abroad, Digireads.com Publishing )2009 edition(.
מזר 2011
E. Mazar, Discovering the Solomonic Wall in Jerusalem: A Remarkable Archaeological Adventure, Jerusalem.
1989 מזר ומזרE. Mazar and B. Mazar, Excavations in the South of the Temple Mount )Qedem 29(, Jerusalem.
מזר ואחרים 2010
E. Mazar, W. Horowitz, T. Oshima and Y. Goren, “A Cuneiform Tablet from the Ophel in Jerusalem,” IEJ 60:1: 4-21.
סאלר 1946
S. Saller, Discoveries at St. John’s, ‘Ein Karim, Jerusalem.
1993 סט . לורןB. St Laurent, “Restorations of Jerusalem and the Dome of the Rock and Their Political Significance, 1537-1928”, Muqarnas 10: 76-84.
פלג תשס"ז י ' פלג, שחזור המתחם בהר המקדש ההרודיאני, עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן .
1993 פרינגל D. Pringle, The Churches of the Crusader Kingdom of Jerusalem: A Corpus. 4 Vols. Cambridge, MA.
פרסטר 1995
G. Foerster, Art and Architecture, Masada Vol. V. The Y. Yadin Excavations 1963-1965, Final Reports, Jerusalem.
צויג 2008 י' צויג, "מידע חדש מחפירות שונות בהר הבית במאה השנים האחרונות", א' ברוך ,א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים – הקובץ הארבע עשר, רמת גן: 392 – 553.
קאופמן 2004
A. Kaufman, The Temple Mount: Where is the Holy of Holies?, Jerusalem.
2009 קאנג H. Kang, “The Early Iron Age IIA Pottery”, Y. Garfinkel )ed.(, Khirbet Qeiyafa 1: Excavation Report 2007-2008, Jerusalem: 119-149.
רוזנברג 2008
S. Rozenberg, Hasmonaean and Herodian Palaces at Jericho, Final Reports of the 1973-1987 Excavations, Vol. IV. The Decoration of Herod’s Third Palace at Jericho. Jerusalem.
ריצ'מונד 1924
E. T. Richmond, The Dome of the Rock in Jerusalem: A Description of its Structure and Decoration, Oxford.
רנפרו ובאהן 2000
C. Renfrew and P. Bahn , Archaeology – Theories Methods and Practice, Third edition, New York.
רפאל 2008
K. Raphael, "A Thousand Arrowheads from the Crusader Fortress at Vadum Iacob", S. Bar )ed.(, In the Hill- Country, and in the Shephelah, and in the Arabah, Jerusalem: 259*-269*.
שפאר 1988
M. Spaer, “The Pre-Islamic Glass Bracelets of Palestine”, Journal of Glass Studies 30: 51-61.
שפאר 1992
M. Spaer, “The Islamic Glass Bracelets of Palestine: Preliminary Findings”, Journal of Glass Studies 34: 44-62.
תשבי 2001א' תשבי, ארץ ישראל במפות ממידבא ועד הלוויין, ירושלים.
מקורות האיורים
תצלומים: צחי דבירה, גל זגדון, מורן חג'בי, הלל ריצ'מן, ג'ודי פומרנץ וזאב רדובן