מתי נבנה קימרון מעבר הסתרים במנהרת הכותל המערבי?

מבוא
מעבר הסתרים במנהרת הכותל המערבי הינו מסדרון ארוך וצר יחסית, המשמש כיום כניסה עיקרית לביקורים וסיורים במערכת המחילות שבמנהרת הכותל המערבי. אורכו כ- 68 מ', רוחבו המקסימלי כ-2.2 מ', הוא מקורה בקמרון חבית כמעט לכל אורכו, וממוקם מתחת למפלס תוואי רחוב השלשלת ,המוביל מהגבעה המערבית של ירושלים, מעל אפיק עמק הטירופויון, אל הר הבית. בתוך מסדרון זה בוצעה בחודשים אלול תשע"ב–חשוון תשע"ג (אוגוסט – אוקטובר 2012), חפירה ארכיאולוגית. שטח החפירה היה בחלקו המרכזי של מעבר הסתרים לאורך כ-14 מ' ברוחב כ 2.2 מ', ובחלקו המערבי לאורך כ-7 מ' וברוחב כ- 2.2 מ'. מטרת החפירה היתה להכשיר מעבר הולכי רגל ומערך כניסה זמני חדש למבקרים במנהרת הכותל, ממנהרת רחוב הגיא (טריק אל-וואד), אל תוך חלקו המערבי של מסדרון מעבר הסתרים, במקום הכניסה הראשית המקובלת של מנהרת הכותל, שבוטלה באופן זמני לצורך פרוייקט הרחבת בית שטראוס ובניית מערך כניסה חדש למנהרת הכותל ולמוזיאון שרשרת הדורות, בצפון רחבת הכותל המערבי. בחפירה זוהו ארבע שכבות שונות שיתוארו להלן מהקדומה למאוחרת, על סמך הסטרטיגרפיה וממצא החרסים שנתגלו במהלך החפירה. דומה שבתוצאות החפירה ובמסקנות העולות ממנה שיפורטו להלן יש בכדי לתת מענה לחידת תאריך התקנת קמרון החבית הארוך המכסה על מעבר הסתרים.
תולדות המחקר
מסדרון מעבר הסתרים נזכר לראשונה בכתבי מוג'יר א–דין, שתאר אותו כמעבר תת-קרקעי ששימש את דוד המלך כשרצה ללכת לשער השלשלת בהר הבית ממקום מגוריו במחרב דאוד, הלא היא מצודת ירושלים (סובר 1876: 177, בהט 2013: 37). המעבר נחקר לראשונה על ידי צ' וורן שתעד אותו ,וזיהה אותו כמעבר שנזכר אצל מוג'יר א-דין. על פי העדות של צ' וורן הוא חדר למעבר הסתרים לאחר שחפר את פירי הבדיקה במזרח ובמערב למרגלות הקימרון הגדול של קשת ווילסון, שאליה נכנס דרך מרתפי בניין המחכמה. הוא התלבט לאן להמשיך לאחר מכן. ולאחר התייעצות עם עוזרו הנאמן הסרג'נט בירטלס הם החליטו יחדיו להכנס מערבה דרך קשת חסומה שנראתה להם כדלת, ומשם דרך סדרה של קמרונות חדרו אל תוך מעבר הסתרים (וילסון וורן 1871: 85-90). ככל הנראה מדובר בחדר 33, (תוכנית 1) המשמש כיום כחדר סופרי הסת"ם של הקרן למורשת הכותל .
לאחרונה פורסם הדוח המדעי על מנהרת הכותל, שנוהלו בידי דן בהט ובו טען מחברו, שמעבר הסתרים נתגלה על ידי צ' וורן באקראי, כאשר חיפש דרך מילוט, לאחר שהעות'מנים סגרו את הפתח שדרכו נכנס למבוך הקמרונות והמנהרות (בהט 2013: 37). אולם צ' וורן אינו מזכיר ארוע כזה בספריו ,על אף שהוא מזכיר את פציעתו החמורה של עוזרו הנאמן סרג'נט בירטלס מפגיעת אבן במהלך נסיון

החדירה והפריצה לקטע המזרחי של מעבר הסתרים. דבר נוסף שצ' וורן מזכיר, הוא שעל מנת למנוע ביקורים לא רצויים במקום, הוא נאלץ לבנות "מלכודת עכברים אנושית", הווה אומר הוא הציב קרש למעבר על פני תהום, שהוצא כל אימת שהעבודה הופסקה (וילסון וורן 1871: 84 – 90).
דומה שהתיאור הנכון נמצא אצל סימונס, שכתב כי לאחר שוורן נאלץ לעזוב ליריחו לנסיעה קצרה הוא חזר למקום הכניסה למעבר הסתרים מקשת וילסון, ומצא אותו חסום באמצעות קיר, בהוראת הפחה של ירושלים שאף הורה לא להמשיך לעבוד במקום זה:
"לוורן היתה כאן משימה כל כך מורכבת שהיתה יכולה למלא את כל שלוש שנות חקירותיו באיזור זה בלבד. יחד עם זאת הוא הקדיש לעניין מספיק זמן בשביל לקבל ידע כללי על מערכת הקמרונות, ולשרטט תוכנית ראשונית. הקשיים שנתקל בהם על מנת להשיג זאת היו כל כך רבים, שהיו מייאשים קרוב לוודאי כל חוקר אחר .
ללא ספק וורן היה ממשיך במחקריו באיזור זה, לולא מצא כאשר חזר מנסיעת מחקר קצרה ליריחו, את הגישה למערכת הקמרונות חתומה באמצעות קיר שנבנה בהוראת הפאשא של ירושלים, והוראה מפורשת לחדול ממחקריו באיזור זה". (סימונס 1952 עמ '365).
למיטב הבנתנו האזור ממנו חדר למעבר הסתרים, ואותו תאר צ' וורן (וילסון וורן 1871: 85 – 90), ממוקם היום בצד הדרומי – מערבי של קשת ווילסון במקום בו נמצאת הכניסה מתוך מנהרת הכותל לעזרת הנשים המקורה, הווה אומר הקצה המזרחי של מעבר הסתרים. צ' וורן מצא את מעבר הסתרים מלא באדמה ושפכי ביוב כאשר בחלקו המערבי הוא גילה בור מים גדול שאליו נכנס דרך פתח צר מאוד ועמוק ( וילסון וורן 1871: 90). לאחר מכן המקום ננטש לפרק זמן של כמאה שנים, ורק לאחר מלחמת ששת הימים החלו עובדי משרד הדתות בחשיפה מחודשת של מערכת מעבר הסתרים .בשלב הראשון היה הפיקוח הארכיאולוגי באחריות מ' בן דב ממשלחת החפירות של הכותל הדרומי והמערבי. הוא תארך אותה לתקופה הפאטימית, למאה ה-10 – 11. לדעתו מדובר במערכת קמרונות ששימשה בתוך בניין ציבורי, ככל הנראה קסרקטין צבאי כלשהו. מעבר הסתרים ומערכת הקמרונות של הגשר הגדול שימשו אורוות ומחסנים של מבנה זה. (בן דב תשמ"ב: 102 – 105). לאחר מכן נחקר מעבר הסתרים ותועד ע"י ד' בהט ו א. סולומון (בהט: 2013 ; תשנ"ג; תשס"ג; תשס"ז), חלקו המזרחי נחפר בידי א. און ז"ל וא. סולומון בשנת 2007 ( און וסולומון תשס"ח) .
סוגיית תאריך בניית קמרון החבית הארוך המקרה את מעבר הסתרים, היתה נתונה במחלוקת מראשית גילויו. וורן כמובן לא קיבל את הסברה שהציע מוג'יר א דין, ולפיה מדובר במבנה שתאריכו מימי הבית הראשון, ימי דוד המלך. לדעתו מדובר במבנה המאוחר לימי הורדוס, שכן במפלס נמוך יותר, מדרום למבנה מעבר הסתרים הוא איתר פשפש וקמרונות הרודיאנים, לדעתו. מסקנתו היתה שלא ייתכן שמעבר הסתרים קדום להם (וילסון וורן 1871: 86). ד' בהט הציע שקימרון החבית נבנה בתקופה הממלוכית, מאחר שהתוואי שלו נמצא מתחת לתוואי רחוב השלשלת ומרבית הבתים מעל המעבר נבנו בתחילת התקופה הממלוכית במאה ה-14 (בהט 2013: 39). הוא גם ייחס את מערכת הקירות הצפונית של המעבר לתקופה המוסלמית הקדומה. א' און הציע כי מערכת הקירות הצפונית נבנתה במאות 3 –4 לספירה, ואילו לגבי קימרון החבית הוא לא הגיע למסקנה ברורה ולכן זה תוארך על ידו לתקופה הביזנטית-אומיית במאות ה – 6–8 לסה"נ (און ואחרים תשע"א) .
תיאור פיזי של קימרון מעבר הסתרים
מסדרון מעבר הסתרים מתחיל במערב, מנקודת המפגש שלו עם מנהרת רחוב הגיא המצויה בצפון רחבת הכותל המערבי, ומשמשת מעבר לרובע המוסלמי. הוא בנוי בתוואי דרום-מערב – צפון-מזרח לאורך כ-48 מ', שהוא מעט אלכסוני לתוואי הכותל המערבי (בזווית של 77 מעלות לכותל). עד לנקודה המצויה כ-44 מ' ממערב לכותל המערבי, מול הכניסה לקמרון 8 של מערכת הגשר הגדול, המחבר בין הר הבית לעיר העליונה של ירושלים (תוכנית 1). ממקום זה ואילך, תוואי מעבר הסתרים עושה תפנית לתוואי הבנוי בכיוון מזרח – מערב וניצב לציר הכותל המערבי (בזווית 88 מעלות לכותל). מדובר אם כן בסטיה של 13 מעלות לדרום, לעומת הציר הקודם. התפנית במהלך מסדרון מעבר הסתרים מוסברת בכך שמעבר הסתרים עוקב אחר תפנית מערכות הקמרונות של הגשר הגדול מימי הבית השני שקדמו לבנייתו, במפלס הביניים שלו (איור 1).
מכאן ואילך ממשיך קמרון מעבר הסתרים בכיוון מזרח לאורך של כ-10 מ' נוספים, שלאחריהם קמרון החבית הארוך מסתיים בבניה מסודרת, ואינו קטוע או שבור, כמו בצידו המערבי. מנקודה זו ואילך מעבר הסתרים הופך להיות גרם מדרגות העולה מזרחה ופונה צפונה אל גרם המדרגות שלפני הסביל המצוי ברחבת שער השלשלת (איור 2).
איור 2. תחילת גרם המדרגות במזרח מעבר הסתרים שהוביל לרחבת שער השלשלת.
(און תשע"א; תוכנית 1 מבנה E,F), בחלקו המזרחי של הקיר הדרומי, ומבנה שמהותו לא התבררה עדיין, אך ככל הנראה מדובר בבית מרחץ שעדיין לא נחפר בחלקו המערבי יותר של הקיר הדרומי .התפר בין המבנים נראה בברור בנקודת התפנית של מעבר הסתרים למזרח (תוכנית 1, מבנה G נקודת התפנית במספר 21). חלקים אלה של הקיר הדרומי תוארכו למאות ה-3 – 4 לספירה, הווה אומר ימי איליה קפיטולינה, כאשר על הקיר המערבי יותר נמצאה כתובת שבורה של הלגיון הרומי בשימוש משני (און תשע"א; בהט 2014). אלמנט מאוחר יותר הוא מערכת הקירות הצפונית של מעבר הסתרים התוחמת את מערכת הקמרונות הדרומית של הגשר הגדול. מדובר במספר קירות נפרדים היוצרים רצף אחד והתוחמים מדרום את מערכת הקמרונות של הגשר הגדול. על גבי מערכות קירות אלה מדרום ומצפון, נבנה והותקן קימרון החבית המקרה את מעבר הסתרים, תוך כדי כך שהוא קוטם את ראשי הקמרונות של מערכת הקמרונות הדרומית של מערכת הגשר הגדול. (בהט 2013: 41, 39;

איור 3. התיקון בצד הדרומי של מערב איור 4. החלק המערבי המוגבה של איור 5. פתחי הביוב ובורות המים מעבר הסתרים ושורת אבני הראשה . מעבר הסתרים ואומנת התמך בצד שנפרצו לתוך קמרון מעבר הסתרים.
מבט מלמטה. דרום.
און ואחרים תשע"א שכבה 8 ושכבה 6-7), לאורכו של קמרון מעבר הסתרים יש שורה מודגשת של אבני ראשה. בקצהו המערבי של קימרון מעבר הסתרים, מעל המקום בו נערכה החפירה, ניכרים סימני פגיעה בקימרון ותיקון שנעשה בו (איור 3).
אחד המאפיינים בקצה המערבי של קמרון החבית הוא תיקון גס הבנוי מאבנים קטנות מעורבות בטיח וחומר מליטה בעיקר בצידו הדרומי. זאת, בניגוד לבניה מאבנים מלבניות מעובדות היטב המאפיינות את בניית קימרון החבית לכל אורכו. התיקון נדרש ככל הנראה כתוצאה מרעידת אדמה עזה שפגעה בקצה המערבי של קימרון מעבר הסתרים, אך יחד עם זאת עדיין נשארו סימני הבניה המקורית בעיקר בצידו הצפוני של הקימרון, כולל שורת אבני הראשה ששרדה במקום זה. מעט מזרחית למקום התיקון, ניתן להבחין שקימרון החבית גבוה בכ- 35 ס"מ מאשר המשך קימרון מעבר הסתרים למזרח, ובנקודה שבה משתנה גובה הקימרון נבנתה אומנת תמך קטנה הבולטת מהקיר הדרומי של מעבר הסתרים במקום בו קיים קו תפר בקיר המהווה את הקצה המערבי של בניין G ומתחיל בניין I שנחשף בחפירה הנוכחית (תוכנית 1). מקום זה חוזק גם בקשת בטון, המעידה על התערבות מודרנית (איור 4).
לאורך הקימרון ישנם פתחי שאיבה לבורות מים, החודרים אל הקמרון מהבניינים שמעליו ואילו בחלקו המזרחי קרועים בו במרחקים קבועים בצידו הדרומי כחמישה פתחי ניקוז, ככל הנראה למי ביוב גולמיים (איור 5). החפירה שממצאיה יפורטו להלן, נערכה מתחת לקצה המערבי המתוקן של

3 הדעה המקובלת במחקר לאור ממצאי חפירות בדיקה והצלה רבות שנעשו בתוואי הקרדו המזרחי של ירושלים, הינה לתארך את סלילתו לתקופה הרומית המאוחרת, למאה השניה לפנה"ס, הווה אומר ראשית ימי אליה קפיטולינה ( קלונר וזיסו תשע"ב: 389). אך יחד עם זאת יש לציין שבחלק מחפירות הבדיקה מסקנת החופרים היתה כי תאריך הנחת המרצפות הוא דווקא התקופה הביזנטית, לאור הממצא הקרמי שנחפר מתחת לריצוף הרחוב. כך בחפירת בדיקה בתוואי רחוב הגיא מדרום לשער הכותנה, (הס אייזנברג תשל"ז: 48), כך נמצא גם בחפירה במתחם "אוהל יצחק" ממזרח לרחוב הגיא (ברבה ודעאדלה תשס"ז; תשע"א: 134), ואף בתוך מנהרת רחוב הגיא בחפירותיו של המילטון בשנות ה 30 (המילטון 1933 : 110). ע' קלונר ייחס את ממצאיו של המילטון למאה הב' לסה"נ ולא לתקופה הביזנטית. לאור ממצאים אלה מסקנתו של ע 'קלונר הינה שקטע הקרדו משער הכותנה ודרומה, הינו קדם ביזנטי אך עבר תיקונים ושיפוצים כולל הנחת ריצוף מחדש בתקופה הביזנטית (קלונר ובר נתן תשס"ח: 202).
4 על משמעות הכיוון של זווית אבני הריצוף של הקרדו דן ע' קלונר הסבור כי מרצפות המונחות בזווית זו של כ 45 מעלות לציר הקרדו מאפיינים את הבניה הרומית המאוחרת, בעוד אבנים ניצבות לציר הקרדו הינן מהתקופה הביזנטית (ברוך ורייך תשס"ד: 158). אך יחד עם זאת גם בעת התיקונים הביזנטיים של הקרדו שנעשו בעקבות הרס שנגרם לרחוב המקורי ,אבני הריצוף הונחו באלכסון לרחוב הרחוב בדומה לצורת הנחת אבני הריצוף של הקרדו שנמצאו במתחם 'אוהל יצחק '(ברבה ודעאדלה תשס"ז; קלונר ובר נתן תשס"ח: 202), ולפיכך לא ניתן לקבוע בשלב זה אם מדובר כאן בריצוף מקורי או תיקון .
102 ממערב, נתגלה פתח הפעור בריצוף הקרדו והמוביל אל תעלת ניקוז מטוייחת ומפולסת שהותקנה מתחת למפלס ריצוף הקרדו. כמו כן התברר כי לתעלה זו סעיפים נוספים הפונים צפונה ומערבה שלא נחקרו במסגרת חפירה זו בשל מגבלות טכניות .
בצידה הדרומי של החפירה נחשף לאורך כ-5 מ' ולגובה של כ-3 מ' קיר 1104 שאינו אלא חלקו התחתון והמערבי של הקיר הדרומי של מעבר הסתרים. החפירה חשפה שלושה נדבכים גדולים יחסית של קיר זה, הבנויים אבני גזית מעובדות היטב בגודל של כ-1 מ' על 1 מ'. אחת האבנים, בצידו המערבי של הנדבך האמצעי, מעובדת עם סיתות שוליים מאוד רחב, וחלק אמצעי בולט קטן (תוכנית 3, איור 7). קצהו המערבי של הקיר מסתיים בפינה מעובדת היטב, וניכר שהיא מהווה את קצהו המערבי של הבנין, ואליה ניגשים מילויי אדמה ממערב. למעשה מדובר בחלק המערבי של בניין I (תוכנית 1). הפרט המעניין שנחשף בקיר זה נמצא בצידה המזרחי של החפירה. מדובר בפתח( ,0.9 מ' גובהו ו-0.7 מ' רוחבו) ששימש ככל הנראה חלון הפונה לדרום, לפנים הבניין. בסיס הפתח נמצא מפורק בחלקו ,ואבני המזוזה המזרחית של הפתח עברו תהליך של בליה מואצת והם מתפוררים למגע. הפתח מקורה בכעין משקוף בצורת חצי עיגול הבנוי שתי אבנים מעובדות היטב שחוברו יחדיו. משקוף זה בולט מקו הבניין כ- 0.15 מ', וכך יצר כעין הצללה או סוג של עיטור לפתח (תוכנית 3, איור 8). החלון פעור לתוך למבנה גדול מדרום שעדיין לא נחפר בניין I, אולם אפשר שחלקים ממנו תועדו כבר על יד צ' וורן .החפירה לא הגיע ליסוד קיר זה, ולכן לא נבדקה הזיקה בין קיר 1104, לאבני הקירוי של תעלת הניקוז שיתוארו להלן, ולמפלס הקרדו .

איור 7. הפינה המערבית של בניין I ונדבכיו הגדולים, אבן עם סיתות שוליים רחב בצד ימין למעלה.

איור 8. הפתח המקורה בחצי קשת בבניין I.

שכבה ב: התקופה המוסלמית הקדומה
שכבה זו הובחנה בחפירה החל מקו גובה 729.00 לערך, והיא נחפרה בעיקר בחלק המערבי של מעבר הסתרים, מול הפתח לקמרון 1 של מערכת הגשר הגדול, ועד למפגש עם רחוב הגיא .מתחת למקום שבו פורק גרם המדרגות המודרני שנבנה במהלך שנות השמונים של המאה ה-20. במקום זה נחפרו מילויים מהתקופה המוסלמית הקדומה, עד לעומק של 727.44 מ', שבו נמצא ריצוף הקרדו. עם ניקוי התעלה שנמצאה מתחת למפלס הקרדו, וחפירה יותר עמוקה לכיוון מערב נמצא בתוכה על רצפתה נר תמים מטיפוס ידית הלשון, המתוארך לתקופה המוסלמית הקדומה (איור 9). נר זה אינו מופיע לפני התקופה העבאסית, וזמנו מתוארך עד המאה העשירית לסה"נ (אבישר 2003: 435; חליאלה ואבישר 2008: 106), ולכן דומה שניתן לקבוע שהתעלה מתחת לקרדו יצאה מכלל שימוש בתקופה המוסלמית הקדומה .

תוכנית 3. חתך מזרח מערב, מבט לדרום .
נראה שהמילויים הורבדו במספר שלבים שונים ,בעיקר בגלל צבע אדמה שונה שנראה בחתך בקו צפון דרום (תוכנית 4), במהלך החפירה שכבות אלה נחפרו לחוד כלוקוסים שונים ,אולם הממצא הקרמי מכל השכבות הללו הוא אחיד, ומעיד על תמונה של שפיכת כל המילויים בתקופה המוסלמית הקדומה. שכבות מילוי אלה מסתיימות בשכבת שריפה דקה של אפר שחור בעובי של כ 5 ס"מ – 9 ס"מ, (איור 10) המכסה הן על שרידי ריצוף הקרדו, והן על אבני הקירוי של תעלת ביוב או ניקוז שהותקנה מעל מפלס הקרדו (להלן), ולמעשה חותמת אותם
(איור 11; תוכנית 4).

איור 9. נר מטיפוס ידית הלשון שנמצא מתחת למפלס הקרדו, על רצפת תעלה .

מתחת לשכבות מילוי אלה ולשכבת השריפה נמצאו אבני קירוי של תעלת ביוב או ניקוז, היורדת במפלסה מכיוון מזרח לכיוון מערב. רוחב אבני הקירוי כ-0.70 מ', והיא נחשפה בחפירה מוגבלת בין גבול החפירה המזרחי לכיוון מרצפות הקרדו במערב לאורך כ-1.4 מ' בלבד (תכנית 2, איור 11). התקנת

איור 10. שכבת השריפה מהתקופה המוסלמית הקדומה המכסה על ריצוף הקרדו .

אבני הקירוי של התעלה, וככל הנראה התעלה עצמה מתחת להן אך מעל מפלס ריצוף הקרדו ,היא שהוציאה את מכלל שימוש את הקרדו הרומי-ביזנטי .
בצידה הצפוני של החפירה נחשף יסוד הקיר הגדול התוחם את קמרונות מערכת הגשר הגדול בצידם הדרומי (קיר 102, תוכנית 5 איור 12), קיר זה הינו גם הקיר הצפוני שתוחם את גבול החפירה. הוא בנוי משישה נדבכים של אבנים בגודל בינוני של כ- 0.3 מ' על 0.4 מ'. ניכר בנדבכי הקיר שהוא עבר מספר תיקונים בשל נזקים שנגרמו לו .ככל הנראה מדובר בתוצאות של רעידת אדמה, שכן הנדבכים המרכזיים של הקיר בולטים כלפי דרום מקו הקיר, כך שנוצר בו עיוות ניכר עדי כדי כך שהוא הוכרז מסוכן הנדסית ונאלצו לתמוך אותו עם חגורת בטון בסיום החפירה. הנדבך התחתון של הקיר נחשף לאורך כ-3.5 מ 'ממזרח למערב. בגובה של כ-2.4 מ' מנדבכו התחתון ניתן להבחין בשינוי בצורת האבנים ובסדרן ,

איור 11. תעלת הניקוז המוציאה מכלל שימוש את הקרדו שהיתה מתחת שכבת השריפה.
תוכנית 4. חתכים צפון דרום, צד ימין מבט למערב צד שמאל מבט למזרח.

המעיד על שלב נוסף, שלב שני בבניית הקיר. כמו כן מקו גובה זה( 730.80 מ', תוכנית 5) יש שורש קימרון מאוחר שנתחב לתוך הקיר בכיוון צפון דרום (להלן, שכבה ד). הנדבך התחתון של הקיר נחשף לאורך כ-1.5 מ' ממזרח למערב. בצידו המזרחי הוא מסתיים בקו הגבול המערבי של קימרון 1, השייך למערכת הגשר הגדול. בצידו המערבי הוא מסתיים בקו קיר 101, שהוא למעשה אומנה התומכת את קימרון 100. אומנה זו בנויה מאבנים גדולות יחסית, של כ-1 מ' על 0.6 מ', ובסיסה מושתת על שכבת ביסוס ופילוס החותמת את המרצפות של הקרדו (תוכנית 5).

שכבה ג : התקופה הממלוכית
השכבה מהתקופה הממלוכית נמצאת בעיקרה במרכז מעבר הסתרים, החל מגובה 730.50 מ' מתחת למפלס שבו הסתיימו שכבות של מילויים מאוחרים ומודרניים, שנוקו לפני התחלת החפירה במקום .נחשפה רצפה עשויה היטב מטיח בריכות מאוד עבה, בצבע אפור כהה. טיח הבריכות טיפס ועלה על הקיר הדרומי של מסדרון מעבר הסתרים( 1103 W תוכנית 1). עם הסרת הטיח וחשיפת חלקו התחתון של הקיר התברר כי הטיח העבה הותקן על יסוד הבנוי מאבני גוויל קטנות המלוכדות היטב עם חומר מליטה חזק מאוד בגוון כהה עד שחור. כמו כן נחשף חלקה התחתון של סתימת פתח שנפרץ בקיר הדרומי של מעבר הסתרים, ממזרח לכתובת FRET הקבועה בו בשימוש משני (איור 14). סתימת פרצה זו נחשפה בעבר עם הסרת הטיח מהקיר הצפוני והדרומי של מעבר הסתרים. יש לציין עוד שרצפת בור המים נמצאה בשעת החפירה כשהיא חתוכה בצידה הצפוני. בצד המערבי רצפת הטיח הסתיימה ביסוד של קיר בקו צפון דרום, שנבנה לרוחב מעבר הסתרים באורך של כ 2.2 מ ,'סמוך למזוזה המזרחית של קמרון 3 של מערכת הגשר הגדול, (איור 15). רוחב הקיר בציר מזרח מערב הוא היה רחב במיוחד, כ 1.5 מ'. ככל הנראה הוא נבנה בעובי זה שהוא גדול מאוד יחסית לקירות אחרים במתחם המנהרות שהינם ברוחב חצי מטר לערך, מאחר ומדובר בקיר של בור מים שהיה צריך לתמוך בלחץ הגדול של המים .

איור 14. הפרצה הסתומה בקיר הדרומי של מעבר איור 15. יסוד הקיר הרחב של בור המים לרוחב מעבר
הסתרים. הסתרים.
שכבה ד: התקופה המודרנית התקופה העות'מאנית
השכבה הזו נתגלתה בחפירה לאורך כל החצי המערבי של מסדרון מעבר הסתרים החל מגובה 731.05 מ', ועד לגובה של 730.47 מ', ובנקודת החיבור שלו עם רחוב הגיא במערב (אורך החשיפה כ-20 מ 'ורוחבה כ-2.2 מ'). החומר שנמצא בשכבה זו כלל ממצא מודרני של פסולת ומילויים מעורבים בחרסים מהתקופה העות'מאנית המאוחרת. בחלקו המערבי של מעבר הסתרים פורקו רצפת עץ שנבנתה לפני כשבע שנים, וגרם מדרגות מבטון שנבנה ככל הנראה בשנות השמונים של המאה ה-20 בשעה שרחוב הגיא נחפר ע"י מ' מגן (קלונר וזיסו תשע"ב). מתחת למפלס גרם המדרגות הזה, למרגלות הפינה של האומנה התומכת את קימרון 100 (קיר 101), נמצא בור חפור עם ממצאים מודרניים שחדר וירד עד למפלס הקרדו, ואף לתעלת הניקוז מתחתיו. לכן יש לציין שמתוך התעלה יצא גם חומר מודרני, שכן היא ממוקמת מתחת לבור זה שנחפר בעבר במקום, ככל הנראה בידי עובדי משרד הדתות (בהט
.(42 :2013
כמו כן נמצא קיר עות'מאני מאוחר, עם תעלה על גביו הניגש לאומנת קימרון 100 ממערב (איור 16, W 110), וכיוונו מערב – מזרח. קיר זה פורק במהלך החפירה. בתוך קימרון 3 נמצא יסוד של מתקן תעשייתי רבוע. גודל המתקן היה 1.8 מ' על 1.8 מ', וממנו שרד נדבך אחד של אבנים בהיקפו ומילוי אבני דבש בתוכו. המתקן ניגש לקיר הצפוני של קמרון 3, ולפינת המפגש בינו לבין קיר 300. (איור 17). בחלק המערבי של מעבר הסתרים זוהה קימרון בציר צפון דרום שנתחב לתוך קיר 102 בצפון, וקיר

איור 16. קיר 110 מהתקופה העותמנית.

איור 18. הקמרון שנתחב לקירות מעבר הסתרים, וניגש לקמרון 100 מדרום.

איור 17. מתקן תעשייתי עותמני בתוך קמרון 3.
1103 בדרום במפתח של כ-2.2 מ' (איור 18) כך שהוא מקרה את הכניסה למעבר הסתרים, ותומך מעליו לכיוון מערב את המשך בניה של הקמרון הצר והנפרד הבנוי מדרום לקמרון 100 במנהרת רחוב הגיא .על פי סגנון הבניה ניתן לתארך קמרון זה לתקופה העות'מאנית.

הממצא הקרמי באזור הכניסה המערבית למעבר הסתרים
לוקוס 1828:
1. קדרות. הקדרה הראשונה (לוח 1:1) דומה מבחינת הצורה והעיטור לקדרה שנמצאה ברמלה ושם היא מתוארכת לתקופה העבאסית (ארנון 2007: 58). יחד עם זאת נמצאו גם הקבלות לקדרה זו עם טיפוסים 26 ו-28 מיוקנעם, ו- 422 ו-432 מקיסריה. לכן נוכל לתארך אותה לפרק הזמן שבין התקופה האומיית, לתקופה העבאסית, (אבישר 1996: 127-125; ארנון 2008: 36 , 40). הקדרה השניה (לוח 1: 2) דומה לקדרה מטיפוס 432 שנמצאה בקיסריה. שם הממצא הקרמי הניב כמה דוגמאות של אותו טיפוס של קדרה, עם אותו צבע של טין. מדובר בקערה פשוטה ללא זיגוג, כמו של טיפוס 5 מיקנעם (אבישר 1996: 119). ברמלה נתגלתה קערה כזו בעלת צבע טין דומה, וגם צורה ופרופיל דומים, בתוך קונטקסט מוסלמי קדום, המתוארך לאחר התקופה האומיית, אך לפני רעידת האדמה של שנת 1033 או שנת 1068, (ציטרין-סילברמן 2010: 133, 138 , 167). לגבי הקדרה השלישית (לוח 1 : 3) לא נמצאו הקבלות מהותיות .
2. שני הספלים (לוח 1: 4-5 ) שנמצאו בשכבה הזו בלוקוס הזה, אופיינים לטיפוס המכונה "Fine Byzantine Ware". הם מקבילים על פי הצורה לטיפוס 1D של הטיפולוגיה של מאגנס שתוארך על ידה מסוף מאה השביעית עד המאה העשירית (מאגנס 1993: 196). ספלים מטיפוס זה וסוג הייצור הזה נמצאו בשכבות 1 עד 4 של חפירות חניון גבעתי בירושלים, המתוארכות לפרק הזמן שבין המאה התשיעית למאה העשירית, (ציטרין-סילברמן 2013 : 168, 171-179). בקיסריה ספלים מטיפוסים אלה נמצאו בשכבה 7 המתוארכת לפרק הזמן שבין אמצע מאה ה-8 למאה ה-9, (ארנון 2008 : 36 , טיפוס 322).
3. קדרת בישול (לוח 1 : 6) בעלת שפה נוטה קלות לתוך הכלי, ומתחת השפה מודבקת ידית אופקית. טיפוס זה מקביל לטיפוס 3 של הטיפולוגיה של מאגנס וטיפוס 731 של קיסריה (מאגנס 1993 : 214; ארנון 2008 : 41). מאגנס סבורה שיש לתארך את קדרות הבישול מהטיפוס זה לתקופה רחבה יחסית, המשתרעת מסוף המאה ה-7 אל תוך המאה ה-10. דומה שהמידע העולה מהסטרטיגרפיה של קיסריה מאפשר לקצר טווח זמנים זה לפרק הזמן שבין אמצע המאה ה-9 לאמצע המאה ה-10. יחד עם זאת יש לציין שברמלה טיפוס זה נמצא במכלול קראמי שככל הנראה ממשיך עד המאה ה-11, ולכן יש לאחר את סופו במקצת (ציטרין-סילברמן 2010 : 133).
4. מכסים של קדרות בישול (לוח 1 : 7-8). בטיפולוגיה של מאגנס טיפוס זה של מכסי קדרות הבישול, מופיע לראשונה בין סוף המאה ה-3 לתחילת המאה ה-4. וסופו נקבע לסוף המאה ה-9 לתחילת המאה ה-10. (מאגנס 1993 : 211). דוגמאות דומות למכסים אלה שנמצאו בכניסה המערבית של מעבר הסתרים נמצאו ברמלה בקונטקסט מוסלמי קדום, כפי שצויין לעיל, לגבי קדרת הבישול (ציטרין-סילברמן 2010 : 133).
5. פך קטן (לוח 1: 9) בעל טין צלהב“( buff ware”). מאז פרסום מחקרו של ברמקי על ח'רבת אל-מפג'ר, התקבלה במחקר הדעה שנוכחות הקרמיקה הזו באתרים בדרום סוריה ובארץ ישראל (כלשונו של ברמקי: הלבנט הדרומי) היא מאוחרת לרעידת האדמה של שנת 749 (ברמקי 1944 :
74 ; אבישר 1996 : 157). סברה זו קיבלה אישור מהממצא בחפירות פלה (פחל) שבממלכת ירדן .באתר זה בלט העדרם של פכים עם טין מסוג צלהב בתוך המכלול האומיי, לעומת נוכחות של טיפוסים אלה במכלולים עם קונטקסטים עבאסיים באותו אתר. פועל יוצא מכך הוא שיש לתארך פכים אלה לתקופה שלאחר רעידת האדמה של 749, הווה אומר לתקופה העבאסית (ציטרין-סילברמן 2010: 106). בקיסריה הופעת טיפוסים אלה אותרה בשכבה 7 (טיפוס 521), שתוארכה לאמצע מאה ה-8 עד אמצע המאה ה-9. ייצור כלים אלה העשויים בטכנולוגיה של טין צלהב ,ממשיך גם אל תוך שכבה 6 בקיסריה, (טיפוס 531), המתוארכת מאמצע מאה התשיעית עד לאמצע מאה העשירית. לבסוף יש לתת הדעת שהקרמיקה הזאת נמצאה גם במכלול מהתקופה המוסלמית הקדומה ביוקנעם, שתוארך לסוף המאה ה-9 עד תחילת המאה ה-11, (אבישר 1996:
155 – 156). הכלי הנדון כאן, שנמצא בכניסה למעבר הסתרים מאופיין בצורה מאורכת, צוואר הכלי הוא בצורה של משפך או קונוס, וניתן להבחין שכתף הכלי מזווה בין סיום הצוואר לתחילת הגוף. ידית הכלי מתחילה מהחיבור המזווה בין הכתף לגוף, בצד העליון של הגוף. המאפיינים הללו ייחודיים לטיפוס 3 של יוקנעם ולטיפוס 531f של קיסריה. כלים כאלה נמצאו גם באבו גוש ,שם הם תוארכו למאה ה10 ולתחילת המאה ה-11 ובחפירות פארק עופר ברמלה במקום שבו ההתיישבות נפסקה ברעידת האדמה של 1033. ( דה-וו וסטיב 1950: 127 – 130; אבישר 1996: 157; קלטר 2005: 73; ארנון 2008: 41). פך קטן זה דומה מאוד לפך שנמצא בקיסריה, בבור אשפה עשיר ביותר בממצא קרמי שכלל מכלול כלים פטימי. מכלול זה נמצא מתחת לתיקון של הקיר הפנימי המערבי של מגדל 6 הפונה אל תוך העיר, הקשור למערך חומות העיר בקיסריה מימי הביניים (מרטינו וברבה 2014: איור 535: 7). אופי המכלול הקרמי מעיד שהתיקון האמור בחומת העיר קיסריה נעשה בעקבות רעידת האדמה של 1033.
6. קנקן אגירה מטיפוס זיר (איור 1: 10 ), שצורתו זהה לטיפוס 1 מיוקנעם, ולטיפוס 931e מקיסריה
( אבישר 1996: 147; ארנון 2008: 42). עם זאת צורות הצוואר והשפה עשויות להשתנות בטיפוסים האלה. בקנקני אגירה גדולים אלה קיים רכס בין בסיס הצוואר לצד העליון של הגוף, המחלק באופן ברור את קנקן האגירה בין הצוואר לגוף. על פי הסטרטיגרפיה של קיסריה נמצאו הכלים האלה בשכבה 6, שתוארכה לפרק הזמן שבין אמצע המאה ה-9 לאמצע המאה ה-10, ולכן דומה שניתן לתארך את הזיר לפרק הזמן הזה .
לוקוס 1829:
1. בסיס של קערה (לוח 2: 1). הקערה מזוגגת בזיגוג רבגוני מבפנים ומבחוץ. היא בעלת בסיס טבעת עגול, נמוך, שאף הוא מזוגג משני הצדדים. הקערה זהה לקערה מטיפוס 6 ביוקנעם (אבישר 1996:
78 – 81). כלים מייצור מקומי של קרמיקה זו עם זיגוג רבגוני, נמצאו בשכבות 1-3 של טבריה, ועל סמך ממצא זה ניתן לקבוע את תאריכה לפרק הזמן שבין התקופה העבאסית לתחילת הפטימית (סטייסי 2004: 117 – 118).
2. קערה גדולה ( לוח 2: 2). ניתן להשוות אותה מבחינת הצורה והטין לקערה מלוקוס 1828, שנדונה לעיל: (לוח 1 :2, קערה שניה). ולפיכך תאריכם זהה, המאה ה-9 עד המאה ה-10.
3. פך (לוח 2 : 3). לפך זה יש ידית עם כפתור מודבק בצידה העליון הסמוך לצוואר. הוא דומה בצורתו לפכים מטיפוס 521 ו-541 שנמצאו בקיסריה שלהם ידיות דומות עם כפתור מודבק בצד העליון של הידית הקרוב לצוואר הכלי. אבל הדוגמאות של קיסריה הינן מטיפוס טין הצלהב“( buff ware” , ארנון 2008: 36 – 37 , 43). בניגוד לזה הידית של הפך שנמצא במנהרת הסתרים עשויה טין חום כתום המצופה בחיפוי בצבע קרם ולכן לא ניתן לשייך אותו מבחינת החומר לטיפוס טין הצלהב .
4. קנקן (לוח 2 :4). לקנקן זה יש שפה צבוטה בחלק העליון של הצוואר הקצר, ובבסיס הצוואר יש כעין רכס קטן. רכס מפריד בין השפה הצבוטה לצוואר הכלי. הטיפוס של קנקנים אלה נמצא באתרים כפריים כגון ח'רבת עדסה מצפון ירושלים. מכלולים אלה תוארכו למאה ה-6 עד המאה ה-9 (חלאילה ואבישר 2008 : 105). טיפוס זה נמצא גם בח'רבת אילין במזרח בית שמש, בשכבה שתוארכה לפרק הזמן שבין המאה ה-7 למאה ה-10. (גרינהוט 2004: 30* – 32*) ונמצא גם בחפירות באתר פארק עופר ברמלה, שהיה מאוכלס החל מהתקופה האומיית ועד תחילת המאה האחת עשרה (קלטר 2005: 94 – 96).
לוקוס 1830:
1. קדרת בישול (לוח 3: 1). למרות שקדרה זו יותר גדולה מקדרת הבישול שנדונה לעיל, בלוקוס
1828 (לוח 1: 6), שתי הקדרות שייכות לאותו טיפוס של קדרות בישול. ניתן לתארכן לפרק הזמן שבין אמצע המאה ה-9 לאמצע המאה ה-10. הממצא הייחודי בקדרת הבישול שנמצאה אצלנו ,הוא שחתיכה קטנה של מכסה תואם נשארה עדיין דבוקה לשפת הכלי .
לוקוס 1832:
1. קערה (לוח 4: 1). מדובר בשבר גוף שנמצא בלוקוס זה. חשיבותו הינה בכך שהוא מזכיר את טיפוס הקערות המזוגגות הרבגוניות מבפנים ומבחוץ עם בסיס טבעת עגול ונמוך, שאף הוא מזוגג משני הצדדים. כלי זה נדון בלוח 1:2 לעיל, ושם כבר הוזכר שהקערה דומה אך לא זהה לקערה מטיפוס 6 ביוקנעם (אבישר 1996: 78 – 81), המתוארכת לפרק הזמן שבין התקופה העבאסית לתחילת הפטימית. הפרט הזה שונה מהקודם, שכן יש לו תוספת של עיטור צרוב בזיגוג( ,segraffito) שנפוץ בטיפוסים אלה (אבישר 1996: 81 – 82 טיפוס 7).
2. קערה פשוטה (לוח 4: 2). לקערה יש שפת מדף. נמצאו הקבלות לפריטים דומים מהאתרים בח'רבת אל מפג'ר ורמלה, (ברמקי 1944: 86 – 87; קלטר 2005: 69), מאחר וקיים דמיון בצורה .ההבדל בין הפריט שלנו למקבילות הוא שהכלי אינו עשוי בטכולוגיית טין הצלהב, אלא מטין חום כתום- בהיר שמחקה את טכנולגיית טין הצלהב. יחד עם זאת יש לציין שהפרט הזה זהה לחלוטין בצורה ובטכנולגיית הטין לכלי שנמצא בחפירות הרובע היהודי בירושלים ותוארך לתקופה המוסלמית הקדומה. (אבישר 2003: 434).
3. קערה פשוטה שניה (לוח 4: 3). קערה פשוטה, דומה לטיפוס הקערה הפשוטה שנמצאה ברמלה במכלול קרמי מהתקופה המוסלמית הקדומה שזמנו אינו מאוחר לתחילת המאה ה-11, (ציטרין- סילברמן 2010 : 151).
4. ספל (לוח 4:4). ספל זה שייך לאותו טיפוס שנמצאו ממנו בלוקוס 1828 שני ספלים (לוח 1:
4-5) מהטיפוס המכונה Fine Byzantine Ware. כאמור, לפי הממצא מחפירות חניון גבעתי בירושלים, ספלים אלה מתוארכים לפרק הזמן שבין המאה ה-9 למאה ה-10.
5. קדרה (לוח 4: 5). קדרה זו מזכירה בצורה ובמידות את הפריטים שנמצאו בלוקסים 1828 ו- 1829 לעיל, ( לוח 1: 2; לוח 2: 2), אבל קערה זו שונה מהם בסוג הטין, ובנוכחות עיטור טבוע באצבע בבסיס השפה. הכלי הזה מאוד דומה לקדרה שנמצאה בשכבה 1 של טבריה, שתוארכה לתקופה הפטימית המאוחרת, הווי אומר לאחר רעידת האדמה של 1033 ( סטייסי 2004 : 98-99).
6. קדרת בישול (איור 4: 6). לקדרת בישול זו שפה שטוחה בעלת זווית קטנה הנוטה קלות כלפי פנים הכלי. ידית אופקית מודבקת כמעט מתחת השפה, מאפיינים הדומים לטיפוס 12 מיוקנעם ,או לכמה דוגמאות מטיפוסים 721 או 731, מקיסריה (אבישר 1996: 139; ארנון 2008: 38, 41).
הקבלה טובה יכולה להיות גם לכלי שנמצא ברמלה (ארנון 2007: 71 – 72).
7. מכסה של קדרת בישול (לוח 4: 7). למכסה זה יש שפה ישרה, ונמצאו ממנו מקבילות במכלולים של התקופה המוסלמית הקדומה שנחפרו הן בירושלים והן ברמלה (ציטרין-סילברמן 2010: 175; קלטר 2005: 78 – 79). יש לציין שהשפות של קדרת הבישול (איור 4: 6) , והמכסה הינן בעלות אותו רוחב ואותו קוטר כך שהן מתאימות אחת לשניה באופן מלא. שני חפצים אלה נעשו מאותו טין ולכן סביר להניח שהם באו מאותו בית יוצר שעסק בייצור המוני תעשייתי של כלים אלה .
8. קנקן אגירה מטיפוס זיר (לוח 4: 8). ראו לעיל לוח 1: 10, מקביל לטיפוס 391 של הטיפולוגיה של קיסריה, ותוארך בין אמצע המאה ה-9 לאמצע המאה ה-10 (ארנון 2008: 42).
הממצא הקראמי מהלוקוסים 1828 עד 1832 ממנהרת הסתרים הניב מכלול של כלים שמרביתם ייצורם נעשו בתקופה העבאסית. כמה כלים בודדים הם פרטים ודוגמאות שמבשרים כבר את מסורת הייצור בתקופה הפאטימית, אך רק טיפוס אחד מהם המשיך להיות מיוצר גם בתחילת התקופה הפאטימית. מאחר שרוב הממצאים מתוארכים בעיקר לשלהי התקופה העבאסית עד לתחילת התקופה הפאטימית, אפשר לתארך בוודאות את המכלול הקרמי לתקופה המוסלמית הקדומה.
לוחותלוח 1: ממצא קרמי מלוקוס 1828
הקבלות תיאור סל לוקוס כלי מס'
ארנון 2007: איור 11. 2 טין חום – כתום בהיר, ליבה אפרפרה, חסמים שחורים ולבנים, עיטור חיצוני: גלים מחורצים
עם מסרק 800227-1 1828 קדרה 1
אבישר 1996: איור 1:86.XIII;
ציטרין- סילברמן 2010: איור:
15 : 9.11 טין צלהב (“buff ware”), ליבה אפרפרה ,
חסמים שחורים ולבנים רבים, גריסים לבנים . 800227-7 1828 קדרה 2
טין חום – כתום בהיר, ליבה אפרפרה, חסמים שחורים ולבנים. 800226-8 1828 קדרה 3
ארנון 2007: איור 6: 1 טין חום – כתום, ליבה אפורה, מוחלק מבחוץ ,עיטור בעיצוב גלי, צריפה מתכתית . 800230-4 1828 ספל 4
ארנון 2007: איור 6: 2; ציטרין-
סילברמן 2013 : איור 7.10 :1 טין חום כהה, צריפה מתכתית . 800223-4 1828 ספל 5
ציטרין- סילברמן 2010: איור
10 – 8 :9.6 טין חום- אדום ( חומר המאפיין סירי בישול) ,מרקם חולי, גריסים לבנים רבים. 800230-7 1828 קדרת בישול 6
ציטרין- סילברמן 2010: איור
7 – 5 :9.6 טין חום – אדום (חומר המאפיין סירי בישול) מרקם חולי, גריסים לבנים. 800230-3 1828 מכסה 7
ציטרין- סילברמן 2010: איור
7 – 5 :9.6 טין חום כהה, מרקם חולי, גריסים לבנים. 800226-7 1828 מכסה 8
דה- וו 1950: 21 – 24; קלטר
2005: איור 16. 2 ; ארנון 2008
טיפוס f531 (”buff ware“ )טין צלהב 800227-4 1828 פך 9
ארנון 2008 טיפוס c931 טין חום כתום, ליבה ירוקה כהה, חסמים לבנים, צריפה מתכתית. 800233-2 1828 זיר 10

1829 לוח 2 ממצא קרמי מלוקוס
הקבלות תיאור סל לוקוס כלי מס'
ארנון 2007: איור 11. 2 טין ורדרד חום, חסמים שחורים, מזוגגת
מבפנים ומבחוץ על חיפוי לבן, בפנים זיגוג
צבעוני בגוונים שונים של ירוק, צהוב, סגול ,
חום על רקע חום בהיר (קרם), וקווים אנכיים צהובים וחומים מבחוץ 800246-1 1829 קערה 1
אבישר 1996: איור 1:86.XIII;
ציטרין- סילברמן 2010: איור:
15 9.11 טין צלהב“( buff ware”), ליבה אפרפרה ,חסמים שחורים ולבנים רבים. 800241-9 1829 קדרה 2
ארנון 2008: טיפוס m521 טיפוס e541 טין חום – כתום, ליבה אפרפרה, חסמים שחורים ולבנים. 800241-12 1829 פך 3
גרינהוט 2004: איור 9: 14; קלטר 2005: איור 19 . 8;
חלאילה ואבישר 2008: איור
6 – 5 :11 טין חום – כתום בהיר, ליבה ירקרקה . 800241-8 1829 קנקן 4

לוח 2. ממצא קרמי מלוקוס 1829.
1830 לוח 3 ממצא קרמי מלוקוס
הקבלות תיאור סל לוקוס כלי מס'
ציטרין-סילברמן 2010: איור:8 –
9.6 : 10 טין חום כהה חסמים שחורים. 800247-2 1830 קדרת
בישול 1

לוח 3. ממצא קרמי מלוקוס 1830.
לוח 4: ממצא קראמי מלוקוס 1832
הקבלות תיאור סל לוקוס כלי מס'
ארנון 2007: איור 11. 2 טין ורוד בהיר, חסמים שחורים, זיגוג בפנים ובחוץ על חיפוי לבן, מעוטר בפנים בעיטור
מחורץ "סגרפיטו", זיגוג צבעוני בגוונים ירוק
וצהוב על רקע חום -מוקה בהיר משני הצדדים. 800219-1 1832 קערה 1
ברמקי 1944: איור 8: 7; אבישר 2003: איור 19 . 1 :6; קלטר 2005: איור 14 : 1 טין חום – כתום בהיר, ליבה אפורה ,חסמים שחורים ולבנים, צריפה מתכתית . 800264-7 1832 קערה 2
ציטרין- סילברמן 2010: איור
6 :9.3 טין חום – כתום, ליבה אפורה, חסמים שחורים ולבנים. מכוסה חלקית בחוץ בחיפוי חום בהיר . 800258-7 1832 קערה 3
טין חום- כתום, ליבה אפורה, גריסים לבנים , מתכתי, מוחלק בחוץ . 800270-8 1832 ספל 4
סטייסי 2004: איור : 5. 13: 5 טין חום – כתום בהיר, חסמים לבנים מוחלק בשפה, עם עיטור מחורץ 800219-6 1832 קדרה 5
ארנון 2007 : איור 15: 4 טין חום- אדום ( חומר המאפיין סירי
בישול), מרקם חולי, גריסים לבנים רבים. 800263-3 1832 קדרת בישול 6
ציטרין-סילברמן 2010: איור
9. 15: 9; קלטר 2005: איור
.12: 18 טין חום- אדום ( חומר המאפיין סירי
בישול), מרקם חולי, גריסים לבנים רבים. 800219-6 1832 מכסה 7
טין חום כהה. 800257-7 1832 זיר 8

לוח 4. ממצא קרמי מלוקוס 1832.
דיון ומסקנות
תוצאות החפירה שתוארו לעיל שופכות אור נוסף על התפתחות המרקם העירוני של ירושלים במתחם מעבר הסתרים במנהרת הכותל. מיקום החפירה נמצא בהמשך ישיר צפונה לתוואי רחוב העמודים שנחשף בחפירות מערב רחבת הכותל (וקסלר-בדולח ואון תשע"א: 126 – 130) ומדרום לתוואי רחוב העמודים שנחשף במתחם אוהל יצחק מצפון (ברבה ודעדלה תשע"א: 134). כמו כן הוא תואם את תוצאות החפירות והממצאים מחפירות קודמות באיזור (ג'ונס 1932; המילטון 1933; הס ואייזנברג תשל"ז; מ' מגן אצל קלונר וזיסו תשע"ב). לפיכך אין ספק שהריצוף שנחשף ותעלת הניקוז מתחתיו הינם אכן חלק ממערך הקרדו המזרחי של ירושלים, והינם המשך ישיר של רחוב העמודים המרוצף .מהחפירה עולה שככל הנראה במקום זה היתה פניה או סימטה של הרחוב לכיוון מזרח, אל מסדרון מעבר הסתרים. מצידה הדרומי של סימטה זו, נמצא המשך של בניין שלא היה ידוע עד עתה, בניין I, גדול מימדים ובעל מאפייני בניה רומיים-ביזנטיים, שממנו נחשפו פינתו המערבית וחלון מעוצב .בשל אילוצים של זמן, לצערנו לא הצלחנו לבדוק את הזיקה בין בניין זה לריצוף הקרדו ולסימטה הפונה מזרחה, ולקבוע מה קדם למה: האם הבניין מאוחר לרחוב? או שמא הם נבנו יחדיו? כמו כן לא הצלחנו למצוא את גבולו המזרחי של הכביש עם הרחוב והמדרגות שהיו אמורות להוביל לסטיו החנויות המזרחי. דומה שהמסקנה הברורה העולה מתוצאות החפירה ומבחינת וניתוח הממצא הקרמי שהוצג לעיל, הינה שניתן לתארך את המילויים אשר סותמים את חלקו המערבי של בניין I ומוצאים אותו מכלל שימוש, לתקופה המוסלמית הקדומה, לימי השושלת העבאסית עד ראשית השושלת הפטימית. קרוב לוודאי במאה ה-9, או לכל המאוחר לאמצע המאה ה-10. לכן סביר להניח שהקרדו המזרחי נבנה בתקופה הרומית המאוחרת, ככל הנראה בימי איליה קפיטולינה ולתקופה זו יש גם לייחס את בניין I נכון להיום. אותן שכבות מילוי עבאסיות שחותמות תחתיהן את הריצוף שנחשף ותעלת הניקוז תחתיו, השייכים לקרדו המזרחי של ירושלים, מהוות בסיס שעליו נבנה היסוד של קיר 102 התוחם את קימרון 1 של הגשר הגדול, שהוא גם הקיר שחוסם את מערך הקשתות הדרומי של מערכת הגשר הגדול, ניגש אליהן, וגם נושא על גביו את החלק הצפוני המקורי של קימרון מעבר הסתרים ששרד את פגעי רעידת האדמה. לפיכך יש לתארך את בניית קימרון מעבר הסתרים לשלהי התקופה העבאסית עד תחילת התקופה הפטימית. מסקנה זו עולה מאחר שתיארוך החרסים הראה שזמן בניית קיר 102 מאוחר לרעידת האדמה של 749, אך יחד עם זאת התברר במהלך החפירה שהקיר ניזוק קשות ברעידת אדמה, שסביר לזהותה עם זו שהתרחשה בשנת 1033. מסקנה זו עולה גם בקנה אחד עם הידוע לנו אודות פעילות הבניה של העבאסים בהר הבית, במיוחד בצידו המערבי (שיק תשע"ד: 64 – 71), ולפיכך אנו יכולים לקבוע את מסגרת הזמן לבניית קמרון מעבר הסתרים .
אם נביא בחשבון את התוצאות שהתקבלו מחפירת גרם המדרגות בקצה המזרחי של מעבר הסתרים ,שהוביל לרחבת שער השלשלת ותוארך לתקופה האומיית (און וסולומון תשס"ח), דומה שנכון להיום יש בידינו להצביע על מספר שלבים בהתפתחות מעבר הסתרים והמרקם העירוני של ירושלים: עם הכיבוש המוסלמי בימי בית אומייה נשארה הסימטה הפונה מזרחה מרחוב העמודים המזרחי בשימוש .בקצה המזרחי של הסימטה הותקן גרם מדרגות על מנת לאפשר גישה להר הבית ממפלס הקרדו המקורי. בימי העבאסים והפטימים יצאו הקרדו והבניין בדרומו (בניין I) מכלל שימוש, והותקנה תעלת הניקוז שהיא ואבני הכיסוי שלה חודרים אל תוך ריצוף הקרדו. המקום מולא בעפר ואפר, נבנה קיר 102 הניגש לקצה המערבי של קימרון מספר 1 במערכת הקשתות הדרומית של הגשר הגדול, נבנה קימרון מעבר הסתרים, ונבנו הקירות התוחמים את מערכת הקמרונות הדרומית של הגשר הגדול .כמו כן מפלס האיזור הוגבה בכ-3 מ' על מנת לשרת את מפלס ההליכה של מעבר הסתרים בתקופה המוסלמית הקדומה. במילים אחרות: קימרון מעבר הסתרים נבנה לא לפני התקופה העבאסית .לאחר מכן בתקופה הממלוכית מעבר זה מזרחה יצא מכלל שימוש, מעבר הסתרים עבר תהליך של הגבהה נוספת של כ-1 מ' ובמסדרון מעבר הסתרים נבנו קירות לרוחבו שהפכו אותו למערך של בורות מים ובורות ספיגה, כפי שנמצא ע"י צ' וורן בתחילת חקירת מסתרי מעבר הסתרים .

ביבליוגרפיה 1996 אבישר Avissar M., The Medieval Pottery, In A. Ben-Tor, M. Avissar and Y. Portugali, Yoqne‛am I: The Late Periods )Qedem Reports 3(, Jerusalem: 75–172.
אבישר 2003
Avissar M., Early Islamic through
Mamluk Pottery, In H. Geva )ed(. Jewish
Quarter Excavations in the Old City of
Jerusalem conducted by Nahman Avigad, 1969–1982. Vol. II: The finds from Area A, W and X-2. Final Report: 433–441. Jerusalem.
און וסולומון תשס"חא' און וא' סולומון, "חלון לאיליה קפיטולינה בחפירות מנהרות הכותל", חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה, א, עמ '
.94 – 85
און ואחרים תשע"א א' און, ש' וקסלר-בדולח, ר' בר נתן, "ירושלים העיר העתיקה קשת וילסון והגשר הגדול ,דו"ח ראשוני", חדשות ארכיאולוגיות 123, באינטרנט: http://www.hadashot-esi.org.il/report_detail.aspx?id=1738&mag_id=118ארנון 2007
Arnon Y. D., Excavations in Marcus Street, Ramla: Pottery, Oil Lamps and Carved Stone Vessels, in Contract Archaeology Reports II: 38–99.
ארנון 2008
Arnon Y. D., Caesarea Maritima, the Late Periods )700–1291(, BAR International
Series 1771.
בהט תשנ"ג
ד' בהט, "מנהרות הכותל המערבי", קדמוניות 101–102, עמ '38–48.
בהט תשס"ג
ד' בהט, מנהרת הכותל המערבי, ירושלים .
בהט תשס"ז
ד' בהט, "חידושים בחקר מנהרות הכותל ,"קדמוניות ,133, עמ '41 -47.
בהט 2013
Bahat D., The Jerusalem Western Wall
Tunnel, Jerusalem.
בן דב תשמ"ב
מ' בן דב, "הקמרונות התת-קרקעיים שממערב לכותל", קרדום 21–23, עמ '102–105.
ברבה ודעאדלה תשס"ז
ח' ברבה ות' דעאדלה, "ירושלים, בית הכנסת "אוהל יצחק", חדשות ארכיאולוגית 119, באינטרנט:
http://www.hadashot-esi.org.il/report_ detail.aspx?id=486&mag_id=112.
ברבה ודעאדלה תשע"א
ח' ברבה ות' דעאדלה, "בית מרחץ ממלוכי ושרידים קדומים ב"אוהל יצחק", קדמוניות 140, עמ '133 – 137.
ברוך ורייך תשס"די' ברוך ור' רייך, "על אודות הקרדו המזרחי הבירושלים -הרומית ביזנטית", חידושים בחקר ירושלים ט', עמ '147 – 161.ברמקי 1944Baramki D., The Pottery from Kh. el .301–56 .01 Mefjer. QADP
ג'ונס 1932
Johns C. N., Jerusalem: Ancient StreetLevels in the Tyropoeon Valley Within the Walls, QDAP I: 97-100.
גרינהוט 2004:
Greenhut Z., Early Islamic Remains at
Horbat Illin )Upper(. ‘Atiqot 47: 15*–32* )Hebrew, English Summary: 210–211(. 1952 דה – וו
de Vaux R. et Stève A.M., Fouilles à Qaryet el-'Enab, Abu Gosh, Palestine. Paris. 1933 המילטון
Hamilton R.W., Street Levels in the Tyropoeon Valley, QDAP I, pp.105-110.; QDAP II: 34-40.
הס ואייזנברג תשל"זא' הס וע' אייזנברג, "ירושלים רחוב הגיא ,"חדשות ארכיאולוגיות, ס"ג-ס"ד, עמ '48. וילסון וורן 1873Wilson Ch. & Warren Ch., The Recovery of Jerusalem, London.
וקסלר – בדולח ואון תשע"אא' און וש' וקסלר-בדולח, "שרידי הקרדו המזרחי הרומי ברחבת הכותל המערבי ,"קדמוניות 140, עמ '109 – 132.חלאילה ואבישר 2008
Khalaily H. and Avissar M., Khirbat
‘Adasa: A Farmstead of the Umayyad and
Mamluk Periods in Northern Jerusalem ‘Atiqot 58: 91–122 )Hebrew, English Summary: 69*–71*(.
1993 מאגנס Magness J., Jerusalem Ceramic Chronology Circa, 200–800 CE. Sheffield.
2014 מרטינו וברבהMartineau J. et Barbé H., Chapitre 9 :
Études archéologiques détaillées des tours 6, 7 et 9. In Jean Mesqui. Césarée Maritime.
Ville fortifiée du Proche-Orient, Paris: 277–330.
1876 סובר Sauvaire H., Histoire de Jérusalem et d’Hébron, Paris.
סטייסי 2004
Stacey D., Excavations at Tiberias, 1973–1974, The Early Islamic Periods, IAA Reports 21, Jérusalem.
ציטרין – סילברמן 2010:
Cytryn-Silverman K., Chapter Nine. The
Ceramic Evidence, In Oren Gutfeld )ed(, Ramla. Final Report on the Excavations North the White Mosque )Qedem 51( :
.112–79
ציטרין –סילברמן 2013:
Cytryn-Silverman K., Chapter 7 : The
Islamic-Period Pottery, In: Ben Ami D.,
Jerusalem Excavations in the Tyropoeon Valley )Givati Parking Lot(, Volume I, IAA Reports 52: 167–204.
1952 סימונס Simons J., Jerusalem In The Old Testament, Leiden.
קלונר ובר – נתן תשס"חע' קלונר ור' בר נתן, "הקרדו המזרחי של אליה קפיטולינה", ארץ ישראל כח, עמ '193 – 204.

מקורות האיורים
איורים: 1, 4, 5, 18. מקור: בהט 2013: 41 – 50.
קלונר וזיסו תשע"ב
ע' קלונר וב' זיסו, "מחלף הקרדו המזרחי והדקמנוס הדרומי של איליה קפיטולינה ,"חידושים בחקר ירושלים י"ז, עמ '385 – 401.
קלטר 2005
Kletter R, Early Islamic Remains at ‘Opher Park, Ramla, ‘Atiqot 49: 57–99.
שיק תשע"ד
ר' שיק, "אסלאם ומוסלמים בירושלים בתקופה העבאסית", קתדרה 151, עמ '61–83.

איורים: 2, 3. צילום: ס' מנדריאה, באדיבות הקרן למורשת הכותל.
איורים: 6, 7, 8, 10, 11, 12, 13. צילום א' פרץ, באדיבות רשות העתיקות.
איורים: 9, 14, 15, 16, 17. צילום: א' סולומון.
איור 18. הקמרון שנתחב לקירות מעבר הסתרים, וניגש לקמרון 100 מדרום. מבט למזרח מקור בהט עמ '41 תמונה 3.17 תמונה 18.