שיחזור הרצפות הצבעוניות של חצרות בית המקדש בשלהי ימי הבית השני
בפרוייקט סינון העפר מהר הבית נתגלו יותר ממאה אריחים ושברי אריחי אבן מוחלקים היטב וחתוכים בצורות גיאומטריות. ממצאים אלה תוארכו בוודאות לשלהי ימי הבית השני (איור 1) (ברקאי וצויג 2007 ברקאי ודבירה 2012). שיטת הריצוף העושה שימוש באריחים מעין אלו מוכרת מהאדריכלות הרומית בשם הלטיני אופוס סקטילה (opus sectile)שפירושו "מעשה חיתוך". ממצא האריחים שופך אור חדש על הידוע לנו אודות הפאר של הרצפות של רחבות הר הבית ההרודיאני. באמצעות מחקר המשלב גיאומטריה בסיסית, מקורות היסטוריים, מקבילות ארכיאולוגיות וגיאולוגיה, ניתן להתחקות אחר חשיבתם של האומנים הרומיים, שעבדו בשרותו של המלך הורדוס ולשחזר את שיטות העבודה והדגמים של הריצוף שבהם השתמשו.
אורח החיים המפואר והראוותני של המלך הורדוס (4-37 לפנה"ס)מיוצג בכל מפעלי הבניה שלו,בקירות המעוטרים בפרסקאות, בטיח מכויר (סטוקו), בשדרות עמודים עם כותרות מגולפות ובחזיתות מבנים מעוטרים. חיבתו לפאר האדריכלי ניכרת גם בבחירת סגנון הריצוף של המבנים. הורדוס ייבא לארץ ישראל את האופנה העדכנית של מיטב סגנון הריצוף של הארמונות והוילות הרומיות של המאה הראשונה לפסה"נ – רצפות צבעוניות בטכניקת האופוס סקטילה.
מדובר בשיטת ריצוף (שלעיתים אף עיטרה קירות) בדגמים גיאומטריים או ציוריים, באמצעות אריחי אבן צבעוניים חתוכים ומוחלקים באופן מוקפד (דונבבין 1999).אריחים אלו עוצבו, עובדו והותאמו בדייקנות רבה, כך שגם להב דק של סכין לא הצליח לחדור ביניהם. רצפות אופוס סקטילה נחשבו ליוקרתיות בהרבה מרצפות פסיפס ועיטרו בעיקר חדרים מיוחדים או חשובים, באזורים שנועדו לאירוח, כגון טריקליניה (חדרי אוכל), בתי מרחץ ואולמות קבלה. שרידים של רצפות אופוס סקטילה באתרן מתקופה זו, נתגלו בארמונות של הורדוס ויורשיו ביריחו, מצדה, הרודיון, קיסריה, קיפרוס, מכוור, בניאס וטבריה, ואף בבנייני הפאר של העיר העליונה (באזור הרובע היהודי) בירושלים. הופעתם של אריחי אופוס סקטילה בממצא מפרויקט סינון העפר מהר הבית מצביעה על כך ששיטת ריצוף זו שימשה גם בהר הבית. יוסף בן מתתיהו תיאר את הרצפות בארמונו של הורדוס שהיה במערבה של ירושלים במילים הבאות:
"אי אפשר לתאר את מגוון אבני המרצפות, שכן אבנים שהן נדירות בכל מקום [אחר] הובאו לכאן למכביר" (מלחמת ה 178).
ועל רחבת הר-הבית הוא כתב: "[החצר] הלא-מקורה היתה מרוצפת כולה באבנים מסוגים וצבעים שונים" (מלחמת ה 192).
אסף אברהם, ששימש ארכיאולוג ומנהל תפעולי של אתר הסינון בגן לאומי עמק צורים בשנותיו הראשונות של פרוייקט סינון העפר מהר הבית, זיהה חלק מאריחי האבן שנתגלו בסינון כשייכים לריצוף בשיטת אופוס סקטילה, והציע שזהו סגנון הריצוף שאותו תיאר יוסף בן מתתיהו בהר הבית (אברהם 2008 87-88). בנוסף לכך, אברהם הציע לפרש שני מקורות נוספים שמתייחסים לרכיב ראוותני זה במפעל הבניה של הורדוס בהר הבית. האחד בכתובת שנתגלתה בחפירות ב' מזר בסמוך להר הבית ובה צויינה תרומה של יהודי מרודוס עבור הריצוף של מבנה ששמו לא נשתמר(איזיק 1983 איזיק 1985). האזכור השני מופיע בשני מקורות תלמודיים. בהם מופיע זכרון עמום או אגדה שבה 1985איזק מסופר שבמהלך בניית המקדש (הכוונה ככל הנראה לטמנוס המקודש) הורדוס בנה שורות מאבני שישא, מרמרא וכוחלא. כשרצה לצפותן בזהב, חכמים עצרו בעדו ואמרו לו שכך נאה יותר, שכן כך זה דומה לגלי הים (סוכה נא ע"ב; בבא-בתרא ד ע"א). בהמשך המחקר שנערך על-ידי המחברת הראשונה של מאמר זה, פותחו שיטות חדשות לתיארוך האריחים ולשחזור הדגמים באמצעות כלים מתמטיים. ניתן להבדיל בין אריחי אופוס סקטילה מהתקופה הרומית הקדומה לבין אריחים מהתקופות הביזנטית, הצלבנית או האיסלמית, באמצעות ניתוח דקדקני של מידותיהם וצורתם וכן על פי סוגי האבן ממנה הם עשויים. מפתח חשוב לזיהוי האריחים ההרודיאניים הוא כאמור, מידותיהם שכן אלו מבוססות על מידת הרגל הרומית שאורכה 29.6 ס"מ.הדגמים הורכבו משילוב של אריחים בצבעים כהים ובהירים, כאשר כל אריח הוקף באריחים בגוון המנוגד לצבע שלו. אריחים שצבעם כהה היו עשויים לעיתים קרובות מאבן קירטון ביטומני, שמקורה צפונית-מערבית לים המלח באזור נבי מוסא. אריחים בהירים נעשו לעיתים מאבן מקומית כדוגמת אבן גיר אדמדמה או קלציט-בהט, או מאבנים מיובאות כגון: ג'יאלו אנטיק,פבונזטו,אפריקנו וכן אבן בהט (אלבסטר) מיובאת, שמוצאם מיוון, אסיה הקטנה, טוניסיה ומצרים. מקבילות לאותן תצורות של אבנים מיובאות נתגלו גם ברצפות אופוס סקטילה שנחשפו בוילות ברומא ובפומפיי והרקולנאום, שנחרבו בהתפרצות של הר הגעש וזוב לסה"נ.79בשנת מכיוון ששיטת ריצוף זו לא היתה בשימוש בארץ ישראל טרם זמנו של המלך הורדוס, ניתן להניח שלצורך הכנת רצפות אלו הועסקו אומנים רומיים בעלי ידע ונסיון בתחום, שעבדו יחד עם הבנאים המקומיים. האם באמצעות השוואת המידות, החומרים והצורות של האריחים שנמצאו בסינון (שלא נתגלו באתרם) לאלו שברצפות אופוס סקטילה שכיחות בעולם הרומי, ניתן לשחזר את הדגמים והמראה שנגלו לעיניהם של עולי הרגל שהגיעו להר הבית לפני כאלפיים שנה?
באמצעות אריחים בעלי צורות של ריבועים ומשולשים ניתן היה ליצור דגם פשוט, שבו שולבו ריבועים קטנים בתוך ריבועים גדולים יותר. דגם מעין זה היה בשימוש בבית המרחץ במצדה (איור 3),ודגם של שלושה ריבועים זה בתוך זה היה בשימוש בבית המרחץ בקיפרוס (איור 4). יתכן שבהר הבית הרצפות עוטרו בדגם שהיה אף מורכב יותר, וכלל ארבעה ריבועים, זה בתוך זה. אנו מניחים זאת, מכיוון שיש בידינו אריחים בצורת משולש שווה-שוקיים בשלוש מידות שונות, כאשר גודלו של כל אחד הוא מחצית מגודל חברו. זהו תנאי הכרחי ליצירת דגם זה (איור 5).
דגם עיטורי נפוץ באדריכלות הרומית היה של מעין כוכב בעל ארבע קרניים. הוא עשוי ממשולשים רחבים ושווי שוקיים מאבן קירטון ביטומנית שחורה, ריבוע קטן מקירטון ביטומני ומשולשים מאבן גיר ורדרדה שנמצאו בסינון המאפשרים לשחזר דגם זה ולהציע שנעשה בו שימוש בהר הבית (איור 6).
כוכב מתומן בעל שמונה קרניים גם הוא היה נפוץ בין הדגמים הרומיים, וכנראה היה בשימוש גם ברצפות ההרודיאניות בבניאס ובהר הבית (איור 7).דגם זה משלב אריח מרכזי בצורת מתומן, מוקף במשולשים שחורים קטנים וסביבם ריבועים ומשולשים בגוון בהיר.
במספר רצפות הרודיאניות נעשה שימוש באריחים שצורתם היא משולש ייחודי שאותו אנו מכנים "המשולש ההרודיאני". זהו משולש שווה-שוקיים שאורך בסיסו שווה למידת גובהו, כדוגמת משולש הנתון בתוך ריבוע (איור 8). משולש זה שזוויתן אינן אופיניות (64° ,64° ,° 52)היה נפוץ בעיקר בדגמים הרודיאניים בארץ ישראל וכמעט שאינו מוכר בדגמי ריצוף אחרים בעולם הרומי. כאשר משולש זה משולב בדגם עיטורי הדבר מחייב שגם האריחים הצמודים אליו יהיו בעלי זוויות שאינן אופיניות. תופעה זו מקלה עלינו את מלאכת זיהויים של שברי אריחים של משולשים אלו שזוויותיהם מיוחדות מבחינה מתמטית. דגם "המשולש ההרודיאני" מופיע במידות גדולות ברצפות המכסות שטחי ריצוף גדולים יחסית בבתי מרחץ במצדה ובהרודיון תחתית (איור 9)ו"משולשים הרודיאניים" קטנים יותר שימשו ברצפות עם דגמים מורכבים, כגון בטריקליניום (חדר הסעודות) בארמון השלישי של הורדוס ביריחו (נצר 1991 איורים 132-133 רוזנברג 2008 איורים 749,741).
ל"משולשים ההרודיאנים" הגדולים מהרודיון בסיס וגובה השווים במידותיהם למידת רגל רומית אחת – 29.6 ס"מ. מספר אריחים עבים במיוחד מהר הבית זוהו כ"משולשים הרודיאנים" ונראה כי בהר הבית נעשה שימוש בדגם זה כמו בהרודיון (איור 10).
בפרוייקט הסינון נתגלו גם מספר "משולשים הרודיאנים" קטנים יותר בצבע שחור העשוים קירטון ביטומני, ויתכן ששולבו בדגם "השבשבת" השכיח בעולם הרומי (איור 11).
ניתן להשתמש ב"משולשים ההרודיאנים" ליצירת דגמים מורכבים מאלפים בצורתם, לדוגמה: בריבוע שצלעותיו הן באורך רגל רומית אחת אחת ניתן לשלב ארבעה "משולשים הרודיאניים" בכל כוון כפי שמוצג בציור (איור 12א').ניתן ליצור תבנית בסיס שתאפשר יצירת מגוון דגמים. בתוספת ריבוע קטן במרכז התבנית(איור 12 ב')ניתן ליצור מערך דגמים נפוצים המציגים מעין כוכב בעל קרניים הנתון בתוך ריבוע (איור 12 ג',איור 12ד').
הדגמים שתוארו כאן מהווים רק טעימה ממגוון רחב של רצפות האופוס סקטילה שעיטרו את רחבת הר הבית, שכן בפרוייקט הסינון נמצאו אריחים רבים נוספים עשויים קירטון ביטומני, שמידותיהם מבוססות על תקן הרגל הרומית וטרם שולבו בהצלחה בדגם משוחזר כלשהו. המשך המחקר בנושא יאפשר שיחזור דגמי ריצוף נוספים שהיו בשימוש בהר הבית. משטחי ריצוף בטכניקת האופוס סקטילה מוכרים לנו בעיקר ממבנים מקורים שבהם נמנעה חשיפת הרצפות לפגעי מזג האוויר. יתכן שברחבות הר הבית שהיו תחת כיפת השמיים נעשה שימוש באבני ריצוף גדולות יותר, הרגישות פחות לתנאי האקלים. בפרוייקט הסינון אכן נתגלו אבני ריצוף רבות המתאימות לשימוש מעין זה. "הסטיו המלכותי" (סטואה בסילי ֶקה) שנבנה בידי הורדוס בדרום הר הבית והיווה מקום מפגש ציבורי, הינו מועמד מתאים למיקומן של חלק מרצפות האופוס סקטילה שאת שרידיהן גילינו בסינון העפר מההר. על-פי יוסף בן מתתיהו רוחבו של הסטיו היה 100 רגל ואורכו 650 רגל ופאר בנייתו היה ראוי לציון יותר "מכל דבר אחר תחת השמש" (קדמוניות טו, 412).
יתכן שגם בסטוים המקורים האחרים שסבבו את רחבת הר הבית ממזרח, מצפון וממערב היו רצפות אופוס סקטילה, ורצפות כאלה אולי אף שימשו בחלקים מסויימים במקדש עצמו.
עם חורבן בית המקדש על ידי הרומאים, בשנת 70 לסה"נ אריחי הריצוף היוו "טרף קל", ורבים מהם ודאי נבזזו על מנת לשלבם במבנים אחרים. במיוחד נכון הדבר לגבי אריחים שהיו עשויים אבני שיש נאות ואבנים מיובאות יוקרתיות אחרות (הרל ואחרים 2000 89-96).שוד של האריחים לאחר חורבן המבנים מתואר על-ידי החופרים גם באתרים הרודיאניים אחרים כמו מצדה ויריחו. ביריחו נשתמרו הטביעות בטיט של כ-25,000 אריחים באולם אחד בלבד, ומתוכם נתגלו בחפירה פחות מאחוז אחד מהם. נראה ששוד האבנים של רצפות האופוס סקטילה התחיל מיד לאחר החורבן. חלק מן האריחים נלקחו מהמקום לשימוש חוזר באתרים אחרים, וחלק מהם אולי שולב במבנים מאוחרים יותר בהר הבית. למרות שהמקדש וחצרותיו נחרבו לפני כמעט אלפיים שנה, מצויים היום בידינו חלקים מהמרצפות המקוריות שעיטרו את רחבות הר הבית והמקדש בימי הורדוס. ממצאים חשובים אלו מאפשרים לנו מבט נדיר וייחודי על תפארתו של המבנה.
ביבליוגרפיה
אברהם2007
א' אברהם, "'אבני צבעונים': על סוגיית ריצוף רחבת הר-הבית בתקופה ההרודיאנית", א' ברוך, א' לוי-רייפר וא' פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים: הקובץ השלושה עשר רמת גן,עמ' 87-96.
איזק 1983
B. Isaac, “A Donation for Herod’s Temple in Jerusalem”, IeJ 33, p. 86
איזק 1983
ב' איזק, "תרומה למקדש הורדוס בירושלים",ארץ ישראל יח' (ספר נ. אביגד), עמ' 4-1
ברקאי וצויג 2007
ג' ברקאי וי' ש' דבירה, "חידושים במפעל סינון העפר מהר הבית, דוח מוקדם שני", בתוך: א. מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה – דברי הכנס השמיני, ירושלים, עמ' 50-49.
ברקאי ודבירה 2012
ג' ברקאי וי' דבירה, "מפעל סינון העפר מהר הבית דוח מקדמי שלישי", בתוך: א' מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה – דברי הכנס השלושה-עשר, ירושלים, עמ' 74-76.
דונבבין 1999
K.M.D. Dunbabin, Mosaics of the Greek and Roman World, Cambridge.
הרל ואחרים 2000
J.A. Harrell, L. Lazzarini and M. Bruno, “Reuse of Roman Ornamental Stones in Medieval Cairo, Egypt,” in: L. Lazzarini (ed.), ASMOSIA 6: Interdisciplinary Studies on Ancient Stone: Proceedings of the Sixth International Conference of the Association for the Study of Marble and Other Stones in Antiquity, Venice, June 15–18, Padova
מלחמת
יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ברומאים .2009על פי תרגומה של ל' אולמן, ירושלים.
נצר 1991
E. Netzer, Masada III. The Yigael Yadin excavations1963–1965, final Reports: The Buildings, Stratigraphyand Architecture, Jerusalem.
קדמוניות
וסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים על-פי תרגום א' שליט ירושלים-תל-אביב 1963.
רוזנברג 2008
S. Rozenberg, Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho, final Reports of the 1973– 1987 excavations, Vol. IV: The Decoration of Herod’s Third Palace at Jericho, Jerusalem.
רוזנברג 2013
S. Rozenberg, "Interior Decoration in Herod's Palaces", In: S. Rozenberg & D. Mevorah (eds.), Herod the Great; the King’s final Journey, Jerusalem, pp. 166223
שניידר ואברהם 2013
F. Snyder and A. Avraham “The Opus Sectile Floor in a Caldarium of the Palatial Fortress at Cypros”. In: R. Bar-Nathan and Y. Gärtner (eds.), Hasmonean and Herodian Palaces at Jericho, final Reports of the 1973–1987 excavations, Vol. V: The finds from Jericho and Cypros, Jerusalem, pp. 178–202