תולדות מיפוי בית הקברות היהודי בהר הזיתים

שרה ברנע

"..שם פרטי מחפש את שם המשפחה, תאריך מוות מחפש את שם העיר שבה נולד המת, שם בן מבקש למצוא את שם האב ותאריך לידה רוצה להיות שוב מחבר לנפש שרוצה להיות בצרור החיים. ועד שלא ימצאו זה את זה לא ימצאו מנוחה…." (יהודה עמיחי)

הקדמה
להלך בבית הקברות היהודי בהר הזיתים פירושו להלך במסדרונות הארוכים של 'המוזיאון ההיסטורי' של עם ישראל. במוזיאון, המוצגים מסודרים שמורים ומתועדים ואילו המצבות שבשדה הקברות, חשופות לפגעי הטבע ולידיים זדוניות ההורסות ומחבלות. הצורך בשימור, במיפוי ובתיעוד המצבות לא היה מקובל בעבר, ורק יחידי סגולה הבינו שלמען הזיכרון האישי והלאומי יש לקום ולעשות מעשה.
אנשים אלו הם חלוצי המיפוי, שהניחו את התשתית לאתר האינטרנט החדש:

www.mountofolives.co.il ש'עלה' השנה (2010)  לאוויר, ושגולת הכותרת שלו היא 'אתר המיפוי' של בית העלמין העתיק שבהר הזיתים. להכנת האתר קדמו מספר שנים של עבודת שטח ואיסוף נתונים שכללו ניקוי מצבות צילום, תיעוד, מיפוי, מחשוב וליקוט קורות חיים של אנשי שם הקבורים בהר. מה שעשה בעבר אדם אחד, באמצעות מחברת, עפרון והרבה כוח רצון, עשתה 'עמותת אלע"ד' באמצעות אנשים רבים ובכלים מתקדמים, במטרה להציל משכחה את זכר שוכני העפר. מאמר זה עוסק בתולדות מיפוי בית הקברות העתיק בהר הזיתים ובאתר המיפוי החדש.

 

 

איור 1: קברים לאורך נחל קדרון. ניתן להבחין בבירור בקברים המצויים עדייןבגדה המערבית של הנחל, פייארוטי 1864.

מבוא

ְָָא ה', וְְִַםבּגּוֹיםההם,כְִּלּחמוֹ, בְּיוֹם קְרָב ו עמדוּ רַגליובּיּוֹם-ההוּא עַַַזִֵּים

"ויצנלחִֵַָ יוֹם הְְְֲַַָָָל-הרהיתאשׁרעל-פְְֵָּלִִֶַ דֶם, וְְִַַזְִִֵֵֶּזְָהוָמּה,גּיא גּדוֹלהמאֲִָֹי

ֲֶַניירוּשׁם, מקּנבקַע הרהיתים מחציוֹמרָחיְְֵָָָ ד; וּ משׁחצ

ָָָפוֹנְְֶָיוֹ-נְֶָההר צה, וחצגבּה " (זכריה יד, ג-ד).

בעקבות נבואה זו התפתחו מסורות רבות הקושרות את הר הזיתים, הנמצא "מקדם לעיר", לתחיית המתים: היהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח (בבלי, כתובות קיא, ע"ב), אליהו הנביא יתקע בשופר על ההר ויכריז על תחיית המתים (אוצר המדרשים: 102), הנקברים בהר הזיתים יהיו פטורים מ'גלגול מחילות' (פסיקתא רבתי לא, קמז) ועוד. יהודים רבים עלו לארץ ישראל על מנת לסיים את חייהם על אדמתה ולהיקבר בהר הזיתים, ורבים אחרים ביקשו להעלות את עצמותיהם ולהיטמן בעפר ההר. בבית העלמין נקברו דורות של בני הקהילה היהודית: רבנים, אדמו"רים, מנהיגים, אנשי חזון ואנשי מעש, סופרים ומשוררים, לוחמים ומגינים,מיטב בניה ובוניה של העיר ירושלים ושל מדינת ישראל, דמויות ידועות ומפורסמות לצד פשוטי עם. בין הדמויות המוכרות שנטמנו בהר ניתן למנות את ר' עובדיה מברטנורא, אור החיים הקדוש, ר' שלום שרעבי (הרש"ש), הרב קוק, האדמו"רים מגור והרב שמואל סלנט. וכן יואל משה סלומון, אליעזר בן יהודה, הנרייטה סולד, פנחס רוטנברג, ש"י עגנון, ראש הממשלה מנחם בגין ועוד.

 בית הקברות משקף את תולדותיה של העיר ירושלים, לא בכדי נקרא 'בית קברות' גם בשם המחייב 'בית החיים'.

סיפורו של בית הקברות היהודי בהר מתחיל בימי הבית הראשון לאחר הפיכת ירושלים לבירת העם היהודי על ידי דוד המלך. בתקופת הבית הראשון נקברו מתים רבים במדרון המזרחי של נחל קדרון מול עיר דוד במקום בו שוכן הכפר סילואן. במקום נמצאו כ-50 מערות קבורה מפוארות ששימשו משפחות רמות מעלה בממלכת יהודה (אוסישקין 27 :1986).

גם בימי הבית השני שימש הרכס המרכזי של הר הזיתים חלק משטח ה'נקרופוליס' (עיר המתים) שעטף את ירושלים. בהר נחצבו מערות קבורה רבות. מערכות קבורה עשירות בממצאים נחשפו במתחם כנסיית דומינוס פלויט (קלונר וזיסו 111-116 :2003) על המצוק לאורך הגדה המזרחית של נחל הקדרון בולטים מונומנטים של קבורה משלהי ימי הבית השני ('יד אבשלום', קבר בני חזיר, 'מצבת זכריה'), קברים אלו נזכרו בספרות הנוסעים, נחפרו ונחקרו החל מאמצע המאה ה-19 (שם:139-147).

לאחר דיכוי מרד בר כוכבא כנראה לא הייתה קהילה יהודית בירושלים(ספראי תשנ"ט:25-26). עם הכיבוש המוסלמי (בשנת 638) הורשו היהודים לשוב לעיר והם גרו בה ברציפות כ-460 שנה עד לכיבוש הצלבני (1099) (גיל תשל"ו: 20). החוקרים משערים כי בית העלמין היהודי דאז שכן מדרום מזרח להר הבית באזור סילואן ומצפונה לו, ואפשר שהוא המשיך להתקיים שם גם לאחר הכיבוש בידי צלאח א-דין (1187) (יזרעאל 13 :1997). חידוש הקבורה היהודית בהר הזיתים בבית הקברות המוכר בימינו, החל ככל הנראה בתקופת השלטון הממלוכי. עדויות ראשונות של עולי רגל המצביעות על מיקומו של בית הקברות, הן מראשית המאה ה- :14 תלמידו של הרמב"ן מציין במכתב ששלח: "…שם בית הקברות לישראל בתחתית הר הבית" (יערי 85 :1996).

ר' עובדיה מברטנורא שהגיע לארץ בשנת  ,1488 כתב באיגרתו: "ועמק יהושפט הוא עמק קטן מאד, בין הר הבית להר הזיתים ושם קברות היהודים עתה, הקברים הישנים תחת הר הבית בשיפוע אצל העמק, והקברים החדשים תחת הר הזיתים אצל העמק, והגיא ביניהם." (הרטום ודוד 78 :1999). נראה שבלחץ השלטון הממלוכי בסוף המאה ה- ,15 חדלו יהודי

 איור 2 : קברים בעמק יהושפט, ברטלט 1832

בראשית השלטון העות'מאני (1517),  עקב גידול ניכר באוכלוסיית העיר היה צורך ברכישת חלקות קבר נוספות. החלקות נרכשו מ'ווקף צלאחיה' וההתדיינות על הקרקעות עם בעלי

החזקה המוסלמים הייתה מלווה בסכסוכים ובמאבקים קשים (כהן סימון-פיקאלי תשנ"ג:. 89-108).  החלקות הראשונות שנרכשו היו במדרון המזרחי של הנחל בין מעיין הגיחון ליד אבשלום, וכן במדרון העולה מאפיק הנחל אל קבר בת פרעה. במהלך המאה ה-17 , נרכשו חלקות קבורה נוספות במעלה מדרון הר הזיתים, עד לדרך יריחו הישנה. ממאה זו אנו מוצאים לראשונה מצבות מתוארכות. נראה שלפני המאה ה-17  מיעטו בחקיקת כתובות על המצבות או שכלל לא חקקו עליהן. המצבה המתוארכת הקדומה ביותר היא מצבתו של ר' משה אמל משנת 1636 (יזרעאל 23 :1997).

במאה ה-18  גדלו שטחי הקבורה בשלושה אזורים: א. חצר קבר זכריה  (1729); ב. חלקת 'קהל חסידים' ממערב לדרך יריחו ג. חלקת 'אל-בוראק', ממזרח לדרך יריחו (1756). עד אמצע המאה ה-19  בית העלמין היה בשליטה בלעדית של כולל עדת הספרדים, את החברה קדישא נהלה משפחת פרנס שברשותה היו כל פנקסי החברה(ראו להלן הערה מס' 5) עם גידול מספר האשכנזים בעיר הלכו ותכפו סכסוכים בין שתי העדות, עד שבשנת 1856 התפלגו חברות קדישא של העדה הספרדית והעדה האשכנזית. בסיוע הנדבנית דבורה פולק, רכשה החברה קדישא האשכנזית את חלקת הקבורה הראשונה שלה באמצע המורד המערבי של בפנקס של חברה קדישא נרשם: "עד הלום היינו האשכנזים תחת צל הספרדים, 1הר הזיתים. ומהיום והלאה נפרדנו מהספרדים וקנינו שדה אחוזה לבדנו ונתייסדה ביניינו חברה קדישא של אשכנזים עם כל עוסקי גמ"ח של אמת ועתה ירשם שמות הנעדרים נוחי נפש האחוזה החדשה מתחילת שנת תרט"ז והלאה…. " (גרייבסקי תר"ץ: חוברת ד, כד).

באותה שנה ייסדו החסידים, בהנהגתם של ר' ישראל ב"ק ובנו ניסן, בית עלמין נפרד לעדה החסידית. לאחר מכן התפצלה חברה קדישא החסידית ל'כוללים' רבים.²

 

איור 3: מצבת משה אמל, שנת השצ"ו , (1636) המצבה המתוארכת העתיקה ביותר שנמצאה.

 

 איור 4 : הנקבר הראשון בחלקה האשכנזית, שנת תרט"ז.

גם עדות המזרח הקימו חברות קדישא נפרדות לפרסים, לבבלים, לתימנים ועוד. בתחילת המאה ה-20 פעלו בבית הקברות עשר חברות קדישא.³            

 בתקופת המנדט הבריטי, נרכשה ע"י חברה קדישא 'קהילת ירושלים' החלקה היחידה והאחרונה בהר הזיתים, וזו ונועדה להיות חלקת קבורה לציבור הירושלמי כולו בלי הבדל של עדה ומפלגה. החלקה נרכשה ממנזר האחיות ציון בשנת 1935 (קהילת ירושלים תשנ"ב:21 )  ותוכננה בידי האדריכל ריכארד קאופמן (שם:  40-41), בשל מאורעות הדמים  (1936-1939) החלה הקבורה בחלקה רק בשנת 1939.

 ביום 29 בנובמבר  ,1947 נתקבלה באו"ם ההחלטה על חלוקת הארץ. למחרת קבלת ההחלטה, החלו הערבים בהתקפות על היישוב היהודי. המתקפות הערביות לא פסחו על בית הקברות שבהר הזיתים. ההלוויות יצאו מהעיר רק פעמיים בשבוע, הן נערכו במהירות ללא קרובי משפחה, בליווי אבטחה של אנשי ההגנה והבריטים, וכמעט בכל הלוויה היו תקריות אש (פרומקין תשט"ו: 436-437).

 ב 25.2.1948 נקברו אחרוני הנפטרים בהר.⁴ מלחמת העצמאות ו-19 שנות השלטון הירדני קטעו באחת את רציפות הקבורה בבית הקברות העתיק.

 במהלך שנות השלטון הירדני חולל והושחת בית הקברות, ונעשה בו הרס מאורגן ושיטתי. מתוך מסקנות הועדה לחילול בתי העלמין עולה שמספר המצבות והקברים שנפגעו הגיע ל-38 אלף לערך (%80 -%70 מבית הקברות), מחנות צבאיים ירדניים במרחב ירושלים נבנו מאבני המצבות, כבישים נסללו בתוך חלקות הקבורה ומגרש חניה גדול נבנה מעל גבי הקברים שבחלקה הספרדית (סקר תשכ"ח: 23-24).

איור 5 : המדרגות שהובילו לבית מפקד מחנה הלגיון הירדני באלעזריה נבנו ממצבות בית הקברות היהודי בהר הזיתים.

איור 6: בית השומר הערבי של בית הקברות בנוי ממצבות הקברים.

בכ"ח באייר תשכ"ז , (7.6.1967) עם שחרור העיר, נחשף גודל החורבן. הפעולות הראשונות שנעשו בשטח היו ליקוט העצמות וקבורתן בקברי אחים, הריסת הכבישים שנסללו בתוך בית הקברות ופינוי הפסולת. בי"ג תמוז באותה שנה מונתה ע"י שר הדתות זרח ורהפטיג ועדה בין משרדית לעריכת סקר על חילול בית העלמין ולאחר הסקר ניגשו חברות קדישא השונות עם מועצת בתי העלמין לשקם את בית הקברות. תהליך השיקום מתבצע עד ימינו אנו וכנראה ימשך עוד שנים רבות.⁵

תולדות המיפוי

תהליך השיקום בחלקות העתיקות התאפשר הודות לירושה שהשאירו לנו חלוצי מיפוי בית הקברות. במחצית השנייה של המאה ה- 19 ידוע לנו לראשונה על יוזמה פרטית של יחידים שהעתיקו את כיתובי מצבות חכמי הדור לשם הנצחתם. בתחילת המאה ה-20 החל תהליך של תיעוד ומיפוי של כל בית הקברות ולאחר מלחמת ששת הימים, במסגרת שיקום בית הקברות נעשה סקר ואף נכתב מדריך לבית הקברות. בשורות הבאות נציג את הדמויות שעמדו מאחרי מלאכת התיעוד והמיפוי.

ר' אריה לייב פרומקין

ר' אריה לייב פרומקין הוא האדם הראשון שעלה במחשבתו לתעד את המצבות שבשדה הקברות שבהר הזיתים. ר' אריה לייב פרומקין (המכונה רב האל"ף) נולד בקלם שבליטא בשנת  .1845 אביוהרב שמואל קלמר עלה באחרית ימיו לארץ ישראל ונפטר בה.⁶

בהגיע אל ר' אריה השמועה על מות האב הוא החליט לעלות לארץ. שנתיים עבד באודסה כמנהל פנקסים על מנת שלא יזדקק לכספי ה'חלוקה' בארץ. בשנת 1871 ערך מסע בארץ הקודש במשך אחד עשר חודשים. במהלך המסע נמשך ליבו להר הזיתים, וכך הוא מתאר את בית הקברות  : "…בהביטך אל שממות בית אלקינו, תראה מנגד על ההר השני המופיע לעומתך אבני חפץ רבים הנוצצים ביפי זהרם מתוך ערימות ההר התלול ההוא הר הזיתים, ואבניו המשובצים במלואותו הם ציוני קברות ישראל. החן וההדר הפרוש על הציונים ההמה נפלא למראה העיניים…" (פרומקין תרל"א: 22 -21) הוא התרשם ממצבן הקשה של המצבות, והחליט להעתיק את נוסח המצבות של חכמי ירושלים ולערוך מחקר על תולדות החכמים. וזו לשונו: "…ואנכי אקווה אי"ה לשוח עמך בגן הקברות ההוא לחלק על ההר לחלקים רבים ולקרוא בשם לכל הקדושים הטמונים שם כפי אשר ידעתי, יגיעה רבה היה לי ובמחיר  – לא מעט- קניתי את הידיעה הזאת..". (שם, שם). את רשמי המסע (כולל תיעוד המצבות) כתב ביומן בן ארבעים עמודים ושלח אותו למיודעיו שבעיר אודסה. ליומן קרא בשם "מסע אבן שמואל" על שם אביו המנוח. כמו כן סיים את הכנת הכרך הראשון של "ספר תולדות חכמי ירושלים", אך חזר לליטא למצוא מימון למחקרו ולהוצאת ספרו. בליטא שימש כאב בית דין בעיר אלקסאט. כעבור אחת עשרה שנים חזר לארץ ישראל והתיישב בפתח תקווה עם אשתו וארבעת ילדיו. הוא היה מהמתיישבים הראשונים בפתח תקווה, ניהל בה חווה חקלאית והקים את בית הספר הראשון במושבה. כעבור עשר שנים נאלץ לעזוב לאחר שנפל קרבן לעלילת שווא  . שבע עשרה שנה חי בגלות בריטניה ואז חזר לארץ והתמסר ללימוד תורה ולהוצאת כתביו. הוא נפטר ונקבר בפתח תקווה בח' בסיוון שנת תרע"ו .(1916) עשר שנים לאחר פטירתו הגיעו לידי ר' אליעזר ריבלין כתבי יד נוספים של חקר "תולדות חכמי ירושלים" (חלק א' פורסם בשנת תרל"ד בווילנא בשם "ספר אבן שמואל"). בעמל רב ערך את החומר הוסיף הערות, מילואים ומפתחות והביאו לדפוס בשנים תרפ"ח- תר"צ. בדברי ההקדמה לספר מובאים דבריו של המשורר ר' יעקב ספיר הלוי אותם כתב לר' אריה לאחר שהתרשם מקריאת החלק הראשון של יומן המסע:

"…ועתה לך בכחך זה אל החלק השני אשר בו רבות עמלת ויגעת וביוקר עמדה לך להעמיד מצבות עולם לכמה מאות נפשות צדיקים השוכנים בהר המשחה, ומעלתהו ומעשהו בקדש, דבר גדול עשית לתת שם ושארית לאנשי השם אשר כמעט אבדה זכרם, והקימות מאמר החכם מכה"א בקהלת ד',ב' 'ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה'…" (ריבלין תרפ"ט: כ- כא) לסכום עבודתו של ר' אריה נביא את דבריו של אליעזר ריבלין העורך: "במשך ירחים אחדים עלה בידי הרב "האלף" להעתיק בערך אלף מצבות עתיקות מקברי הר הזיתים, ודבר זה היה בעתו  , כי אחרי זמן מועט נהרסו רבות מן המצבות ע"י בנין הדרך החדשה מירושלים ליריחו בין שדות הקברים" (שם: כא).

 ר' אברהם משה לונץ

הסופר והחוקר א. מ. לונץ תיעד עשרות מצבות ופרסמן בשנתון הראשון של "ירושלים",  .1882 לונץ נולד בדצמבר 1854 בעיר קובנה שבליטא, עלה ארצה עם הוריו בשנת  ,1869 למד בירושלים בישיבת 'עץ חיים' והשתלם בלימודי חול. הוא ייסד את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, שהייתה הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים. ב-1873 התחיל לפרסם מאמרים, בעיתון 'חבצלת', 'המגיד', וה'צפירה' וערך את העיתון 'שערי ציון'.

בהיותו בן 23 החל להתעוור, בשנת 1882 נסע לווינה להתרפא, אך לא הועילו מאמצי הרופאים וכעבור שנתיים איבד את מאור עיניו. למרות עיוורונו המשיך בכתיבה ובמחקר כמעט ארבעים שנה נוספות. הוא פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית. והוציא לאור 12 כרכים נוספיםשל השנתון 'ירושלים', שנדפסו בבית הדפוס שניהל בעצמו. משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה את 'לוח ארץ ישראל' ועוד עשרות מאמרים בחקר ארץ ישראל. נפטר בב' אייר תרס"ח (1918).

את הכרך הראשון של 'ירושלים' כתב לונץ בווינה בשנת  ,1882 ופרסם אותו בהוצאת סמולנסקין. לפרק השני בספר קרא "קברי ארץ הצבי". הפרק כולל את כל קברי האבות והחכמים הקבורים בארץ, ימי פטירתם ונוסח מצבתם. בתוך הפרק יש תיעוד של עשרות  מצבות של חכמי ישראל הקבורים בבית הקברות הספרדי שבהר הזיתים. בעת כתיבת הפרק כבר לקתה ראייתו אך כנראה שאת סיקור המצבות והעתקתן עשה עוד לפני שהתעוור. בהקדמה לפרק, בהערה מס' 1 )לונץ  )71 :1882 הוא מציין חמישה עשר ספרים בהם נעזר בכתיבת הפרק. בין הספרים לא מופיע ספרו של א.ל.פרומקין. מכאן נראה שלא ידע על עבודתו של פרומקין, ולמעשה חשב שהוא הראשון שלקח על עצמו את תיעוד הקברים בהר הזיתים.7 בהקדמתו לפרק השני בספרו 'ירושלים' הוא כותב: "…כל קבר הגבלנו (בהערה) איה מקום תחנותו (לפי חקירת הטאפאגראפען היותר מוחזקים)" (שם: 72) משמע שנעשתה עבודת שטח בסיוע אנשי מקצוע ועליה התבססה עבודתו. בהתייחסו לעבודה שנעשתה בהר הזיתים הוא כותב: "אספנו את כל מצבות אנשי השם אשר נשארו לפליטה משיני הזמן בבית החיים פעה"ק הר הזיתים… ועל אלה אשר כבודם חדש עמם ושמם הטוב לא נתפרסם בין אחינו בארצות המערב הוספנו לבאר מי המה, הכהונה אשר בה כיהנו, פאר הספרים אשר חברו, גם פתרון המילות אשר באו בר"ת על אבן המצבה אשר יהיו כספר החתום לפני הקורא אשר סגנון שפת קודש של אחינו בני ארץ הקדם מוזר לו. ועל אלה אשר לא נרשם יום ושנתפטירתם שארית כחנו חגרנו לגלות את פני הלוט הזה ממקורים נאמנים. נקוה כי כל קורא מבין יבין את העמל הגדול והטורח הרב אשר העמסנו על שכמנו בהעבודה הזאת…". מדברי הכתוב ניתן להתרשם שנעשתה עבודה רצינית ומדוקדקת של איסוף נתונים מהשטח ומתוך המקורות הכתובים. העבודה נעשתה מתוך דאגה לגורל הקברים "אשר נשארו לפליטה משיני הזמן", ומתוך רצון להנחיל לדורות הבאים את מורשת חכמי הדור הטמונים בהר הזיתים.

 ר' אשר לייב בריסק

הסופר והחוקר א. מ. לונץ תיעד עשרות מצבות ופרסמן בשנתון הראשון של "ירושלים", 1882. לונץ נולד בדצמבר 1854 בעיר קובנה שבליטא, עלה ארצה עם הוריו בשנת 1869, למד בירושלים בישיבת 'עץ חיים' והשתלם בלימודי חול. הוא ייסד את הספרייה על שם משה מונטיפיורי, שהייתה הספרייה הציבורית הראשונה בירושלים. ב- 1873 התחיל לפרסם מאמרים, בעיתון 'חבצלת', 'המגיד', וה'צפירה' וערך את העיתון 'שערי ציון'. בהיותו בן 23  החל להתעוור, בשנת 1882 נסע לווינה להתרפא, אך לא הועילו מאמצי הרופאים וכעבור שנתיים איבד את מאור עיניו. למרות עיוורונו המשיך בכתיבה ובמחקר כמעט ארבעים שנה נוספת. הוא פרסם מורה דרך ראשון לירושלים בשפה העברית. והוציאו לאור 12 כרכים נוספים של השנתון 'ירושלים', שנדפסו בבית הדפוס שניהל בעצמו. משנת 1895 ועד שנת 1915 פרסם מדי שנה את 'לוח ארץ ישראל' ועוד עשרות מאמרים בחקר ארץ ישראל. נפטר בב' אייר תרס"ח (1918).

את הכרך הראשון של 'ירושלים' כתב לונץ בווינה בשנת 1882, ופרסם אותו בהוצאת סמולנסקין. לפרק השני בספר קרא "קברי ארץ הצבי". הפרק כולל את כל קברי האבות והחכמים הקבורים בארץ, ימי פטירתם ונוסח מצבתם. בתוך הפרק יש תיעוד של עשרות מצבות של חכמי ישראל הקבורים בבית הקברות הספרדי שבהר הזיתים.

 איור 8: ר' אברהם משה לונץ

בעת כתיבת הפרק כבר לקתה ראייתו אך כנראה שאת סיקור המצבות והעתקתן עשה עוד לפני שהתעוור. בהקדמה לפרק, בהערה מס' 1 (לונץ 71 :1882)  הוא מציין חמישה עשר ספרים בהם נעזר בכתיבת הפרק. בין הספרים לא מופיע ספרו של א.ל.פרומקין. מכאן נראה שלא ידע על עבודתו של פרומקין, ולמעשה חשב שהוא הראשון שלקח על עצמו את תיעוד הקברים בהר הזיתים.7  בהקדמתו לפרק השני בספרו 'ירושלים' הוא כותב: "…כל קבר הגבלנו (בהערה) איה מקום תחנותו (לפי חקירת הטאפאגראפען היותר מוחזקים)" (שם:72)  משמע שנעשתה עבודת שטח בסיוע אנשי מקצוע ועליה התבססה עבודתו. בהתייחסו לעבודה שנעשתה בהר הזיתים הוא כותב: "אספנו את כל מצבות אנשי השם אשר נשארו לפליטה משיני הזמן בבית החיים פעה"ק הר הזיתים… ועל אלה אשר כבודם חדש עמם ושמם הטוב לא נתפרסם בין אחינו בארצות המערב הוספנו לבאר מי המה, הכהונה אשר בה כיהנו, פאר הספרים אשר חברו, גם פתרון המילות אשר באו בר"ת על אבן המצבה אשר יהיו כספר החתום לפני הקורא אשר סגנון שפת קודש של אחינו בני ארץ הקדם מוזר לו. ועל אלה אשר לא נרשם יום ושנת פטירתם שארית כחנו חגרנו לגלות את פני הלוט הזה ממקורים נאמנים. נקוה כי כל קורא מבין יבין את העמל הגדול והטורח הרב אשר העמסנו על שכמנו בהעבודה הזאת…". מדברי הכתוב ניתן להתרשם שנעשתה עבודה רצינית ומדוקדקת של איסוף נתונים מהשטח ומתוך המקורות הכתובים. העבודה נעשתה מתוך דאגה לגורל הקברים "אשר נשארו לפליטה משיני הזמן", ומתוך רצון להנחיל לדורות הבאים את מורשת חכמי הדור הטמונים בהר הזיתים.

ר' אשר לייב בריסק

בריסק הוא הראשון שמיפה את בית הקברות היהודי ותיעד את כל מצבות הנקברים בשטח ההר. ר' אשר לייב בריסק נולד בירושלים בשנת 1872.  לאביו דוד ולאמו רחל (ליפלא). אביו היה מראשוני העולים הפרושים שהתיישבו בצפת, ולאחר הרעש בשנת 1837  עלו לירושלים. אמו הייתה בת ר' מאיר אניקסטר שהיה נאמן החברה קדישא והתלמוד תורה בירושלים.
הוא למד בתלמוד תורה ובישיבת 'עץ חיים' ולאחר מכן עבד כמגיה בדפוס הרי"ד פרומקין בעל עיתון 'החבצלת'. ר' אשר לייב בריסק נמנה עם 'חובבי ציון' והתנועה הציונית, היה בקשרי ידידות עם משכילי ירושלים (בן יהודה, י.מ.פינס ועוד) שקד על הדבור העברי, קרא לבניו ובנותיו בשמות מקראיים (צפנת פענח, אליפלט, ציוני, קהלת, עברי, חוריה, רחל) והעניק להם חינוך עברי לאומי. הוא שלח ידו בכתיבה וחיבר את הספרים 'דברי קהלת', 'ספר היחס', 'מטעמים', 'שלשת אלפים משל' ו'בריח התיכון'. במלחמת העולם הראשונה גויס לפלוגת- עבודה צבאית בשם 'עמליה' במסגרת זו עמדו לשלחו לחזית מדבר באר שבע, אך הודות להשתדלות "טובי ירושלים" הושאר בעיר והועסק בניקוי סמטאות העיר העתיקה.

תוך שרותו חלה ולאחר פטירתו נקבר בירושלים בד' כסלו תרע"ז (1916). עבודתו של ר' אשר לייב בריסק נעשתה מתוך דאגה עמוקה לגורל הקברים וכך הוא כותב: "וכן בינותי אני הצעיר בשדה הקברות העתיק אשר בירושלים ….כי בה"ק עתיק הוא מאד וכבר ראוי הוא להעתיק שרידי מצבות טרם יאכלם עש, יבלעם הזמן הבוגד השורר והשודד, ובכן קמתי אני עוד בראש שנת תר"ס יגעתי ומצאתי העתקתי כל המצבות, אף היותר נושנות הנשחתות והנרקבות, גיליתי האבודות, הצלתי הנטבעות וקבעתים בדפוס.." (חלקת מחוקק : הקדמה).

 

איור 9: עמוד השער של חוברת 'חלקת מחוקק' מאת ר' אשר לייב בריסק

בשנת תר"ס החל מפעל חייו של ר' אשר לייב בריסק, את התאריך המדויק ציין בהקדמה לחוברת ד' : "זכר תחילת כל מעש אשר החילותי בעניי לעבור במלאכת העתקת המצבות העתיקות בהר הזיתים היה בחלקה זאת והייתה ההתחלה ביום הששי יום העשרים לח' טבת שנת התר"ס…." (שם: חוברת ד'). ר' אשר יצא מידי יום לבית הקברות רשם את נוסח המצבות שעל גבי כל הקברים, ערך וכתב אותם לפי סדר מיקומם על ההר, הוסיף הערות מפנקס החברה קדישא, וליד חכמי וצדיקי הדור הוסיף הארות משלו וצרף מה שנכתב אודותם מספרו של החיד"א 'שם הגדולים'. את החוברות פרסם בשם 'חלקת מחוקק'. ואלו דבריו שנכתבו בהקדמה לחוברת הראשונה שיצאה לאור: "הדור אתם ראו! הנני מגיש לפניכם גיליון ראשון בכורי פרי עמלי אשר יגעתי והעתקתי, חמדה גנוזה חלקת שדה הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, בו תמצאו ציוני קברות שרי התורה ישישה ובחוריה, קברות ראשי ירושלים, חכמיה ופרנסיה, קברות עומדי בפרץ מגדל ומעוז, בו ימצא כל איש קברות אבותיו מיודעיו אנשי משפחתו, מסודר הוא בסדר נכון, כל חלקה לגבוליה ושורות קבריה כל ציון וטורי חרוזיו. והנה כי יען הדפסת כל הספר יעלה לסך עצום מאד ע"כ חילקתיו לחוברות כל חלקה גדולה במחברת לבד. (שם: חוברת ב').

לפרסום החוברות השיג את הסכמת הממונים הספרדיים משה נבון ודוד אלקלעי, וכן את היה בקשרי ידידות עם משכילי ירושלים (בן יהודה, י.מ.פינס ועוד) שקד על הדבור העברי, קרא לבניו ובנותיו בשמות מקראיים (צפנת פענח, אליפלט, ציוני, קהלת, עברי, חוריה, רחל) והעניק להם חינוך עברי לאומי. הוא שלח ידו בכתיבה וחיבר את הספרים 'דברי קהלת', 'ספר היחס', 'מטעמים', 'שלשת אלפים משל' ו'בריח התיכון'. במלחמת העולם הראשונה גויס לפלוגת- עבודה צבאית בשם 'עמליה' במסגרת זו עמדו לשלחו לחזית מדבר באר שבע, אך הודות להשתדלות "טובי ירושלים" הושאר בעיר והועסק בניקוי סמטאות העיר העתיקה. תוך שרותו חלה ולאחר פטירתו נקבר בירושלים בד' כסלו תרע"ז (1916). עבודתו של ר' אשר לייב בריסק נעשתה מתוך דאגה עמוקה לגורל הקברים וכך הוא כותב: "וכן בינותי אני הצעיר בשדה הקברות העתיק אשר בירושלים ….כי בה"ק עתיק הוא מאד וכבר ראוי הוא להעתיק שרידי מצבות טרם יאכלם עש, יבלעם הזמן הבוגד השורר והשודד, ובכן קמתי אני עוד בראש שנת תר"ס יגעתי ומצאתי העתקתי כל המצבות, אף היותר נושנות הנשחתות והנרקבות, גיליתי האבודות, הצלתי הנטבעות וקבעתים בדפוס.." (חלקת מחוקק : הקדמה).

בשנת תר"ס החל מפעל חייו של ר' אשר לייב בריסק, את התאריך המדויק ציין בהקדמה לחוברת ד' : "זכר תחילת כל מעש אשר החילותי בעניי לעבור במלאכת העתקת המצבות העתיקות בהר הזיתים היה בחלקה זאת והייתה ההתחלה ביום הששי יום העשרים לח' טבת שנת התר"ס…." (שם: חוברת ד'). ר' אשר יצא מידי יום לבית הקברות רשם את נוסח המצבות שעל גבי כל הקברים, ערך וכתב אותם לפי סדר מיקומם על ההר, הוסיף הערות מפנקס החברה קדישא, וליד חכמי וצדיקי הדור הוסיף הארות משלו וצרף מה שנכתב אודותם מספרו של החיד"א 'שם הגדולים'. את החוברות פרסם בשם 'חלקת מחוקק'. ואלו דבריו שנכתבו בהקדמה לחוברת הראשונה שיצאה לאור: "הדור אתם ראו! הנני מגיש לפניכם גיליון ראשון בכורי פרי עמלי אשר יגעתי והעתקתי, חמדה גנוזה חלקת שדה הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, בו תמצאו ציוני קברות שרי התורה ישישה ובחוריה, קברות ראשי ירושלים, חכמיה ופרנסיה, קברות עומדי בפרץ מגדל ומעוז, בו ימצא כל איש קברות אבותיו מיודעיו אנשי משפחתו, מסודר הוא בסדר נכון, כל חלקה לגבוליה ושורות קבריה כל ציון וטורי חרוזיו. והנה כי יען הדפסת כל הספר יעלה לסך עצום מאד ע"כ חילקתיו לחוברות כל חלקה גדולה במחברת לבד. (שם: חוברת ב').

לפרסום החוברות השיג את הסכמת הממונים הספרדיים משה נבון ודוד אלקלעי, וכן את גבאי החברה קדישא של העדה האשכנזית.(8) לאות הערכה על מפעלו הוענק לו על ידי ה'חברה למען היהדות בברלין' פרס בסך מאה מרק. היה בכוונתו להוציא לאור 160 מחברות ב40 חוברות, אך הוא זכה להדפיס 20  מחברות בלבד. המחברות הכילו את רישומי המצבות של חלקת קבר זכריה, חלקת 'קהל חסידים' מבית העלמין של העדה הספרדית, ו'הגוש הישן' של בית העלמין של הפרושים. בסה"כ מיפה ר' אשר8100 מצבות. החוברות שפרסם במהלך שנות עבודתו נאספו על ידי מועצת בתי העלמין ויצאו לאור בספר אחד בשם 'חלקת מחוקק' ספר המשמש כלי בסיסי במיפוי בית הקברות.

רמי יזרעאל

החוקר רמי יזרעאל הוא הראשון שתיעד, סקר ומיפה את בית הקברות היהודי בהר הזיתים לאחר ההרס בימי השלטון הירדני. רמי נולד בפתח תקווה בשנת 1944  כבנם הבכור של אברהם רובק ושרה לבית דנציגר. בגיל 17 הצטרף לקבוץ גבעת עוז (1961-1965), עבר לקבוץ נחשון (1965-1969)  עבד בפלחה ושילב את עבודתו בחקר ידיעת הארץ. בשנת 1969 הצטרף לצוות בית ספר שדה הר גילה. 12 שנה עבד ב'יד יצחק בן צבי' בתפקידים שונים ומגוונים. במהלך מחקריו על הרובע היהודי נעזר בארכיון היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, היכרות זו קשרה אותו ליחידה ועד היום, יותר מעשרים שנה, הוא עוסק בגילוי נעדרי חללי מלחמת העצמאות, בעבודה זו הוא רואה את גולת הכותרת של עבודתו (שילר 2004).

 באמצע שנות התשעים סקר יזרעאל את בית העלמין העתיק שבצפת ותעד כ-2500 מצבות. הסקר הסתיים כשאזל התקציב ולדבריו של רמי "מצפת נבנה הר הזיתים",  -הניסיוןבצפת הוביל אותו למשימה החשובה של מיפוי בית הקברות העתיק שבהר הזיתים. עבודתו של רמי בבית הקברות בהר הזיתים נעשתה מטעם החברה לפתוח מזרח ירושלים )פמ"י(. הוא עבד בשיתוף פעולה עם היו"ר עו"ד אמנון לורך, המנכ"ל יואל מרינוב והמשנה למנכ"ל שרה מלכה שהעניקו לו תמיכה לאורך כל הדרך. רמי חש שהוטלה עליו "אחריות היסטורית" לכן פעל מתוך דחיפות ומחויבות. במשך שלש שנים שוטט רמי לבדו בשטח בליווי מאבטח ששימש גם כצלמו האישי כשבידו צילום אוויר שקיבל ממועצת בתי העלמין היהודים. הוא איתר מצבות מהמאות ה-17 וה-18 ובעיקר מהמאה ה-19 וצילם את כולן במקומן. כבר בשלב מוקדם של העבודה ידע שהתוצר הסופי יהיה 'מדריך הר הזיתים', לכן הכין תוך כדי עבודה סדרת מסלולים ולבדו החליט מי מהדמויות יכנסו ל'פנתיאון' שבספרו.

בקיץ שנת תשנ"ט יצא לאור הספר 'מדריך כרטא בהר הזיתים  – מסע בתולדות בתי העלמין היהודיים' הספר הוא מדריך המטיילים הראשון בהר הזיתים שכולו מבוסס על עבודתו המחקרית של רמי.

מקרה חקר – מצבת ר' חיים אבולעפיא הראשון

ר' חיים בן יעקב אבולעפיא, הנודע בשם "הראשון הזקן הרב המוסמך" נולד כנראה בצפת סמוך לשנת 1580 (בנייהו תשי"ט: רצ"ח). ר' חיים מתייחס מצד אביו לר' מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיא שחי בטולדו בתחילת המאה ה-13, ומצד אימו לר' יעקב בירב מחדש הסמיכה מצפת. נכדו הוא ר' חיים אבולעפיא השני מחדש הישוב היהודי בטבריה (1740).

ר' חיים הראשון הוסמך על ידי אביו סמוך לשנת 1618.  הוא היה אחד הרבנים המובהקים ומגדולי התורה במאה ה-17 תלמידו של ר' יוסף בן משה מטראני (מהרימ"ט). הוא ישב על כסא הרבנות בצפת, בחברון ובסוף ימיו העתיק את מושבו לירושלים. ההיסטוריון ר' דוד קונפורטי, בעל ספר "קורא הדורות", פגש אותו בירושלים בשנת 1652,  וציין בספרו שהוא "מעיין גדול, ועוקר הרים בתלמוד" (קונפורטי תשס"ח: קע"ד). בשנות הששים עמד ר' חיים בראש משלחת רבנים⁹ שיצאה לעזה כדי לעמוד על טיבו של נתן העזתי שהפיץ את תורתו של נביא השקר- שבתאי צבי. על פי המשוער נפטר ר' חיים בשנת 1667(בניהו תשי"ט: ש).¹⁰

במהלך הכנת תשתיות לטיילת בנחל קדרון נחשפה מצבתו הגדולה של ר' חיים, ועליה חרוט "קבר הרב כמה"ר חיים אבואלעפיא זלה"ה". המצבה נתגלתה בין ערימת המצבות שהושלכו לנחל הקדרון בשנת 1960 במהלך חפירות ארכיאולוגיות שערכה במקום משלחת ארכיאולוגית מטעם השלטון הירדני בראשותו של הוורד סטצ'בורי.

איור 10: מצבת ר' חיים אבולעפיא

עיון בספריהם של פרומקין, לונץ בריסק ויזרעאל מלמד מה נכתב אודות המצבה. ר' אשר לייב פרומקין הקדיש מקום רב לספור תולדות חייו של ר' חיים אבולעפיא (פרומקין: כרך א' 55-56) אך לא תעד את את הכתוב על המצבה. גם לונץ לא תעד את הכתוב על המצבה, אך נתן לכך הסבר בהערה 201 (לונץ :121 :1882) "מקום מנוחתו בשיפולי הר הזיתים ומצבתו נתגלגלה ממקומה ונטבעה עמוק באדמה עד שאי אפשר להעתיק את החרוט עליה ויום פטירתו נעלם מאיתנו". ר' אשר לייב בריסק תעד את המצבה, והעתיק את הכתוב עליה. בסוף חוברת ז', הכוללת את חלקת חצר זכריה הנביא, הוא מוסיף קטע אישי תחת הכותרת "נאקת המחבר" ובו כותב: "…חוברת זו הכוללת את חלקת זכריה הנביא עלתה לי בדמים מרובים עד שהעתקתיה, דמים תרתי משמע, כי לא פעם ולא שתים נקרע עורי מעל בשר ידי דרך חופרי אני, וגם דמי נשפך בו בחצר קבר זכריה, וגם הוצאתי דמים לשכור פועלים שיחפרו ויגלו לפני הקברים הרבים שהיו עד כה טבועים בארץ ומכוסים בגלי אבנים ועפר, כי כל הקברים שבחלקה זו עתיקים המה, החקוקים ורבי החלקים…"דבריו הם עדות לכך שבתחילת שנות העשרים הקברים בחלקת קבר זכריה היו שקועים באדמה מכוסים בגלי עפר ויתכן אף שמספר נפטרים נקברו האחד על גבי השני. רמי יזרעאל לא מתייחס במחקריו למצבת ר' חיים אבולעפיא כי הוא צילם רק מה שנראה על פני השטח.

מתוך הבדיקה שערכנו ניתן, לפיכך, ללמוד על המצב של חלקת קבר זכריה בכלל, ומצבת ר' חיים אבולעפיא בפרט, במהלך 150 השנים האחרונות. בשנות ה-שבעים והשמונים של המאה ה-19 נקברו הנפטרים בצפיפות רבה, גלי אבנים ועפר כיסו את המצבות וזו הסיבה שפרומקין

איור 11:חלקת 'חצר קבר זכריה', ברגהיים 1870.

ולונץ לא מצאו את מצבת אבולעפיא. בתחילת המאה ה-20 חפר בריסק לעומק, חשף את כל המצבות ותעד אותן. בשנת 1960 המצבות נעקרו ממקומן והושלכו לנחל קדרון, לכן רמי יזרעאל לא מצא את מצבת אבולעפיא. שפר חלקה של המצבה: ביוזמת מרכז מידע הר הזיתים, ובאדיבות חברה קדישא הספרדית, הורמה המצבה ממעמקי הנחל והוחזרה למקומה (ע"פ הרישום ב'חלקת מחוקק'- שורה ה' קבר יד). בפינה הדרום מערבית, סמוך לפתח חצר קבר זכריה הנביא.

 איור 12: חלקת 'חצר קבר זכריה' בשנת  ,1960 לאחר החפירה. גלי עפר מן החפירה עדיין מכסים את המצבות שלמרגלות חלקת חצר קבר זכריה' המחוללת.

סיכום
פרומקין לונץ בריסק ויזרעאל הכירו בערך הרב שיש בשימור ובתעוד המצבות. עבודתם נעשתה מתוך תודעת שליחות ואחריות רבה למען הצלת הקברים והנחלת המורשת לדורות הבאים. פרומקין הוא הראשון שעלה בדעתו לתעד את המצבות. לונץ הראשון שפרסם את עבודת התיעוד בארץ, בריסק היה הראשון שהחל למפות את כל בית הקברות ורמי יזרעאל הוא הראשון שכתב מדריך לבית הקברות. עבודתם של חלוצים אלו מהווה את התשתית לבניית אתר המיפוי החדש.

איור 13: מצבות שכוסו בעפר תחת שלטון ירדן נחשפות מחדש בעת שיקום החלקה הספרדית (2009).

 מערכת מיפוי הר הזיתים

רותי נחמני

מערכת המידע על בית העלמין בהר הזיתים הינה חלק מפרויקט ייחודי ובעל חשיבות לאומית והיסטורית להקמת מאגר מידע מקיף אודות הנקברים בהר הזיתים לדורותיהם, בהתבסס על תיעוד ומיפוי בית העלמין היהודי העתיק בהר הזיתים והקמת מערכת מידע (עם רכיב GIS/מפות) להצגת המידע ותחקורו. המערכת הוקמה ביוזמת עמותת אלע"ד ועושה שימוש במאגר נתונים רחב אשר יכלול מידע על למעלה מ-60,000 נקברים ויאפשר, בין השאר, איתור מהיר ונוח של נקברים באתר הר הזיתים, איתור דרכי גישה לבית העלמין, חישוב מסלול מפורט להגעה לקבר/ים (כולל אופטימיזציה), קבלת מידע מפורט על נקברים, הצעה למסלולי תיור בהר (על-פי תחומי עניין) ועוד. משתמשי המערכת יכולים להציע, באמצעות כלי המערכת, מידע נלווה נוסף לזה הנאסף מהשטח. מידע זה יכול להיות מסוגים שונים: תמונות, קבצי אודיו, מסמכים וכו. המידע יצורף לבסיס הנתונים.

התמצאות במבנה מערכת המיפוי

המערכת מורכבת מ-3 חלקים מרכזיים: תפריט ראשי (בראש הדף המופיע על מסך המחשב), מפה (בחלק השמאלי), והלשונית הכללית (בחלק הימני).

חיפוש נפטר בלשונית

הכללית ניתן להקליד את שם הנפטר / תאריך פטירה על מנת לאתרו במערכת.

ברשימת התוצאות ניתן לבחור בשם הנפטר הרצוי לחיצה על השם תוביל לכרטסת אישית, ולחיצה על איקון זכוכית המגדלת תציג את מיקום הקבר במפה.

 

כרטסת אישית לנפטר

בכרטיס פרטי הנפטר ניתן לקבל מידע אודות הנפטר, הקבר ובני המשפחה. כמו כן הגולשים מוזמנים להוסיף מידע, מסמכים, תעודות ותמונות.

בנוסף, ניתן לפנות בבקשה לקבלת שירות: שיפוץ קבר, השלמת מניין, הדלקת נר וכו'.

מסלול אישי ומסלול תיירותי

כלי חישוב מסלול הוא כלי המאפשר חישוב מסלולים אישיים על-פי קברים אותם המשתמש מעוניין לפקוד. בנוסף, הכלי מציע לציבור הרחב מסלולים תיירותיים מובנים מראש, הכוללים נקודות ציון של קברי אישים ידועים. באם המשתמש בחר באופציית חישוב המסלול האישי או התיירותי, המערכת תחשב את מסלול ההגעה הנוח והיעיל ביותר לקבר/קברים שהוגדרו. הכלי מתחשב באופן הניידות של המשתמש (אם ברגל, ברכב או בתחבורה ציבורית). למשתמש מוצג אורך המסלול במטרים והמסלול מוצג על גבי המפה, כאשר הקברים ממוספרים על גביו.

 

1. יש להדגיש שמדובר בקהילה האשכנזית שהתחדשה לאחר עליית תלמידי הגר"א ובואם לירושלים בשנת 1816.מעניין שבשנת 1481 כותב הנוסע האטלקי האשכנזי ר' יוסף דמונטנייא אגרת למשפחתו שבאיטליה ומזכיר חלקת קבורה אשכנזית: "..והייתי על בית חיים של האשכנזים, והייתי על קבר הרב…" (יערי תש"ג: 92).

2. גליציה, חב"ד, ווהלין, קוסוב, רומניה, צאנז, ויזניץ, זיבנברגן, מרמורש, מונקאטש, אגודת אחים, פולין, בוקובינה.

3. חברות קדישא: פרושים, ספרדים, חסידים, תימנים, משהדים, בבלים, פרסים, ג'ורג'ים, מוגרבים, אפגנים.

4. בתאריך 22.2.48 היה פיגוע תופת ברחוב בן יהודה, בו נהרגו 54 יהודים. לאחר הפיגוע נפתח ע"י קהילת ירושלים בית הקברות בסנהדריה. רוב חללי הפיגוע נקברו שם. בפנקסי העדה הספרדית שבידי משפחת פרנס הרישום האחרון הוא ב 25.2.48 אז נקברו תשעה נפטרים בחלקה הספרדית.

5.  לדוגמא חלקת אל-בוראק הספרדית הנמצאת ממזרח לדרך יריחו עדיין הרוסה. רק לפני שנה הסכימה משפחת פרנס להעביר את הפנקסים לארכיון העיר. הפנקסים כתובים בכתב קולמוס ומתארים בכל קבר מי הקבורים מארבעת צדדיו. ר' אפרים לוי ומתנדבים נוספים עובדים על מלאכת הפיענוח ועד עתה כבר זוהו מעל 30 קברים. אודות משפחת פרנס ראו: פרנס .

6. ר' שמואל קלמר עלה לראשונה לארץ ישראל בשנת 1858 כאשר בנו היה בן י"ג שנה. כעבור שלש שנים נעתר לבקשת בני ביתו וחזר לחו"ל, הוא השיא את ילדיו ועלה בשנית לארץ בשנת  .1866 כעבור שנה בי"ז באלול תרכ"ז הלך לעולמו ונקבר בהר הזיתים בחלקת הרבנים. הידיעה על מות האב בצרוף צוואה הגיעה אל ר' אריה בי"א תשרי תרכ"ח. ראו: תדהר  :1947 572-573. פרומקין ורבלין תרפ"ח –תר"ץ:251.

7.זאת כיון שהיומן "מסע אבן שמואל", שחיבר פרומקין, נשלח לאודסה, וחלק א' של ספרו "תולדות חכמי ירושלים" יצא לאור בליטא ולא הכירו אותו בארץ.

8.חברה קדישא אשכנזים החתומים: ר' חיים זוננפלד, הרב שלמה זלמן בהר"ן, ר' יעקב שרהזון, ר' אלקנה זקס, ר' אריה לייב הורוביץ.

9.יחד עמו יצאו ר' אברהם אמיגו, ר' גבריאל איספירנסה, ור' שלמה אלימאן אשכנזי.

10.בעמ' ש הערה 46 מציין בנייהו, שע"פ רוזאניס נפטר ר' חיים בשנת1685 בערך.

ביבליוגרפיה

 אוסישקין 1986

 ד' אוסישקין, כפר השילוח עיר הקברים מתקופת המלוכה, ירושלים.

 בניהו תשי"ט

 מ' בניהו, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, חלק שני:מחקרים ומקומות, ירושלים. רצח-שג.

 בריסק, תרס"א–תרע"ג

א' ל' בריסק, חלקת מחוקק – כולל כל ציוני הקברים בהר הזיתים, ירושלים.

גיל תשל"ו

 מ' גיל, 'שכונות היהודים בירושלים',י' פראוור )עורך(, ספר ירושלים  – התקופה המוסלמית הקדומה, ירושלים: .140-141

 גרייבסקי תר"ץ

 פ' גריבסקי, הקברנים הראשונים בירושלים, מגנזי ירושלים ד', ירושלים.

הרטום ודוד תשנ"ז

 מ' ע' הרטום וא' דוד, מאיטליה לירושלים  -אגרותיושל ר' עובדיה מברטנורא מארץ ישראל, רמת גן.

חברה קדישא קהילת ירושלים תשנ"ב

 חברה קדישא גחש"א 'קהילת ירושלים' – ספר היובל,ירושלים: .17-44

 יזרעאל 1997

 ר' יזרעאל, 'בית העלמין הספרדי הקדום בהר הזיתים', א' שילר )עורך(, הר הזיתים )אריאל 123-122 (, ירושלים: .9-49

יערי תש"ג

 א' יערי, אגרות ארץ ישראל, תל אביב: .93- 89

 יערי 1996

 א' יערי, 'מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים', תל אביב.

כהן וסימון–פיקאלי תשנ"ג

 א' כהן וא' סימון-פיקאלי, יהודים בבית המשפט המוסלמי : חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות’מאנית: המאה השש-עשרה, ירושלים: .108- 89

לונץ תרמ"ב

 א' מ' לונץ, ירושלים כרך א,וינה: .71-165

 סטצ'בורי 1961

H.E. Stutchbury, 'Excavations in the Kidron Valley', PEQ 93, London: 101-113

ספראי תשנ"ט

 ש' ספראי, 'היהודים בירושלים בתקופה הרומית', י' צפריר וש' ספראי )עורכים(, ספר ירושלים – התקופה הרומית והביזנטית, ירושלים: .15-28

 סקר תשכ"ח

 סקר הועדה לבדיקת חילול בתי העלמין בהר הזיתים ובחברון, ירושלים.

פרומקין תרל"א

 א' ל' פרומקין, 'מסע אבן שמואל', א' ריבלין )עורך(, ספר תולדות חכמי ירושלים, כרך ג, ירושלים, תרפ"ח-תר"ץ.

 פרומקין וריבלין תרפ"ח– תר"ץ

א' ל' פרומקין, א' ריבלין )עורך(, ספר תולדות חכמי ירושלים כרך ב: .251 -249

פרומקין תשט"ו

 ג' פרומקין, דרך שופט בירושלים, ירושלים: .426-440

 פרנס 1981

 מ' פרנס, משפחת פרנס ראי לחיי הספרדים בירושלים במאה התשע עשרה, עבודת גמר בתולדות עם ישראל, הגמנסיה העברית, ירושלים,

 קונפורטי תשס"ח

 ד' קונפורטי, קורא הדורות, מודיעין: קע"ד, קפ"א.

 קלונר וזיסו 2003

 ע' קלונר וב' זיסו, עיר הקברים של ירושלים בימי הבית השני, ירושלים" .111-126

ריבלין תרפ"ט

 א' ריבלין, 'תולדות הרב אריה לייב פרומקין ז"ל', בתוך: ספר תולדות חכמי ירושלים כרך א: יא –נו.

 שור 1997

 נ' שור, 'תולדות בית העלמין היהודי בהר הזיתים',א' שילר )עורך(, הר הזיתים )אריאל -123 122(, ירושלים.

 שילר 2004

 א' שילר, 'צעדים ראשונים בידיעת הארץ', בתוך רמי יזרעאל, אבני דרך בידיעת הארץ, ירושלים: .9-24

 תדהר 1947

ד' תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב.