לעתים קרובות ארכיאולוגים מבקשים לחקור אתרים שאינם נגישים בימינו[1]. לרוב, אתרים אלה מכוסים היום במעטה עפר או שהם חבויים מתחת לבניינים מודרניים. חלק אחר מן האתרים הללו נהרס במרוצת השנים. יתרה מזו, במקרים רבים גם כאשר האתרים הללו היו נגישים במאה ה-19 הם נחקרו רק באופן שטחי. חוסר הנגישות לאתרים הנחקרים שכיח במחקר הארכיאולוגי של ירושלים ,משום שירושלים איננה רק אתר עתיקות אלא עיר נושבת כיום, אשר במהלך 150 השנים האחרונות עברה תהליך פיתוח מואץ. כך, שרידים עתיקים רבים שהיו נגישים עדיין במאה ה-19, כוסו באופן יזום בהוראת הרשויות העירוניות או כתוצאה מבנייה פרטית שהתבצעה באתרן .
שימוש בתצלומים שכיח בארכיאולוגיה לצרכי תיעוד החפירות. תצלומים אלה נעשים כמעט בו-זמנית עם המחקר עצמו. החפירה הארכיאולוגית היא פעולה "הרסנית", מבחינה זו שהיא מנתקת את החומר שנחפר מן האתר עצמו, ועל כן התצלומים משמשים כלי עזר חשוב כדי לתעד את האתר בזמן החפירה או לתעד שכבה שתוסר לאחר חפירתה. תצלומי החפירה מהווים מקור מידע חזותי על מראה האתר, למשל, עבור חוקרים שיבקשו בעתיד להעריך את ממצאי החפירה או לחקור היבט אחר שלא נבדק על-ידי חופר האתר.
אולם אין להגביל את השימוש באמצעים החזותיים במחקר הארכיאולוגי רק לתיעוד החפירות .למעשה, בלא מעט מקרים תצלומים ישנים הם מקור מידע ראשוני, ולעתים אף יחיד, שממנו ניתן ללמוד על אתרי העתיקות שאינם נגישים כיום. במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 פעלו בירושלים צלמים וציירים רבים. הללו ביקשו לתעד את אורח החיים של התושבים ואת מראה העיר בימיהם. מטרתם העיקרית היתה להנגיש את מראות ארץ הקודש לקהל המערבי שידו לא היתה משגת לבקר בה. ציורים, הדפסים ותצלומים הפכו למזכרות תיירים. ישנם גם תצלומים אחרים, שצולמו לצרכים צבאיים, כגון תצלומי אוויר של טייסות מימי מלחה"ע הראשונה. רק חלק קטן מן התצלומים צולם על-ידי חוקרים של ממש[2]. כל המקורות הוויזואלים הללו הנציחו, לעתים מבלי להתכוון, מידע רב ערך אודות אתרי עתיקות רבים .
תיעוד ויזואלי זה, על אף הבעייתיות שבו, יכול לשמש מקור מידע בעל ערך לחוקרים בימינו המבקשים לחקור אתרים אשר אין עוד אפשרות לערוך בהם סקרים או חפירות ארכיאולוגיות. כך, למשל ,החוקרים ג'ייקובסון וגיבסון( 1995) העלו הצעה למיקום הסורג במתחם הר הבית ההירודיאני בהסתמך, בין היתר, על גרם מדרגות שאיתרו בשני תצלומים נדירים משנת 1870. גרם מדרגות זה אינו קיים כיום והתצלומים מהווים את התיעוד היחיד שלו. דוגמא אחרת היא בריכת ישראל אשר מכוסה בעפר מאז תקופת המנדט הבריטי. ניתוח ציור לא מוכר של הצייר לואיג'י מאייר משנת 1800 סייע בידי המחבר להעריך את הגובה המקורי של דפנות הבריכה (גורביץ '2012: 179). כמו כן, תצלומים מן המאה ה-19 איפשרו לתמוך בהצעה לתיארוך בריכת ישראל בהסתמך על טיפולוגיית שיטות הבנייה הנראות בה (שם: 188). תצלומים ישנים יכולים לסייע גם כדי להכריע בסוגיות מחקריות הנתונות במחלוקת .למשל, תצלומי אוויר מימי מלחה"ע הראשונה ותצלום נוף עירוני משנת 1911, סייעו להטיל ספק בקיומה של בריכה שתוארה כביכול ליד שכונת מורשה (גורביץ '2013: 159). זאת ועוד, תצלומי אוויר ממלחה"ע הראשונה איפשרו לשחזר גם את מיקומה של הבריכה ליד קברי המלכים, שלא קיימת בימינו, והם מהווים ככל הנראה מקור יחידאי למראה הויזואלי של מתקן עתיק זה (שם: 156). בכל המקרים לעיל, מקורות ויזואלים ישנים איפשרו לענות, בסבירות גבוה, על שאלות מחקריות שנתקשה לענות עליהן כיום באמצעים אחרים שעומדים לרשות הארכיאולוגים.
מאמר זה יתמקד במתקן מים נוסף בירושלים שאינו קיים כיום בשטח – ִבִרכת ִסִת מרים. שיטת המחקר תתבסס על ניתוח תצלומים ישנים מן המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. ניתוח התצלומים יניב מספר מסקנות חשובות בנוגע לתולדותיה של הבריכה.
ִבִרכת ִסִת מרים היא בריכת מים קטנה ,ששכנה כ-50 מ' מחוץ לשער האריות, בשטח בית הקברות המוסלמי אל-יוספיה של ימינו (איור 1). בריכה זו לא זכתה להתעניינות של החוקרים בעבר, לא נערכו בה חפירות ארכיאולוגיות מעולם, וכפועל יוצא מקורות המידע אודותיה הם דלים. הבריכה מכוסה היום בעפר. המראה החזותי של הבריכה לא היה ידוע במחקר.
הבריכה מוכרת במספר שמות. מרבית השמות קושרים את הבריכה למרים, אם ישו ,ככל הנראה בגלל קירבתה לשער האריות (באב ִסִת מרים), והסמיכות לכנסיית קבר מרים בערוץ הקדרון ולמקום בו נולדה מרים
בתוך החומות על-פי המסורת הנוצרית[3]. איור 1. ִבִרכת ִסִת מרים וסביבותיה במפת קימל משנת 1904.
הבריכה נודעה גם בשם ִבִרכת אל-אסבאט
(בדקר 1912: 73) עקב הסמיכות לשער השבטים של הר הבית, הוא באב אל-אסבאט[4]. מוכרים גם השמות Dragon’s Pool (כלומר, בריכת הנחש) ו"בור חזקיהו" (שם). מפתיע שרובינסון התייחס לבריכה בשם Birket el-Hejjeh (רובינסון 1841: 345-344, 486), משום ששם זה מוכר דווקא כשמו של בור מים גדול ליד החומה הצפונית של העיר העתיקה (קלונר 1976: 34-33; ביברשטיין ובלדהורן 1994: 108)[5].
מימדיה של הבריכה כ-23×29 מ' ועומקה כ-4 מ' (בדקר 1912: 74-73; ביברשטיין ובלדהורן 1994:
207). לבריכה היו פתחים בפינותיה הדרומית-מערבית, הדרומית-מזרחית והצפונית-מזרחית (בן-אריה תשל"ז: 94). ייתכן שלבריכה היו במקור מדרגות בכל אחת מפינותיה (שם), אך במאה ה-19 ניתן היה להבחין רק במדרגות בפינה הדרומית-מזרחית (ברקלי 1857: 481).
על פי עדויות החוקרים הראשונים, במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עדיין נעשה שימוש במי הבריכה: היא החזיקה מים וסיפקה אותם לבית-המרחץ חמאם ִסִת מרים שהיה בתוך חומות העיר העתיקה סמוך לשער האריות (ברקלי 1857: 541; פיירוטי 1864: 14; וילסון 1865: 86; הקר 1956:
206). פיירוטי ב-1864 מסר שהבריכה במצב גרוע, היא מחזיקה מעט מאוד מים ורק במהלך עשרים עד שלושים יום בשנה המים שלה מופנים אל בית המרחץ. מימיה היו לא ראויים לשתיה. מדריך בדקר (1912: 74) מזכיר גומחה ששימשה לדליית מים בפינה הדרומית-מערבית של הבריכה. המים הופנו אל תעלה שהובילם אל החמאם. גם בראשית המאה ה-20 זוטא וסוקניק( 1920: 123) מוסרים כי המים נועד לצורכי החמאם. לפי עסאלי( 1982: 117) השימוש במים לבית המרחץ נעשה "עד לפני כמה עשורים". עם זאת, החוקרים שעסקו בסקר המבנים העות'מאנים של ירושלים, הציעו שסביל ִסִת מרים וחמאם ִסִת מרים הסמוך לו קיבלו את אספקת המים באמצעות תעלת מים תת-קרקעית המחוברת לאמה התחתונה מבריכות שלמה (קנאת אלסביל) (נטשה 2000: 698). יש לשער שעקב ההידרדרות במצבה של ִבִרכת ִסִת מרים, החליטו הרשויות למצוא גם מקור מים חלופי עבור המרחץ (עסאלי 1982: 205), ולכן חובר הלז אל האמה. על-פי תעודות צלבניות, המרחץ ליד שער יהושפט פעל כבר בתקופה הצלבנית (בועז 2001: 162). עם זאת, ייתכן שבתקופה הצלבנית הבריכה לא היתה קיימת, באתרה הסתיים החפיר המזרחי של העיר, ואילו המים הובאו אל בית-המרחץ מן הבריכות בשטח כנסיית סנטה אנה או מבריכת ישראל (שם) .
בינואר 2011 ערך המחבר בדיקה בארכיון רשות העתיקות במטרה לאתר מידע שלא פורסם אודות הבריכה. נסקרו כל התיקים בארכיון העוסקים באיזור זה של ירושלים, החל מתקופת המנדט הבריטי (תיקים של מחלקת העתיקות המנדטורית) ועד ימינו, אולם בבדיקות לא התגלה מידע חדש אודות הבריכה[6].
התצלום המוקדם ביותר של ִבִרכת ִסִת מרים נעשה ככל הנראה על ידי הצלם הצרפתי א' זלצמן (Auguste Salzmann) שסייר בירושלים במהלך שנת 1854 (איור 2). חשוב לזכור כי טכנולוגיית הצילום הומצאה רק בשנת 1839, כלומר זמן קצר בלבד לפני מועד מסעו של זלצמן. מטרתו היתה לצלם תצלומים שישמשו כאילוסטרציה למחקריו של החוקר הצרפתי דה-סוסי שפורסמו שנים בודדות לפני כן, אך קהל המלומדים האירופאי קיבל את מסקנותיו של דה-סוסי דווקא בספקנות .לדעת זלצמן, הסיבה לספקנותם היתה שלא ראו בעצמם את האתרים, ולכן ביקש באמצעות תצלומיו להתגבר על קושי זה (דונדיו 2008: 145-143). עובדה זו הופכת את עבודתו של זלצמן לחשובה למחקר הארכיאולוגי כיום, משום שרבים מן התצלומים נועדו לתעד את שיטות הבנייה של השרידים הקדומים או להנציח את המראה של קירות ומאגרי המים שראה בעיר. באלבומו של זלצמן פורסמו 177 תצלומים .
איור 2. ִבִרכת ִסִת מרים, בתצלומו של אוגוסט זלצמן משנת 1854, מבט לדרום-מערב.
התצלום שנעשה על ידי זלצמן מנציח את ִבִרכת ִסִת מרים במבט מצפון-מזרח. בתצלום נראה החלק העליון של דפנות הבריכה במצב השתמרות גרוע. כמו כן, ניתן להבחין בטיח על גבי הדפנות. הטיח מכסה את החלק התחתון של הדפנות, פחות או יותר עד גובה פני הקרקע. מעל החלק המטויח מופיעות אבנים מסותתות גס. ייתכן שהחלק העליון נבנה כתוספת על גבי הדפנות כדי להגביה מעט את הבריכה מעל פני השטח. בפינה הדרומית-מערבית של הבריכה מופיע קמרון, שמעליו מוצב מתקן בעל אופי לא ברור .
התצלום של זלצמן מאפשר לזהות את ִבִרכת ִסִת מרים בתצלום נוסף (איור 3). התצלום הוא פרי עבודתם של האחים זנגאקי משנת 1890. האתר בו צולם אינו ידוע, ואילו כותרת התצלום היא סתמית ואינה מזכירה מיקום"( Men getting water from the pool outside the wall"). השוואה מדוקדקת של תצלום זה עם תצלומו של זלצמן לא מותירה צל של ספק: אתר הצילום הוא ִברכתִברכת ִסתִסת מרים .
איור 3. בריכת ִסִת מרים, תצלום על-ידי האחים זנגאקי( Zangaki) משנת 1890 שכותרתו:
."Men getting water from the pool outside the wall"
האחים זנגאקי פעלו כצלמי ארץ הקודש החל משנת 1870 ועד ראשית המאה ה-20. בתצלומיהם הנציחו אתרים שונים בארץ ישראל ובמצרים. הם היו ככל הנראה ממוצא יווני, והחזיקו סטודיו לצילום בפורט סעיד (נאסאר 1997: 33).
גם בתצלום זה נראית הפינה הדרומית-מערבית של הבריכה. התצלום נותן תשובה למהות הקימרון והמתקן שמוצב מעליו: ניתן להבחין בשני גברים שעוסקים בדליית מים מן המאגר בעודם עומדים על גבי הקימרון. המתקן נועד לקבע את החבל להורדת כלי הקיבול אל תוך המים. ככל הנראה, ברצפת הקימרון היה פתח שנועד לדליית המים. מצב השתמרות הדפנות עדיין נראה גרוע. קרקעית הבריכה אינה מיושרת. ייתכן כי היתה מלאה בפסולת בחלק הצפוני, וכתוצאה מכך המים הצטברו רק בחלק הדרומי של הבריכה[7]. גם בתצלום זה ניתן להבחין בשרידי טיח על גבי דפנות הבריכה. כמו כן, הוקמה גדר שנראית מאחורי הקימרון והותקן בה שער כניסה.
בבית הספר "טליתא קומי" בבית-ג'אלה נמצא תצלום נוסף בעל חשיבות לענייננו (איור 4). זהו תצלום לא מוכר, ללא תאריך, שמנציח את סביבות שער האריות מכיוון מדרון הר הזיתים. בפינה השמאלית התחתונה של התצלום מופיע שמו של הצלם:" J.H. Halladjian". הגדלה של ִבִרכת ִסִת מרים מהתצלום מאפשרת ללמוד מספר פרטים נוספים אודות הבריכה. בתצלום זה הבריכה נראית מורמת מעל פני השטח (איור 5). ניכר כי דפנותיה עברו שיפוץ בהשוואה למצבן בשני התצלומים האחרים .ייתכן שעבודות השיפוץ עדיין נמשכו במועד בו צולם התצלום משום שקיים מרווח בנייה בדופן הצפונית. בפינה הדרומית-מזרחית ניתן להבחין בפתח כניסה למתחם הבריכה. יש לשער שמאחורי הפתח היה גרם מדרגות שירד אל קרקעית הבריכה, ותואר על-ידי ברקלי אך הזווית שממנה צולם התצלום אינה מאפשרת להבחין בו.
איור 4. בריכת ִסִת מרים והחומה המזרחית של העיר העתיקה, תצלום של הצלם י. ח. חלאדיאן( J. H Halladjian.), תאריך לא ידוע .
איור 5. בריכת ִסִת מרים מוגדלת מתוך איור 4.
כיצד ניתן לקבוע את תאריכו של התצלום? צלם ממוצא ארמני בשם י. ח. חלאדיאן פעל בירושלים ובחיפה בסוף המאה ה-19 (און 1980: ;90 אנקורי 2006: 36) ועד ראשית המאה ה-20 (ניר 1985: 126, 276 הערה 23). על מנת לקבוע תאריך מדוייק יותר נתייחס למספר מבנים שמופיעים בתצלום כעוגנים כרונולוגיים:
ניתן להציע את תאריך התצלום על-ידי הצלבת מכלול הנתונים. ראשית, לא ייתכן שהתצלום צולם לפני מועד התקנתו של פסל מרים על גג הנוטרדאם (שנת 1904). יוצא שפסל מרים מהווה "תאריך שאחריו( "terminus post quem) לתצלום של חלאדיאן[8]. הוספת הקומה למגדל של סן-סלבדור בשנת 1932 מהווה "תאריך שלפניו( "terminus ante quem) לתצלום של חלאדיאן. בתווך זמן בין שני העוגנים הכרונולוגיים, החל משנת 1904 ועד לשנת 1932, התצלום צולם במועד כלשהו כאשר מגדל השעון לא היה קיים מעל שער יפו. הדבר אפשרי תיאורטית בשני טווחי זמן:
בהתחשב בתקופת פעילותו של הצלם חלאדיאן, סביר להעדיף את פרק הזמן בתחילת המאה ה-20 ולפיכך ניתן להניח שהתצלום צולם בין השנים 1904 ל-1907.
ניתן למצוא את הבריכה גם בתצלומי אוויר של ירושלים שצולמו על-ידי חיל האוויר הגרמני במלחה"ע הראשונה (למשל, איור 6)[9]. מרבית התצלומים שמורים כיום בארכיון המלחמה הבווארי שבגרמניה (גביש 1978: 143-134). התצלומים נעשו לצרכים צבאיים והם מתעדים איזורים נרחבים בירושלים במבט-על. משום שמרבית תצלומי אוויר נעשו ברזולוציה מאוד גבוהה, הם מהווים מקור מידע רב ערך, ובמקרים רבים יחידאי ,אודות אתרי עתיקות שכוסו או נהרסו במהלך המאה ה-20. משום שתצלומי אוויר צילמו איזורים נרחבים, ניתן לבחון באמצעותם אתרים ספציפיים שלא "זכו "להיות מוקד לעניין לצלמים הרגילים. יתר על כן, היתרון בתצלומי אוויר שהם מאפשרים לעמוד על התכניות של אתרי עתיקות גדולים, פעולה שלרוב קשה לביצוע באמצעות תצלומים שנעשו מפני הקרקע והנציחו רק
איור 6. בריכת ִסִת מרים, מתוך תצלום אוויר של ירושלים שנעשה על-ידי חלק מסויים מן האתר. חיל האוויר הגרמני במלחה"ע ה-1.
מהתצלום ניתן ללמוד שלבריכה בתקופה זו היתה תכנית מרובעת. פינותיה היו מעט מעוגלות. עת צולם התצלום הדופן הצפונית כבר היתה רצופה, בניגוד לעולה מן התצלום שצילם חלאדיאן, כלומר פעולת השיפוץ הסתיימה. בפינה הדרומית-מערבית של הבריכה ניתן להבחין במתקן חדש, אשר גובהו עולה על גובה הדפנות. מתקן חדש זה עומד במקום בו היה מוצב המתקן המאולתר שנראה בתצלום של זנגאקי (איור 3, מרכז התצלום). ניתן לשער שזהו מתקן אשר שימש לשאיבת המים מהבריכה והפנייתם אל החמאם, כפי שנמסר במדריך בדקר בשנת 1912 (1912: 74). בתצלום זה, בית-הקברות המוסלמי אל-יוספיה עדיין קטן ורובו נמצא מזרחית לבריכה ומזרחית לשביל הולכי הרגל .
בהשוואת התצלומים מן המאה ה-19 (איורים 2, 3) לתצלומים מראשית המאה ה-20 (איורים 5, 6) ניתן להבחין בשינויים שחלו בבריכה ונראה כי דפנותיה עברו שיפוץ נרחב. יש לתארך שיפוץ זה לפרק הזמן שבין תצלום האחים זנגאקי (שנת 1890) לתצלום של חלאדיאן (בין השנים 1907-1904). נראה שבזמן השיפוץ, הוקם בפינה הדרומית-מערבית של הבריכה מתקן דליה מודרני שנועד להעביר את המים אל החמאם.
על אף שהבריכה מעולם לא תוארכה בשיטות ארכיאולוגיות, מרבית החוקרים החזיקו בדעה שהיא איננה קדומה (למשל, ברקלי 1857: 481; וילסון 1865: 86; וילסון 1871: 22; הקר 1956: 206). חשוב להדגיש כי גם חוקרים מן המאה ה-19, שראו את הבריכה לפני השיפוץ של ראשית המאה ה-20, סברו שהמתקן הינו מאוחר. האיזכור הקדום ביותר לחמאם ִסִת מרים הינו מן המאה ה-10 לספירה (עסאלי 1982: 201), ולכן אם הבריכה הוקמה בזיקה לבית מרחץ זה אזי לכל המוקדם יש לתארכה לימי הביניים. אפשרי שהבריכה אף מאוחרת יותר ונבנתה במהלך התקופה העות'מאנית .
מקור המים של הבריכה אינו ידוע. ממזרח לבריכה יורדים פני השטח בחדות אל הקדרון. מיקום
איור 7. מבט על האתר שבו שכנה הבריכה בתוך בית הקברות אל-יוספיה. תצלום מחומות העיר העתיקה, אפריל 2014.
הבריכה באתר הגבוה מסביבתו לא איפשר להזינה על-ידי תפיסת מי נגר עילי משטח ניכר. יתרה מזו ,בשלב השיפוץ של הבריכה במאה ה-20 הוגבהו דפנותיה מעל פני הקרקע באופן ניכר. הדבר מעיד שבתקופה זו לא הוזרמו לבריכה מי נגר עילי באופן ישיר, ושמקורות המים שלה היו אמת מים או תעלות שאספו מי נגר מאיזור מרוחק .
עם זאת, לא סביר שכבר כאשר הותקנה הבריכה, מקור המים שלה היו מי גשמים בלבד שירדו מעל שטח הפנים שלה. בתצלומים של זלצמן והאחים זנגאקי ניתן להבחין בטיח שמכסה את דפנות הבריכה כמעט לכל עומקה (איורים 2, 3). יש לזכור שבירושלים יורדים בממוצע כ-553 מ"מ משקעים בשנה (בן-עמי עמיאל ואחרים 2007: 115). לו הבריכה נועדה לאסוף רק מי גשמים, לא היה צורך לטייח את המתקן לכל עומקו (כ-4 מ') וניתן היה להסתפק בשכבת טיח בגובה כ-0.6 מ' מעל הקרקעית בלבד .לפיכך, יש להסיק כי בעת שהותקנה הבריכה, נועדה זו להוות מאגר אגירה למים שהופנו אליה ממקור חיצוני .
ברקלי מסר שהמים סופקו לבריכה באמצעות תעלה, אשר בימיו היתה כבר מלאה באשפה והיה קושי להבחין בה (ברקלי 1857: 481). וילסון דיווח שבסקר מחלקת המדידות הבריטית התגלתה אמה מצפון לבריכה שהובילה אליה את המים ממרחק רב (וילסון 1865: 79). הקר( 1956: 206) סבר שהמים סופקו לבריכה באמצעות אמת מים מהבור שכונה "ִבִרכת אל חג'". עם זאת, רק שרידים מעטים של מוליכי מים מוכרים בקרבה לִבִרכת ִסִת מרים. שיק( 1892: 13) דיווח שאמת מים התגלתה בזמן התקנת הדרך למרכבות כ-99 מ' מזרחית ל"מגדל החסידה" (הממוקם בפינה הצפונית-המזרחית של החומות העות'מאניות). עומק האמה שם היה כ-1.2 מ', רוחבה כ-70 ס"מ, ומפלס קרקעיתה – 736.4 מ'. מן התצלומים ניתן ללמוד שבמאה ה-19 הבריכה כבר פסקה לאגור מים למלוא קיבולתה. עדות נוספת לכך היא ההזנחה במצב הטיח על גבי דפנות הבריכה. ככל הנראה בזמן זה מערכת המים שהזינה את הבריכה כבר חדלה מלפעול.
כיום בית הקברות אל-יוספיה נפרש על כל שטח הגבעה שמצויה צפונית-מזרחית לשער האריות
(איור 7). נראה כי רק בשנות ה-90 של המאה ה-20 עם הרחבת בית-הקברות נסתמה הבריכה.[10]
למרות שבמחקרים הקודמים זכתה ִבִרכת ִסִת מרים לתשומת לב מועטה בלבד, נראה כי ישנן ראיות מספיקות להציע שלפנינו מתקן מימי הביניים. מיקומה של הבריכה בשטח גבוה מצביע שלא התבססה רק על איסוף מי נגר עילי, וזאת בניגוד למרבית בריכות המים הפתוחות בירושלים שהותקנו בעמקים טבעיים או שקעים טופוגרפיים. לא ניתן לתארך את קטעי האמה שהתגלו בזיקה לִבִרכת ִסִת מרים רק על בסיס התיאורים המילוליים של חוקרי המאה ה-19. עם זאת, נראה שקטעי האמה לא היו מחוברים למערכת אמות המים מבריכות שלמה. בנוסף, ִבִרכת ִסִת מרים אינה יושבת בקרבה לאתר קדום חשוב כלשהו, ויתרה מזו בסביבתה הקרובה קיימות היו כבר בריכות מים קדומות בעלות מימדים גדולים (בריכת ישראל והבריכות בשטח כנסיית סנטה אנה). לו היתה ִבִרכת ִסִת מרים מוקדמת לימי הביניים, אזי נתקשה למצוא סיבה להקמתה דווקא באתר זה. אומנם בימי הביניים לא ניתן היה לנצל את המים מבריכות בשטח כנסיית סנטה אנה משום שהללו נסתמו בעפר (גיבסון 2011: 18), אולם בריכת ישראל היתה פעילה. אם כן, נראה שבימי הביניים הבריכה נועדה לתת מענה לצורך לאגור את המים במפלס גבוה יותר ממה שהתאפשר באמצעות בריכת ישראל, וזאת במטרה להפנותם אל החמאם[11]. לפיכך, מיקומה עשוי להיות מוסבר רק אם הוקמה כמאגר של החמאם או שהינה שריד לחפיר הצלבני של העיר .
במאה ה-19 ובראשית מאה ה-20 ִבִרכת ִסִת מרים אספה בעיקר את מי גשמים שירדו מעל שטח הפנים שלה. בתצלומים המעטים שעומדים לרשותנו (איורים 2, 3) נראה רק מפלס מים רדוד מעל הקרקעית. ברם, התצלומים איפשרו לקבוע כי בעת שהותקנה הבריכה נועדה זו לאגור מים לכל עומקה, ולכן מתקבל על הדעת שהבריכה הוזנה ממקור מים חיצוני.
אין לשלול את האפשרות שבעבר ִבִרכת ִסִת מרים קיבלה את אספקת המים מהבריכה שליד קברי המלכים, וכי ייתכן שהיתה קיימת אמת מים שקישרה ביניהן. הבריכה ליד קברי המלכים שכנה בחלק העליון של ערוץ הקדרון, מערבית לשכונת נחלת שמעון (גורביץ '2013: 157-149). קיומה של בריכה זו באתר מרוחק מתחומי ירושלים הקדומה עשוי להיות מוסבר ברצון הרשויות העירוניות בעת העתיקה לאגור מי נגר עילי במקום גבוה בקדרון כדי להפנותם אל העיר. התוואי ההגיוני לאמת מים מוצעת זו הוא המדרונות העליונים של הקדרון, אך דא עקא שוילסון( 1865: 77) ושיק( 1892), אשר ערכו חפירות מצומצמות באתר הבריכה שליד קברי המלכים, לא הצליחו לגלות אף אמת מים שיצאה את הבריכה. בזמן פעילות החוקרים הראשונים במאה ה-19 האמה שהזינה את ִבִרכת ִסִת מרים כבר לא היתה בשימוש, ולראיה הדיווח של ברקלי כי מוליך המים היה סתום. גובה קרקעיתה של הבריכה ליד קברי המלכים הוא 740.5 מ', ולכן תיאורטית ניתן היה להזרים מים ממנה אל ִבִרכת ִסִת מרים שקרקעיתה היתה בגובה 731 מ' בקירוב[12]. מפלס זה מתאים גם לשרידי אמת המים ששיק סקר ליד "מגדל החסידה."
תצלומים של ִבִרכת ִסִת מרים איפשרו לשחזר את מראהו של מתקן מים זה. כמו כן, ניתוח התצלומים מאפשר לקבוע כי הבריכה עברה שיפוץ נרחב בעשור האחרון של המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20. אם וכאשר ייערכו חפירות ארכיאולוגיות באתר, מסקנות אלו יהוו כלי עזר חשוב כדי לקבוע את הכרונולוגיה של ממצאי החפירה.
ביבליוגרפיה1980 און E. Onne, Photographic Heritage of the Holy Land 1839-1914, Manchester.
2006 אנקורי G. Ankori, Palestinian Art, London. 1912 בדקר
Crusades: Society, Landscape and Art in the Holy City under Frankish Rule, London and New York.
ביברשטיין ובלדהורן 1994
בן-אריה תשל"זי' בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים.
בן-אריה תשל"טי' בן-אריה, עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים.
בן-עמי עמיאל ואחרים 2007
ר' בן-עמי עמיאל, ע' פרומקין ות' גרודק ,"ההידרולוגיה של מעין קארסטי עירוני – מעיין הגיחון, ירושלים", בתוך: א' מירון (עורך) ,מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 2, עמ '
.131-111
ברקלי 1958
Jerusalem As It Was, As It Is and As It Is To
Be, London.
ד' גביש, "תצלומי-אוויר של מעופפי מלחמת-העולם הראשונה בארץ", קתדרה 7, עמ '
.150-119
גורביץ '2012
ד' גורביץ', "בריכת ישראל: שריד בנייה הלניסטית בירושלים?", חידושים בחקר ירושלים 18, עמ '202-175.
גורביץ '2013
ד' גורביץ', "הבריכה ליד קברי המלכים והבריכה שלא היתה", חידושים בחקר ירושלים 19, עמ '178-153.
גיבסון 2011
Bethesda Pool in Jerusalem: Preliminary
Report on a Project of Stratigraphic and Structural Analysis )1999-2009(”, ProcheOrient Chrétien 60, pp. 17-44.
ג'ייקובסון וגיבסון 1995
Monumental Stairway on the Temple Mount”, IEJ 45, pp. 162-170.
2008 דונדיו E. Donadio, “Seeing is Believing:
Auguste Salzmann and the Photographic Representation of Jerusalem”, in: T. Mayer and S. A. Mourad )Eds.(, Jerusalem: Idea and Reality, New York, pp. 140-154.
הקר 1956מ' הקר, "הספקת מים בירושלים בימי קדם ,"בתוך: מ. אבי-יונה (עורך), ספר ירושלים: טבעה, תולדותיה והתפתחותה של ירושלים מקדמת ימיה ועד לזמננו, ירושלים ותל-אביב ,עמ '218-191.וורן וקונדר 1884C. Warren and C. R. Conder, The Survey of Western Palestine: Jerusalem, London. וילסון 1865C. W. Wilson, Ordnance Survey of Jerusalem, London.
וילסון 1871
Jerusalem. 1864-5”, in: Morrison, W. )Ed.(,
The Recovery of Jerusalem: A Narrative of Exploration and Discovery in the City and the Holy Land, London, pp. 3-32.
1912 וינסאן L. H. Vincent, Jérusalem: Recherches de Topographie, d’Archéologie et d’Histoire:
Tome 1: Jérusalem Antique, Paris.
1994 טל והרמתיD. Tal and M. Haramati, Skyline Jerusalem, Ministry of Defense, Israel.
זוטא וסוקניק 1920א' ח' זוטא ול' סוקניק, ארצנו: ספר מורה דרך בארץ ישראל ובארצות הגובלות בה: חלק א – 'ירושלים וסביבותיה, ירושלים.
לבנוני 2004י' לבנוני, "למי צלצלו השעונים?": מגדלי השעון שהוקמו בארץ-ישראל בתחילת המאה ה-20 לכבוד הסולטן העות'מאני עבדול חמיד ה-II, חולון.
נאסאר 1997
1985 ניר Y. Nir, The Bible and the Image: The History of Photography the Holy Land 1839-1899, Philadelphia.
ספיר 1996ש' ספיר, "עיר רדומה מתעוררת לחיים ,"בתוך: א' מירון (עורך), ירושלים וכל נתיבותיה ,ירושלים, עמ '179-168.
1982 עסאלי K. J. Asali, Some Islamic Monuments in Jerusalem : Khasseki Sultan Tekkiya, Khans, Water Installations, Public Baths )Hammams(, Fountains )Sabils(, Amman )Arabic(.
1864 פיירוטי E. Pierotti, Jerusalem Explored 1: Text,
London.
1904 קימל A. Kuemmel, Karte der Materialien zur Topographie des Alten Jerusalem [map], 1:2500, Deutschen Vereins zur Erforschung Palestinas, Leipzig.
מקורות האיוריםאיור 1. קימל 1904.
קלונר 1976"בדיקה ליד החומה הצפונית", חדשות ארכיאולוגיות נט-ס, עמ '34-33.רובינסון 1841E. Robinson, Biblical Researches in
Palestine, Mount Sinai and Arabia Petraea.
A Journal of Travels in the Year 1838 by Edward Robinson and Eli Smith, vol. I, Boston.
1892 שיק C. Schick, “Old Pool in Upper Kedron
Valley, or ‘Wady el Joz’”, PEQ 24, pp. 9-13.
איור 2. אוסף תצלומים דיגיטלי של המוזיאון המטרופוליטני, אינטרנט, אוחזר בתאריך 2 בפברואר 2013,http://metmuseum.org/Collections/search-the-collections/190040614.
.Nassar 1997: Fig. 83 .3 איור .איור 4. אוסף פרטי
איור 5. אוסף פרטי.
איור 6. אוסף פרטי.
איור 7. צילום על-ידי המחבר.
[1] מאמר זה מבוסס על מחקר עבודת הדוקטורט של המחבר בנושא "בריכות המים הפתוחות בירושלים בשלהי ימי הבית השני" שנערך בחוג לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' רוני רייך. המחבר מודה לפרופ' רייך על הנחייתו, ההערות והסיוע הרב למחקר. תודה נתונה לד"ר מירה ויינר על הערותיה בתחום הניסוח הלשוני, ולמכון מגלי"ם על תמיכתו בהדפִסִת עבודת המחקר וכן בתרגום המאמר .
[2] למשל, התצלומים המלווים את פירסום סקר מחלקת המדידות הבריטית, ראה: וילסון 1865.
[3] בהקשר זה מוכרים השמות הבאים עבור הבריכה:
Birket Sitti Maryam )86 :1865 וילסון(, Birket Hammam Sitti Maryam )541 :1857 ברקלי(, Birket alSayda Maryam)205 :1982 עסאלי(
[4] יש המכנים בשם זה גם את שער האריות.
[5] באותו מקור רובינסון מזכיר את בור המים שליד החומה הצפונית, אך אינו מציין את שמו.
[6] המחבר מודה למר אריה רוכמן-הלפרן ולגב' סילביה קרפיווקו מארכיון רשות העתיקות, מוזיאון רוקפלר, ירושלים.
[7] אפשרות אחרת, היא שקרקעית הבריכה לא הותקנה כבעלת מפלס אופקי אחיד, וכי מפלס פני סלע האם באיזור זה ,שמשתפל מצפון לדרום, הכתיב את הטופוגרפיה של קרקעית הבריכה כך שהחלק הצפוני שלה היה גבוה יותר. המחבר מודה לד"ר אייל מירון שהסב את תשומת לבו לעניין זה.
[8] כמובן, ייתכן שהתצלום צולם במהלך שנת 1904 כאשר הפסל כבר עמד. משיקולים דומים, כל אחת מן ההגדרות של טווח כרונולוגי בהמשך דיון בנושא תצלום זה, כוללת את שנות הרישא והסיפא של אותו הטווח.
[9] כמו כן, ניתן לאתר את הבריכה בתצלומים מס '776, b779, 781 ו-792 של הטייסת הבאוורית מס '304 על-פי אינדקס ארכיון המלחמה הבאוורי.
[10] בתצלום אוויר מיום 31 במאי 1992 ניתן להבחין בעבודות העפר לסתימת הבריכה. ראה: טל והרמתי 1994: 163.
[11] מפלס קרקעית בריכת ישראל בנקודה שנבדקה על-ידי וורן היה כ-709 מ) '2,325 רגל( )וורן וקונדר 1884: 123(, אין ספק שבימי הביניים המים הצטברו בבריכת ישראל לכל היותר רק לגובה מטרים בודדים מעל הקרקעית .
[12] במפת קימל פני השטח בסמוך לברכת ִסִת מרים הם כ-735 מ' לכל היותר. משום שעומקה של הבריכה היה כ-4 מ', ניתן להסיק שקרקעיתה שכנה במפלס 731 מ' לכל היותר.